09-02-2009, 12:20
|
|
|
חבר מתאריך: 21.01.03
הודעות: 1,107
|
|
מלכיאל
מיכאל מלכיאור להלן מלכיאל הוא המלך.
פתאום יש באאאזז סביב הנ"ל או בעצם סביב מפלגתו החדשה..
מלכיאל סוגר עשור בכנסת. מיהו? מהו? אף אחד לא יודע, אבל זה לא חשוב, הוא המלך.
מימ"ד הוקמה לפני 21 שנה בידי הרב יהודה עמיטל והתמודדה בבחירות לכנסת ה12. היא זכתה ל0.7% בתקופה שבה אחוז החסימה היה 1. לצד הרב עמיטל, ראש ישיבת הר עציון, עמדו פרופ' אביעזר רביצקי והרב יהודה גלעד. אחרי הכשלון בבחירות הללו, נמנעה מימ"ד מלנסות להתמודד בעצמה, ותומכיה הצביעו למפלגות שונות.
לפני עשר שנים היה ברק נחוש לחדש את הברית ההסטורית בין העבודה לבין הציונות הדתית, וכמובן שלא היה דבר טבעי יותר מאשר לפנות אל מלכיאל, נציגו האותנטי של ציבור זה, שעד לאותו רגע, לאיש מחוץ למימ"ד, לא היה מושג מיהו...
במסגרת ההסכם נקבע שמימ"ד תקבל שני מקומות בסיעת המאוחדת ("ישראל אחת", אליה צורפה גם סיעת גשר של דוד לוי - נסיך בזכות עצמו...), ותיק, במידה שהעבודה תרכיב את הממשלה. מימ"ד הצהירה על רצונה בתיק החינוך, ומועמדה לתיק זה היה פרופ' רביצקי (שהצהיר שיסרב לכל תיק אחר). אחרי הבחירות קיבלה הסיעה, אחרי מו"מ קואליציוני, תפקיד שר לענייני תפוצות, ומלכיאל היה למיניסטר. ב2000 ברק הלך לקמפ דיוויד והציע ויתורים מרחיקי לכת, שגרמו לעמיטל, יהודה גלעד ורוב מייסדי המפלגה, לפרוש ממימ"ד, אך מלכיאל, מלך אמיתי, ראה את הפוטנציאל שבהשארות במפלגה. הוא זכה לשריון בעבודה ב2003 וב2006 ואף כיהן כסגן שר וכיו"ר וועדה בקדנציות אלה. מימ"ד עצמה חדלה מלהיות מפלגה ציונית-דתית-אורתודוכסית ופתחה שעריה לקונסרבטיבים, רפורמים ואף ערבים - ובלבד שיעמדו בתנאי הבסיסי - הכרה במלך...
ב2009, לא ברור איך, מישהו במפלגת העבודה גילה שבאופן קבוע הם משריינים מקום ריאלי למישהו שמספר תומכיו ניתן לספירה על אצבעות ידיו של גידם, ובאופן ברוטאלי הופסקה השותפות ההיסטורית, דבר שהעבודה משלמת עליו עד היום.
|