אחד מהסופרים הגדולים של דורנו, וכמעט שאין לו מכיר...

נולד: 22 באפריל, 1899
מוצא: רוסי- אמריקאי.
ספריו המפורסמים: לוליטה, פנין.
סגנון כתיבה כללי: ריאליסטי, מתאר לא מעט את חברת המהגרים הרוסית בארה"ב. בדר"כ יש לעג רב כלפי כל תפיסה השוללת את חופש היצירתיות של האדם- מטוטאליטאריות ועד התאוריה הפסיכואנליטית של פרויד.
אוטוביוגרפיה קצרה: נבוקוב נולד בסנקט פטרבורג, למשפחת אצולה אמידה. אביו, ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, היה פוליטיקאי, עורך דין ועיתונאי בולט. אמו הייתה אלנה איבנובה לבית רוקבישניקוב. בית נבוקוב היה אנגלופילי ונבוקוב למד מקטנות אנגלית לצד רוסית ובגיל חמש החל גם ללמוד צרפתית.
בגיל 16 ירש נבוקוב אחוזה גדולה מאחי אביו, אך כעבור זמן קצר פרצה המהפכה הרוסית, אביו נעצר לתקופה קצרה והמשפחה כולה נמלטה בשנת 1919 לאנגליה שם החל נבוקוב ללמוד ספרות רוסית וצרפתית בקיימברידג'.
אביו נרצח בשנת 1922 על ידי מונארכיסט רוסי. שנה אחרי כן, ב-1923, סיים נבוקוב את לימודיו באוניברסיטה ועבר לגור בברלין. בשנת 1925 נישא נבוקוב לורה אבסיבנה סלונים, נצר למשפחה יהודית. לזוג נולד ילד אחד, דמיטרי, בשנת 1934. נבוקוב עזב את גרמניה עם משפחתו בשנת 1937, אחרי שהנאצים שחררו את רוצח אביו, ועבר לגור בפריז. שלוש שנים לאחר מכן, בסיוע הלוואה מהמלחין סרגיי רחמנינוב נמלט מהכוחות הגרמנים שהתקדמו לעבר פריז וברח לארצות הברית.
בארצות הברית לימד נבוקוב בקולג' וולסלי ובאוניברסיטת קורנל, על סופרים כגוסטב פלובר, ג'יימס ג'ויס (בו פגש בפריז), טורגנייב וטולסטוי. הרומן הראשון שלו באנגלית היה "אלה תולדות סבסטיאן נייט" משנת 1941 והשני "Bend Sinister" משנת 1947. נבוקוב גם פרסם באותה תקופה סיפורים קצרים במגזינים "אטלנטיק" ו"ניו יורקר". נבוקוב המשיך לכתוב ברוסית רק את שיריו ואת ספר זכרונותיו, שהופיע בתחילה בשנת 1951 ואחר כך תחת השם "דבר, זיכרון" בשנת 1966. נבוקוב עצמו התייחס לחייו באירוניה מסוימת כאשר כתב לאנדרו פילד, שתכנן לכתוב ביוגרפיה שלו, "אני מופיע בספר כאדם נוקדני למדי. כל השחמט והפרפרים האלו. לא מעניין במיוחד."
בשנת 1955 פרסם נבוקוב את "לוליטה", רומן אודות תשוקתו של פדופיל בגיל העמידה לילדה בת שתים עשרה. הצלחתו העצומה של הרומן, שהוחרם בתחילה בצרפת, ארצות הברית ובריטניה, אפשרה לו לנטוש את ההוראה ולהקדיש עצמו לכתיבה. בשנת 1957 פרסם את "פנין", סיפורו של פרופסור חסר ישע בקולג' אמריקני.
שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1959, נטש נבוקוב את ארצות הברית ועבר לגור בשווייץ וקבע את ביתו במונטרו. בשנותיו בשווייץ כתב נבוקוב את הרומנים החשובים והמורכבים ביותר שלו, "אש חיוורת" (1962) ו"אדה" (1969) וכן תרגום מוער בארבעה חלקים ל"יבגני אונייגין" של אלכסנדר פושקין.
(מתוך וויקי)
על יצירתו: לנבוקוב הייתה יכולת כתיבה פנומנאלית ברוסית (שפת אמו) וכן באנגלית, ולכן יש בספריו לא מעט משחקי לשון ולעג מסווה בתרגום בין השפות. לפעמים זה מודגש כל כך, שהעלילה עצמה והתפתחות הדמויות תופסות פחות מקום מהתיאורים המרהיבים וממשחקי הלשון. בנוסף, לנבוקוב הייתה סינסתזיה (מיזוג בין שני חושים שונים), והיה רואה מספרים בצבעים. האספקטים השונים של התופעה תוארו בכמה מספריו.
עוד משהו : נבוקוב עסק רבות בחקר פרפרים, ובחיבור בעיות שחמט.

לסיום, המלצה אישית: אין הרבה סופרים עם יכולת כתיבה פנומנלית כמו נבוקוב. אז אם אתם רוצים לקרוא ספרות קצת יותר גבוהה מבדרך כלל, אבל מענגת כמעט באותה המידה, אז חפשו את הספרים של נבוקוב בספריה הקרובה.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

ומה ההמלצה הספציפית שלך? עם איזה ספר שלו הכי כדאי להתחיל?

עם המפורסמים: לוליטה ופנין.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time