כל הזמן אנו קוראים ברחבי הפורום על תגיות הRFID שמסומנות כאמצעי בו יתייגו את האוכלוסייה העולמית עם הקמת שלטון גולבאלי מרושע. אולם, כמה מאיתנו באמת מבינים את הפונטנציאל והאיום שמהוות התגיות האלה?
נחל בהיכרות כללית עם המתקן-
RFID היא טכנולוגיה המשתמשת במשדרי רדיו כדרך לתיוג אלקטרוני. בשנות ה80' שימשו המתקנים האלה להקלת גביית אגרות כבישים, מעקב אחרי סחורה וספירת בקר. התגיות שימשו בעצם כברקוד- אדם עם קורא שולח אות לשבב המשיב לו בנתונים המאוחסנים בו. אותם נתונים יכולים להיות מס' זיהוי המהווה חלק ממאגר נתונים גדול יותר או נתונים ממשיים כמו תכולת החבילה הנקראת. עם הזמן הטכנולוגיה השתכללה וכך גם השימושים בה: חנויות בגדים התחילו להציע "מראות קסם" הקוראות את התג על פריט לבוש ומציגות מידע על המוצר, צבעים ופריטים משלימים; תגי זיהוי לחולים המקלים לרופא לקבל מידע במהירות ויכולת מעקב אחריו ועוד שימושים שונים.
לא עבר זמן רב והRFID עבר מהשוק הפרטי לשוק הממשלתי והתחיל להיות בדרכונים ורשיונות נהיגה. הדרכונים של אזרחי בריטניה, ארה"ב, גרמניה, מלזיה, בלגיה, אוסטרליה וכו' מכילים שבבי RFID המאפשרים מעבר מהיר יותר בנמלי תעופה (סוף לתורות הארוכים!). כיום ממשלות שוקלות גם להכניס את השבבים לתעודות זהות ובכך לזרז תהליכי ביורוקרטיה ארוכים.
כל השינויים והיישומים החדשים האלה בוצעו וממשיכים להתפתח מבלי שנענתה בעיה אחת מרכזית- אבטחה. חשבו על זה כך- במקום שגנב יצטרך להסתכן בלקיחת הדרכון שלכם מתיק גב או מכיס כל שעליו לעשות הוא להחזיק בקורא שיקבל מן התג נתונים ואז יפצח את המידע. ההצפנה אגב היא בהחלט לא בעיה- ב2007 פיצח יועץ אבטחה בריטי את קוד האבטחה של דרכון אנגלי וקרא את נתוניו בעוד הדרכון במעטפת הדואר החתומה. באותו זמן בערך יועץ אבטחה גרמני העתיק מידע מדרכון גרמני אחד לדרכון אחר ובכך יכל לשטות בקורא דרכונים אלקטרוני. הדבר בעצם אומר שמידע פרטי שלכם יהיה פרוץ לכול מי שהוא בעל קורא RFID ויכולות פריצה בינוניות. אך פה זה רק מתחיל.
תגיות הRFID יכולות גם לשמש בשביל לעקוב אחרי מיקומכם בכל רגע נתון. הסיכון אגב לא נובע בהכרח מהממשל- ב2006 אושר פטנט של IBM המסביר במדוייק כיצד ניתן לעקוב אחרי לקוחות בחנויות וליצור פרופיל גם ללא גישה למאגרי נתונים. על ידי הצבה של קוראי RFID במקומות נבחרים יהיה ניתן לעקוב אחרי התגיות שנושאים לקוחות בבגדים, כרטיסי אשראי, נעליים וכו' וליצור פרופיל של איפה הלקוח היה ועשה לאורך זמן. הדבר יכול להיות מורחב לרשת שתאפשר לתאגידים וממשלות לעקוב אחרי כל תנועה של כל בן אדם ללא שום אפשרות לפרטיות.
כמובן, צריך גם לדייק: יש ניסיון להגביל איכשהו את החדירה לפרטיות על-ידי דרישה שיצויין על המוצר האם הוא מכיל שבב RFID ותינתן האפשרות לקונה לנטרל אותו. הארגון שמפקח על זה הוא
EPCglobal, ארגון עם כוונה הטובה ובלי שיניים לגבות אותה. למשל, כשחברת נעליים החביאה RFID בסוליות הנעלים, בניגוד לאמנה עליה הייתה חתומה, הארגון לא היה יכול לעשות דבר משום שאין לו יכולות אכיפה. האמנה שלו להגנת הצרכן היא יותר בגדר המלצה ובקשה מאשר חוק מחייב.
לאן טכנולוגית הRFID תצעיד אותנו מכאן? קשה לדעת. שינויים באבטחה של השבבים תוכל להציע נוחות ויעול ברמות חדשות אך אם דבר לא ישתנה נוכל לסיים כמו אזרחי סין- הממשל הסיני מתכוון לייצר תעודות זהות המכילות שבב RFID שיכיל את כל המידע האישי על האדם: תיק רפואי, מצב תעסוקתי, דת, מס' טלפון, כתובת ועוד. כל אלה, כפי שאמר מייקל לין, סגן הנשיא של China Public Security Technology, נועדו להיות הדרך "שבה תוכל הממשלה לשלוט באוכלוסיה בעתיד".