טוב זהו אשכול התדיינות
קראתי הרבה ספרים לאחרונה שהתחשק לי פשוט לשכתב חצי מהספר כדי שלא אסיים את הספר בהרגשה שסיימתי אותו.
רק היום סיימתי ספר כזה.
מה הספר הכי 'גרוע' שקראתם? למה לא אהבתם אותו? ומה א-ת-ם, בתור יוצרים מוכשרים, הייתם עושים אחרת אם הייתם אתם הכותבים.
ממש 'המלצה לסופר' מה לשנות, איך לשנות ולמה.

אני מביאה את הדוגמא למה שסיימתי לקרוא היום:
בתו של שומר הזיכרון,

זוג, בשנת 1860 בערך, כשעוד לא היו בדיקות מעמיקות למין הילוד, לאולטרסאונד, לא הייתם יכולים לדעת אם יש תאומים, ילד יחיד או שמא שלישייה. האב רופא, וביום הלידה המיילד שנזעק למשימה התגלש מהכביש בשלג. האב נאלץ ליילד בעצמו, הוא טשטש את האם-אישתו, כדי שלא תאלץ להרגיש הרבה כאב, כך שלא ידעה מה קורה רוב הזמן. נולד הילד - בריא ושלם, וכשהאב המאושר, הרופא המיילד, חיכה לשלייה שתצא אחרי הילוד - יצאה במקום עוד ילדה, משהסתכל האב על עינייה הבין שלוקה בשכלה, (תסמונת דאון), האב בהחלטה פזיזה החליט למסור את הילדה למוסד ולומר לאם שהילדה השנייה מתה, כך שלא תאלץ להתמודד עם האובדן של הילדה שהאמין כי תמות בגיל צעיר ממחלות שבאות יחד עם התסמונת הנ"ל. אך האחות שנשלחה למשימה החליטה כי המוסד נראה לא ראוי לגידול לדים, והחליטה לגדל את הילדה בעצמה.


ספר תיאורי, חסר דרמה, חסר עניין, יש פוטנציאל לעניין בגלל נושא הספר, אבל הפוטנציאל הגלום לא מומש.
הייתי מורידה חצי מהתיאורים, הופכת את העלילה ליותר עניינית, מחברת כל מיני דרמות קטנות כמו 'הוא נעקץ ע"י דבורה, והיה אלרגי, גם אביו היה אלרגי' לכדי שיחה קצת יותר עמוקה.
הדובר בספר הוא חיצוני, ועל כן כל הרגשות בספר מובאים כך: "זה היה עבורה קשה מנשוא, היא לא הצליחה להחזיק את עצמה, נפלה והתייפחה'. ולהפוך את זה כך שהספר מחולק לפרקים-כמו שמחולק ,רק מסופר מגוף יחיד, להוסיף לדמות היסטריה,פחד,עצב כשהיא מדברת, היה משנה את כל התפיסה של הספר וכל הקריאה הייתה נעימה יותר.
כמו כן, כל הספר מדבר על הילדה עם הפיגור, אבל לא פעם אחת ניסתה הסופרת לכתוב מהצד של הילדה, וזה היה מעניין לשמוע את הניסיון שלה להסביר מה מתחולל בראשם של ילדים עם תסמונת-דאון. היא לא ניסתה להעמיק מספיק בדמויות לטעמי.
שתפו, מה הייתם משנים, באיזה ספר, ולמה
תות

זה לא כזה פשוט, עלה לי לראש הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", וההמלצה היחידה שהייתי נותנת לכותב היא - אל תכתוב גם דברים טובים תמיד אפשר לשפר, ודווקא בדברים האלה ביקורות ועצות יעזרו הכי הרבה

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.

על מה הספר? לא שמעתי עליו.

כתב אותו מורה לחינוך מיוחד, את כל הספר הוא כותב כביכול מנקודת מבט של ילד אוטיסט, שמוצא את הכלב של השכנים מת ויוצא לחקור את העניין. ממש לא אהבתי את כל צורת הכתיבה, היא נראתה כאילו הכותב פשוט יודע שאין לו כשרון אז הוא מתרץ את זה בנסיון של כתיבה מעיניים של אוטיסט בן שמונה. הוא מציג את הילדים האלה בצורה סטראוטיפית שגורמת להם עוול גדול לדעתי. פשוט רואים שם שכל השנים שלו עם הילדים האלה לא תרמו בכלל להבנה שלו אותם, אין לו שום חמלה כלפיהם...

--

"כפרה" של איאן מקיואן היא יצירת מופת לדעתי, אבל הפרק הראשון מתאר ילדה מפונקת ולא מעניינת שגרם לי במבט ראשון להתאכזב מהספר אחרי ששמעתי עליו כל כך הרבה דברים טובים. הייתי מעיפה את הפרק הראשון - חוץ מזה, ספר מדהים, מומלץ

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.

ביקורת לעוגן בבקשה!!

