מתמיד נתפסתי כבחורה טובה מידי, לעיתים זה בא בעוכריי.
מעולם לא הבנתי כיצד אנשים שלא מכירים אותי מקטלגים אותי בנישות, אבל משום שמדובר בסוג של מחמאה, אף פעם לא ניסיתי להתמרד.
אני לא באמת חושבת שניתן או כדאי לקטלג אנשים, ובמקרה שלי זה הוכיח את עצמו.
במשך שנים אני מתנדבת במרכזי סיוע לנוער, בבתי חולים ובמרכזי נכים. אני תומכת ומציעה אוזן קשבת לכולם, משתדלת לעזור כמה שניתן. והופ, כבר הספקתי להשתחרר, ומוצאת את עצמי חגה סביב עצמי והמחשבות מתקתקות.

פתאום אני תוהה מתי אי פעם פירגנתי לעצמי. אולי זה נשמע יומרני או מיותר, אבל כשאתה כל כולך באיזו פעילות התנדבותית, אתה לא יכול להפסיק- זה ממכר. וכבר ברגע הראשון של המיני-חופש שלי, כשהתרחקתי מהמרכז, חזרתי לדרום והתחלתי להשקיע בפסיכומטרי, אני נתקפת מחשבות מטרידות.

אני לא מצטערת על כל השנים הללו, לשניה לא. יש לי סיפוק ונחת ואושר. אולם כרגע, אני מרגישה ממש לבד. כאילו אף אחד לא באמת מכיר אותי, כאילו לא הייתה הזדמנות, בדיוק כי לא היה לי זמן לחברים. תיכף ימלאו לי 19, ואכן החיים לפניי, אבל אם לצאת מנקודת הנחה שיש לי X זמן לחיות פחות Y השנים שחייתי, זה יכול להגמר מחר. כמו שזה יכול להגמר גם בעוד כמה שנים. בשורה התחתונה, חבל על הזמן. חסר לי הווי חברתי מאוד, חסרה לי עצמאות, אני לא יודעת מה זה נהנתנות, השאיפות שתמיד היו לי- סבבו סביב מה אלמד, למי אעזור, איך אשלב, איך אני שומרת על עירנות לרחשי לב הסביבה....

אז איך מתחילים את החיים בגיל 19 מאפס?
[ואל תתפסו אותי על המילה 'אפס'. הכוונה 'אפס' במובן החברתי-נורמלי-שפוי].



תודה מראש.

לעיתים, אנשים משתנים.

זה מעניין כי אנחנו נימצאים עכשיו באותה הנקודה.
רק שאת כן היית מאוד קשורה לחברה ולאנשים ואני לא..
אני שואל את עצמי רוב החיים שלי איך להתחיל מאפס, כל שנה בחיי מחדש
מאוד מעניין, את יוצאת הרבה מהבית עוזרת לאנשים מתנדבת ואנושית מאוד, ואני שמסתגר כל היום בבית (רק הצבא קצת מוציא אותי החוצה) לא מדבר עם אף אחד...בודד מאוד, אז מה קורה כאן בעצם? את ההפך ממני והגעת לאותה נקודה שאני נימצא בה, זה ממש מוזר.

טוב אז בקיצור, אני גם מצטרף לשאלה.

キャノン株式会社

לא הייתי יוצאת מהבית פרט לפעולות ההתנדבות.
תקופה ארוכה מאוד האמנתי שהסביבה לא מסוגלת להכיל או לעכל אותי, ולכן התנזרתי ממנה. תמיד היה נדמה לי שכולם מתעסקים בדברים לא חשובים; הלבשה, הנעלה, בנים, בנות, ולא הבנתי איך לא שמים דגש על שולי החברה.


ואולי פשוט כל הבודדים צריכים להתראות ולהתאחד, וככה כבר לא יהיו כאלה

לעיתים, אנשים משתנים.

רעיון לא רע
רק שאת בודדת שונה, את יותר אנושית ממני, לי קשה להפתח לאנשים ולהכיר אנשים חדשים..

キャノン株式会社

יש הרבה אנשים במצב שלך, והרבה אנשים שהיו במצב שהיו להם הרבה חברים וחיי חברה עשירים והגיעו לאותו מצב.


בגיל הזה כל האפשרויות פתוחות לפנייך, ברגע שתתחילי לשרת / ללמוד / לעבוד כבר תכירי עוד אנשים, החיים ביחד כבר יעשו את שלהם.

חשוב לשמור על חברים, להשקיע וללמוד איך להתנהל בקבוצה עם כל התככים הקטנים, כל אלה באים עם הנסיון והזמן, כרגע עד שתכנסי למסגרת חדשה תהיה לך תקופת יבוש, לשבת בבית רוב הזמן לא יעזור לך להכיר.

