 |
21-11-2008, 16:32
|
|
מנהל צו"ב
|
|
חבר מתאריך: 02.05.02
הודעות: 7,828
|
|
|
|
|
"אסור שהחשש מחטיפת חייל נוסף ישתק אותנו"
יום חמישי 20 נובמבר 2008, כ"ב חשון תשס"ט, 16:51
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://dover.idf.il/NR/rdonlyres/DFDD4F9E-7530-4CB7-BE29-E1548931CAE8/0/mag01small.jpg]
אל''ם בן לולו. צילום: איתי כהן, "במחנה"
שמונה שנים אחרי החטיפה שהגדירה מחדש את יחסי הכוחות בין ישראל לחיזבאללה, מפקד חטיבה 967 האמונה על הגזרה המזרחית בפיקוד הצפון, מסרב להתחייב שאירוע דומה לא יישנה בגזרתו • אל"ם אשר בן לולו מבטיח דוקטרינה אחרת בתגובה לירי עתידי של נסראללה, מצר על הירידה ביעילותו של כוח יוניפי"ל, ומכריז מלחמת חורמה על הפעילות העוינת בכפר רג'ר • ריאיון ראשון
טל זגרבה ואורי טל
מה רבה הייתה פליאתו של החייל הלבנוני, כשהבין שמפקד הגזרה הישראלי עומד על התלולית ממול ומביט לכיוונו במשקפת. כוח יוניפי"ל של האו"ם - המשמש חיץ בין הצבאות - התנהל בשלווה בוואדי המפריד בין שתי הגבעות, ולא היה ער למפגש המבטים המתוח. חייל צבא לבנון (צל"ב), מצדו, הזדעק במהרה ורץ להודיע לממונה עליו, שתפס מיד במשקפתו שלו. כבר למעלה משנתיים שהשקט חזר לגבול הצפוני, אך לרגע קט, מעל ואדי שלו הפרוש תחת הכפר רג'ר, דמו המפקדים לקברניטי ספינות תותחים אויבות, הבוחנים מי ימצמץ ראשון.
"חיזבאללה כל הזמן מחפש נקודות תורפה", מגלה מפקד החטיבה המרחבית 967 ("חירם"), אל"ם אשר בן לולו. "מאז סיום המלחמה אנחנו רואים תהליך בנייה מאוד שיטתי של חיזבאללה, שמנסה להחזיר את היכולות ואת הכשירויות שלו. אמנם יש את החלטת האו"ם 1071 (הסכם הפסקת האש שחתם את מלחמת לבנון השנייה - ט"ז וא"ט), יש את יוניפי"ל שנפרס על הגבול ויש את צל"ב, אבל בפועל חיזבאללה היום חזק לא פחות מלפני המלחמה. יש לו את כל היכולות לבצע כל סוג של התקפה: בין אם זו החדרת חוליית מחבלים לשטח ישראל ובין אם זו תקיפת סיור וניסיון לחטוף חיילים. חיזבאללה הצליח ליצור דפוס של פעילות בתוך הכפרים, שמאפשר לו להמשיך להתחמש ולהתחזק תחת המעטה של הכפר התמים".
יש היערכות קונקרטית שלו לביצוע פיגוע?
"אנחנו, כחטיבה, פחות מדברים על היערכות ויותר על יכולות", הוא מסביר. "מומחה מסוים יכול לומר: 'אני חושב שלא מתאים להם לתקוף כרגע, כי המצב הפוליטי שלהם לא טוב במיוחד וכי הם עדיין ברתיעה מהמלחמה'. מצד שני, זכות הקיום של חיזבאללה לאורך כל שנותיו - כמו גם הישגיו - נבעו רק מההתנגדות מול ישראל. לכן, בעבודתנו עם הגדודים שמגיעים לחטמ"ר אנחנו מנחים אותם להתייחס פחות להערכות המודיעיניות, ולהיערך יותר לפי היכולות של הארגון. אנחנו לא מקלים ראש באיומים של חיזבאללה, וזוכרים תמיד כמה פשוט לחזור למעגל הפיגועים וההתקפות".
