ציטוט:

בארוחת הבוקר אצל סבא וסבתא שלי בשבת, כשכולנו מגיעות אליהם ואנחנו אוכלים יחד ארוחת בוקר של עמק יזרעאל, יש על השולחן גם "נקניק ילדים". כשאנחנו חוזרות הביתה, החתול נמצא במצב "ויקטור" והוא לא "מכווץ דיפתונג" ו"עושה פרר". זוגתי אוהבת מאוד לאכול "סוס במיץ עגבניות", ושונאת לנקות עם "להלה".

אילו ביטויים חזקים אצלכם במשפחה? מה אצלכם הוא קוד שרק אנשים מסויימים (קרבת דם) יוכלו להבין?


מילון לכתוב מעלה:

נקניק ילדים- נקניק שילדים מאוד אוהבים, בילדותי סופר לנו כמובן שהנקניק עשוי מילדים..
ויקטור- כשחתול נמצא במצב תוקפני עם אזניים משוכות אחורה
מכווץ דיפתונג- כשחתול שבע רצון ומכווץ את האף
עושה פרר- מגרגר
סוס במיץ עגבניות- חלבה בשני צבעים
להלה- מברשת לניקוי אבק

רק לציין שמאיר שלו כתב ספר שלם שמבוסס על שפה "משפחתית" - פונטנלה....

אנחנו אימצנו משם את "הכוס בסכנה"
אגב, לא כתבת מה זה אומר ש"מלאך משתין ע הלשון" או "אסור ללמד לגוי"....


תרגום:
הכוס בסכנה - עומדת קרוב מדי לשפת השולחן
מלאך משתין על הלשון - תיאור למאכל ממש טעים
אסור ללמד לגוי - גם מעולם האוכל - האוכל כ"כ טעים, שאת המתכון נשמור לעצמנו (שהגויים יסבלו )

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

לא יכול להיות שאנחנו המשפחה היחידה עם משפטים וביטויים כאלה

ישראלה?

טוב, לי נותרה רק מורשת אחת מהעבר הקיבוצי של הורי- קפה לילדים. זה קפה שיש בו כל כך הרבה סוכר שהוא הופך לשוקו...
ומהישיבה התיכונית יש ביטוי לועג אחד: איציק בשק"ש. מדובר בנקניקיה העטופה בצק, הקרויה בפי העם "משה בתיבה". יום אחד, אחד מהר"מים החליט שזה לא יפה לדמות את משה רבינו לנקניקיה מצומקת, ואנו השבנו בלעג: אז איך אתה רוצה שנקרא לזה- איציק בשק"ש?
וככה זה השתמר...

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

על יתוש שאני הורג-פשקרב כולירע
על אנשים מעצבנים-מה הדרעק הזה מבין?

(וחבר'ה, תפרטו קצת יותר, אני לא יודע מה איתכם אבל אותי זה באמת מעניין)

יש לנו שפה משלנו שמבוססת בעיקר על החוק שאומר שברגע שתינוק / ילד אומר מלה בצורה לא נכונה, אסור לתקן אותו, אלא במקום זה מתקנים את עצמנו על פי המלה, ועל החוק שאומר שיש מילים שפשוט חייבים לעוות אותן. כמו כן, תוכלו לשים לב לכמה דפוסים, כגון מילים ארוכות שבהן האות ו' מופיעה לפחות 3 פעמים, ומאחורי הראשונה יש אם קריאה, נהגות בצורה שונה לגמרי ועם השמטת ה-ו' האמצעית (למשל, אוטובוס = אַוְטַבּוּס).

פינצטה = צִימְפֵּטַה
מזלג = זַמְלֵג
פקק = קַפְּק
פסטה ביחיד = פַסְטוֹאִיד (תוספת ה-ו' וה- "איד" בסוף היא דפוס חוזר)
אוטובוס = אַוְטַבּוּס (גם זה דפוס חוזר)
נחתי = נחתי גֶרְטוּק
הכלב = הכלבה, הילד = הילדה (כל יצור זכר חי נהגה כנקבה. נקבות נהגות בלשון נקבה גם כן)
"אוּטֶר גֶזוּקְט" = אז הוא אמר
"ובא לציון גואל" = סוף כל סוף
"את פתח לו" = פתח את הדלת
"צואה של מטופלים" = קוביות שוקולד כדוגמאת Traffles (אבא שלי הוא רופא)
מילים כמו "בוזגלו", "מוישה-זוכמיר" ו-"האיך-קוראים-לו-של-הזהו" הן כמעט מילות הרמז היחידות (משמשות גם כממלאות מקום של מילה שפרחה מזכרונך)


* כמו כן הרבה פעלים בלשון נקבה בעבר נהגים במלעיל במקום במלרע, ולהיפך
* הילדים הם לעתים קרובות הילדים של כולם (מבחינה תחבירית), אח שלי הוא גם הרבה פעמים הילד שלי
* כל משפט שני ככל הנראה יגרום לפתע לבן שיחך לשיר שיר קיים, בו מופיעות המילים שאותן התחלת להגיד
* תמיד כשמונים את האפשרויות למשהו מסויים (נגיד, מה יש לאכול) מוסיפים "כאפה" בתחילת או בסוף הרשימה
* אבא שלי נוהג לערב במשפטיו כמה שיותר מילים משפות מזרח-אירופאיות וים-תיכוניות שונות, אף על פי שאיננו דובר אף אחת מהשפות הללו (יש לו חוש נהדר לשפות)
* אם אנחנו לא בבית זה סימן שנסענו לירושלים. "איפה אמא?" "נסעה לירושלים". הייתי בירושלים מקסימום 4-5 פעמים בחיים שלי...

יש לציין שביטויים מהעולם הדתי חוגגים אצלנו, כמו גם ביטויים ושירים חסידיים, אף על פי שאנחנו קונסרטיבים - אנחנו (ואבי החילוני במיוחד) שואלים הרבה ביטויים מהתרבות החרדית והדתית-לאומית.

..........
וזאת רשימה מאוד מצומצמת, אני נשבע לכם שבהתחלה כשהייתי מדבר בגן אנשים לא הבינו מה אני רוצה...

הפורום קצת תופס תאוצה לאחרונה, ולדעתי חבל על אשכול כזה שיכול לעניין מאוד.

חוחש פפוץ- כשאחותי היתה קטנה ורצתה לומר שחושך בחוץ, זה מה שנפלט לה עד היום יש שימוש בביטוי.

כריזנתמה- כשמישהו תופס קריזה על משהו, הוא יכול לומר "איזו כריזנתמה!" (כריזנתמה היא למעשה סוג של חרצית)

כפרפר- ביטוי למקום קטן וחמוד. בהולנד יש המון כפרפרים שאפשר להגיע לבקר בהם.

שיזדיין הציפור (סליחה על השפה)- לקוח מהמתכון לעוף בוויסקי. על כל משהו שמישהו עושה ומחליטים שהוא יכול ללכת ל@#$!@.

אני בטח אחשוב על עוד כמה

יש גם את "רועד דשם" (יורד גשם) שהפך מטבע לשון משפחתית מאז שבת דודתנו שיבשה בתור תינוקת...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

הנה כמה משלנו:
חטיצי"ם = חטיפי צהריים. הנה ההסבר.
המה שמו, האיך קוראים לו, הזה = במקום מילה חסרה
חְמָר = אדיוט
נזק כלכלורי = את זה הכנסתי הביתה מחבר, זה אומר על משהו מסויים (מוצר אוכל) שהוא גם יקר וגם משמין (כלכלי + קלורי).