האם זה הנשל HS-129 גרמני, עם מארז ובו תותח 75 מ"מ?
השערה נוספת:פיאג'יו P.108A, המפציץ הארבעה-מנועי השאפתני של מוסוליני, שהותקן בו תותח ימי 102 מ"מ.
היו המון נסיונות להתקין תותחים בעלי קליבר משמעותי במטוסים. החל מתותח 37 מ"מ בודד ב-P-39 האמריקני, דרך צמד תותחים בעלי קליבר זהה בדגמי הנ"ט של השטוקה, דרך מארז חיצוני ובו תותח 75 מ"מ בהנשל HS-129 הגרמני, וכלה בתותח ה-75 הפנימי בדגמים מסוימים של ה-B-25 מיטשל. וכאמור, היה גם הטירוף האיטלקי.
אני עדיין לא יודע מה זה אבל זה לא IL 2 כי למטוס בתמונה יש 4 מנועים. מה שמייחד את המיתקון זה שזה מיתקון חיצוני לא כמו בהנשל או בB25 ששם התותח היה פנימי. אפשר לראות שהתותחן יושב בפנים ובטח גם מטעין את הפגזים בעצמו. אני מקווה בשבילהם שפתרו את בעיית הרתע, אחרת הכנף תקרע מהגוף
מסודר מהסביר ביותר להכי פחות סביר:
1. אחסון חיצוני לתותחי נ"ט נגררים בגלגול של ה-TU4 כמטוס תובלה?
2. ירי של תחמושת פזירה נגד מיירטים?
3. מטוס סימון שיורה תאורה מעל אזור המטרה עבור המבנה העקרי בגיחות לילה?
מבית היוצר של וסילי גרבין, גדול מפתחי התותחים האויריים של ברית המועצות:
In 1948 in the TsceNII-58 works, the design of the 100 mm aviation automatic gun V-0902 was begun. It was supposed to arm bombers like the Tu-2 and Tu-4: naturally, any small fighter, whether piston-engined (Yak-3, La-5, La-7, La-9, etc.) or a jet (Yak-15, MiG - 9, etc.), could not physically carry this gun because of its weight and recoil.
א. מי שזיהה את המטוס כ- TU-4 צדק. בערוב ימיו, הוסב המפציץ הזה למטרות אחרות. היו מטוסים שהפכו למטוסי תדלוק. היו כאלה שהוסבו לדגם לנשיאת נוסעים ומטען, וזה אחד מהם. היות וכושר הנשיאה היה גדול מיכולתו לקלוט מטען בפנים, הותקנו עליו שני נושאי מטען חיצוניים.
ב. מי שחשב שמדובר במטוס חמוש - טעה. בתמונה רואים פוד מטען מיוחד לנשיאת תותח סער מסוג ASU-76, עם פתח מתאים לקנה הבולט. היו ניסיונות לבצע הנחתה של כוחות עם נשק מסייע, אך בסופו של דבר זה לא נכנס לשימוש נרחב.
ג. היה גם אבטיפוס (ותכניות יותר מתקדמות) לבנות מטוס נוסעים על בסיס הכנפיים והזנב של ה- TU-4, עם גוף רחב בהרבה, אך גם פרוייקט זה לא זכה להמשך. מי שזה מזכיר לו מקבילה אמריקאית - אינו טועה, וראה C-97.
ד. חלק מהמטוסים שנשארו שימשו לניסויי מנועים מתקדמים - טורבופרופ וסילון. היה אף דגם אחד עם רדום צלחת על גבו. כמו כן יש לציין פיתוחי תת דגמים נוספים ע"י הסינים.
ה. לגבי תותח ה- 100 מ"מ שהוזכר - זה קוריוז שמלכתחילה לא היה לו סיכוי ממשי להיכנס לשירות, ולו בגלל שרקטה פשוטה יכולה להשיג את אותה מטרה בהרבה פחות סיבוך ומשקל. עד כמה שידוע לי, התותח הגדול ביותר שהופעל באופן סדיר כחימוש למטוס הוא תותח 105 מ"מ על גבי AC-130.