היו לך חברים בכל המקומות שהתנדבת בהם, אולי לא חברים קרובים אבל כן משהו שהכניס לך מושג של התנהלות בחברה, ברגע שתהיי עם אנשים ותחוו יחד דברים זהים כבר תתקרבו בצורה טבעית, את רק צריכה לשמור על ראש פתוח ולהתקרב לאנשים שמתאימים לך.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

1. כבר שירתי והשתחררתי

2. במקומות בהם התנדבתי, אין קשרים "חברתיים". אני נטו מול החולה/פליט מסגרת, שום ארגון לא נמצא מאחורי. אתה לא הולך לבית חולים ומוצא חברים, אלא אנשים חולים, שלא מעוניינים לזכור את התקופה הרעה הזו, ובכך מתכחשים גם אליך.

3. כרגע הנקודה היא שחזרתי לדרום ואני אשכרה לבד. השאלה הייתה- איך משנים את זה?



חן, חן על התייחסותך.

לעיתים, אנשים משתנים.

סיימת את השירות - עכשיו הגיע השלב הבא.


את הרי לא תשבי בבית בחיבוק ידיים, אלא תצאי לעבוד/ לטייל/ ללמוד.

כל אלה הן מסגרות שעם הזמן יוצרות חברה.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

כנסי למסגרת שתאפשר לך להכיר יותר אנשים שלא מתכחשים אלייך מסיבה זו או אחרת (כמו במקומות בעלי אופי התנדבותי כזה או אחר). עבודה תבצע את הפעולה יופי. תתבלטי שם ותתחברי לאנשים.
לאט לאט את תיצרי לעצמך את הקשרים שאת מעוניינת בהם ומשם....

הרעיון הוא כזה - יש לך חברה אחת - את מכירה את החברות שלה, מתחברת גם אליהם (להתחבר = למצוא תחומי עניין משותפים ולהפגש שוב על הבסיס הזה), נפגשת איתם על בסיס תחומי העניין האלה ומשם מכירה עוד ועוד אנשים דרך מעגלי חברים כאלה או אחרים.

מקומות בעלי אופי התנדבותי, אלו לא מקומות בהם אני מחפשת חברים. אני מחפשת לתת ולעזור. אני מעדיפה את מעגל החברים שלי איכותי ובריא, חסר עבר של פשיעה וכדו'.


ביום רביעי אני מתחילה קורס פסיכומטרי. בינואר אני מניחה שאתחיל לעבוד.
אבל מאוד קשה לי להתחבר לבני גילי ולרוב אני מוצאת את עצמי מחוברת למבוגרים הרבה יותר. רק מה, שקבוצה מבוגרת לא מוכנה לקבל ילדונת.

אני בחורה מאוד בולטת, חייכנית, אלטרואיסטית מתוקה כזו, אבל עם זאת אני מאוד מופנמת. יש לי המון מה לומר על הכל, רק לא על עצמי, מה שמפחית את ההכרות האמיתית איתי.

אני באמת אובדת עצות, זה נראה כאילו זה לא ישתנה לעולם.

לעיתים, אנשים משתנים.

בסופו של דבר תעשי מה שטוב לך. אני לא רואה בעיה מיוחדת יש לך אופי מסויים ואת לא חייבת לשנות אותו את יכולה לנסות לשנות מה שכן מפריע לך.
שאלות ותהיות מה יהיה ומה יקרה בעתיד עולות אצל כולן. זה דבר טבעי לא צריך לדאוג.
את לא צריכה לחשוב שכל מה שעברת היה בזבוז תחשבי על המחר איך את יכולה לשנות ולתקן מה שמפריע לך. ונראה שאת לא יושבת בבטלה אלא את יוזמת.
שיהיה לך המון בהצלחה

ציטוט:

מקומות בעלי אופי התנדבותי, אלו לא מקומות בהם אני מחפשת חברים. אני מחפשת לתת ולעזור. אני מעדיפה את מעגל החברים שלי איכותי ובריא, חסר עבר של פשיעה וכדו'.

למה את מניחה שאנשים שיש להם עבר של פשיעה הם אנשים לא איכותיים ולא בריאים? מעבר לזה, מה עם שאר המתנדבים האחרים במקום?
אישית, אני בכל מקום מחפש אנשים מעניינים שיכול להיות כיף איתם והם בעלי אותם תחומי עניין כמו שלי וכמובן אנשים שגם יקדמו אותי ולא ישאירו אותי מאחור.

ציטוט:

אבל מאוד קשה לי להתחבר לבני גילי ולרוב אני מוצאת את עצמי מחוברת למבוגרים הרבה יותר.

למה כל כך קשה לך להתחבר לבני גילך?