בין העץ לבין הגדר
זהו הריאיון הראשון של מפקד החטיבה המזרחית בפיקוד הצפון מאז נכנס לתפקידו באוקטובר אשתקד. עד עתה הוא נמנע מלנתח מעל דפי העיתון את הקשיים שטומן תפקיד המח"ט בגבול המטעה ביותר של ישראל, וזאת בשל אמונתו כי עליו לרכוש ניסיון בשטח בטרם ידבר עליו בפומבי. כעת, למעלה משנה מאז כניסתו לתפקיד, הסכים אל"ם בן לולו לדבר גם על הקשיים והדילמות עמם מתמודד מפקד חטיבה מרחבית. "לכאורה, אפשר לומר 'תשמעו איזה שקט, לא יורים'. בשנתיים האחרונות היו כאן בסך הכל שני אירועים מינוריים - וגם הם לא בהכרח בגלל חיזבאללה'", הוא מסביר, "כך שאין לי ספק שברגע שלא יורים על חייל, החושים שלו פחות מחודדים. אבל אני פחות רוצה שהלוחמים ברמת המ"כ והמ"פ ינתחו לי מה עולה במוחו של נסראללה ומהן כוונותיו, אלא שיבינו שבכל רגע נתון עלולה חוליית מחבלים להסתנן להר דב, לתקוף את המוצב ולהניח שם דגל".
חטיבה 967 חולשת על עשרות קילומטרים מגבול ישראל-לבנון, שבקרבתו ממוקמים 52 יישובים ישראליים. בנקודות מסוימות בגזרה, מטעי התפוחים והפקאן קרובים כל-כך לאדמה הלבנונית, עד שנדמה שעלוותם נושרת כבר בשטח העוין. חיילי האו"ם המשוטטים על ציר המערכת מצדו הלבנוני, ממלמלים לא אחת בפליאה למראה חקלאי ישראלי שעובד את פרדסיו ללא שריון. אל"ם בן לולו מבין היטב באילו סיכונים המצב כרוך. "אם אתה רוצה למנוע פגיעה באזרחים ישראלים, עליך לקחת סיכונים אל מול החיילים", הוא מבהיר. "אסור שהחשש מחטיפת חייל נוסף ישתק אותנו - אחרת הייתי משאיר את הלוחמים בקו בית ליד ולא מעלה אותם לכאן. ברגע שיש תושב מטולה שכרגע מטפל בעץ התפוחים שלו הנמצא חמישה מטרים מהגבול - אני רוצה שבין עץ התפוחים לבין הגדר יהיה חייל צה"ל שיהווה מעין שכפ"ץ. כדי למנוע פגיעה אפשרית באזרחים נדרש דפוס פעילות לפיו כל חייל צריך להיות מלפנים, ובשום פנים ואופן לא מאחור".
האם לא מגבירים בכך את הסיכון לחטיפת חיילים?
"חטיפת חיילים היא בהחלט איום קיים ומוחשי", קובע המח"ט, "עם זאת, זה שאמרתי שאנחנו צריכים להיות לפני האזרחים, לא אומר שאנחנו מסיירים במעגלים כמו בסרטים ההוליוודיים הישנים על צבא שמפטרל באותה השיטתיות ובאותה השגרה. לפני שאנחנו יורדים לגדר אנחנו בודקים כיצד למגן, איך לנוע עם כלי הרכב הממוגנים, איך ללמוד מהתצפיות ומהי מעטפת האש הנדרשת. מאוד חשוב לנו להגן על החיילים, אבל אני אומר חד-משמעית: המשימה שלי היא קודם כל למנוע פגיעה באזרחים. אסור שיקרה מצב בו האזרח יימצא בחזית והחייל שחושש להיחטף יימצא בכלל בנקודה אחורית וישקיף על המתרחש. אסור שייווצר מצב בו האזרח יגן על החייל - וזו, אגב, הייתה אחת הטענות שתושבי האזור השמיעו כלפי צה"ל בעבר. היום אני חושב שהאזרחים מרגישים טוב מאוד לגבי התנהלות כוחותינו, וחשים בטוחים כתוצאה מהשליטה הצבאית במרחב".
