ושוב 1973: "נס" שבירת גשר הגלילים- עמדתי הפרטית
נס גשר הגלילים.
בתודעה הלאומית, נזכר "גשר הגלילים" (להלן "הגשר"), כאמצעי האולטימטיבי, אשר נועד לשמש את צה"ל כאמצעי הצליחה העיקרי, והעברת המערכה לשדה האויב ממערב לתעלה.
זוכרני את הפעילות הקדחתנית והסודית, שרחשה בין סוללות העפר שבאזור "יוקון",דרומית לציר עכביש. כל מי שהיה באזור ידע שדבר מה גדול מתרחש שם, אולם בקול רם לא דיברו עליו. בליל ה-15-16 לחודש, עת החל מבצע "אבירי-לב" להתגלגל, נעור אף הענק מיוקון, שכונה ע"י אריק שרון ברשתות הקשר, "הרתום". הגשר נגרר ע"י גדוד טנקים מחטיבה 421, לאורך ציר עכביש, חצה את גבעת "חמדיה", ומשם החל להידרדר מערבה במורד הגבעה, מעל ציר פוטון, תוך כדי גרימת מהומה רבתי בין הטנקים הגוררים עד כי נשבר. הסתבר, כי תיקונו יערך זמן רב. אירוע שבירת הגשר נתפסת בתודעתנו כעוד אחד מהאירועים הטראומטיים שאפיינו את המלחמה. לדעתי, אירוע שבירת הגשר לא היה אלא נס משמיים. עלי לציין כי שמעתי דעה אחרת, לפיה שרון לא היה מתיר את גרירת הגשר כל עוד לא נוקה ציר טרטור.אך מהאזנתי לרשת מבצעים אוגדה, נראה היה כי לחץ ודחף לקדם את הגשר קדימה.
כאשר ניתנה ההוראה לגרירת הגשר, טרם נפרצו הצירים לכיוון התעלה. אמנם ציר "עכביש" היה פתוח חלקית למעבר כלי רכב, אולם הוא נשלט באש שטוחת מסלול ואש ארטילרית, ממערכי דיוויזיה 16 המצרית, אשר כנפם הדרומית נמתחה לאורך ציר "טרטור". לאורך ציר טרטור פרוסה הייתה , כאמור, דיוויזיה 16 המצרית. עיון במפת ההערכות של דיוויזיה זאת מלמד כי זו פרשה שתי חטיבות ח"יר בגזרה שבין צומת טרטור-לקסיקון ועד איזור "טרטור" 38 בערך, שם פנה המערך צפונה, לכיוון טלויזיה, אל מול המערך הצהלי ב"חמדיה". מערך זה נעזר אף בגדוד הטנקים הדיוויזיוני, אשר פרס לפחות כ- 2 פלוגות, אחת לכל מערך גדודי שנשען על "טרטור".גם גדוד הנ"ט הדיוויזיוני פרס בגזרה, מעט מאחרי גדודי החי"ר. (באיזור סגול 185?).
בליל ה-15-16 לחודש, במקביל לתנועת הגשר מערבה, אמורה היתה חטיבה 14, על שלל יחידות המשנה שלה, לחדור אל מאחרי המערך המצרי, ולהעביר 2 פלוגות טנקים ממערב למזרח, על הצירים "עכביש" ו"טרטור". בכך סבר הפיקוד כי יהא די כדי לפרוץ ולהבטיח את הצירים לכיוון התעלה, ולאפשר, ממש במקביל לפתיחת הציר, את גרירת הגשר לעבר נקודת הצליחה ב"מצמד". תוכנית זאת התעלמה לחלוטין מסעיף האויב בפקודה. איני יודע מה הייתה תמונת המודיעין באשר לפריסת הכוחות המצריים. מובטחני כי הפעלה מינימאלית של מודיעין חזותי, באמצעות תצפיות מאזורי כישוף וחמדיה הייתה מביאה ליצירת תמונת מודיעין, אשר די היה בה כדי ללמד כי המערך המצרי באזור צפוף ביותר. כל מי ששירת באזור, ראה בלילות את כמות הנותבים שהפיק המערך המצרי (והם נהגו לירות בלי הבחנה לעבר טילי ה"קלט" של עצמם, אשר שייטו בלילות לעבר המערכים העורפיים של צה"ל).
ואכן, בליל הקרב של 15-16 לחודש, נתקלה חטיבה 14 בשוליו הדרום מערביים של המערך, באזור צומת טרטור לקסיקון. על הקרב שנערך בצומת נשפכו כבר נהרות של דיו. התוצאה הייתה כי בבוקר ה-16 לחודש הצליחה חטיבה 14, בעור שיניה , לפרוץ את הצומת , אולם כוחה לא עמד לה להמשיך לאורך ציר "טרטור". לטעמי, התכנית התעלמה מהמערך המצרי לאורך טרטור, ולא הייתה ריאלית בשום שלב. מובן כי יתרת המערך המצרי לא נפגעה כלל, וחסמה את המעבר בציר "טרטור". גדוד 599, ששחרר עצמו מתפקיד גרירת הגשר, נשלח ממזרח, לסייע בפריצת הציר, ספג אבידות קשות, וחילץ עצמו דרך תעלת ההשקיה הראשית. ברור, כי לא ניתן היה לגרור כל גשר על הציר. לו לא היה הגשר נשבר בעת הירידה מערבה, הרי שהוא היה מושמד בהמשך הדרך!
אין לי מושג כיצד פעל מערך מודיעין השדה בפד"ם, והכיצד לא נוצר כל ממשק בין מודיעין אוגדה 143 למודיעין אוגדה 162. עובדה, כי בערב ה-16/10 נשלח, באותה זחיחות דעת, גם גדוד 890 לאורך ציר "טרטור", תוך התעלמות מעוצמת המערך. גם גדוד זה הטיח ראשו במערך, והיתר, הלא הוא כתוב על ספר דברי הימים כ"מיתוס החווה הסינית" (למרות שהגדוד לא הגיע מעולם לחווה הסינית).
רק מאמץ של כ- 5 גדודי טנקים, אשר הפעילו אש מושכלת, ממרחק, בלא הסתכנות יתירה, תוך העזרות באש של כאגד ארטילרי, שפעלו משך כל ה-17/10, הביאו, בסופו של דבר, לקיפול המערך המצרי לכיוון צפון, ואפשרו את פריצת ציר "טרטור".
ברור, כי התכנית הצהלית, לגרירת הגשר לא הייתה ריאלית, תכנונה היה חפוז. לא ידוע לי על כל עבודת מטה מסודרת שנערכה לקראת הביצוע, תוך שקלול כל הנתונים הרלוונטיים. דומני , כי רק ידה של אלילת המזל, מנעה את השמדת הגשר. כל זה לא מנע את יצירת מיתוס האסון של שבירת הגשר.
ולסיום גילוי נאות: ביום 17/10 פרס הגדוד שלי בצומת "עכביש-כספי". צפונית לנו רבץ הגשר כגווית נחש שראשו רוצץ. המחזה יצר אצלי (ואני מניח שאצל כל מי שחזה בגשר), תחושת מועקה קשה. רק בימים אלה, 35 שנים אחרי נפל אצלי האסימון. מנגד , נותרה ומנקרת במוחי שאלה חדשה, האם עד כדי כך טחו עינינו מראות?
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י b.a בתאריך 10-11-2008 בשעה 22:41.
|