אישית, יש לי חברים בני 17-18, אחד החברים הכי טובים שלי בן 24 ויש לי חברים גם בני 27-28. אה ואני בן 20 לצורך ההשוואה. הכל עניין של תחומי עניין, תחביבים וכו'.

ציטוט:

אני בחורה מאוד בולטת, חייכנית, אלטרואיסטית מתוקה כזו, אבל עם זאת אני מאוד מופנמת. יש לי המון מה לומר על הכל, רק לא על עצמי, מה שמפחית את ההכרות האמיתית איתי.

אז אולי כדאי שתפתחי יותר לאנשים?

למה את מניחה שאנשים שיש להם עבר של פשיעה הם אנשים לא איכותיים ולא בריאים?
ישמור אותי האל. לא התכוונתי לזה כך. אני משוגעת עליהם, והם אהבת חיי, כולם. אבל אם תקרא קצת על כל העניין הזה של ה"מטפל" (כביכול)-"מטופל" (גם כביכול), תבין שיש עניין של תלותיות. ואני שם כדי לעזור, להקשיב, לתת מה שאפשר, ולשחרר. אני לא מחזיקה אף אחד לאחר סיום שיקומו.

מעבר לזה, מה עם שאר המתנדבים האחרים במקום?
ישנם כאלה, אבל הם מגיעים מטעם עמותות בשעות שאיני שם. אני מתנדבת פרטית.

אישית, אני בכל מקום מחפש אנשים מעניינים שיכול להיות כיף איתם והם בעלי אותם תחומי עניין כמו שלי וכמובן אנשים שגם יקדמו אותי ולא ישאירו אותי מאחור.
אוקיי, מסכימה אבל קודם צריך למצוא כאלה.

למה כל כך קשה לך להתחבר לבני גילך?
משום ש... איך לומר. תחומי העניין לרוב שונים, הגישה אחרת. אני עברתי את שלב הפוצי-מוצי-יש-לך-אש? אני מחפשת משהו שיפרה אותי, שיעצים אותי, שיגלה לי סודות נסתרים.

אישית, יש לי חברים בני 17-18, אחד החברים הכי טובים שלי בן 24 ויש לי חברים גם בני 27-28. אה ואני בן 20 לצורך ההשוואה. הכל עניין של תחומי עניין, תחביבים וכו'.
בדיוק. אבל בשביל זה צריך להיות בסביבה מסויימת שממציאה סוג של אנשים שדומים לך

אז אולי כדאי שתפתחי יותר לאנשים?
אני פתוחה, אבל אני גם טיפה מפחדת להפגע. מעדיפה אותם מעטים ואיכותיים, על רבים וברבריים. אני טיפוס כזה מאוד טוטאלי (בעוונותיי), וצריך לבדוק טוב טוב מי מקבל את הטוטאליות הזו.


תודה על התגובה, מר בחור

לעיתים, אנשים משתנים.

את נשמעת כמו בחורה מקסימה, ולכן אני בטוחה שברגע שתצאי קצת החוצה, לא תהיה לך בעיה למצוא חברים.
את אומרת שיש לך הרבה מה להגיד ולתרום, וזה ניכר גם בפורום.. אם תתני לעצמך להיות מי שאת מצטיירת בפורום, תתחברי לאנשים טובים בשניות.

הדבר הכי טוב הוא פשוט לצאת לפעילויות חברתיות ולמקומות בהם יש לך תקשורת עם אנשים. זה יכול להיות מכון כושר, חוגים בתחומים שמעניינים אותך, מועדונים שונים (לאו דווקא מועדון במובן של פאב וריקודים, יותר בכיוון של מועדוני ספר/ שחמט/ כתיבה יוצרת ודברים בסגנון) ובקשר להתנדבות, אני לא מסכימה איתך. את יכולה למצוא חברים גם בין המתנדבים שאיתך, מי שמתנדב ותורם מעצמו לקהילה חייב (בד"כ) להיות בן אדם טוב.

עבודה נחמדה שמתאימה לך תביא גם היא מעגל חברים חדש איתה..
לאט לאט תתחילי להסתגל לעצמאות הזאת.. אני אומרת את זה מצפייה באחים הגדולים שלי. לאט ובהדרגה הדברים מסתדרים, רק לא לוותר.

