מצד שני, זו דרך קצת מטופשת לבצע פעילות ביון, לא?
הדמוקרטים אינם מקשה אחת וכך גם הרפובליקנים. העניין הוא שבשני המישורים - מישור הדיבורים ומישור המעשים - לא בטוח גגם גורמים שאוהדים את ישראל ימצאו את המשאבים להילחם נגד פעולות קשות מאוד עבורנו.
כל המסמכים וההסכמים לא בדיוק מושלמים עבורנו. אפילו מפת הדרכים, שהגיעה ממי שלטענתך היה נשיא ידודתי לנו יותר מעצמנו (לא חוכמה כשאולמרט הוא הנהג שלנו בדרך לתהום) כוללת את הפסקת הבנייה בהתנחלויות וכוללת קטעים כמו זה:
ציטוט:
ממשלת ישראל לא תנקוט פעולות שיפגעו באמון, לרבות גירוש, התקפות על אזרחים; החרמה ו/או הריסה של רכוש ובתים פלסטיניים, כאמצעי ענישה או כדי להקל את הבנייה הישראלית; הרס של תשתיות ומוסדות פלסטיניים; וצעדים אחרים שצוינו בתוכנית העבודה של טנט.
|
מבחינת מעשים, החלטה בקשר לכלכלת ארצות הברית היום, או בקשר לפעילויות הצבאיות שלה מעבר לים היא עסק הרבה יותר "כבד", מאשר החלטות "קטנות" לגבי ישראל (לא כמו שיגור "כוח הגנה" על הפלסטינים). עבורנו אלה דברים גדולים, אבל כשארצות הברית עוסקת באלפי מיליארדי דולארים והנעה של מאות אלפי חיילים שלה מעבר לים, אנחנו עלולים ליפול בין הכיסאות. לא בטוח שגם לגורמים האוהבים אותנו יהיו המשאבים לעקוב אחרי רק שטות שברק חוסיין וחבריו ירצו לעשות לישראל, שלא לדבר על למנוע אותה.
ולגבי המושכים בחוטים - עד שזה לא פורסם בעיתונות, הרבה לאחר שנבחר שרון לראשונה, פורום החווה לא היה מושג נפוץ בישראל. לך תדע מי עומד מאחורי אלה שעומדים מאחורי ראשי המפלגות היום. לך תדע אילו קיזנואים הם רוצים להקים איפה, ועם אילו חברות גז ותשתית הם מתכננים לעבוד. מאיפה לנו לדעת?
אגב, גם ביחסינו עם ידינו לא בטוח שדרישות הן צורת השיח הנכונה. בסופו של דבר, לא ברור מה הם חייבים לנו.