|
30-11-2008, 23:07
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
מילה אחת ליום - פוסטים קצרים בענייני מילים
מילה אחת ליום הוא בלוג (יומן רשת) שנכתב בין השנים 2004-2006 ע"י 'להב'.
להלן כל קטעי הבלוג (למעט כשניים).
© הזכויות לקטעים בעמוד זה שייכות לכותב (להב) אלא אם צויין אחרת.
ציטוט:
9/2006
ליבנו "ענה" בתפילה נושנה?
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה
לִבֵּנוּ עָנָה בִּתְפִלָּה נוֹשָׁנָה
שֶׁיָּפָה ושׁוֹנָה תְּהֵא הַשָּׁנָה
אֲשֶׁר מַתְחִילָה לָהּ הַיּוֹם
מה זה "לבנו ענה"? למי הוא ענה? ומה היתה השאלה?
מסתבר שהפועל לענות בלשון התנ"ך משמעותו גם לשיר. למשל:
עֱנוּ לַה' בְּתוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר (תהלים קמז, ז), ויש עוד דוגמאות.
מכאן גם הביטוי הידוע "קול ענות חלושה", שמשמעותו "קול שירה חלושה".
לכן, כאשר נעמי שמר כתבה "ליבנו ענה בתפילה נושנה" היא התכוונה "ליבנו שר שירה ישנה".
|
ציטוט:
5/2006
אמות הסיפים
בילדותי תמיד חשבתי שהביטוי "לזעזע את אמות הסיפים" קשור לאימהות, או לספות, או לשתיהן.
ובכן לא ולא: מדובר בצורת הרבים של "אַמַּת סַף", שהיא אחד משני הצדדים של פתח הדלת. אמה כאן באה במשמעות זרוע, כל אחת משתי הזרועות של המפתן.
הביטוי מופיע בישעיה פרק ו, פסוק ד:
וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן.
|
ציטוט:
אל נורא עלילה
מבין כל התפילות והפיוטים בשנה, אין לדעתי יפה יותר מהפיוט "אל נורא עלילה", הפיוט שפותח את תפילת הנעילה. אז לכבוד יום כיפור אני מביא את הפיוט הזה, עם כמה הערות לשוניות קטנות:
אֵל נוֹרָא עֲלִילָה
אֵל נוֹרָא עֲלִילָה
הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה
בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
מְתֵי מִסְפָּר קְרוּאִים
לְךָ עַיִן נוֹשְׂאִים
וּמְסַלְּדִים בְּחִילָה (מסלדים = נרתעים לאחור; חילה = בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה חיל, פחד)
שׁוֹפְכִים לְךָ נַפְשָׁם
מְחֵה פִּשְׁעָם וְכַחְשַׁם (כחשם = הכחש שלהם, השקר שלהם)
וְהַמְצִיאֵם מְחִילָה
בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
הֱיֵה לָהֶם לְסִתְרָה (סתרה = מסתור)
וְהַצִילֵם מִמְּאֵרָה (מארה = קללה)
וְחָתְמֵם לְהוֹד וּלְגִילָה
בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
חוֹן אוֹתָם וְרַחֵם
וְכָל לוֹחֵץ וְלוֹחֵם
עֲשֵׂה בָּהֶם פְּלִילָה (פלילה = משפט, מכאן גם המילה "פלילי")
בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
זְכֹר צִדְקַת אֲבִיהֶם
וְחַדֵּשׁ אֶת יְמֵיהֶם
כְּקֶדֶם וּתְחִלָּה
בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
קְרָא נָּא שְׁנַת רָצוֹן
וְהָשֵׁב שְׁאָר הַצֹּאן
לְאָהֳלִיבָה וְאָהֳלָה (אהליבה היא כינוי לירושלים, ואהלה כינוי בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה לשומרון, על פי המשל ביחזקאל כג)
בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
תִּזְכּוּ לְשָׁנִים רַבּוֹת
הַבָּנִים וְהָאָבוֹת
בְּדִיצָה וּבְצָהֳלָה
בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל
אֵלִיָּהוּ וְגַבְרִיאֵל
בַּשְּׂרוּ נָא הַגְּאֻלָּה
בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
מי שרוצה לשמוע את הפיוט מוזמן לאתר הנפלא הזה.
ביום כיפור בית הכנסת מואר כולו על ידי מאות נרות.
נכבדי הקהילה מגיעים ביום כיפור עם צילינדרים ומעילי פראק, כמו בסוף המאה ה-19.
