|
האם היו ארועים מלחמתיים בימים שלפני מלחמת יום כיפור?
שאלה ראשונה : להלן עדות אישית המפורסמת באינטרנט ע"י אדם בשם מאיר גטר (לפי הבנתי מהחתימה בתחתית הדף, ייתכן שאני טועה) הטוען שהיה עד כבר ביום 5.10.1973 לתקיפה קשה של המצרים שהיו בה כנראה הרוגים. הפרסומים הרשמיים מאותה מלחמה מעולם לא אזכרו את הארוע להלן, מדוע? ההסטוריה הרשמית מדברת על פתיחת הלחימה ב-6.10.1973 ,אבל האם למישהו ידוע על אירועים מלחמתיים בימים שלפני מלחמת יום הכיפורים מה-1.10.1973 ועד לא כולל ה-6.10.1973 ?
http://my.area.co.il/view.php?siteid=120992
הנס משמיים של מילחמת יום כיפורים 05/10/1973
כימי בוקר בבוקרו בשעה 6:30 היתי מקבל עבודה בבסיס כנהג תובלה והייתי מספק הספקה לבסיסי צפון הארץ.בבוקר ערב יום כיפור נשלחתי לספק הספקה למוצבים ברמת הגולן ובהיותי שם שוחחתי עם החיילים באזור הגבול, אל לא שמעתי מאף חייל כי יש כוננות בגבול.
הכל התנהל כיום ביומו ללא סימני מתיחות בגבול וראיתי את החיילים יוצאים לחופשת החג.
לאחר גמר העבודה סיימתי לשטוף את הרכב והתחלתי בהכנות לקראת יום הכיפורים,
איך שהגעתי להזדכות על הרכב מפקד המחלקה נתן לי צו מהפיקוד,
בראותי כי זהו צו 13 וכתוב בו כפי שאני זוכר שאי מילוי אחר הצו יגרור שיפוט
ושעליי לנסוע לבסיס תחמושת בסביבות חיפה.
לאחר ויכוח עם המפקד,כי אנחנו לפני כניסת החג, ענה המפקד שזאת רק כוננות בלבד,
יצאתי לדרך והגעתי לבסיס התחמושת בכניסת החג.
לאחר בירור קטן הבנתי שעוד שתי משאיות הגיעו עם אותו צו לבסיס התחמושת,
לקחו אותנו והעמיסו על שלושת המשאיות פגזים של תותח, כל המשאיות הועמסו באותה תחמושת.
לאחר שסיימנו להעמיס הלכנו למשרד בסיס התחמושת בתוך החג,
מפקד בסיס התחמושת החזיר לשלושה נהגים את כרטיס הנהג ועל הכרטיס היה כתוב שעלינו לנסוע לתעלת סואץ בסיני עם התחמושת וכך גם לשני הנהגים הנוספים, שלושתנו שרתנו בסיני ולכן פקדו דווקא בנו.
התקיים ויכוח עם מפקד הבסיס על כך מפני ש...
א. שזהו יום כיפור שזה חג רציני מאוד.
ב. אנחנו עייפים מהעבודה ועדיין לא נחנו.
ג. זה מסוכן לנסוע עם תחמושת רצוף 24 שעות עד לסיני.
ד. נאמר לנו בבסיס שמדובר רק בכוננות בבסיס בלבד ולא לקחנו ציוד אישי וציוד לשינה.
ה. טענו שיש בבסיס תחמושת בסיני את אותה תחמושת ועל כן למה לנו לנסוע לשם,
שהרי יש שם את אותה התחמושת.
המפקד ענה שזאת פקודה מהפיקוד ושאם נסרב לה נישפט על סירוב פקודה ולא רצינו להישפט על כך,
ועוד אמר "אני רק ממלא פקודות בלבד".
עד אשקלון נסענו בשיירה וכל הדרך אני רואה מספר מכוניות פרטיות קטן בלבד.
באשקלון עצרנו לנוח ושני הנהגים אמרו שהם נרדמים מעיפות ושהם הולכים לישון במשאית באשקלון, אני אמרתי שאני ממשיך בנסיעה, והם אמרו תודיע בבסיס שאנחנו נמשיך לתעלת סואץ בבוקר,
אני המשכתי בנסיעה כמו שהיה כתוב בפקודה.
