כל זב חותם תופש מצלמה, רשתות גדולות משדרות מראות קשים שמעוררים גלי אהדה לפלסטינים. ההמון המשולהב יכול ומסכן משטרים וכל חצי יפה נפש עומד משתהה לנוכח אכזריותה של ישראל. מבחינה צבאית הזמן להשגת המטרות הולך ומתקצר ושלא נדבר על הכאוס וההפגנות בעולם שממשלותיו רק רוצות שקט.

האם כל כך מסובך למנוע שידורים מרצועה? קשה לי להאמין שאין לנו את היכולת הטכנולוגית, אבל מצד שני קשה מאוד לחסום כל טלפון לוויני אקראי.
השאלה היא מדוע אפילו לא מנסים לשלוט בזרם המידע שיוצע החוצה ושבקלות יכול לערער משטרים של מדינות? והאם זה בכלל נילקח בתכנון של מיבצע כזה?

אנא דעתכם המלומדת....

לפני שאנחנו מבצעים מהלכים שכאלו-אולי עדיף למתן ולמנוע אמירות מטומטמות ודמורליזציה מצד אנשי ערוץ 10 ו-2, במיוחד של יונית לוי שחוזרת ומשווה בין המבצע למלחמת לבנון השנייה באמירות טיפשיות וללא מחשבה.

צפיתי היום בערוץ 2 - רוני דניאל סירב להכנס למרחב מוגן כשנשמעה אזעקה: יש כאן 2 דברים: 1) דוגמא רעה לצופה בבית, 2) קסאמים - שמסמים - המסר שזה לא כצעקתה.

מעבר אליו, שאר הכתבים דווחו ע"פ הדעות הפוליטיות שלהם.

אברמוביץ (אם אינני טועה) דיבר בשבח "ההתמתקות" וכמה קל עכשיו לצה"ל כשאין לו יהודים תחת הרגלים. גם אם זו דעתו - האם זה הזמן עכשיו? האם אין אחרים שחושבים שהחמאס הפך לחמסטאן בזכות אותה בריחה? בין אם התשובה חיובית או שלילית - זה זמן לאחדות ולא לפוליטיקה קטנה. יהיה להם עוד די זמן לגדל אתרוגים.

יונית לוי - אם היא לא מסוגלת לשלוט בפרצופה לנוכח תמונות הרוגים בעזה - אני הייתי שוקל להחליפה. יותר מחצי מהתמונה אנחנו מקבלים דרך שפת גוף.

לא נוכל לנצח ללא תמיכה של כל הצבור, מתן פתחון פה לבכיינים (שתמיד יהיו) יוביל להפסד.
אנו חייבים לדעת גם לספוג - הנצחון מול ערפת ב- 2003 היה בזכות יכולת הצבור לקבל עד 20 הרוגים ביום + עשרות פצועים קשה. האויב מבקש לראות שבירה, בכי ונהי. מה שיאפשר לנצח זה: כתישה של עזה ובנותיה (אתם בבית חוטפים אבל צה"ל עושה מה שצריך - ועל כל הרוג כאן יש 500 בעזה), סולידריות חברתית ולא רק למטרות שווק, הוצאות ילדים ונשים "להתאוור" בחיפה, ירושלים, טבריה, .... משהו חייב לארגן זאת לרבות הפעלה של ילדים קטנים. משלוח של טיטולים, מזון למי שידו אינה משגת - בין אם מתקציה מהמדינה ובין אן בארגונה.


כל ממשלה עתידית תהיה חייבת לתת דעתה על שנוי פני התקשורת בישראל והפיכתה ליותר מייצגת את הצבור היהודי בבית.

אני דווקא רוצה להתייחס לשידורים הישירים. אף אחד לא מבין שהם משמשים כתצפית קדמית לחמאס? אלון בן דוד עומד לו בערוץ 10 היכן שנהרגה אישה באשדוד, ומספר שכאן זה נפל וכאן היה הדם וכו' וכו', ופתאום- אזעקה. כנראה שלידידינו מהחמאס יש מנוי לערוץ 10, והם מנסים לפגוע בעשרות האנשים שעומדים ליד מקום הנפילה האחרון.