ועל כל זה: במפגש פורום סוכות בטוח תמצאי אנשים מקסימים מביני עניין P:

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני בהחלט מסכים לכל מה שיעל וגם השאר כתבו והנה עוד כמה נקודות שלא העליתם:

אינטרנט ורשתות חברתיות - היום יותר מבעבר גם אנשים סגורים שלא אוהבים לצאת יש להם את האפשרות להכיר אנשים מכל מקום (מהארץ ומהעולם) - ובתוך זה יש כמובן את האתר פרש והפורום הזה מה שבלב (ושאר הפורומים למיניהם) שבהם ניתן להכיר אנשים חדשים ואחת לכמה זמן גם להתראות איתם במסגרת רישמית (כלומר מפגש רישמי של הפורום) או בצורה לא רישמית אחד על אחד או כמה ביחד שקובעים ספונטנית להפגש

כמו שנאמר פה עבודה, לימודים וגם צבא זה אחלה מקומות להכיר אנשים אם זה לצורך לימוד או בתור פרטנר להעביר איתו את הזמן, אגב איפה שירתת? והאם מכל השירות שלך לא יצרת קשר עם אף אחד

להתחיל מאפס/מההתחלה - ממש לא אהבתי את ההגדרה הזאת במקום לרצות להתחיל מההתחלה תמשיכי קדימה עם הידע שיש לך היום ויותר מזה תכירי ותוקירי את עצמך על מי שהיית לאנשים שעזרת להם בכל התקופה הזאת ומפה אם גאוה על מה ועל מי שהיית תמשיכי קדימה. כשאת יודעת מי את ומה את מסוגלת לעשות, כפי שזה נשמע ממה שכתבת ומה שאת כותבת פה בכלל מתקבל הרושם שאת אדם שאפשר לסמוך עליו שיהיה שם שצריכים אותו ושיעזור בחפץ לב אז מי לא היה רוצה אדם כזה? מבלי להרים את האף יותר מידי (אוקיי רק קצת ) תני לעצמך קצת קרדיט ואני חושב שברגע שתתני את תשדרי גם לאנשים שכדאי להם להיות איתך, לא מהבחינה שיוכלו לנצל אותך לטובתם, אלא מזה שהם ירויחו בגדול על זה שהם מצאו אוצר כמוך

ולסיכום רציתי לשאול בהקשר למה שכתבתי עכשיו, האם את מעריכה ומשבחת את עצמך על מה שאת נותנת לסביבה או מבטלת את עצמך ואומרת שלא עשית משהו מיוחד ושכל אחד היה עושה את זה? (אם את רוצה את מוזמנת לענות על זה גם בפרטי )

אשמח לשמוע עדכונים
שבוע נפלא
ארז

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

אני מפרגנת לעצמי בתוכי. אני מודעת לזה שאני מפיצה את האור ברחבי תבל
אני מטפלת בחבר'ה במצב קשה מאוד גופנית ו/או נפשית, בידיעה שזה לא משהו שכל אחד עושה או מסוגל לעשות. לקחתי ונתתי המון, אני משוגעת על כולם. אבל אלה אנשים שבסיום שיקומם מתכחשים "לעבר הרע" שכולל גם אותי, ולא משנה מה עשיתי. על כן, הקשרים לרוב ניתקים.

מעבר לזה, שיש תלותיות. ואני עומדת על כך שהקשרים ינתקו. אלה חבר'ה שמתאהבים במי שמראה להם טיפת חום ואור.

לשאלתך הנוספת, שירתי במשרד הביטחון, והחיילות עסקו בענייני קוסמטיקה והתחבשנות רוב הזמן. מה שהיה היה ונשאר שם. ממש לא גוררת אחריי הביתה יצורות מהסוג המאוד פלצני הזה לא מדבר אליי תוספות שיער, מייק-אפ וכל השיט הזה. הכל היה שם כזה רכלני:| עשיתי את עבודתי נאמנה ודבקתי באמת שלי.


תודה רבה על התגובה שלך, ארז

לעיתים, אנשים משתנים.

אין איתי מתנדבים. אני פרטית. לא שייכת לעמותה.


ובנוגע למפגש...
אל תכעסו... אבל אני לא אגיע אני שומרת על ארשת חסויה ומתקתקה

לעיתים, אנשים משתנים.

אנחנו עוד נראה

אבל במקומות שאת מתנדבת, יש עוד אנשים מתנדבים. לזו הכוונה שלי.. אני מניחה שאת לא באה לעולה חדש ופשוט מאמצת אותו, את מתנדבת באולפן לקליטת עולים. התכוונתי שאת יכולה להתחבר עם העובדים שאיתך.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני לא מתנדבת במרכזי עליה.

אני מתנדבת בבתי חולים ובמרכזי סיוע לפליטי מסגרות.
אין איתי אנשים שעובדים. אני לבד מול החבר'ה.

לעיתים, אנשים משתנים.

מרכז העלייה היה רק דוגמא.