המשכתי מאשקלון דרך עזה עברתי ליד בסיסים שלא ניראה כלל לכוננות בהם, ממש ללא שום סימן
ומאשקלון עד לצומת רפידים לא ראיתי רכב אחד נוסע.
הגעתי לצומת רפידים ונחתי בצומת רפידים, ותוך כדי הסתכלתי על כל הבסיסים ברפידים ולא נראה שום סימן לכוננות כל שהיא, הכל היה שקט כפי שצריך להיות ביום כיפור ללא שום תזוזת כלי רכב.
המשכתי מצומת רפידים לכיוון התעלה עד קרוב לצומת טסה, צומת ראשית בסיני, כל הדרך לא ראיתי ולו רכב אחד.
כל הדרך היה חשוך ונסעתי באורות דולקים, לפני צומת טסה,הצומת שמקשרת בתעלת סואץ הבחנתי כי יש לפניי ברקים וזוהר של אור מכיוון צומת טסה, ככל שהתקרבתי התחזק האור.
הגעתי לצומת טסה וראיתי את בסיס הטילים של חיל האוויר שהכרתי משירותי בסיני מרוסק כולו ועולה בלהבות ושכל מיני דברים בבסיס מתפוצצים ורעש חזק וגדול מאוד, העמדתי את הרכב עם התחמושת במרחק בטוח מבסיס הטילים, והתקרבתי בשפיפה לכיוון הבסיס על מנת לעזור לנפגעים ולא ראיתי במה אוכל לעזור
כשהכל מתפוצץ בבסיס ולא ראיתי שום אדם בבסיס לא מקרוב ולא מרחוק לבסיס.
ואז, ורק אז התברר לי כי רק אני יודע מה קרה לבסיס הטילים של צה"ל ושרק אני יכול לעזור להזעיק עזרה לבסיס כשקילומטרים של מדבר מפרידים בין הבסיס לעזרה ועדין היה חושך.
תיארתי לעצמי כי הייתה תקלה באחד הטילים ולכן כל הבסיס התפוצץ כיוון שלא הייתה שום כוננות ולא מלחמה ולא הייתה שום הזהרה כל שהיא או איזה סימן לכך.
כיוון שהדרך לרפידים הייתה ארוכה יותר מאשר לתעלה ובתעלה ישנם בסיסים ומוצבים וגם מפני שהייתי צריך להגיע לתעלת סואץ, החלטתי להזעיק עזרה דרך הבסיסים בתעלה הקרובה ביותר..
המשכתי לנסוע לתעלה כשכל הזמן מתפוצצים לידי דברים מבסיסי הטילים.
לאחר כמה קילומטרים ראיתי רכב משגר טילים מרוסק עולה בלהבות בצד הדרך ואז הבנתי כי משהו מבסיס הטילים פגע ברכב והוא מרוסק, המשכתי לתעלה באורות גבוהים כאשר הדמדומים באופק לאחר כמה קילומטרים בצורה שיכולתי לראות את התעלה וסביבה למרחק.
בנקודה זאת עמד תותח של צה"ל עם הקנה לתעלה ושלושה חיילים יושבים לידו בחוסר מעש וכן אז ורק אז ראיתי שיש מלחמה בתעלה.
כשראו החיילים שרכב של צה"ל מגיע אליהם קפצו משמחה,במיוחד כשראו את התחמושת שמתאימה לתותח שלהם. הבנתי מהחיילים שאם אני לא הייתי מגיע הם היו נוטשים את התותח ובורחים כי לא הייתה להם תחמושת לתותח ושהתותח הנח הוא לבדו עצר כל כלי רכב מצרי שניסה לעלות לכיוון רפידים והיה התותח מפוצץ אותם וככה עמד התותח ועצר את המצרים מלכבוש את רפידים ועוד...כיוון שראיתי שיש מלחמה נתתי להם את התחמושת שהתאימה להם.