...זה מטוס TU-2 ולא מה שנכתב כאן.
TU-2 יוצר בשנים 1942-47 והיתה גרסה עם תותחים נ"ט. הסדרה הזאת היתה מיצרת בשנים 1942-47 ונקראה TU-2SZ. החימוש היה 2 תותחים 37 מ"מ או 45 מ"מ.
בשנת 1945 היה אבטיפוס עם תותח RSZR-57 בקוטר 57 מ"מ אך לא היה ייצור המוני.
מטוס TU-4 היה מפציץ כבד והיו לו 10 תותחים בני 23 מ"מ כל אחד.
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...." (ש"י עגנון - חתן פרס נובל)
אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם
לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה
ועד כמה שאני מבין בנושא תקיפת טנקים ומטרות מאויר TU-4 נראה מגושם הרבה יותר ופחות זריז
לעומת TU-2, וישמש מטרה טובה יותר לנשק נ"מ (הכל בתקופת מלחמת העולם 2)
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...." (ש"י עגנון - חתן פרס נובל)
אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם
לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה
אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו
נערך לאחרונה ע"י האזרח בתאריך 22-07-2008 בשעה 11:02.
בתגובה להודעה מספר 32 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב "אני עדיין בדיעה שזה לא ...TU-4"
נכבדי: התמונה היא של TU-4, ללא ספק. אני גם חוזר על כך שלא מדובר בחימוש שנועד להפעלה מן המטוס, אלא בנשיאת מטען בלבד, במקרה זה - תותח סער. אני חוזר - נשיאה ולא הפעלה.
וכדי להעמיד דברים על דיוקם:
TU-2 הוא ציון שניתן פעמיים - האחד הוא המפציץ הקל הידוע:
השני הוא פרוייקט שלא הבשיל ולא נכנס לייצור סידרתי מלא,וכונה פרוייקט 53,ותולדה שלו - פרוייקט 57 - ולהלן הפרטים עליו (המקור - PUTNAM):
נערך לאחרונה ע"י DZZ בתאריך 22-07-2008 בשעה 11:54.
מרגע חשיפתו הפומבית במפגן טושינו באוגוסט 1947, היווה המפציץ הנ"ל היווה איום משמעותי לארה"ב ובריטניה כאחד, זאת שנתיים ויותר בטרם התגלה הניסוי הגרעיני הסובייטי הראשון. בעלות הברית החלו מיידית להערך כלפי האיום החדש ולראייה סרט הדרכה מרתק של חה"א המלכותי משנת 1948 הסוקר את מפציץ ה B-29, חליפת ההגנה שלו ובוחן 6 דרכים שונות לתקוף אותו במטאור ובומפייר, כאשר 4 מהן נפסלות כמסוכנות מדי בגלל עוצמת האש ההגנתית של מבני המפציצים. חהא"א העמיד כנף שלמה של מפציצי B-29 (המוצבת בין כה וכה בבריטניה) לטובת בניית התו"ל, עדות לשת"פ ההדוק בין בעלות הברית.
צחוק הגורל, שלש לאחר מכן (6 שנים תמימות לאחר תום מלחמת העולם השנייה!) נאלץ חה"א המלכותי לשאול כ 90 מפציצי B-29 מעודפי חהא"א (שהתייתרו עקב כניסתם של ה B-50 וה B-36 לשירות) כפתרון ביניים עד לכניסתם (המתעכבת) לשירות של מפציצי ה V הסילוניים, כאשר האחרונים מבינהם שימשו למשימות ביון עד סוף 1957.
באותה הזדמנות נציין גם סרט פרופגנדה אמריקני מעניין מראשית 1945 הסוקר את ה B-29, קו הייצור העצום שלו (ראו עמדות נפחות הפרספקס למשל) וכניסתו לשירות בגזרת הודו-סין, זאת עד להכשרת הבסיסים באיי המריאנה, תהליך שהסתיים באפריל 1945.
ראשי
צ'אט
20-07-2008, 07:41
מצב כלאיים