בבתי חולים אין עוד אנשים שעובדים עם החולים ומסיעים לך בעת הצורך? זה חדש לי (ואני מכירה התנדבויות)

כך או כך, שאר האופציות שפרשתי לפנייך בתגובה הראשונה עדיין תקפות.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

איזה יצורים מלחיצים! אבל אתם חמודים ואני מעריכה את האהבה והפידבקים החיוביים.
זה לא בשבילי מפגשי פורום, אני טיפוס ביתי שאוהב את השקט שלו.

רואים האח הגדול? אני הגרסה הנקבית של צבר

לעיתים, אנשים משתנים.

אבל הוא כן יצא מהבית.
טוב,גם אני טיפוס של בית,לכן אין לי הרבה מה לומר נגד)).
את האמת,עם כל ההמלצות החכמות והחמות,לדעתי,שהספקתי לקרא,לא הייתי מדמיין לי עצמי,שגם לך יש בעיות חבר"ה כאלה.מוזר,אנשים מרקע שונה,ומגיעים לאותה נקודה,כמו שנאמר בהודעה השניה.
אין לי כרגע משהו רציני להוסיף,רק אגיד כמה מילים על מה שרשמת בהודעה 23:

ציטוט:

אני באמת אדם שמלא אהבה לאדם ולטבע, אבל אני לא מסוגלת להיות חברה של כל אחד, כיוון שאיני צבועה, ולא אוכל לשקר לגבי יחסי אליהם.

יכול להיות,שאת אוהבת יותר את האדם כמשהו כללי,וקשה לך לתקשר עם אנשים אחד על אחד?העובדה,שאת עוזרת הרבה לאנשים,כולל בפורום זה,לא אומרת,שאין קושי בתקשורת,אלא שיש לך יכולת של קומוניקציה פורמאלית.כאילו שאת לא זורמת ביחסים קרובים,אבל במסגרת תפקידך את יודעת טוב מאד להשקיע בעבודה.
גם עניין ההתבגרות מעל לממוצע מפריע לך,כמו שאת עצמך מבינה.(או העובדה,שהאחרים בגילך לא מספיק מבוגרים.)
מצטער,שזה מסורבל ואולי גם מסובך,מה שרשמתי,יש לי קשיי התבטאותנוראיים.מקווה שבתצליחי להבין משהו מפה.
אם יהיה לי עוד משהו,אני אוסיף.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

אווווו


האמת שאני תמיד מפחדת על כולם וחוששת שלא יוכלו להכיל אותי.
אני לא בטוחה בקשר למה אני צריכה לעשות בנוגע לזה, אבל... וול. אני לפחות יודעת שבמקרה ומשהו יסתבך, יש לי פה כמה חתנים פוטנציאליים

תודה על התגובה היפה שלך

לעיתים, אנשים משתנים.

אז ככה: לא מתחילים מאפס.

למה?

קודם כל, כי אי אפשר להתחיל מאפס. לא נולדת בגיל 19. נולדת, גדלת, התפתחת. עברת דברים, אירועים, יחסים, מקומות ואנשים. הם חלק בלתי נפרד ממך.

ושנית, כי לא שווה להתחיל מאפס. למה לא שווה? כל מה שעברת בחיים... זה מי ומה שעזר לעצב את האדם הנפלא שאנחנו כאן בפורום מתחילים להכיר רק בחודש האחרון. תקראי את כל מה שכתבו לך. כאן, באשכול קבלת הצל"ש שלך... יש לך הרבה מעריצים ומעריצות. אני יודע - כי אני אחד מהם.

כל מה שעברת בחיים זה מה שעיצב את האופי המקסים שלך שאנחנו מתחילים להכיר ולהתאהב בו.

את מרגישה שלא עברת מספיק עד היום? עד גיל 19? יכול להיות.

החברה הראשונה הרצינית יותר הייתה בגיל הזה - וכך גם איבוד הבתולים שלי. עדיין, במבט לאחור, אני לא מרגיש שעשיתי אי אילו טעויות.
התקדמתי המון מאז. השתחררתי, עבדתי, התחלתי ללמוד, החברה המקסימה שלי וכו'.

העבר שלנו הוא חלק מאיתנו. חלק מאוד רצוי כי אנחנו יכולים ללמוד ממנו, להפיק לקחים (לטובה ולרעה), ליישם אותם בהווה - ורק כך ליצור עתיד טוב יותר.

בנוגע לחברים, כמו שציינו פה רבים וטובים ממני - מקומות לימודים, מקומות עבודה וסתם תחומי עניין משותפים הם אחלה מקומות להכיר. בכלל זה פרש ועוד יותר הפורום הזה. אני בן 25. ועדיין, כמה מחבריי וחברותיי הטובים ביותר הם מכאן ומטווח גילאים 17 (כמו יעל - פאקטשלי, לדוגמא ועד לארז... אהה... שהוא... אהה... יותר מבוגר. (ארז, סודך שמור במערכת...)) ועד גילאים יותר גדולים ממני גם בעשור. אז מה? גיל של אדם, לדעתי לא קובע. בגרות הנפש שלו היא החשובה.
כמה מהאנשים ההכי ילדותיים שאני מכיר הם מבוגרים ממני וההפך.