רק אני חושב שזה טיפשי?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yshimoni מדוע אפילו לא מנסים לשלוט בזרם המידע שיוצע החוצה ושבקלות יכול לערער משטרים של מדינות? והאם זה בכלל נילקח בתכנון של מיבצע כזה?

זכור את את אירועי ג'נין. אם תחסום סיקור רק תעצים את הטענות והשמועות שמיד יצוצו על טבח ופשעים נגד האנושות שמבצעת ישראל. הנזק ממניעת שידורים מעזה יהיה גדול מנזקי השידורים שכן מתקיימים כעת.

להמונים במדינות ערב ממילא לא משנה מה רואים בתמונות. אבל חשוב ששאר העולם ייראה מה בדיוק קורה שם, אחרת נטיית הלב הטבעית היא לחשוד שיש לישראל מה להסתיר, מה שרק יגביר את הלחץ לסיום המבצע.

זה לא אומר שהיה רצוי להשתיק שידורי תעמולה של החמאס למשל, אבל אין הרבה היגיון בחסימת שידורים של תחנות זרות.

אני כבר הגבתי לנושא כשהוא עלה בדיון אחר פה.
התמונות שמוצגות בעולם, ללא קשר לרמת אמינותם, פוגעות במאמצים הדיפלומטים של הממשלה, גורמות לגיוס גלי מחאה בעולם, נותנות במה לקריאות לחרם על ישראל ומצמצמות יכולת מבצעית וזמן פעולה.
אני חייב להודות שאפילו אני מרגיש סימפטיה כשרואים תמונות של גופות אזרחים, ההבדל ביני לבין העולם הוא שאני מבין את כל סיפור הרקע לקרב הזה, העולם לא ואם נודה באמת פשוט לא איכפת לאף אחד- צדק הוא כבר מזמן לא הנושא פה.
הדימיון במקרה הזה לא יותר גרוע מהמציאות, השידורים פוגעים ישירות ביכולות ובזמן שניתן לצה"ל.

בג'נין לא הייתה בעיה לעיתונאים מכל העולם לעמוד על גל חורבות ולדווח שקרים בוטים מבלי להתנצל.

דובר צה"ל היה צריך לספק pool. הכתבים רוצים לראות חומר כלשהו.

מבחינתם של הכתבים הזרים, להקת התיאטרון של צה"ל שמצולמת ליד טנק טובה באותה המידה כמו טייס או גולני אמיתי, כל זמן שיש להם רובה ומדים. הפרטים הקטנים באמת לא מעניינים את הרוב.
דובר צה"ל צריך לצלם טנקים יורים (לא בהרכח בעזה, למי איכפת היום? - אנו חיים בעולם האילוסטרציה)
הם רוצים לראות חיילות יפות במדים ורובים (רובה וחזה, גדולים ככל האפשר)
הם רוצים לטפס על טנקים ונגמ"שים כמו בתערוכה של יום העצמאות. הם רוצים לשחק. רק צריך לתת להם תירוץ, כמו "סדנת הסברה של דובר צה"ל" עם חגורות נפץ וקסאמים אמיתיים. הם רוצים חולצות חינם של צה"ל. הם רוצים לאכול מה שחיילים אוכלים, אוכל צבאי. לוף!.

צריך לקלוט, בשביל כל מי שאינו מעורב, חדשות חוץ == בידור. ערוצי החדשות בעולם מתחרים בהקרנה חוזרת של רמבו 4 ושל הלהיט הגדול של בוליווד לשנת 1968...

והדבר השני שצריך לזכור, עיתונאים שונאים עבודה. אם דובר צה"ל יכין להם מראש חומר רקע, היסטוריה של פיגועי החמאס, היסטוריה של נפילות רקטות, מעקב אחרי נפגעי רקטות... ראיונות עם חיילים צעירים ויפים במדים שיודעים לדבר טקסטים רהוטים באינונזית... לצופה בעולם לא באמת איכפת התוכן, או העובדה שהחיילת שיננה טקסטים שהוכנו לו מראש, ואפילו לא איכפת לו אם התג על הכתף מתאים לכלי המשחית שמאחוריה... אם יש לה את הזוג המתאים למצלמה אנחנו מסודרים! יותר טוב, הייתי מגייס את שירי מיימון למילואים, שתספר להם חוויות מהאירוויזיון... אתה חושב שכתבים זרים לא יבלעו אותה?