למחבר הבלוג הייתה הזכות לבלות בבית הכנסת הזה מספר ימי כיפור מרשימים ביותר, ואף לעלות בו לתורה בבר המצווה שלו.
|
ציטוט:
אבישג
מה מקור השם אבישג?
היסוד הראשון, "אבי-", הוא יסוד מקובל בשמות תנ"כיים. המעניין הוא שבעברית המקראית היו יחסות (כמו בלטינית), וההנחה היא שהיו"ד היא שריד ליחסת הגנטיב הקדומה. אם נצרף את העובדה שהמשמעות של "אב" בשמות מעין אלו היא בדרך כלל "אל", יוצא ש"אבי-" משמעותו "אל של-".
היסוד השני, -שג, הוא יותר בעייתי, ועד היום לא הובררה משמעותו. יש שקושרים אותו עם השורש שג"א. במקרה זה משמעות השם "אבישג" הוא בערך "אל של גדוּלה", והוא דומה לשם "יהורם". אחרים חושבים שהגימ"ל היא סיומת של קיצור, כמו שיו"ד היא סיומת של קיצור בימינו (יוסי, יוכי, שימי). במקרה זה השם המקורי היא משהו כמו "אבישלום", וקוצר ל-"אבישג".
|
ציטוט:
משהו קטן על תום קרוז
בעקבות "מופע האימים" של תום קרוז לאחרונה, הנה עובדה קטנה על שמו המלא: תומס קרוז.
תוֹמָס נשמע כמו שם לועזי, כאילו מקורו באנגלית עתיקה או משהו.
אבל לא ולא.
השם תומס מקורו בשם העצם הארמי תְּאוֹמָא, שפירושו "התאום". ולמה דוקא התאום?
תומס המקורי היה מתלמדיו של ישו, ושמו האמיתי היה יהודה. אולם כאשר הוא הצטרף לחבורת התלמידים, כבר היה יהודה אחד, ולכן היו צריכים למצוא בשבילו כינוי - כדי להבדיל ביניהם. היות שתומס היה במקרה אחד משני תאומים, הדביקו לו את הכינוי תאומא, "התאום".
ה-s שהתווספה בסוף השם היא סיומת יוונית, שהודבקה בזמנו כמעט לכל שמות הגברים המסתיימים בתנועה, כמו Judas (=יהודה), Jesus (=ישו).
בתמונה:
כאשר ישו קם לתחייה, תומס סירב להאמין בכך עד שלא יראה את ישו בעצמו, וישלח אצבעות לתוך הפצעים שלו. ישו ביקש ממנו לעשות זאת, ורק אז הוא השתכנע.
(וכן, אני עדיין יהודי! אני נשבע!)
|
ציטוט:
איך אומרים ברמן בלטינית?
האקדמיה ללשון העברית לא לבד!
בווטיקן יושב גוף מקביל, שתפקידו לעודד ולכוון את התפתחות השפה הלטינית, ו... לחדש מלים.
אז הנה מבחר:
כדורסל: follis canistrique ludus
אופני הרים: birota montana
פיצה: placentula
שמפו: capitilavium
ברמן (יש פאבים בווטיקאן?!): tabernae potoriae minister
ולמי שמתעניין, הנה הלינק: אתר הוותיקן - חידושי מלים בלטינית
|
ציטוט:
משולחנה של האקדמיה ללשון העברית
קיבלנו מילה חדשה:
חַשְבָּז
שמשמעה:
אדם המרבה למכור ולקנות בשוק ההון לפרקי זמן קצרים.
באנגלית: scalper
(המונח נקבע בהשראת הפסוקים הבאים, מישעיה פרק ח: א וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, קַח-לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל; וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ, לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז. ב וְאָעִידָה לִּי, עֵדִים נֶאֱמָנִיםאֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת-זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ. ג וָאֶקְרַב, אֶל-הַנְּבִיאָה, וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיֹּאמֶר ה', אֵלַי, קְרָא שְׁמוֹ, מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז. )
|
ציטוט:
מי אכל לי את הסנדויץ'?
טוב, זה עניין די ידוע, אבל בכל זאת - מאיפה הגיעה המילה סנדויץ'?
המושג סנדויץ' מקורו בשם משפחה של משפחת רוזנים. הסנדויץ' קרוי על שם הרוזן הרביעי מסנדויץ', שחי בסוף המאה ה-18. הרוזן הזה היה מהמר כבד, ולא היה מוכן לעזוב את שולחן ההימורים אפילו כדי לאכול. לכן המציא מן ארוחה כזאת, בין שתי פרוסות לחם, שאפשר לאכול אותה גם תוך כדי ההימורים. אחרים ראו ומצאו כי טוב, והמנהג התפשט גם בקרב אנשים לא מהמרים.
|
ציטוט:
קצר על מקדונלד'ז
מכירים את כל השמות האיריים האלו כמו מקינטוש, מקגייר, מקדונלד וכו'?