את הרכב הצמדתי לדיונה ליד התותח ומשכנו את הפגזים הכבדים והפלנו אותם על הקרקע וככה היינו פורקים מהמשאית והחיילים היו מטעינים את התותח ויורים על כלי רכב שמנסים לעלות ללפידים.
עזרתי בכל מה שיכולתי וחיפשתי את מטוסי חיל האוויר שיגנו עלינו אך לא ראיתי אף מטוס של צה"ל ,
וכל הזמן העוזי, נשקי האישי לידי כשמתפוצצים פגזים סביבנו. כך עד השעה 10:20 בבוקר לאחר שרוקנתי את המשאית אמרתי לחיילים שאני חוזר לרפידים להגיד לאחראים שם שישלחו עוד תחמושת.
לא סיפרתי לחיילים כי הם היחידים שעוצרים את המצרים מלהיכנס ולכבוש את רפידים, ושאף אחד מרפידים לא שלח אותי אליהם, הם האמינו כך שהצבא עומד מאחוריהם, לא סיפרתי בכדי שלא יפחדו והאמנתי שברפידים כבר יודעים על המלחמה.
יצאתי בשעה 10:20 לכיוון רפידים מהתותח שהגן על הכביש, כל הדרך לא ראיתי אף רכב אחד ולא מטוס אחד שיגן עליי בנסיעה לרפידים והתפלאתי על כך, כיוון שבשעת מלחמה כל הדרך היו צריכים להיות כלי רכב מלחמתיים שבאים לעזרה... אך לא כך היה.
כשעברתי בצומת טסה לא ראיתי אך אחד שבא להציל את החיילים בבסיס הטילים שיתפוצץ...וכן צעקתי לראות עם משהו חי ע"י צעקות וצפירות וסרקתי את השטח בעיניי.
הגעתי לצומת רפידים, כ- 100 מטר מהצומת עמד ג'יפ של צהל באמצע הכביש וכיוון אלי את התת מקלע שהיה על הג'יפ ומגן על הצומת מפני המצריים שעומדים לכבוש את הצומת,כשעל הג'יפ בעלי דרגות גבוהים ועל ידם הייתה מפה של סיני .
סימנו לי שאם אני לא עוצר יורים בי מכיוון שחשבו שהמצריים במשאית, עצרתי וירדתי מהרכב והמפקדים ניגשו אליי.
שאלתי את המפקדים איפה הצבא (צה"ל), איפה המטוסים, איפה החיילים ואיפה העזרה לפצועים ?
הם אמרו לי כי רק לפני 25 דקות נודע להם כי המצרים לפני כניסה לרפידים, כך הבנתי ושכל הבסיסים ברפידים היו ישנים עד לפני 25 דקות והם מכינים קו הגנה על הצומת .אז הבנתי שהייתה כאן פאשלה וכי מכשירי הקשר היו סגורים בגלל החג ושאינם מבינים מה הם עושים וכי כבר עברו 8 שעות מתחילת המלחמה (מ-03:00 לפנות בוקר) ושברפידים לא ידעו שמתנהלת מלחמה על תעלת סואץ.
לקחתי את המפה שהייתה בידם והסברתי למפקדים שעליהם לנסוע עד התותח שסיפקתי להם את התחמושת וכי בסיס הטילים הושמד כליל ושיש לנהל את המלחמה מעל יד התותח וסימנתי להם את המקום המדויק של התותח .
אמרתי להם שיודיעו לפיקוד לשלוח תחמושת לתותח וכן הסברתי להם את המצב בתעלה כפי שראיתי וידעתי.
ושיש להיזהר מהמטוסים המצריים כיוון שלחיל האוויר אין מטוסים שיגנו עליהם ויש להודיע כל זאת במכשיר הקשר שעל הג'יפ...
נכנסתי לרפידים, כל החיילים ברפידים היו מבוהלים ומבולבלים בכל הבסיסים והכל התנהל ברפידים בצעקות ובבלגאן גדול כולל בחיל האוויר , הבנתי מהחיילים שהמטוסים לא ממריאים כי הטייסים יצאו לחופש וכי אין להם פקודות מה לעשות ואיך לעשות ואין פקודות כיצד להגן על הצבא בסיני , ראיתי שאין עם מי לדבר ברפידים וכי כולם מבולבלים ולא יודעים מי מימינם ומשמאלם ומה עליהם לעשות, החלטתי לנסוע לבסיס תובלה בנגב ומשם להתקשר לבסיס תובלה בחיפה ומשם לקבל הוראות המשך...