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

מלחמה מתנהלת בשטח
העובדה אם היה טבח או לא תתגלה בסופו של דבר והשקרים ינדפו
הבעיה הראשונה היא הדמוראליזציה שהתקשורת הישראלית מייצרת, פשוט איום ונורא, לעיתים נראה שהם כאן כדי לפגוע.
אני לא אשכח במלחמת לבנון השנייה, כל יום הראו מפה של פגיעות הטילים. כאילו לא מספיק דיכאון הם מייצרים, הם גם מכוונים את חיזבאללה. לפחות מהבחינה הזאת יש הפקת לקחים והורידו לפחות את המפות הטיפשיות האלה.

אירוע בזיוני במיוחד בעיני הערב היה כאשר ערוץ 10 שידר בשידור ישיר את אלי ישי שוכב על הרצפה באמצע העיר ומאבטח שוכב מעליו. זאת תמונה בזיונית בעיני שר במדינה שוכב על הרצפה בשידור חי בטלויזיה - קצת היגיון בעריכה...

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

המונח "שליטה במדיה" למעשה כבר לא קיים ובלתי אפשרי להשגה מבחינה מעשית.
בעידן שבו קיימת רשת תקשורת בלתי תלויה במקור אחד אשר לא ניתן לחסום אותה בצורה אפקטיבית- האינטירנט ושכל ילד מסתובב עם מצלמפון (או פשוט מצלמה מעולה וזולה) שמצלם תמונות וסרטים באיכות טובה ויכול להעלות אות בתוך דקות או אפילו בזמן אמיתי לאינטרנט, לא ניתן לשלוט בתוכן שמופץ או בכמות.

מבחינה מעשית המונח "שליטה במדיה" עבר מהעולם, הוא לא בר השגה.
ניתן לשלוט אך ורק במדיה מהדור הישן (טלויזיה, רדיו , עיתונים), בעיקר המקומית וגם אז בצורה מוגבלת מאוד משום שכלי תקשורת בחו"ל לא כפופים למגבלות ב"ש וכמו שכל חברי הפורום הזה יודעים אנחנו קוראים כל מה שם כותבים כך שלמעשה אותו מידע שהעיתונאי הישראלי מנוע מלפרסם מגיע פעמים רבות לידיעתנו דרך אתר של עיתון זר.

עיתונאי ישראלי אולי לא יפרסם מידע כלשהו ועיתוונאי זר יעכב את המידע בשביל לקבל את שיתוף הפעולה של מערכת הבטחון אם הוא בכלל צריך אותו, אבל שניהם יכולים להעלות תוכן לאינטרנט באתר זר אם הם מאוד חפצים בזה, ועיתונאים מטעם עצמם לא מוגבלים בכלל למעט חוקי בטחון שדה והעונשים בגינם שלא חלים על תושב חוץ שמפרסם מידע אחרי שעזב את הארץ.

וזה עוד לפני כל השאלות האתיות/משפטיות שהועלו פה.

אם אין שידורים ישירים של התקשורת הישראלית יש שידורים ישירים של התקשורת הזרה, גם אם מחליטים להפוך את כל עוטף עזה לשטח צבאי סגור זה לא ימנע יציאת מידע מהשטח הזה, מה גם שזה ייתן פתח למבקרים של מדינת ישראל לטעון שישראל מסתירה אירועים חמורים מאוד ומטייחת, במקרים כאלו התעמולה הערבית תפרח ותנצל את עצם האיפול ותתחיל לשווק ולהמציא סיפורי אלף לילה ולילה.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

סגירה הרמטית לא תהיה עם זה חייבים להסכים, אבל צמצום נזקים עדיין אפשרי.
את האירועים החמורים שיבוצעו בעזה ההיסטוריה תשפוט, אבל בסופו של דבר לתמונות דרמטיות יש יותר כח ואני מעדיף משחקי שמועות מהתעמולה שמתבצעת עכשיו, שדרך הגב אני חושב שנעשית בצורה מאוד מוצלחת והסיבה היחידה שהפעולה ממשיכה היא התמיכה המלאה של ארה"ב.

