23-10-2008, 11:11
|
|
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
קיום
אין לי צל של ספק
את קיימת.
יחד עם זאת
מרחוק בבואתך איננה בת - אנוש.
ככל שמפריד המרחק ישותך מעצימה עד אלילות.
או לחילופין
את פסל אישה מברונזה, כל כך יפה שאסור לשלוח יד.
אבל במציאות הסובבת
את ככל האדם.
את באה והולכת, נושאת בידייך חפצי יומיום מלאי ממשות ארצית.
נעלי האצבע הקיציות מרעישות עקבים החובטים בקרקע,
ככל הנשים במקום. עוטה בגדי קיץ קוראים לזולת.
איפה הברונזה ואיפה כל אלה...
את נתפשת צוחקת עם בן שיח מקרי.
גוון קולך כל כך ארצי, שאני מאזינה ומאזינה ואין די לי.
הייתכן גוון קול שכזה לפסל אישה מברונזה?
ילדים על מותנייך.
ילדים מרחמך, ילדים ארציים מלאי שחוק ודמע.
ובכל זאת.
אין לי צל של ספק
את קיימת.
עד יפרידו עשרות המטרים החסרים
לעשותך אלת - יופי
או לחילופין
פסל אישה מברונזה.
_____________________________________
|