הסיפור שלך הזכיר לי את הספר "בוקר של שוטים" של יצחק בן נר, שקראתי בתיכון בערך בכיתה י"א, וזה היה כבר לפני 4 שנים ! כך שממש לא זכרתי את השם. זכרתי קטעים מתוך הספר, ועל מה הוא ואני כבר שעתיים יושבת מול המסך ומחפשת מידע על זה. אחותי גם קראה את זה בתיכון במגמת ספרות ואבא שלי תולעת ספרים מכיר את הספר, אבל שניהם יחד לא הצליחו להיזכר. בסוף מצאתי באיזה רשומה שמות של ספרים וישר נזכרתי בזה

ובכל מקרה, אני מברברת !
למה נזכרתי בספר הזה?
בוקר של שוטים הוא ספר על עוזאי חברונסקי, חבר קיבוץ בן 33 שסובל מאוטיזם, בספר מתארים את זה כ"חריג גבולי". הספר בעצם הוא סיפור ארוך של סיפור קצר. כלומר, עוזאי מנסה לספר על משהו שקרה לו בחייו, שיכל להסתכם במשפט, אך בגלל שהוא כמו ילד בן 8 שמנסה לספר שראה אצל חבר משחק במחשב אבל ראה כל כך הרבה דברים בדרך שהוא על הדרך מספר גם אותם, עוזאי מספר הכל כולל הכל על חייו.
הספר מרגש, מעציב, מדהים, מכאיב וכל מה שתרצי. אולי יעשה לך תיקון על העוול שעשה לך הספר שסיפרת עליו
{כן,כן גברת חתולים, הכל יעבור לעוגן אל דאגה}.
---------------------
כפרה של איאן - שוב, לא סיפרת כלום על הספרת, על מה מדובר? ובכלל הפרק ההוא הראשון שדיברת עליו - הוא חשוב לעלילה? יש בו איזשהם פרטים שמדריכים אותנו לעלילה? כי לפעמים יש פרק כזה, שמעיק אבל נחוץ. אבל אני מכירה את זה שההתחלה גורעת מהספר.
=]
תות

האמת, אני קשוחה בזה קשה לספק אותי בספרות ועוד יותר קשה לקלוע למשהו שאני לא אמצא פוגעני כשזה בנושא הזה, יש לי חולשה מיוחדת אליו.. הסרט "איש הגשם" הוא דוגמא מצוינת לדרמה רגישה מאוד על אוטיזם, ובכלל סרט מדהים

איאן מקיואן הוא אחד הסופרים שאני הכי מעריכה, הוא כותב מדהים ו"כפרה" זאת היצירה הטובה ביותר שלו. הסיפור מתחיל בכינוס משפחתי אינטימי, כשבבית מתרוצצים הילדים, והקרובים הבוגרים מדברים על המלחמה עם גרמניה ומה שמעסיק אותם [ממש בקטנה, הוא לא משעמם לרגע]. בפרק הראשון הוא מתאר את הילדה של המשפחה שמארחת את הארוע, בראיוני, שכתבה מחזה בשביל להציג אותו מול כולם, היא מנסה לגרום לשאר הילדים לשתף פעולה ויוצאת קצת מתוסכלת מכל העניין. הפרק הראשון מתאר את המצב הזה ונותן קצת רקע, אבל ההתמקדות דוקא בילדה הקטנה במשך כמה וכמה עמודים קצת יגע אותי. משם - הספר הופך להיות מדהים יותר עם כל עמוד שאת עוברת, וכמו בפרסומת של הוט, יש בו את כל המרכיבים של קלאסיקה - רומנטיקה, סגנון, מין, אונס, מלחמה.. כשמבקשים ממני להמליץ על ספר, זה הראשון שעולה לי לראש. נשמע קצת כבד אבל מקיואן הוא אשף ספרותי, אני מבטיחה לך שאם תתחילי הוא לא יצא לך מהידיים עד העמוד האחרון

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.

קנית אותי. אני אקרא אותו. נכנס לרשימה שלי!

ודווקא בגלל שקשה לרצות אותך, הייתי רוצה לשמוע את דעתך על הספר 'בוקר של שוטים'. הוא לא ארוך במיוחד, בזמן שלמדנו עליו היינו מחוייבים להפסיק ולקרוא ביחד עם הכיתה על פי העמודים בכדי לגרום לנו להוציא את כל הערות וכל מה שהרגשנו בקריאה ביחד עם כולם בשיעור... אבל אני מודה, לא התאפקתי וקראתי את כולו בשבוע =]
תקראי?

תות

בביקור הבא שלי בספריה אני אקח אותו, אבל אני מחכה לשמוע ממך על מקיואן

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.

חיחי הלוואי והייתי מצליחה לקרוא מהר, מהר את כל הספרים שיש לי לקרוא... אבל יש עוד רשימה, אז שלמה ורובם כבר השגתי כך שאקרא אותם קודם..אבל אל דאגה. יש לי עוד 4 חודשים של שעמום, אני אקרא אותו =]
ומבטיחה לשלוח מסר על זה.
תות

את לא רוצה לקרוא מהר. אני קוראת ממש (!) מהר וזה מתסכל לסיים ספר כ"כ מהר

נאא, תמיד ישאר לך עוד ספר להתחיל אחר כך, אין מה להתבאס מזה

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.

כן אבל זה עדיין מעייף לקרוא ספר במשך חודשיים+.. אין לי הרבה זמן לקרוא, ובכל פעם שאת מתחילה לקרוא שוב את צריכה לעצור ולנסות להיזכר שם-דמות ומה הסיפור רקע.

ובכל מקרה, כמו שהגברת אמרה, תמיד יש עוד ספרים =]
ובמקרה של אבא שלי..הוא סנילי, אז הוא יכול לקרוא כל ספר מליון פעמים.
תות