נחסום את השידורים של הגופים הגדולים, ונישאר עם תמונות פרטיזניות באיכות גרוע "שהצליחו להבריח מעזה למרות הניסיונות להסתיר את הטבח", והמון עצבים עלינו מצד הגופים הגדולים.

ללא ספק ככה ניראה הרבה יותר טוב בתקשורת...

לא קשה להראות יותר טוב, תצפה בכלי תקשורת בין לאומיים, כרגע כמעט כל "הגופים הגדולים" קוראים לנו להפסקת אש מיידית ומגנים את הפעילות. העיתונאים בכל מקרה לא מורשים להיכנס אז אני בטוח שכבר מייחסים לנו פעולות "הסתרה".
אני מדבר פה על פגיעה בתעמולה ע"י צמצום אמצעי המחשה, לא חייבים להשאיר כרטיס ביקור.

כל הדברים האלה מיוסדים על ההנחה שהתקשורת קובעת באורח מכריע, ושלמעט חסימה אין לנו דרך לעשות בה מניפולציות. אני מסופק בשתי ההנחות.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

התגברות התעמולה העולמית מאפשרת חלון זמנים של, לדעתי, 8-10 ימים לפני לחץ מדיני מאסיבי להפסקת הפעילות הצבאית. הדרך להשגת המטרה היא או בתכנון נכון להשגת היעדים במסגרת הזמן הזו או ע"י קניית זמן נוסף דרך השהייה ונטרול מקורות המידע בשטח. מה שלא רואים לא קורה.

המדיה היא לא צינור עיוור שמשדר כל מה שמגיע אליו, ושייאלם ברגע שלא יהיה מה לשדר. המדיה שייכת לבעל הסיפור המעניין. כל יחצ"ן יספר לך שדי קשה לדחוף סיפור לא מעניין. מה לעשות, והתמונות מעזה הרבה יותר מעניינות מאזעקה באשדוד ונפילה מחוץ לפריים. מצד שני, המדיה מחפשת בנרות חומר מעניין: אתמול שמעתי ראיון ארוך ברדיו עם אבא שחגג לבנו בר מצווה באשקלון, והבוקר ראיתי את הילד עצמו בתוכנית הבוקר בערוץ 2. מחר בטח יראו את הוידאו מהאירוע בערוץ 10. אז צריך פשוט למצוא אבא דובר אנגלית מעוטף עזה שגויס למילואים בצו 8, רופאה מברזילי שדואגת למשפחה שלה, שריונר סדיר שעלה כדי להתגייס לצה"ל וכו'.
ערכיה: מסתבר שעריית אשקלון עושה את זה בדיוק http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3646982,00.html

וכמובן, גם תמונות של שיירות שריון משתלטות על המדיה לא רע.

השפעת התקשורת מוגבלת יותר ממה שנוטים לייחס לה; תגובת ישראל לתקשורת, לעומת זאת, היא קריטית - כי שינוי מדיניות משפיע על כל השאר. המפתח לדעתי הוא פרופורציות; אי אפשר לעשות צנזורה מלאה (למרות שמניפולציות אפשר ורצוי) אבל לא הכל נקבע שם.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בהתחלה מצנזרים את התמונות מעזה.
אחר כך, משהתרגלנו לקונספט שניתן לצנזר,
מתחילים להרחיב אותו, ולהרחיב אותו, ולהרחיב אותו.
בצנזורה: השמיים הם הגבול.

"יש דברים יותר חשובים מחופש"

אל תבלבל בין סדרי עדיפויות הגיוניים לתפיסה דיקטטורית. דק ככל שיהיה ההבדל קיים, וזה הפורום שאמור להכיר את נושא חופש המידע ומגבלותיו בצורה הכי רצינית.