הקיצר...

שורה תחתונה...

"יש חבר? יש איסיי?"
(עזבי, בדיחה שרצה פה כמה שנים)

בואי למפגש. אנחנו מצפים בכיליון עיניים לראות אותך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי חרוב אז ככה: לא מתחילים מאפס. למה? קודם כל, כי אי אפשר להתחיל מאפס. לא נולדת בגיל 19. נולדת, גדלת, התפתחת. עברת דברים, אירועים, יחסים, מקומות ואנשים. הם חלק בלתי נפרד ממך. ושנית, כי לא שווה להתחיל מאפס. למה לא שווה? כל מה שעברת בחיים... זה מי ומה שעזר לעצב את האדם הנפלא שאנחנו כאן בפורום מתחילים להכיר רק בחודש האחרון. תקראי את כל מה שכתבו לך. כאן, באשכול קבלת הצל"ש שלך... יש לך הרבה מעריצים ומעריצות. אני יודע - כי אני אחד מהם. כל מה שעברת בחיים זה מה שעיצב את האופי המקסים שלך שאנחנו מתחילים להכיר ולהתאהב בו. את מרגישה שלא עברת מספיק עד היום? עד גיל 19? יכול להיות. החברה הראשונה הרצינית יותר הייתה בגיל הזה - וכך גם איבוד הבתולים שלי. עדיין, במבט לאחור, אני לא מרגיש שעשיתי אי אילו טעויות. התקדמתי המון מאז. השתחררתי, עבדתי, התחלתי ללמוד, החברה המקסימה שלי וכו'. העבר שלנו הוא חלק מאיתנו. חלק מאוד רצוי כי אנחנו יכולים ללמוד ממנו, להפיק לקחים (לטובה ולרעה), ליישם אותם בהווה - ורק כך ליצור עתיד טוב יותר. בנוגע לחברים, כמו שציינו פה רבים וטובים ממני - מקומות לימודים, מקומות עבודה וסתם תחומי עניין משותפים הם אחלה מקומות להכיר. בכלל זה פרש ועוד יותר הפורום הזה. אני בן 25. ועדיין, כמה מחבריי וחברותיי הטובים ביותר הם מכאן ומטווח גילאים 17 (כמו יעל - פאקטשלי, לדוגמא ועד לארז... אהה... שהוא... אהה... יותר מבוגר. (ארז, סודך שמור במערכת...)) ועד גילאים יותר גדולים ממני גם בעשור. אז מה? גיל של אדם, לדעתי לא קובע. בגרות הנפש שלו היא החשובה. כמה מהאנשים ההכי ילדותיים שאני מכיר הם מבוגרים ממני וההפך. הקיצר... שורה תחתונה... "יש חבר? יש איסיי?" (עזבי, בדיחה שרצה פה כמה שנים) בואי למפגש. אנחנו מצפים בכיליון עיניים לראות אותך.

טוב, אז כמה דברים.
ראשית, באמת שלא ציפיתי לקבל צל"ש אחרי 10 ימים מיום הרישום שלי. זה עשה לי קפיצונים בלב, וזו תחושה נעימה.
שנית, כבר ביקשתי לא לתפוס אותי במילה "אפס"

ובגדול,
עברתי המונהמון בחיים. צרות חבריי אינה בשל חוסר היכרות מעמיקה עם נפכי החיים. העובדה שאני מרגישה היום נורא טוב באופן כללי, לא מעידה על שכך היה הדבר מאז ומעולם.
אני פשוט בחורה מאוד חזקה, וגם בשנים בהם הכל נראה לי חשוך, ידעתי שזה כבר נגמר.

כל מה שעברתי בחיים בנה אותי, אני בוגרת מידי לגילי, אף אחד לא מנחש את גילי. זה ממש מפריע לי. אבל מפריע לי הרבה יותר לתקשר עם ילדודס. אני צריכה אנשי שיחה, אני צריכה אנשים שיהיה לנו על מה לדסקס בלילות הקרים ובימים הבהירים. אני צריכה סביבה מעצימה.
זה לא עניין של גיל, אלא של מה יש לי ולהם להציע. ולרוב, מה לעשות, מדובר במבוגרים שצוחקים על פדופיליה וגו'.

אני באמת אדם שמלא אהבה לאדם ולטבע, אבל אני לא מסוגלת להיות חברה של כל אחד, כיוון שאיני צבועה, ולא אוכל לשקר לגבי יחסי אליהם.


