ומספר על פשיטה בכפר תיבנית בלבנון כמפקד יחידה מיוחדת
על ההשפלה להיות מוגדר כ"פושע מלחמה" למרות כל המאמצים שלא לפגוע בבלתי מעורבים אצל האוייב.
על הקוד האתי של צה"ל
על כך שבמהלך מבצע עופרת יצוקה חייל נהרג בעת שמחבלים ניסו לחטוף אותו וחבריו לכוח ירו בו ובמחבלים.
על הקשר המיוחד עם בנו ערן ז"ל ועל הכפר לפגועי מוחין שהוא מנהל בנגב.
מעניין ומרגש.

קישור לצפיה ישירה

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:
לדוגמא, רק היום אנחנו שומעים על גדוד בגולני שנקלע לסיטואציה שאחד החיילים נחטף, ככל הנראה, אל בית ממולכד, וירו בו. והמג"ד נמצא בדילמה: האם להפציץ מבחוץ או לפרוץ פנימה?
אני לא מצוי בתוך התחקיר, אבל אני יודע, שהמפקדים בשטח, בסופו של דבר, והמג"ד הוא האינסטנציה הבכירה ביותר. אין מעליו אף אחד. מפקד החטיבה נמצא קצת מאחור ומפקד האוגדה עוד יותר ואלוף הפיקוד... והרמטכ"ל... וראש הממשלה...
והוא, עכשיו, צריך לממש את ערך הנחישות, רעות, הניצחון: איך הוא עכשיו מנצח את החמאס שנמצא שם ומחזיק...? איך הוא מחזיר את החייל שנחטף?
בסופו של דבר, כפי שאני מבין מהדיווחים בתקשורת, הבית הזה נפגע עד כדי כך שכל מי שהיה בו נהרג.
את הפרטים נצטרך ללמוד, אבל יש פה, בפירוש, דילמה מאד-מאד קשה. צריך לקבל החלטות בפרקי זמן של שניות, וכל מה שלמדת וכל מה שחינכו אותך בכל התקופה. מצטמצם עכשיו לתהליך קבלת החלטות מאד מאד מהיר. ואח"כ מלמדים עליו ואח"כ יש אתוס שאיתו הולכים דורות של לוחמים.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אותי מפתיע שזה אושר לפרסום, במיוחד בניסוח שלו.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אוגוסט 1980. אנחנו יוצאים לפעולה נגד מחבלים בכפר תיבנית בדרום לבנון. המשימה שלי היא להרוג מחבלים שנמצאים בשני בתים, בלב הכפר.
אנחנו מגיעים באישון לילה, אחרי הליכה די קשה: חוצים את הליטאני, מטפסים, מגיעים לפאתי הכפר כוח של גדוד 890 נתקל ונהרג המ"פ מוקי קנישבך. ניר ברקת, אגב, ראש עיריית ירושלים, נפצע קשה באותו ארוע.
אני ממשיך עם הכוח שלי אל לב הכפר, מגיעים אל שני הבתים ופותחים במכת אש ואז אני הולך לדלת כדי לפרוץ אותה עם מטען חבלה ולהכניס חומר נפץ (זה בית של שלוש קומות. שני הבתים הם שתים של שלוש קומות), להכניס חומר נפץ ולפוצץ את הבית על יושביו.
בחצר של הבית יש תעלת זיג-זג מבטון, כמו בגבעת התחמושת...
ואז אני שומע בכי של ילדים.
אני מבקש מחוקר השבויים לקרוא לכולם החוצה. אני אומר "להפסיק אש"! אני מבקש מחוקר השבויים לקרוא לכולם החוצה. יוצאים: אמא, אבא, שמונה ילדים עם ידייןם מורמות. אנחנו מבקשים מהם לעומד "לקיר" ואנחנו בודקים אותם.
אני מחליט: לשחרר את האמא והילדים, ולוקח את האבא.
ואז אני מקבל החלטה שהיא מנוגדת לכל מה שהנחו אותי. אמרו לי "לפוצץ את הבית על יושביו". בעצם יכולתי גם לא לשמוע (את בכי הילדים - יוסי) ולפוצץ.
לא היה ספק למודיעין שזה בית של מחבלים.
אני מחליט באותו רגע, שאני, לא מפוצץ. אני עושה סריקה בתוך הבית. אם אני אמצא: חומר נפץ, מחסניות, קלאצ'ניקובים או כרוזים. נפוצץ.
אני עושה סריקה, לוקח את האבא ועושים סריקה בתוך הבית ולא מוצאים שם שום דבר!
ואני מחליט לא לפוצץ את הבית הזה!
אנחנו יוצאים לחצר, 20 מטר משם מתרומם מולנו מחבל חמוש בקלאצ'ניקוב. גם אותו אפשר היה להרוג אך אנחנו לוקחים אותו בשבי. ובבית הסמוך, שנמצא עשרה מטר מהבית ההוא, היו ארבעה מחבלים. אותם אנחנו הורגים ומפוצצים רק בית אחד.
אני חוזר מהמבצע הזה ואומר: את המשימה הזאת, כפי שקיבלתי, לא ביצעתי. לא פוצצנו את הבית ואני קיבלתי שורה של החלטות, שלא הופיעו בשום תירגול ושום תידרוך. כמו: לקרוא להם החוצה, לב\סרוק את הבית ולנסות לחפש משהו ולבסוף לא לפוצץ ולקחנו את האבא לתיחקורים אצלנו כי התשובות שלו היו מאד בעיתיות.
הדילמה קיימת, ובסופו של דבר, אנחנו, שנמצאים בשטח חווים את הדילמות וכמו שאת יודעת, אני מוגדר ע"י אירגוני זכויות אדם פלסטיניים, כפושע מלחמה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מה שהוא מתאר פה זאת התנהגות לגיטימית לחלוטין של מפקד בשטח.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...30/82196017.pdf