גם תפישות דיקטטוריות התחילו ב"להגן על האזרחים", ואח"כ "להגן על המדינה" ועד ל"להגן על המשטר" ו"להגן על השולטים".
לא. אני לא מתבלבל. גם לדיקטטורים יש סדרי עדיפויות "הגיוניים".

את דברי הקונגרס האמריקאי ואת אלה של ג'ורג' וושינגטון ב-1776, כאשר מינו אותו למעשה לדיקטטור לשישה חודשים:
1. הקונגרס:
"לאושרה של ארץ זו, שבידי הגנרל המפקד על צבאותיה ניתן להפקיד בביטחון כוח בלא כל הגבלה, מבלי לסכן בכך ולו במאום את הבטחון האישי, החירות או הרכוש".
2. תשובתו של וושינגטון:
"במקום שאות זה לאמונכם יגרום לי לחשוב את עצמי פטור מכל מחוייבות אזרחית, אזכור תמיד כי החרב הייתה המוצא האחרון לשמירה על חרויותינו, ולפיכך מן הראוי שתהא הדבר הראשון שנניח מידינו כשאותן חירויות יהיו מבוססות ואיתנות".
(שני הציטוטים מהספר המצויין של דיוויד מק'אלו, "1776", בהוצאת אריה ניר)

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אבל זה נכון, אפעס, יש דברים חשובים יותר מחופש. חופש ביטוי לא מוגבל כדי לא לפגוע בבטחון? או ברגשות הציבור? חופש התנועה לא מוגבל גם כן? וחופש העיסוק?

אל תבין מדברי שאני דיקטטור קטן, אבל כל דבר במידה, גם חופש לא בריא כשהוא ללא שליטה.

ועברת לדיון פילוסופי.
במסגרת הפורום הזה איני נחשב כאחד שפורק עול בנושא אבטחת מידע. אבל כדאי להבין - אין הכוונה לפגיעה בבטחון אמיתי, בטח לא להתפרע ולשלח כל רסן. אבל ידע כל מנהיג שאין מסתור מפני החלטות וגחמות אישיות, אם הוא רוצה להסתיר משהו.

איני מסמפט את כל העיתונאים ואיני שליו ושלם עם הרבה מכתיבתם. אבל העובדה שהם נמצאים "שם" מביאה לשקט נפשי מפני מהלכים שיעשו על ידי השלטון. גם פעילויות צבאיות מסווגות ידועות במידה זו או אחרת לכאלה שמעט מחוץ למערכת ואני שמח שיש "כלבי שמירה" גם אם אחדים מהם לא מהזן אותו אני אוהב.

ניקח כדוגמה את פרויקט "חץ". פרויקט מסווג בסופו של דבר. יש עיתונאי אחד שכבר שנים רבות יוצא נגד הפרויקט, והפרויקט ממשיך. דבריו של העיתונאי בוזבזו? איני חושב כך. אין לי ספק שמקבלי ההחלטות בפרויקט נדרשו למחשבה על דעותיו של אותו עיתונאי ולבטח ביקשו תשובות לעצמם בכל מהלך שעשו. כל זאת אפילו שהפרויקט מסווג. פעם שאלתי את אחד ממנהלי הפרויקט "למה שלא יביאו אותו לפרויקט, יחשפו אותו למידע ויוציאו את הרוח ממפרשיו?". נעניתי - "....ואז הוא יצא נגדנו מעמדה של אחד שיודע, כי הוא כבר שבוי בקונצפציה ודעתו לא תשתנה". אח"כ הבנתי עוד דבר. אם יקרה הדבר ההפוך והוא "יסכים" עם הפרויקט - נאבד את אותו "כלב שמירה".
יש עוד הרבה דוגמאות.

לקרוא לפדהצור עיתונאי?!
אני יכול לחשוב על הרבה תארים אחרים, רק לא עיתונאי. מקסימום פובליציסט.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

האיש כותב בעיתון. קרא לו פובליציסט, קרא לו טייס בדימוס או סתם "חוקר אקדמי". נראה לי שהעברתי את המסר שלי.