06-05-2005, 14:06
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.04.05
הודעות: 88
|
|
|
טיל הגבריאל
הטיל "גבריאל" הקדים את תפישת הסטי"ל.
הוא אומץ על ידי החיל כתשובה לטווח תותחי משחתת הסקורי שנחשב אז כגדול מתותחי משחתת ה-Z שבשרות החיל.
הרעיון היה להחליף את נשק ההכרעה של המשחתות- הטורפדו, בנשק הכרעה אחר- טיל בעל טווח עדיף על טווח התותח. התכנון היה לצייד את המשחתת בשמונה טילים. שנים קבועים בחרטום ושני דוכנים מצטודדים הנושאים שלושה טילים כל אחד שיחליפו את דוכני הטורפדו.
רפא"ל שנקרא אז מכון – 3 ולפני זה חמ"ד (חיל מדע) , עסק בפיתוח טיל מונחה מאז שנת 1954. טיל זה שכינויו היה "ג - 25 ", הונחה אל המטרה על קו ראיה ע'יJoystick בידי נתב. טווח המעוף המכסימלי של טיל זה היה כ - 20 ק'מ , אך הוא הוגבל כמובן לטווח הראיה של הנתב.
הטיל פותח עבור חיל האוויר ואמור היה להיות משוגר ממטוס דקוטה כשהנתב יושב ליד הטייס. חיל האוויר ויתר על טיל זה והוא הועבר לרשות חיל התותחנים. הוקמה יחידה בשם סוללה 422 שלימים תעבור על ציודה לחיל הים .
ניסויי הטיל נערכו בסוף שנות ה- 50 בנגב והוגדרו כמוצלחים ,אך הצורך המבצעי בתחום הקרקעי בוטל עקב הטווח המינימאלי הגדול שהיה ששה ק"מ ,וטווח מקסימאלי שהיה ארוך מהדרוש לכוחות היבשה.הוחלט אז משיקולי עלות/תועלת שסוללת תותחים מודרנית תהיה עדיפה.
חיל הים שנציגיו השתתפו בניסוי הירי בשנת 1958 החליט לאמץ טיל זה שכינויו שונה ל "לוז". בשנת 1959 הותקנה מערכת טילים על המשחתת אח"י אילת ובוצע ניסוי ראשוני בירי ים - ים. הניסוי נערך ביום 18 למאי 1959 וטיל אחד פגע במטרה .
רפאל המשיך בפיתוח הטיל והכנתו לסדרת ניסויי חוף - ים. התבצעו מספר ניסויים כאלה כאשר גובה מכוון המשחתת בו יושב נתב הטיל , מושג על ידי הצבתו במרומי מצוק הכורכר בחוף. על קו המים מתחתיו הוצב רכב השיגור של סוללה 422 .
בניסויים אלו התברר כי גזי הפליטה של הטיל ועשן הנותבים הפירוטכניים שבזנבו יוצרים ענן שחור בבואם במגע עם אויר הים ומונעים אפשרות ניתוב הטיל באופן אופטי ע"י הנתבים. בעיקר התקשו הנתבים בשמירת הגובה הנדרש והטיל נכנס למים לפני המטרה או חלף מעליה.
כדי להתגבר על ליקוי זה הוקם בחיל הים צוות שהחל לפתח נותבים אלקטרוניים שאינם פולטים עשן.
בשנת 1960 הוכנה המשחתת יפו לשיגור טילי "לוז" . שם הקוד למערכת היה "רוקסר" (רקטות סנוור) , השם נועד כדי להסביר לצוות למה עליו להימצא סגור בבטן האוניה כשכל פתחיה אטומים בעת השיגור. ההתקנה הייתה יסודית ורוב בעיות המערכת נפתרו.
הניסויים שכונו "כיסא מלכות" נערכו מעל סיפון המשחתת "יפו" בסוף 1961 תחילת 1962 . בחודש אוקטובר 62 נערך הניסוי האחרון כאשר הנתב נוהג את הטיל ממסוק שהמריא מסיפון המראה שנבנה בירכתי המשחתת.
מעניין לספר - ניסויי חוף ים - שנערכו מדרום לנתניה בחודש יולי 1961 שמשו כיסוי לשיגור טיל המחקר שביט 2 שהיה טיל דמה ושיגורו היה, כך אומרים, בעיקר לצורכי בחירות...
באוגוסט 1962 שיגרה מצרים לכאורה , טיל קרקע - קרקע שפותח בסיוע מדענים גרמנים. בעקבות זאת התקבלה בארץ החלטה על פיתוח טיל ק"ק . הפיתוח הוטל על רפא"ל אשר העתיק את כל משאביו בתחום הטילנות לנושא זה ופיתוח ה"לוז" הופסק. בהתחשב בתשואה שהעניק ה"גבריאל" לתעשייה האווירית ,יש הרואים בהחלטה זו של רפא"ל החמצה.
התעשיה האוירית [ תע"א] שהייתה אמורה לייצר את ה"לוז" עם השלמת פיתוחו ברפא"ל מצאה את עצמה מתמודדת עם מוצר לא מוגמר. החלטתה לקחת על עצמה גם את הפיתוח התבססה על מהנדס בשם אורי אבן טוב שעזב את רפא"ל והצטרף לתע"א ובראשו רעיון חלוקת הפיקוד על הטיל לשני חוגים - חוג הגובה שיתבסס על מד גובה מכ"מי וחוג הכיוון שיתבסס על מקלט מכ"מ בראש הטיל אשר יקלוט את ההד החוזר של מכ"ם בקרת האש מן המטרה (ביות חצי אקטיבי).
מאבקי התקציב במהלך חיי הפרויקט נעשו קלים יותר , עקב מעורבות גורם דומיננטי במערכת הביטחון – התע"א . מנכ"ל משהב"ט דאז מר קשתי מצא תמיד מקורות תקציביים להמשך פיתוח כה מרכזי בתעשייה הביטחונית.
הפיתוח היה ארוך, כצפוי מפרויקט פיתוח מערכת נשק, והוא הושלם ב 1969 כאשר בניסויי הקבלה של הסטי"ל אח"י חיפה – נפגעה וטבעה המטרה (סט"ר שדימה סטי"ל אויב). חיל הים החל בהצטיידות עבור הספינות שאך הגיעו משרבורג.
במלחמת יום הכיפורים היו כבר רוב הספינות מצוידות בטילי גבריאל, 50 טיליםנורו במהלך המלחמה כמחציתם פגעו.
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 11-03-2006 בשעה 20:09.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