מסתבר שהתחילית מק- (Mac) פרושה בקלטית עתיקה "בן". כך לדוגמה, השם "מקדונלד" פירושו המקורי הוא "הבן של דונלד".
|
ציטוט:
דל שפתיי
תמיד חשבתי שהמילה "דַּל" בביטוי "דל שפתיי" משמעותה כמו עני ואביון, מעין "שפתי הדלות".
והנה מסתבר שהמילה "דל" היא הזכר של דלת!
ככה לפחות כתוב באבן שושן. אגב, אמנם בתנ"ך המילה מופיעה פעם אחת בלבד (תהלים קמא, ג), אבל בפיניקית היא מופיעה כמה פעמים, והמטפורה עצמה אינה זרה ללשון המקרא (השוו "פתחי פיך", מיכה ז, ה).
|
ציטוט:
סתיו
שלום לכולם. מצטער על ההיעדרות הארוכה. הבלוג חוזר, אם כי למתכונת קצת מצומצמת: אבקש את מחילתכם אם אמעט להגיב לתגובות ולבקר בבלוגים שכנים. טרדות של הבלי העולם מונעות ממני לעשות כחפצי. וכעת לעניין.
המילה "סתיו" מופיעה בפסוק ידוע, אבל די מוזר: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (שיר השירים ב, יא).
למה הפסוק הזה מוזר? משום שאם הסתיו עבר, הגיע החורף. אז איך זה שהגשם חלף הלך לו? הרי הגשם האמיתי רק עכשיו מגיע!
התשובה היא, שהמילה "סתיו" משמעותה בתנ"ך "חורף". "חורף" ו"סתיו" בתנ"ך הן מלים נרדפות לחלוטין. "חורף" שייכת לרובד הקדום של העברית (באכדית משמעה "קציר מוקדם"), ו"סתיו" היא מילה חדשה יותר, שהגיעה ללשון התנ"ך מהארמית (סִיתְוָא).
בעברית המודרנית נוצר הצורך להמציא מילה חדשה עבור העונה שבין הקיץ לחורף, שמקבולת בעולם המודרני. מה עשו? לקחו את המילה הנרדפת לחורף, והחליטו שמעתה ואילך היא תשמש כמקבילה ל- autumn האנגלי.
|
ציטוט:
לשבר את האוזן - מה פירוש?
הביטוי "לשבר את האוזן" משמעו: להסבר דברים באופן שינעם לשומע, באופן שיבין יותר טוב.
הפועל "לשבר" הוא פיעל של שבר, כלומר: to break the ear. לשבור את האוזן (כאילו היא אטומה), כדי שתשמע יותר טוב.
יש המבטאים "לסבר את האוזן" (או כותבים לשׂבר בשי"ן שמאלית), אבל זאת ככל הנראה טעות, ועדיף לומר "לשבר"
|
ציטוט:
פוסט קצת כבד על ניקוד ושרפרף
איך יודעים איך לנקד מילים שאינן מופיעות בתנ"ך? בדרך כלל התשובה היא: הולכים למילון. אבל איך המילון יודע?
ניקח לדוגמה את המילה "ניר" (paper). במילון אבן שושן הניקוד הוא שווא-קמץ, כלומר: neyar, ולא כמו שאנחנו הוגים: niyar. איך המילון יודע לנקד דווקא ככה? הרי המילה אינה מופיעה בתנ"ך, אלא בספרות חז"ל (במשנה ובתלמוד), והרי ספרות חז"ל איננה מנוקדת.
או קחו את המילים "סינר" ו"מזרן". למה לא "סינור" ו"מיזרון"? מאיפה המילון יודע שצריך לנקד דווקא כך את המילים הלא מקראיות הללו?
ובכן, היכונו לתשובה המזעזועת:
המילון אינו יודע! בחלק גדול מהמקרים הוא מנקד פשוט "איך שנראה לו".
עכשיו, שלא אובן לא נכון, על פי רוב המילונים צודקים. אבל בשביל לדעת בדיוק איך לנקד את המלים הלא מקראיות, צריך לעשות מחקר, לאסוף עדויות, ולבדוק בכל מיני מקורות ישנים נושנים. זה מה שעושים (בין היתר) באוניברסיטה. אף מילון, גם לא מילון אבן שושן המעולה, לא עשה מחקרים כאלו על כל המילים. לכן יש הרבה מאוד טעויות בניקוד. וחלק מהטעויות השתרשו ונכנסו לשפה העברית והיום כבר אי אפשר לעקור אותן.