לא נהסס לפעול
תא השטח המוכר ביותר בו שולטת חטיבה 967 הוא גזרת הר דב - המצוי במשולש הגבולות סוריה, ישראל ולבנון. חיזבאללה מגלה עניין מיוחד באזור זה, אותו הוא מזהה כ"חוות שבעא" - שטח שנכבש על-ידי צה"ל במלחמת ששת הימים יחד עם כל רמת הגולן - "למרות שמבחינה היסטורית השטח הוא יותר סורי מלבנוני", מבהיר אל"ם בן לולו, "אבל מבחינתם זה לא משנה, כי זה רק תירוץ להמשך הלחימה".
מאז נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 0002 ועד מלחמת לבנון השנייה ב-6002, היוותה סוגיית השליטה בשטח עילה למחבלי חיזבאללה לתקוף מפעם לפעם את מוצבי צה"ל שברכס הר דב ואת היישובים הסמוכים, ולבצע ניסיונות חדירה וחטיפת חיילים. התקרית החמורה ביותר התרחשה לפני שמונה שנים, כשחוליית מחבלים תקפה סיור של צה"ל וחטפה שלושה חיילי הנדסה. בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד הוחזרו כעבור ארבע שנים בארונות ב"עסקת טננבאום", בתמורה לשחרור מאות אסירים ביטחוניים. אף שהחטיפה התבצעה באזור מגודר בהר, ברור לצה"ל גם כיום כי העובדה שאזורים מסוימים בהר נטולי גדר ממשית, ממריצה את האויב להמשיך ולפעול בתוואי הפרוץ.
איך אפשר להסביר את העובדה שגם שמונה שנים אחרי החטיפה, האזור בחלקו עדיין לא מגודר?
"המיגון הכי טוב שאני מכיר זה דפוס הפעילות של כוחותינו. אני יכול לשים מיגון בעובי עשרה מטר של בטון, ובכל זאת יהיה טיל שיחדור גם אותו. אבל אם ניקח קבוצה של חיילים, והיא תנתח את השטח ובכל פעם תתמקם ותסתווה בנקודה אחרת, היא תקטין בכך את החשיפה של כוחותינו. אני לא חסיד של גדרות, של עוד מכשול, של עוד בטון, של עוד שכפ"ץ ושל עוד קרמי - בעיניי זו הגנה זמנית. הרי אם טנקים יגיעו כל הזמן לאותה עמדה, גם אם תוצב שם הסוללה הכי גבוהה שיש, בסופו של דבר הם יחטפו טיל".
כפי שאכן קרה במלחמה האחרונה. מה ימנע ממצב כזה להישנות בעימות הבא?
"אנחנו מכינים את דרך ההתמודדות שלנו בעת התקפה עלינו - והפעם המשמעות היא שלחימה זו לחימה", מדגיש בן לולו. "בהבנה שלי, על מקום ממנו יורים עלינו ושבגללו אזרחים לא מרגישים מוגנים, אני אפעיל את כלל היכולות שלי במרחב על מנת לשתק את האיום הזה - גם אם המשמעות היא פגיעה קשה בכל מה שנמצא מסביב. יש לנו לא מעט יכולות - כמו ארטילריה, טנקים וחיל אוויר - ואני מעריך שכשנידרש להפעיל אותן, הנזקים לצד השני לא יהיו פשוטים. בואו נאמר שאותו הכפר כבר לא יישאר כפי שהוא".
יש בדבריך משום איום של ממש.
"מדובר בתוכנית מבצעית, לא באיום ולא במילים שנזרקות באוויר", הוא מתעקש. "אני לא מעריך שצריך להעביר איומים או מסרים תוקפניים, ולכן אני רק מבטיח שבמקום ממנו יירו על אזרחים ויסכנו אותנו, התגובה תהיה משמעותית".
