פורקת עול,

נכנעת לקול,

נגיעה אחת רכה בלא מוכר,

גצים מתריעים, רושפים בבשר.

כמעט והכשיל אותו הקצר,

על כן, מרדימה את היצר.



קץ עידן התמימות,

בריאת הנשיות.

לשון מתעתעת בענבל החבוי,

באוזנייה דנדון פעמון סמוי.

אל פיתוי היולי משתעבד גופה

ונפש, כדרור כלואה,

מצפה למעופה.



מאגיה מכשפת,

נפרצה הכספת.



בבעיטת תאווה אחרונה,

אתה אל תוכה נמהל,

והיא, בעולם אחר, מבכה

ייסורים ללא עדנה,

ואין לה נחמה.



עינייה בוהות בנר הדועך,

והוא כמוך, גומר והולך.

שיר מדהים, מכשף, מרתק .
הכתיבה שלך נהדרת, המילים שנונות וגבוהות והמבנה מושלם .
הטריקי בסוף משאיר טעם עצוב קצת בפה, אבל עשה את העבודה .

אני אשמח אם תעלי עוד משיריך, השארת טעם של עוד...

רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

על המחמאות, את נפלאה...