מרפידים עד קרוב ל-5 ק"מ לאל עריש לא ראיתי ולו כלי רכב אחד, לא צבאי ולא אזרחי.
משם התחלתי לראות טנקים וכלי רכב שנסעו ממולי לכיוון סיני עד שנהיה צפוף בתחבורה כשכל הדרך אני נשאל שאלות מנהגים מבולבלים...
הערות
לפי העדות בועדת אגרנט – ביום ה- 6/10/1973 בצוהריים בשעה 14:00 ביום הכיפורים,
התכנסה צמרת השלטון וצמרת צה"ל כדי לעשות הערכה, האם תיפרץ מלחמה
ומתי תיפרץ?
הערכה הייתה כי המלחמה תיפרץ בשעה 18:00 בערב.
11 שעות לאחר שכבר עברו המצריים את תעלת סואץ ושהמוצבים כבר היו בידי האויב, וכל צהל קרס.
בזכות ורק בזכות התפילות של עם ישראל בבתי הכנסת, בוטלה הגזירה משמיים וניצלו חיי צה"ל מידי האויב.
17 נעדרים
2656 הרוגים
7251 פצועים
301 שבויים
סיפור זה הינו הסיפור המתומצת ביותר.
סיפור זה נכתב ע"י חייל ששירת במילחמת יום כיפור
וחווה את כל הדברים האלה,
סיפור זה הינו חלק מההיסטוריה של העם היהודי שאין להתעלם ממנה.
כותב נס משמיים מציין כי אין בידו אמצעים להשיב לכותבים באתר,
על כן כיתבו לכתובת הנ"ל בצירוף פרטים מלאים + פרטים ליצירת קשר.
לכבוד מאיר, ת"ד 5677 חיפה, מיקוד 31057 .
כותב נס משמיים מעוניין להפיץ את ההיסטוריה ,
על כן מבקש עזרה מכל גורם שאוהב את העם היהודי.
כותב נס משמיים מציין בזאת כי לא קיבל עזרה עד היום בהפצת סיפורו למרות שביקש מתן תגובה זה שנה וחצי בערך :
מדובר צה"ל.
מחלקת ההיסטוריה של צה"ל.
מהתקשורת למיניהם.
ומגורמים נוספים...
שאלה שנייה על ה"מכה המקדימה" שלא היתה של חיל האוויר: לפי הידוע לאחר ההתרעה מהסוכן "בבל", החליטו הרמטכ"ל והגורמים המדיניים כבר ביום שבת ב-4:30 בבוקר כי יש מלחמה. דדו הרמטכ"ל נתן פקודה למפקד חיל האוויר להיות מוכן למכה מקדימה באם יינתן אישור מהגורמים המדיניים. מפקד חיל האוויר הבטיח שעד בערך 12:00 יהיה ניתן לתת מכה מקדימה, והמטוסים חומשו בהתאם. דיין וגולדה לא נתנו אישור למכה מקדימה של חיל האוויר בסופו של דבר. השאלה שלי היא: האם כחלק מההתכוננות הועלו עשרות מטוסים באוויר מחומשים לצורך המכה המקדימה, או שהם חומשו אבל נשארו בבסיסם?
אם אכן הועלו מטוסים לאוויר האם זה יכול להיות ההסבר מדוע המצרים הקדימו ופתחו את המתקפה שלהם ב-14:00, ולא ב-18:00 או יותר מאוחר בערב כפי שחשבו לפי ההתרעה שהעביר "בבל" (אני מודע לכך שהוא לא העביר התרעה עם שעה, אבל עדיין היה מדובר לפנות ערב לפי ההתרעה). האם ההסבר לכך שהוא שהמצרים פשוט הבינו מעליית עשרות מטוסים לאוויר שכוונותיהם נחשפו? |
ראשי
צ'אט
07-08-2008, 23:33
מצב כלאיים