לדוגמה: המילה שרפרף. מבדיקה מעמיקה עולה, שהמילה נהגתה בימי בית שני shrafref ולא כמו שאנו מבטאים היום: shrafraf. לאחר חורבן בית שני, כשהעברית הפכה להיות שפה מתה, אבדה ההגייה המקורית. מסיבה כלשהי החליטו לומדי המשנה והתלמוד לשבש את המילה, ולבטא "שרפרַף", וכך אנחנו הוגים עד היום.
|
ציטוט:
טורבו
מנוע טורבו, תנור טורבו, וכו' וכו'.
מישהו שאל את עצמו פעם מה זה טורבו?
אז התשובה היא: סופה בלטינית.
|
ציטוט:
מהפכה בכללי הניקוד העברי
כידוע, הכתיב הבלתי מנוקד שלנו הוא בעייתי: מלים שונות נכתבות בצורה זהה, ויש גם בעיה לדעת איך בדיוק מבטאים את המלים.
אמנם יש גם ניקוד, אבל הוא מסובך מאוד, ולמעשה רק מורים ללשון יודעים לנקד כהלכה (וגם זה לא תמיד נכון).
אחד מעובדי האקדמיה ללשון העברית, ד"ר מרדכי מישור, מנסה לגלגל את הרעיון הבא, שזוכה לתמיכת כמה חברים באקדמיה: לפשט את כללי הניקוד, באופן שיהיו בעיקר חמישה סימנים (פתח, סגול, חיריק, חולם ושורוק) המקבילים לחמש התנועות בעברית (a, e, i, o, u).
כאשר הניקוד הוא כל כך פשוט, אין בעיה לנקד את כל הטקסטים הכתובים - כולל אלו שאנו כותבים בעצמנו - והבעיה נפתרת. (או שלא?)
אם וכאשר ההצעה תתקבל, אז בבתי הספר לא ילמדו יותר את כל הנושא של הניקוד, כי הוא יהיה שקוף: כפי שאתה מדבר ככה אתה כותב (כמובן, צריך לדעת לדבר נכון, אבל זה לא קשור לניקוד).
אשמח לשמוע תגובות לעניין הזה...
[ותודה לאוהד (תקן אותי אם אני טועה) על התגובה בפוסט הקודם, שהביא לפוסט הזה, ועל ההפנייה לכתבה בוואלה. זהו כנראה תקציר של המאמר הזה ב"הארץ", שנכתב על ידי ימימה עברון.]
|
ציטוט:
בורגנים
והפעם משהו לקוראים הדתיים...
בתלמוד הירושלמי נקבעה ההלכה הבאה: "הדר בבורגנים שלשים יום, צריך ליתן מזוזה". כלומר: מי שגר בתוך בורגנים שלושים יום, צריך לעשות מזוזה על הדלת שלו.
מה זה בורגנים?
אנחנו מכירים את המילה כיום במובן של אנשי העיר, אנשי המעמד הבינוני. אבל זה לא מסתדר עם מה שכתוב בתלמוד; הרי אי אפשר לגור בתוך אנשי העיר.
ובכן, "בורגן" בלשון חז"ל משמעו מגדל קטן, שנבנה על הדרך. ה"בורגנים" שימשו גם כאכסניה לעוברי הדרכים, שלא הספיקו להגיע לעיר עד החשכה. מוצאה של המילה מהלטינית - burgus.
בימינו נוצקה משמעות חדשה לתוך המונח "בורגנים" על פי הצרפתית burgeois, כלומר "תושב עיר", וכך אבדה המשמעות המקורית של המילה.
|
ציטוט:
מילה בסלע
הביטוי "מילה בסלע" נתפס לעתים כמסמל דברי אמת או אמירה בעלת תוקף נצחי, כאילו מדובר במילה שחקוקה בסלע, ולכן היא משתמרת לעולמים.
האמת היא, שמשמעותו של הביטוי שונה לגמרי.
מדובר בחציו הראשון של הביטוי הארמי: "מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין", שמשמעותו: "דיבור שווה סלע, שתיקה שווה שני סלעים" (=השתיקה עדיפה על הדיבור).
סלע, אגב, הוא מטבע שהיה נוהג בתקופת התלמוד.
|
ציטוט:
מִסְרוֹן
היא המילה העברית, יצירת האקדמיה ללשון העברית, למושג SMS.
הא, איזה פוסט קצר יצא לי.
|
ציטוט:
נופת צופים
לי הביטוי הזה זכור מתכנית הטלוויזיה ששודרה בילדותי הרחוקה, ושבה ינשוף היה מקריא סיפור (שלום אדון ינשוף, חכה ואל תעוף...). זה היה מזמן, לפני זמנם של רוב האנשים כאן...
