תקציר הפרקים הקודמים - 2006 2007

לא הבאתי הרבה תמונות בגלל שהפעם הייתי מחוץ לסוללה שלי ורחוק משאר הכוחות בשטח. הייתי אמור לנהוג במפי"ק הסוללתי. בערב לפני היציאה לשטח בא אלי הסמסו"ל ואמר שבצוות של קצין הסיור הגדודי (או קס"ם) חסרים אנשים, כולל נהג נגמ"ש. היססתי לבקשה מפני שקיוותי להכיר את הפנים החדשות בסוללה (חיילים, מפקדי צוותים וגם מסו"ל חדש אחרי כמה שנים טובות). מצד שני, כבר יצא לי להכיר את הקס"ם. הצטרפתי לצוות שלו (היתה לי ברירה?) וככה נדדנו באימון, די מנותקים מההתרחשויות בשטח, עקב התפקיד.



ביום ראשון לא היה הרבה מה לעשות. בבוקר יורדים מהאוטובוס בצאלים, מתברברים בבסיס עד שמוצאים את נק' הכינוס (על כך בהמשך), חותמים, שומעים קצת את המג"ד, אוכלים ובעיקר מתבטלים.

ביום שני מתאפסים ומטפסים על הכלים וקדימה לשטח. בתור נהג נגמ"ש הייתי צריך לחתום על כפפות (כמו אלה, רק בצבעים שמזכירים את צה"ל) אבל ויתרתי עליהן אחרי שראיתי שבלתי אפשרי להכניס לתוכן אצבעות. במהלך היום בשטח אני לומד קצת על התפקוד של הצוות שלי וזוכה להכיר מקרוב קצת הייטק של תותחנים.



בלילה, אחרי מעט ירי רטוב, אנחנו יורדים מהעמדה שהיינו כמעט כל היום ומצטרפים לשאר הכלים. הולכים לישון, ולפני שאני מצליח להרדם ברוח שמעיפה חול לפנים אני נזכר באיחור שלפני שיצאתי למילואים חשבתי להשאיל אוהל מהשכנים. זוכרים?

לחצו על התמונות להגדלה




בבוקר, אחרי שינה לא כ"כ עמוקה, אני מתעורר לפני כולם בגלל קולות הקשר שעולים מהג'יפ שנצמד אלי בלילה.





הכלי שבו נהגתי באימון, בבוקר




מבט על חניון הלילה









הכלי הרחוק בתמונה הוא המפי"ק הסוללתי. זה שהייתי אמור לנהוג בו




בהמשך היום שוב הצוות נע לבד בשטח, עולה לתצפית ולא זז ממנה כל היום.

מבט מהתצפית על הכלים פרוסים במרחב





במהלך השהיה בתצפית, צוותי הסיור של הסוללות מדלגים אלינו לקבל עדכונים מהקס"ם.




הקס"ם התותח שלנו צעיר מאוד וגם שירת בסדיר בעיקר בצאלים. אין מי שמכיר את השטחים האלה יותר טוב ממנו.



דופקים פוזה

אצלנו, נהגי ג'פ"ס צריכים להיות קצת שרוטים. הרגו אותי מרוב צחוק אלה




במהלך היום וכשמחשיך, אני משתדל לנוח מפני שמצפה לי לילה לבן ונהיגה ללא הפסקה עד הבוקר. ביום האחרון בשטח שוב פורסים ומעבירים את הזמן בבטלה עד שיהיה ניתן לירות שוב. הקס"ם והסמל שלו פורסים מזרונים ואני יושב בכלי, מנשנש וקורא את בטאון חיל האויר תו"כ שהצוקיות של קורס טייס עוברות כל הזמן מעלי בגובה נמוך מאוד.

הקס"ם מעביר עוד תדרוך





עוד מבט על הכלים בשטח













המשך יבוא...

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

המשך...

חוזרים לבסיס ומתחילים להחזיר ציוד. למחרת הבנתי שדווקא השתלם להחליף צוות: בזמן שאני הקצין סיימנו להזדכות על הנגמ"ש והאמל"ח, הסוללה שלי נתקעה במשטח בגלל שני תומ"תים עם בעיות במנוע.

מה עם כשלים, רציתם לדעת? לא משהו יוצא דופן שלא דיברנו עליו כאן, כאן וכאן. האוכל הרגיל הגיע בזמן: מנות קרב + ארגזי פירות וירקות ו.......קבנוס?! מילא היו שמים פסטרמה, כמו פעם, אבל עם קבנוס לא יכולתי לעמוד במילה שלי שאני לא נוגע יותר בלוף .


חוץ מזה, יש שתי בעיות ששמתי לב אליהן:

הקטנה - הקס"ם, מתוקף תפקידו צריך להתרוצץ הרבה בשטח, וזה כולל לרדת מהנגמ"ש וללכת. בינתיים עולים מולו בקשר ללא הפסקה והוא לא זמין, הסמל קס"ם גם עסוק ומי שנשאר בהאזנה זה נהג שמבין את מה שצועקים לו בקשר כמו "היפה והחנון" בלי החנון. היה קשה לצייד אותו במכשיר קשר נייד?


הגדולה - נראה שמרכז חת"מ לא בנוי לאימונים של יחידות בסדר גודל של יותר מגדוד. ביום הגיוס הייתי צריך לנדוד עד למרכז שריון כדי להתחייל ולתפוס אוהל ואח"כ לצעוד עד למשטח במרכז חת"מ שכידוע נמצא הכי רחוק מהש.ג. וכל זה כי אין במרכז חת"מ מקום ליותר מאפסנאות, נשקייה, חדר אוכל ומאהל לגדוד אחד.

ומפאת יום כיפור לא נתעכב על החיילות בש.ג. שאמורות לכוון את החיילים שלא יודעים לאן בדיוק להגיע. כבר סלחתי להן.

חג שמח

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"