חשבתי שאם כל אחד יפרט איך הוא אוהב לכתוב, מהן הטכניקות בהן הוא משתמש ואיזה רעיונות הוא בדר"כ מנסה להעביר, זה יקל על הקוראים את היצירות לכוון לדעתו של היוצר, ואולי גם כדי להכיר את היוצר יותר טוב, דרך הדברים שהוא כותב.

אז מהו הסגנון שלכם? הרעיונות? הטכניקות?
המוקד של הדברים שאני כותב הוא הרגש,ובעזרת מטאפורות אני משתדל ליצור תמונה רגשית חזקה וחיה כמה שיותר, כך שהקורא ממש ירגיש את מה שהדמות מרגישה כשהוא קורא את הסיפור.
הטכניקות שבהן אני מעביר זאת הן, כאמור, בעיקר מטאפורות שמתארות כל שלב בתחושה של הדמויות. טכניקה אחרת שאני אוהב קשורה לרעיונות שאני מנסה להעביר. בדר"כ אני מעביר מסר לגבי האופן שבו האדם תופס את העולם, ואיך הוא מסוגל (או מנסה) לעצב את חייו על פי התפיסה הזאת. בדר"כ העולם שבמחשבה יהיה אמיתי ומלא אושר עבור הדמות, מכיוון שיש לאדם מעט מאוד שליטה על מה שקורה בעולם הממשי. אני מתעסק עכשיו הרבה עם האסקפיזם על סוגיו השונים, וזה מגיע בסופו של דבר גם לדברים שאני כותב.
אחת הטכניקות שאני אוהב להשתמש בהן כדי להעביר את הרעיונות האלה היא ההשוואה. אני אתאר (שוב, לרוב באמצעות מטאפורות) את העולם שבחוץ, או דמות או סצינה מסוימת, בעזרת תיאור מפורט יחסית של צבעים או אירועים, ומאוחר יותר בסיפור אני אשתמש באותם דימויים כדי לתאר את מושא ההשוואה. אם רוצים לדעת איזו השוואה אני עורך, או לחדד את ההשוואה הקיימת, כדאי להתמקד בדימויים השונים ובחזרתם לאורך הסיפור.
וסתם כמה תכונות שאני מגלה בעצמי בנוגע לכתיבה: קודם כל, גיליתי כבר מזמן כמה מעט שליטה יש לי על הכתיבה והסגנון שלי, ומזמן למדתי שלא כדאי להתערב בזה וללכת עם הזרם. בנוסף, שמתי לב שאני אוהב מאוד לכתוב מנקודת מבט נשית או לספר סיפור על גיבורה ולא על גיבור (אין לי מושג למה, ואני לא מאמין בניתוחים פרוידיאניים), ואני אוהב במיוחד לתאר רגשות שלילים: יאוש, אבל ודיכאון.
אבל אלו רק הסטיות שלי...


אז תשתפו אותנו בסגנון, ברעיונות ובשיטות בהן אתם משתמשים, אם אתם רוצים בכך.
המשך יום מוצלח ופורה!

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

הנושאים החביבים עליי לכתיבה הם היבטים תיאולוגים או תפיסתיים. אני אוהב לשאול דמויות מהעולם המיתולוגי והדתי בשביל לשחק עם רעיונות שונים של אמונה או לחילופין ליצור מפלצות מנומסות ואירועים גרוטסקים אך מתורבתים רק משום ההנאה שבשילוב הזה.

בנוגע לטכניקה קשה לי להגדיר- לפעמים זה סיפור מגוף שלישי, בו אני מספר את זה כאילו ישבתי עם הדמויות ובפעמים אחרות מגוף ראשון עם כל הפרשנויות הסובייקטיביות של הדמות שמעיניה אני מתבונן. דבר אחד שאני אולי כן מקפיד עליו הוא פרטים- אם אני רוצה להשתמש ביצירה מוזיקלית או באיזה עניין היסטורי אני אדאג לדייק עד כמה שניתן. אולי זה הפרפקציוניזים...

ואם כבר דיברנו על מוזיקה גיליתי שהיא עוזרת לי לכתוב או מפריעה לי, תלוי בנושא. אם אני מנסה להרכיב בסיס לדיאלוג היא קוטעת לי את חוט המחשבה ובפעמים אחרות, כשאני מתאר או כבר כותב את הדיאלוג, המוזיקה עוזרת לי להיכנס יותר לסצנה.

אני כותבת כל מה שעולה לי לראש, בלי לברור יותר מדי, לדף לא כואב וזה אימון טוב. אני נמשכת לכתיבה על דברים אפלים, אבל כשנותנים לי ביקורות לפני פרסום אני דואגת לתקן הכל שלא יהיה יותר מדי קיצוני. בשירה אני גולשת לרגשות רכים יותר.
אפשר לומר שהסגנון שלי מיושן, אני מאוד מקפידה לשמור על שפה נקייה ומנסה לתת תחושה של יופי ואסתטיקה רומנטית בכל מצב שאני מתארת. הבעיה שלי היא שזה לפעמים בא על חשבון פואנטה חזקה.

בהתייחסות למה שהקרדינל אמר, אני משתדלת לכתוב כשאני לא בהשפעה של שום דבר חיצוני, לא אמנות אחרת ברקע ולא קפה או יין. אני גם אמנע מעצמי בד"כ לכתוב מתוך רגש חזק, כי אני מאמינה שכשאני כותבת בהשפעה של דבר אחר או עם מוזיקה ברקע אני אתאר דברים באותו הקשר שהקורא עצמו לא יראה, וככה יהיה פער בינו לבין הטקסט והוא לא יוכל להכנס אליו לעומק ולהנות ממנו כמו שצריך.
שמתי לב לאחרונה שדבר שחוזר בכל הטקסטים שלי זה אזכורים חוזרים של הירח, מאז התחלתי להבחין שלכל כותב יש את התבנית החוזרת שלו שמתקשרת למקום שהוא הכי מתחבר אליו ריגשית מחיי היום יום שלו. גם לכם יש כזאת?

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.