הביטוי נוֹפת צוּפים מופיע לראשונה בתנ"ך, בפסוק מתוך ספר תהלים (יט, יא): "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב, וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, וְנֹפֶת צוּפִים", והכוונה שם היא לדברי התורה.
"נופת" פירושו דבש, וביתר דיוק, השלב הבסיסי שלו, כאשר מוציאים אותו מתוך חלות הדבש (אותן טבלאות דונג שהדבורים יוצרות כדי להפריש לתוכן את הדבש). אגב, באכדית "נֻבְּתֻ" או "נֻפְּתֻ" זה דבורה.
"צוּפים" זה רבים של "צוּף". המשמעות המדוייקת של צוף לא ברורה: המילה מופיעה רק פעמיים בתנ"ך, ואין לה מקבילה בשפות שמיות אחרות. מקובל לפרש את צוף או כחלת דבש, או כחומר הגלם של הדבש (המיץ שמופרש מהפרחים).
היום משתמשים בביטוי כדי לתאר משהו נחמד, נעים, או מתוק במיוחד.
|
ציטוט:
האקדמיה ללשון העברית
ובכן, בשעה טובה ומוצלחת הבלוג חוזר לפעילות מלאה.
אני מודה מקרב לב על הודעותכם בפוסט הקודם, שעודדו אותי בימים הקשים שעברתי בשבועות האחרונים.
ולעניננו.
מדי פעם עולה השאלה, איך זה, שדווקא האקדמיה ללשון העברית, אותו גוף שאחראי על טהרת העברית, דווקא הוא בחר לו כינוי לועזי: "אקדמיה".
ואז גם צוחקים על האקדמיה, שאפילו מילה עברית ל"אקדמיה" היא לא יכולה להמציא. ומדי פעם גם מתקשרים לאקדמיה נפשות טובות, שמציעות את עזרתן בהמצאת מונח עברי.
האמת היא, שמייסדי האקדמיה בחרו את השם הלועזי בכוונה תחילה, והעדיפו אותו על פני האפשרות השנייה, "ועד הלשון". מדוע?
ובכן, הנשיא הראשון של האקדמיה ללשון העברית, פרופסור טור-סיני, היה אדם חכם מאוד. הוא ידע, שכדי לקיים את פעילות האקדמיה צריך אנשים. ואנשים עולים כסף. וכסף מגייסים מתרומות ומקרנות שונות בחו"ל.
במאמר שפרסם טור-סיני בשנת תש"ח הוא מסביר במפורש, שהשם "אקדמיה" מכובד יותר, ויוכל לעזור בגיוס כספים, "שכן לא יוכלו לסרב לאקמיה מה שסרבים לועד הלשון".
השם נבחר, אם כן, מטעמים כלכליים: טור סיני היה סבור, שיקל עליו לגייס תרומות בתור "נשיא האקדמיה ללשון העברית", מאשר "נשיא ועד הלשון". ככל הנראה הוא גם צדק.
ומאז נשאר השם, למרות שכבר שנים רבות האקדמיה ממומנת מתקציב המדינה, מבלי שתצטרך לגייס כספים מידיים פרטיות.
|
ציטוט:
משומד
בין פוסט-פסח אחד למשנהו:
נהוג לכנות אדם שעבר לנצרות בשם: משוּמָד. בדרך כלל מקשרים את המילה הזו עם השורש שמ"ד, כאילו האדם "הוחרב" או "נהרס".
אבל יש כמה ראיות חזקות, שמצביעת על מקור אחר למילה הזאת.
כידוע, כאשר אדם עובר לנצרות, הוא מוטבל. ראשון המטבילים היה יוחנן המטביל, שהטביל את ישו במי הירדן. רק אחרי ההטבלה הופך אדם לנוצרי.
בארמית הפועל טבל הוא "עמד" (או: "אמד"). כאשר רוצים להגיד על אדם שהוא מוטבל, אומרים עליו בארמית שהוא "מְשוּעְמָד", דהיינו השורש טב"ל בבניין שַפעֵל (מקביל אל בניין הפעיל שלנו).
במאות הראשונות לספירה ההגייה של הגרוניות (ובכללן עי"ן ואל"ף) התערערה, והמילה "משועמד" נהגתה "משומד". בהגייה זו נכנסה המילה אל העברית.
משומד, אם כן, הוא פשוט בן אדם "מוטבל".
|
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י אור - ors בתאריך 30-11-2008 בשעה 23:17.
|
|