בספרו מביא ההיסטוריון אל"מ מיל' ד"ר מאיר פעיל את דוגמה למוסר ומנהיגות בעת לחימה באמצעות דמותו של האלוף דורון אלמוג (שהואשם באנגליה באחריות לפשעי מלחמה שביצע צה"ל בעזה בעת אלוף פיקוד דרום), ומדגים כי אפשר להיות מפקד ולוחם בעל הישגים מבצעיים ולהקפיד על מוסר לחימה גבוה:
"באותו נושא, סיפורו של מג"ד צנחנים בשם דורון אברוצקי (לימים אלמוג) שהופיע ב"סופשבוע" של "מעריב" מעשירי בספטמבר 1993.
אירוע א' – מספר אברוצקי: "באוגוסט 1980, כמפקד גדוד הנח"ל המוצנח, עמדתי בראש כוח פשיטה ללבנון, שהלך לפוצץ בית של מחבלים. התקרבנו לבית, הצמדנו את המטענים לדלת והתכוננו לפוצץ. ליד הבית היו תעלות ובונקר. היה ברור לנו שזה בית מחבלים. ואז, פתאום אני שומע מתוך הבית בכי של ילדים. יכולתי לעשות כאילו שאני לא שומע. אני סובל מבעיות שמיעה, יש לי פרופיל שישים וארבע ושני מכשירי שמיעה באוזניים. אבל שמעתי, והחלטתי לעצור הכל. קראנו להם לצאת החוצה. יצאו משם אבא, אמא ו-8 ילדים. שחררתי את האמא ואת הילדים לתוך החושך, ואת האבא לקחנו בשבי. אם הייתי מפוצץ את הבית לא הייתי יכול לחיות עם זה. זה היה רודף אותי כל החיים. אני מאמין שאלה הערכים שגדלתי עליהם בבית, ואחר כך בצנחנים: להיות אנושי והוגן גם כלפי האויב שלך, וגם כאשר הכוח האבסולוטי בידיך. אני אולי עם סכין בין השיניים, כאשר צריך, אבל אני בן אדם ואני גם לוקח שבויים. לוקח אותם חיים וגם משאיר אותם בחיים. כמעט מכל פעולה שעשיתי בחיי חזרתי עם שבויים."
אירוע ב' – במלחמת לבנון, ביוני 1982, הוביל דורון כוח מיוחד שהורכב משלוש יחידות מובחרות של צנחנים, שהלכו ברגל אחרי שנחתו מהים מצפון לצידון, דרך הרי השוף ודרך מערכי הקומנדו הסורי, עד ביירות. במלחמה ההיא, שהיתה רצופה כישלונות מדיניים וצבאיים, היתה פעולת האיגוף של כוח אברוצקי לאור כמעט בודד באפלה גדולה. הם הלכו בראש המחנה, הרגו עשרות מחבלים בקרבות "מטווח אפס", תפסו רבים אחרים בשבי, וגמרו את המסע הזה, שבעה ימים ו-70 קילומטרים, עם מחיר כבד לצנחנים, אך מינימלי, בתוקף הנסיבות – שני הרוגים. (דווח מפי עיתונאי שליווה את המסע). סיפורו של אברוצקי מלמד, כי אין סתירה בין הקפדה על מוסר לחימה ובין שמירה על יכולת קרבית מעולה."
(מתוך הספר "המפקד: מנהיגות צבאית בדרכי נועם" מאת אל"מ ד"ר מאיר פעיל, הוצאת מערכות, 2003, עמוד 173)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)