חשבתי ליזום פרוייקט של "שיר אחד בשבוע". זה משהו שונה מפרויקט השיר בבוקר, כיוון שאני מעוניינת לפתח דיון על השיר הנבחר ולא סתם לפתוח את הבוקר עם משהו שעושה טוב על הלב.
השיר הראשון שאני בוחרת לנבור בו קצת, הוא גם השיר האהוב עלי ביותר של יהודית רביץ- "אגדת אופליה".
אביא בפניכם בתחילה את המלים (פרי יצירתו של אהוד מנור ז"ל), שבי באופן אישי מעבירות צמרמורת כל פעם מחדש:
אופליה, למי שלא מכיר, היא דמות מהמחזה "המלט" שנכתב ע"י ויליאם שייקספיר. אופליה היא ביתו של פולוניוס שהיה היועץ של המלך קלאודיוס.
דמותה של אופליה היא נערה שכרוכה בעבותות אהבה אחר המלט, שמצידו משיב לה אהבה רבה בתחילת הסיפור אך הופך עורו ומתעלל בה רגשית בהמשכו. סופה של אופליה הוא טביעה בנחל לאחר טיפוס על עץ ערבה, כדי לקטוף פרחים.
הסיפור עובד וזכה לעיבודים לציורים, שירים וסיפורת.