אתמול בערב הייתי, כחלק מסדרת ההרצאות עליה סיפרתי, בהרצאה של יוכי ברנדס על דמותה של מיכל בת שאול.

ההרצאה היתה מאלפת, ויקשה עלי רבות לנסות לשחזר מה תוכנה ואת הערך המוסף שקיבלתי כתוצאה ממנה- פשוט כי אין לי את היכולות הוורבליות של המרצה.

אביא כאן שני שירים, האחד של רחל המשוררת והשני של נעמי שמר, מהם ניתן להבין את הגישות השונות של שתי המשוררות לדמותה של מיכל. כל אחד- יחקור ויעמיק כרצונו, אני ממליצה לעשות כן כי דמותה מרתקת.

רחל המשוררת:

מִיכַל

וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל אֶת-דָּוִד – –
וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ
(שמואל א', י"ח, כ'; שמואל ב', ו', ט"ז)

מִיכַל, אָחוֹת רְחוֹקָה! לֹא נִתַּק חוּט הַדּוֹרוֹת,
לֹא שָׁלְטוּ בְּכַרְמֵךְ הַנּוּגֶה חֲרֻלֵּי הַזְּמָן,
עַל כְּתֹנֶת מִשְׁיֵךְ לֹא דָהוּ פַּסֵּי אַרְגָּמָן
וְצִלְצוּל אֶצְעֲדוֹת זְהָבֵךְ עוֹד הָאֹזֶן תִּקְלֹט.

לֹא אַחַת רְאִיתִיךְ נִצֶּבֶת לְיַד הָאֶשְׁנָב,
בְּעֵינֵךְ הַיָּפָה מְהוּלִים גָּאֲוָה וָרֹךְ;
מִיכַל, אָחוֹת רְחוֹקָה, אֲנִי עֲצוּבָה כָּמוֹךְ,
כָּמוֹךְ נְדוּנוֹתִי לָבוּז לַאֲשֶׁר אֹהַב.


נעמי שמר:

למה צחקה מיכל לדוד? / נעמי שמר

כשהחג היה בארץ והשמש בערה

כל העם עלה לרגל ומילא את הבירה

חלילים ותוף צלצלו כינורות אמרו שירה

והמלך השתולל לו בראש השיירה

פזמון: למה צחקה מיכל?

למה צחקה מיכל לדוד?

זה בושה להתפרחח באפוד כזה קצר

לכרכר בלב שמח בתרועה ובקול שופר

הן לצחוק תהיה המלך בעיני השיירה

איך זה לא תֵבוֹש המלך – זה מה שמיכל אמרה

פזמון: מהו שענה דוד?

מהו שענה דוד למיכל?

תענוג להתפרחח כשסביב המון חוגג

מישהו בשיר פוצח וליבנו מתמוגג

וכשהרינה עוברת בקצווי השיירה

מתחשק לי עד הערב איתם לומר שירה

פזמון: זהו שענה דוד

זהו שענה דוד למיכל

ומאז אני יודע ומאז אני שקט

לכבוד לי לשמח להצחיק ולרקד

אז נגנו נגנו לי הלאה כינורות וחלילים

מה שטוב היה למלך הוא טוב גם בשבילי

פזמון: זהו שענה דוד, זהו שענה דוד למיכל

ככה ייאמר תמיד, ככה ייאמר תמיד ובכלל.