ואייסי? היייי-יה! השתכללנו

לעיתים, אנשים משתנים.

עברתי לאייסי (למרות שאני, אישית, חסיד של המסנג'ר.).

וכמו שאמרתי. זאת מעיין בדיחה שרצה בפרש על מישהו. אם תרצי אסביר לך במסנג'ר... אם תעני אי פעם להודעה פרטית!

המחשב שלי נמצא במשבר. והאתר נופל לי כל רגע.
אני מבטיחה להשיב

לעיתים, אנשים משתנים.

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

פניתי גם פניתי

לעיתים, אנשים משתנים.

ועכשיו, מי מתעלם ממי?

לעיתים, אנשים משתנים.

אני במחשב בעיקר כשאני בעבודה.
כמובן, אחרת - למה ללכת לעבודה?

חבורת משעשעים אתם, אני אומרת לכם.
אני מרגישה כמו חיית מחמד

לעיתים, אנשים משתנים.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

ואוו וואו וואו! מי ש-מ-ד-ב-ר-!

מסנן מס' אחת! אל תקני את הריגשי שלו!!! אל תקני!!!!!!!

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

תהיי שקטה

לעיתים, אנשים משתנים.

אני בת 19 וחצי ולפני שבועיים בערך סיימתי שנה של שירות לאומי.
מה שרציתי לומר הוא שאני חושבת שאני מבינה בערך את ההרגשה שלך..
לי אישית אין המוני חברים, וגם מאלה שהיו - עם הרבה אבד הקשר בסיום התיכון..
קורה לפעמים שמשתלטת עלי הרגשת דכאון מסויימת, וכמו שציינת, גם לי חסר ה"הווי החברתי".

כמו שכבר אמרו פה, אפשר להכיר אנשים בהרבה מקומות, עבודה, לימודים..
אבל זה אף פעם לא היה נראה לי כזה פשוט.
אני מתכוונת להתחיל קורס פסיכומטרי בערך בנובמבר. ולמרות שאני די מחכה לזה כי אני כבר רוצה להכנס למסגרת כלשהי, אני גם קצת לחוצה מזה..
כי אני לא הטיפוס הכי החברתי שקיים, וגם כי נוטים לקטלג כ"שקטה"\"ביישנית".
אולי זה נכון, אבל אני פשוט לא מתחברת כל כך בד"כ לחברה בגילי. כאילו יש מעין "קבוצת מיינסטרים" כזו ואני נמצאת ב"קבוצת השוליים". דימוי מוזר, אבל אני מקווה שהצליחו להבין אותי פחות או יותר..

אבל חשוב לציין ברשמתי - בד"כ.

לא מזמן הלכתי למפגש קטן בתפוז. לא הרבה אחרי שנרשמתי לפורום ספציפי הם הכריזו על מפגש והציעו לי להצטרף.
הוא היה נורא מצומצם, אבל לא הצטערתי לרגע שהלכתי.
נהניתי נורא, והתחברתי מאוד לשתי בנות שם. האחת קטנה ממני בשנתיים, והאחת גדולה ממני בשנתיים.
במקרה יצא שהיו לנו תחומי עניין משותפים והיה לנו הרבה על מה לדבר ואני מאוד מחכה למפגש הבא...
כנראה שאפשר להכיר אנשים גם בדרכים פחות מקובלות

בקיצור, אין לי מושג מה המסקנה שניסיתי להעביר בהודעה הזאת, אבל כנראה שהייתי חייבת לשתף כי הזדהיתי קצת עם ההודעה שלך.
חוצמזה שכמו שכתבתי באשכול הצל"ש שלך, אני קוראת בפורום מדי פעם ומאוד התרשמתי מהכתיבה,
ובכלל, את נשמעת בן אדם ממש מקסים .

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.photobucket.com/albums/v310/shir_bm/MyPics/botan4.gif]
תודה פום (:

יש לי תחושה שאנחנו מכירות מתפוז:|

אוקיי.
לא עוד פרטים לקהל הרחב



[תודה על המחמאות בנוגע להיותי אדם מקסים, זה משעשע שכולם בטוחים בזה רק מלקרוא אותי]

לעיתים, אנשים משתנים.

מה הפתרון? אונ'!
אפילו יצא לי חרוז.

פגשתי הרבה מאוד אנשים חביבים שם, ולא מפריע לי להתרועע עם אנשים מבוגרים ממני, ויש הרבה פעילויות חברתיות, ותמיד אפשר להשתלב, והכל סבבה וסטודנטיאלי להפליא

לאט, לאט.

קודם פסיכומטרי. ביום רביעי אני מתחילה קורס. ואח"כ נראה

לעיתים, אנשים משתנים.

