"יושב לו יהודי בקרון של הרכבת ונוסע.
לאן נוסע יהודי? אין לכך חשיבות, באמת שאין. יהודי תמיד נוסע. זה גורלו, זה חלק מהוויתו.
ובכן, יושב לו יהודי בקרון הרכבת ונוסע, נגיד לברדיצ'ב, ובכלל לא חשוב שבאותם הזמנים לא הייתה רכבת לעיירה זו. באחת התחנות, לא חשוב איזו, עולה לאותה הרכבת יהודי אחר, נכנס לקרון בו יושב היהודי הראשון, מתישב בכבדות על הספסל ופולט אנחה כבדה: :אוי וויי איז צו מיר!".
על כך מגיב היהודי הראשון:
"אתה מספר לי?"
בעצם אני יכול לסיים בכך את דברי המבוא: אין ספק, כי העיקר כבר נאמר, "צרות" ("צורעס") היא מילת המפתח. יהודי חסר צרות - לא ליהודי יחשב! "

מתוך המבוא לספר, עמוד 5.

"מה בין תפירת מכנסיים למעשה הבריאה? ומה בין דג מלוח לחשיבה עסקית? לראש היהודי פתרונים. חוכמת היהודים המובאת כאן היא חוכמת היהודי הפשוט, שבאמתחתו מסורת עתיקה של פלפול והתעמקות בספרים, אך גם יכולת אלתור, התבוננות עצמית נוקבת והומור. מאות שנים של חיים בגולה הניבו אוצר של מעשיות, שככל תמהיל יהודי אופייני הן ניזונות מצרות, נדנודים, אהבת אדם - ובעיקר הומור. את המעשיות הללו אסף זלמן שרר ותרגם מיידיש ומפולנית; חלקן היו אצורות בזכרונו עוד מבית אבא. לטובת יודעי היידיש ולומדי שפה זו מביא הספר גם את הנוסח היידי, ובכך תורם לא רק לשימור התוכן, אלא גם לשימור השפה."

מתוך העמוד האחורי של עטיפת הספר

"הבריאה והמכנסים" הוא ספר המרכז בתוכו אוסף מעשיות ובדיחות יהודיות ידיות על יהודים בינם לבין עצמם, בינם לבין הגויים ובכלל. המון הומור וחוכמת חיים טמונות במעשיות הללו.
ממש רגע לפני שהדור ההוא נעלם.
ספר שמעלה חיוך, כל סיפור כתוב בעברית ומייד אחריו התרגום ביידיש (כשלמעשה העברית היא התרגום )
את מרבית הסיפורים הכרתי מבית אבא, אבל זו לי הפעם הראשונה שנתקלתי בספר שמרכז רבות מהן יחד. הדבר הבולט בקריאה הוא החיוך הנילווה, גם אם אינך שייך לאותה תרבות, קשה להימנע מאותו חיוך שמלווה את הקריאה, שהיא בהחלט קריאה קצרה.


המחבר זלמן שרר הוא עו"ד בגימלאות, סופר ומחזאי. הוא יליד פולין ואפשר לקרוא לא מעט יצירות שלו, כולל חלק מהמעשיות הכתובות בספר הנ"ל באתר "ליטרטורה"
http://www.literatura.co.il/website...authors&id=1616

מורה לפסנתר

בעיתונים של וינה הופיעה המודעה הבאה:
עבור ילדי הברון רוטשילד דרוש מורה לפסנתר,
ידע בשפות אנגלית וצרפתית הכרחי.
לפנות למזכירו של הברון.
למחרת מופיע אצל המזכיר יהודי פשוט למראה בלבוש חסידי.
"אני בעניין המודעה", הוא אומר.
המזכיר מביט ביהודי בהשתאות ושואל: "סלח לי, אדוני, אתה יודע אנגלית וצרפתית?"
"לא", משיב היהודי
"וללמד נגינה על פסנתר אתה יודע?"
"לא".
"אם כך, למה באת?"
"הגעתי לכאן על מנת להודיע לכבוד הברון רוטשילד, שעלי לא יסמוך"

עמוד 12

החתימה תוצרת לאנס (יד ראשונה)

חשוב לציין כי קיבלנו את אישורו של המחבר, דרך הוצאת "קווים" לפרסם חלקים מהספר.

נהדר!!

אני מחכה בקוצר רוח לעוד

אהבתי לחלוטין, תמשיך בהעבודה הטובה

החתימה תוצרת לאנס (יד ראשונה)

קרקס

מעיר גדולה הגיע לעיירה קרקס. הקים את אוהלו, פרסם את עצמו כראוי ופתח את שעריו לקהל הצופים. ברם איש לא בא - לא באותו היום ולא ביום שלמחרת. מנהל הקרקס נעצב לנפשו, עמד בפתח הקרקס וניסה לשווא לשכנע עוברים ושבים להיכנס לאוהלו.
ראה לייזר את המנהל במצוקתו, נכמרו עליו רחמיו וביקש לנחמו:
"תירגע, ידידי, אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר".
"הכיצד?" שאל המנהל המיואש.
אמר לייזר: "מסור לי את ניהולם של עסקיך רק ליום אחד, ואני מבטיח לך הצלחה רבה!".
חשש המנהל, אך בהכירו ובהוקירו את חושיהם של היהודים לעסקים, הסכים בלית ברירה.
בערב שלמחרת נדהם לראות כרזה מאירת עיניים מתנוססת לאמור: "הכניסה לקרקס חינם! בואו בהמוניכם!" ואכן, המוני אדם צבאו על שערי הקרקס. המנהל לא האמין למראה עיניו: "מה עשית, רב יהודי?"
"סבלנות, אדוני המנהל, סבלנות. אני מבטיח לך הערב עושר ואושר. סמוך עלי!|".
בשעה היעודה התחילה ההצגה, וההמונים שהצליחו להכנס חאוהל נהנו הנאה מרובה מהתוכנית המגוונת - ועוד בחינם.
עם סיום המופע, בעודם מכינים עצמם לצאץ, הופיעה מעל פתח היציאה כרזה מוארת: "היציאה - חמישה זלוטי!"
בפתח עמדו חמישה בריונים, אלוהים ישמור!
הקהל זעם על לייזר, אבל הוא הגיב בניחותא: "הבטחתי כניסה חינם, לא יציאה".

החתימה תוצרת לאנס (יד ראשונה)

המוח היהודי ממציא לנו פטנטים

מעולה!

כמה קבין?
התלונן יהודי בפני רבו על שחייו אינם חיים: לאשתו שלושים ושישה קבין שיחה!
"כיצד זה שלושים ושישה?" תמה הרב, "הרי בפירוש נאמר כי תשעה קבין נטלו הנשים!"
"אשתי מדברת ארבע שפות!".

החתימה תוצרת לאנס (יד ראשונה)

אני יודעת שהומור יהודי/ יידי לא מדבר לכל אחד, ובעיקר לא לקהל צעיר אולי (צעיר ממני, לפחות) אבל מי שמגיע לאשכול הזה צריך לחשוב על פלפלותו של העם היהודי, ופשוט להתענג על כל מילה כתובה כאן.