22-10-2008, 18:03
|
|
|
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
|
|
תגובה
ובספרים נוספים כמו "אלו האחים שלי", ספריו של אלישיב שמשי ו "דרך הנשר בשמיים", שם מסופר בין היתר כיצד הלך שליש פלחה"נ 317 (אאל"ט) בפיצוץ זחל"מ עמוס חומרי חבלה בחאן ארינבה (שימו לב שיתרת הפלוגה חסרת המזל הזו נכתשה אף היא כעבור מספר ימים בציר טרטור בעודה רכובה על זחל"מיה...). לצערנו אף אחד מהספרים לא פותח לדיון רציני או נותן מענה אמיתי לשאלה הכואבת מדוע בוצעה ההבקעה אל תוך סוריה בצורה כה ליניארית וצפויה דווקא במרכזו של מגנן הנ"ט הסורי ועוד ללא ריכוך ארטילרי ואווירי משמעותי, מה שהביא כמובן לאבדות קשות בקרב חטיבות 179 ו 679 עד כדי ירידתן הזמנית לסד"כ דו-פלוגתי. אותה ליניאריות חסרת פשרות אפיינה גם את שתי ההתקפות החי"ר הכושלות לשחרור מוצב החרמון (שנקראו משום מה "התקפות חטיבתיות" כנראה עקב נוכחות המח"ט האמיץ ז"ל אך בפועל מסיבות לא ברורות היו לא יותר מהתקפות גדודיות ולפרקים אפילו פחות מכך) שהסתיימו באובדן שליש סד"כ חטיבה 1 בהרוגים ובפצועים. וזאת למרות ריבוי האופציות האופנסיביות האחרות הלא ליניאריות שחלקן הוזכר באשכולות אחרים (התקפה מכיוון אל-חאדר, התקפה מכיוון החרמון הסורי, התקפה מכיוון הרכבל העליון)
נערך לאחרונה ע"י strong11 בתאריך 22-10-2008 בשעה 18:33.
|