את יודעת מה נראה לי? שאת חושבת את עצמך מעל כל בני גילך...את פשוט סנובית.
את חושבת שאת יותר טובה מהם כי..את מתנדבת ועוזרת והם יוצאים מבלים,ולמעה לפי דברייך מתעסקים בקוצי-מוצי.
את מתחברת יותר לאנשים המבוגרים,אבל חמודה, יש בעיה אחת...אין לא מתחברים אלייך וגם לא יתחברו.
אני מציע שתמצאי עבודה עם סביבה צעירה,תתחילי לצאת איתם יותר,לבלות ואני מאמין שיחזור לך החיוך לפנים.
לשבת בבית ולתגאות בפורום "פרש" על ההתנדבויות שלך לא יעזרו לך,גם לבכות פה לא יעזור לך.

מצטער שתקפתי אותך, אבל זוהי דעתי עלייך.

קודם כל שלום

אמ, אני מכבדת את דעתך, אבל לא מסכימה איתה.
לא התפארתי במה שאני עושה, אלא פרשתי את הסיבה ללמה לא היה לי זמן להשקיע בעולם החיצון שלא כלל בתוכו את כל מה שקשור להתנדבות הזו. צר לי אם חשת אחרת.

בנוגע לחיוך שלי, הוא לא מש משפתיי אף פעם. חברה לא תיקח או תחזיר לי אותו. אני הבנאדם הכי שמח וקפיצי שאי פעם תכיר. הדבר היחיד שטיפה מציק לי זה שאני בבית רוב היום, וחסרים לי הטיולים והשחנש"ים וכל מה שכרוך בלהיות חבר של מישהו. אבל גם זה לא יהרג ובל יעבור.

תודה על תגובתך והתייחסותך בנושא.

לעיתים, אנשים משתנים.

החיים הם איך שתעשי אותם,תני לעצמך לזרום בהם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

הכי זורמת בעולם

לעיתים, אנשים משתנים.

מצויין,אז למה את מכניסה את עצמך לסרטים? את צעירה,תני לעצמך את הקרדיט שאת מובילה את החיים ולא החיים אותך,לחשוב בריא,לחשוב יותר מידי לא בריא.

אפרופו יש לך לב טוב בעזרה לאנשים למה שלא תנצלי את הכישורים האלה ללימודי רפואה? סתם היפוטטי.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

כי אני לא אלמד משהו שאתחיל לקצור את פירותיו בעוד מינימום 13 שנים.

לעיתים, אנשים משתנים.

את עקשנית,וזה 7 שנים היה ואינני טועה.

אבל את בסדר גמור,לפעמים עליות לפעמים ירידות,העיקר לזרום.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

7 שנים לימודים ועוד 7 שנים קריעת תחת ושפשוף.

לעיתים, אנשים משתנים.

7+7=14. "

"כן, אבל כתבתי 13מינימום, יא עיוור "

"אהה... טוב... אז לא חשוב "

...

טוב, אני סיימתי לנהל שיחות עם עצמי. אני מבטיח.

חרוב, זה בסדר לפעמים גם אני מדבר עם עצמי,בוא נעשה ארבעתינו שיחת וועידה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.myg.co.il/uploads/phpvAUoIz.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

חחחחח... מצ'וגעים

לעיתים, אנשים משתנים.

אגב רפואה, שנה"ל הבא המסע שלי (בדרך להיות רופא) מתחיל, wish me luck...

ציטוט:

לירוני ((: אומר/ת: חחחחח לירוני ((: אומר/ת: ואי אתה פרוייקט כזה טוב בפסיכולוגיה. עידן משה אומר/ת: אמרתי לך.

בהצלחה מכל הלב,לא קל ללמוד רפואה,אבל האתגר הוא אדיר.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

תודה איש. האמת שמגיל 0 ידעתי בדיוק במה אני יעסוק בעתיד (אפילו באיזה התמחות חחח...) .
נכון לי עוד מסע ארוך ומתיש במיוחד אבל אני כבר מחכה לראות את האור בקצה המנהרה, אני יודע שהוא שם.

יאלה אנשים, תגשימו את החלומות שלכם, אל תוותרו עליהם !

ציטוט:

לירוני ((: אומר/ת: חחחחח לירוני ((: אומר/ת: ואי אתה פרוייקט כזה טוב בפסיכולוגיה. עידן משה אומר/ת: אמרתי לך.

אל תדאג,הייעוד יבוא לך לפתע.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

השאלה מה הייעוד שלך

לעיתים, אנשים משתנים.

הייעוד שלי? לעבור את גיל 50 בעזרת השם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

אני הייתי שמחה לעבור את היום.
ומחר תהיה לי בדיוק אותה שאיפה


וחמישים אתה רוצה? אני אסדר לך מנוי

לעיתים, אנשים משתנים.