שנינו מאותו הכפר
אל"ם אשר בן לולו (73) הספיק לצבור קילומטראז' פיקודי מרשים יחסית לגילו הצעיר. בין תפקידיו הקודמים ניתן למנות כמה עמדות מפתח, כמו מג"ד חרוב, מפקד בא"ח הנח"ל, מפקד בקורס מג"דים ומפקד חטיבת המילואים אלכסנדרוני במלחמת לבנון השנייה. כיום, אף על פי שאת מרבית שירותו עשה בכלל ביהודה ושומרון, התרגל אל"ם בן לולו לנוף הצפוני. הוא יודע כי מבין תאי השטח עליהם אמונה חטיבתו, דווקא גזרת העמק היא הסבוכה ביותר, זאת כיוון שבלב הגזרה שוכן לו הכפר המוסלמי-עלאווי רג'ר. מאז נסיגת צה"ל מלבנון ועד למלחמת לבנון השנייה לא שלטה ישראל בכל שטח הכפר וגבול גס ביתר את רג'ר לשני חלקים: לבנוני וישראלי. מאז המלחמה, שטח הכפר כולו מוחזק תחת שליטה ישראלית - ובכך הפך לשטח היחיד ממנו צה"ל לא נסוג חרף הסכם הפסקת האש ("אומרים שעוד לא בשלו התנאים למסירת תא השטח הזה"). "אנשי רג'ר הם תושבי מדינת ישראל כמוני וכמוך, בעלי תעודת זהות כחולה שמשלמים מסים", מסביר המח"ט. "בעיניי, חלקם הגדול הם אזרחים הנאמנים למדינת ישראל, אבל אין ספק שגם הם נמצאים בסיטואציה אנושית מורכבת. חשוב לקיים את התנאים הביטחוניים הבוחנים מי נכנס לכפר ומי יוצא ממנו, ולוודא שאף אחד לא מנצל את ההזדמנות כדי להתחזות ולבצע פיגוע בעורף שלנו".
"במובן הצבאי-הטקטי", ממשיך בן לולו, "המצב כרגע הוא הטוב ביותר, כי אני שולט בכל הכפר. אני חושב שזה גם תורם לכפר עצמו: אם, נניח, יש בכפר אישה יולדת, אנחנו נכנסים פנימה ומלווים אותה עם מגן דוד אדום עד לבית-החולים".
אבל לא ניתן להתעלם מאותן קבוצות רדיקליות בכפר. מה מידת ההשפעה שלהן?
"אין ספק שברג'ר ישנם גורמים פליליים ופח"עיים. לצערי, יש שם קבוצה קטנה שמובילה ציר הברחות נרחב של סמים. סיבה אחת לכך היא כלכלית - מדובר בכסף רב, מהיר וקל. סיבה נוספת היא אידאולוגית: חיזבאללה מאוד מעורב בכל כנופיות הסמים וברשתות ההברחה. אלה לא חובבי ציון שיושבים שם, ומטרתם היא להרעיל את מדינת ישראל בסמים שלהם. הרבה פעמים אנשים מהכפר נרתמים לפעילות העוינת של הארגון לא כדי לעזור לחיזבאללה, אלא פשוט כי פיתו אותם היטב והם לא הבינו שהפעולה הקטנה שביצעו עלולה לגרום לנו נזק בלתי הפיך".
מה ניתן לעשות כנגד המגמה הזו?
"הכרזנו מלחמת חורמה בכל מה שקשור לסמים ולחדירות", מגלה המח"ט, "לא רק כיוון שאנחנו מעוניינים למנוע חדירת סמים לארץ, אלא כי אנחנו מבינים שזו דרך להחדיר פח"ע בשלב שני. סמים זה תמיד 'מחפש נקודות התורפה שלך': הם תמיד יגיעו למקומות בהם הם ירגישו שאנחנו חסרים, וזו הזדמנות טובה בשבילנו לגלות נקודות תורפה. הצבא משקיע הרבה אנרגיה כדי לאתר תופעות כאלה, ואם אנחנו תופסים אחד כזה - המשמעות היא שהוא עומד ללכת לכלא להרבה מאוד שנים".
בלי ציפיות מהאו"ם
עם תום המלחמה התפרס כוח יוניפי"ל ("כוח האו"ם הזמני בלבנון") בין נהר הליטני לגבול עם ישראל בסדר כוח הגדול פי ארבעה מזה שלפני המלחמה, המונה למעלה מ-000,01 חיילים בכל רגע נתון. המנדט המחודש והמורחב שניתן לו מטעם האו"ם עורר תקוות רבות בצד הישראלי, שראה בהצבתו הישג בהסכם הפסקת האש. אבל המציאות הוכיחה אחרת: אמנם חלק מיחידות הכוח הרב-לאומי של יוניפי"ל - בעיקר הגרמניות, הצרפתיות והספרדיות - זכו לשבחים על כמה יוזמות שנקטו נגד חיזבאללה, אך הכוח לא הצליח למנוע מנסראללה להבריח אלפי טילים ורקטות לכפרי דרום לבנון ולעסוק בגיוס מסיבי של צעירים שיעים לבנייה מחודשת של כוחו הצבאי. "אני לא מצפה שיוניפי"ל יהיה האחראי על תושבי דפנה, דן וקריית שמונה", אומר אל"ם בן לולו. "בכוח המשימה שלי אין לי כוחות יוניפי"ל, אלא גדודים, ארטילריה ותצפיות. הרי בסופו של דבר אני אחראי לכך שלא ייכנסו לקריית שמונה ושלא יירו טיל למוצב גלדיולה, ולכן אני לא מצפה שיוניפי"ל יעשה לי את העבודה. להגנתם הם מציינים שמאז מלחמת לבנון השנייה הם איבדו עשרה חיילים בהיתקלויות ובפיגועים בדרום לבנון. אני יודע שזה באמת לא פשוט מבחינתם. עם זאת, אנחנו בהחלט רואים ירידה מסוימת באפקטיביות של יוניפי"ל, בעיקר ביכולת שלהם לרסן את חיזבאללה. מצד שני, גם אין לנו ציפייה שיוניפי"ל יהיו אלה שימנעו את התחמשות חיזבאללה ואת שהייתו על הגבול. אני לא חושב שיש מישהו במערכת כולה שבאמת מאמין בזה".
אך לא רק כוחות מטעם האו"ם הצטרפו לקלחת המבעבעת של גבול ישראל-לבנון, גם צבאה הרשמי של לבנון התפרס לאורך הגבול. "יש משמעות סימבולית לכך שבפעם הראשונה כוח של צל"ב לוקח אחריות על מה שקורה, אבל גם אי-אפשר לבחון את האפקטיביות שלהם במספר הפטרולים שהם מבצעים ב'שמורות הטבע'", מסביר המח"ט. "אני חושב שהתועלת העיקרית בצל"ב נעוצה בכך שהוא התמקם בסמוך לגבול, וענה בכך על שאיפתה של ישראל מאז שנות ה-07: שממשלת לבנון תיקח אחריות על הגבול הדרומי עם ישראל, ולא תשאיר אותו מופקר לחיזבאללה. אבל זאת בסך הכל מסגרת שהאפקטיביות והנאמנות שלה אינן ברורות, שאין לה שום רצון אמיתי להתמודד מול חיזבאללה, ובטח ובטח שלא להתעמת איתו. אצלי צל"ב לא מוגדר כאויב על המפות, אבל אם תיפתח לחימה והוא יהיה מעורב בה - יהיה עליו לשאת בתוצאות".
אחרי המלחמה ישראל הציגה את הצבתו של כוח האו"ם על הגבול כהישג שיש להתגאות בו.
"אני חושב שעיקר תרומתו הוא בעובדה שהוא מייצג ארגון משמעותי שנמצא כאן, יוצר חיץ ושלכאורה מנסה לפקח על איזשהו הסכם. אני מאוד מקווה שברגע שתתרחש פה התפתחות משמעותית, יוניפי"ל יהיה יותר אפקטיבי. כיום הוא לא באמת נכנס לתוך הכפרים, הוא לא מבצע חיפושים משמעותיים והוא צריך ליווי של צל"ב כמעט לכל פעולה. אני אמנם לא חושב שהוא גורם לנו נזק, אבל אני גם לא רואה בו גורם שמעכב את חיזבאללה מלחזור לעצמו. יש להם כוונות טובות, אבל בסופו של דבר, אני סומך רק על עצמי".
http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...na/08/45/05.htm
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
