ציטוט:

משפטו של אחד ממנתחי הלב הבכירים בישראל, פרופ' ארם סמולינסקי, מתקרב להכרעה. בסיכומי התביעה - המתפרסמים כאן לראשונה - מפרטת הפרקליטות שמונה מקרים שבהם קיבל סמולינסקי כסף מזומן מחולים, בעת שהיה ראש מחלקה ב"שיבא", כדי שיסכים לנתחם. כשאיום בשבע שנות מאסר מרחף מעל ראשו, סמולינסקי לא מהסס לומר שהעדים פשוט משקרים מאת רן רזניק כבר בזמן הצנתור היה ברור לד"ר ויקטור גויטע, האחראי על צנתורי הלב בבית החולים "שיבא" בתל השומר, שיצחק שמולביץ סובל ממחלת לב קשה מאוד. הוא הפנה את הקשיש בן ה-76, לניתוח לב דחוף ומורכב, שכלל השתלת מעקף והחלפת מסתם. ד"ר גויטע חשב אז כי "חולה בדרגה כזו צריך להיות מנותח בהקדם" ו"כי הסיכוי היחידי שלו" הוא אם ינותח על ידי מנתח הלב הבכיר והמנוסה ביותר בבית החולים - פרופ' ארם סמולינסקי, מנהל מחלקת ניתוחי הלב. הניתוח בוצע בתוך ימים ספורים, ב-2 בפברואר 2002. כמקובל, הוא מומן באופן מלא על ידי קופת חולים כללית, שבה שמולביץ היה חבר. אולם רעייתו נעמי, כך לפי עדותה במשפטו של סמולינסקי, הבינה מהר מאוד שכדי שבעלה יקבל את הטיפול הטוב ביותר, היא תצטרך גם לשלם מכיסה. לדבריה, כשהמליץ גויטע על סמולינסקי, הוא הוסיף ש"זה יעלה לה כסף". במשפט, הכחיש גויטע שאמר זאת. שמולביץ, היום בת 69, סיפרה שנפגשה עם סמולינסקי כבר ביום שבו המליץ גויטע על ניתוח דחוף. הוא הסכים לנתח את בעלה - בתנאי שתשלם. לפי סיכומי התביעה במשפטו של סמולינסקי, "הוא אמר לה שזה יעלה לה 5,000 דולר שעליה להביא במזומן, ואין זה חשוב אם לפני או אחרי הניתוח". לדבריה, לאחר הניתוח היא עלתה למשרדו של סמולינסקי "ומסרה לו מעטפה חומה ובתוכה הסכום עליו סוכם - 5,000 דולר בשקלים, והוא משכה לידיו, והניח אותה לצדו משמאל". היא הסבירה שאת 20 אלף השקלים היא מסרה "בהמשך לסיכום עם סמולינסקי, ומתוך תחזית סבירה שבעלה ימשיך ויזדקק לטיפולים נוספים על ידו". כעבור שנים העיד סמולינסקי במשפטו כי "שמובליץ היה במצב קשה כל כך, שאם אני לא (הייתי) מנתח, ד"ר גויטע לא (היה) מפנה את החולה לניתוח". חודש לאחר הניתוח, מת שמולביץ בגלל זיהום קשה. העברת הכסף ממשפחת שמולביץ למנתח הבכיר היא רק אחת משמונה פרשות שוחד, דומות במאפייניהן, שמייחסת הפרקליטות לסמולינסקי. במשפט המתנהל מזה כשנתיים בבית משפט השלום בתל אביב, מואשם סמולינסקי כי בין 1996 ל-2002 הוא ביקש וקיבל כספי שוחד מחולים, בהם כאלה שנזקקו לניתוחי לב דחופים, בתמורה להסכמתו לנתח אותם במחלקתו. באותה תקופה היה סמולינסקי מנהל מחלקת ניתוחי לב בשיבא. ב-2005 הוא פרש מעבודתו בבית החולים על רקע הפרשות שבהן נחקר, ומאז הוא מנתח בעיקר בביה"ח הפרטי "אסותא" של קופ"ח מכבי בפתח תקוה. בשניים מהמקרים סמולינסקי מואשם גם בגניבה, לאחר שהסכים לנתח חולים בתמורה לכך שיתרמו לקרן המחקרים של שיבא. לפי כתב האישום, בפועל, נטל סמולינסקי את כספי התרומות, בהיקף של אלפי דולרים, לכיסו הפרטי. לפי הדין הפלילי, העונש על העבירות בהן מואשם סמולינסקי הוא שבע שנות מאסר. החשדות נגד סמולינסקי בן ה-61, נחשפו לראשונה בסדרת כתבות ב"הארץ", החל משנת 2000, וכן ב"ידיעות אחרונות". בעקבות הפרסומים פתחה המשטרה בחקירה, שהבשילה למשפט המתנהל בפני השופטת דורית רייך-שפירא. ב-19 הישיבות שנערכו הופיעו 36 עדים, שעדויותיהם משתרעות על פני כ-550 עמודי פרוטוקול, והוגשו עשרות תצהירים של עדים נוספים. הפרשות החמורות מפורטות עתה בסיכומי התביעה, שהוגשו בשבועות האחרונים לבית המשפט לקראת הכרעת הדין. על הסיכומים חתומה התובעת במשפט, עו"ד טוני גולדנברג, פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל אביב, שבשנים האחרונות ליוותה כתובעת פרשות שחיתות ציבוריות שונות, ביניהן פרשת העמותות של אהוד ברק מבחירות 1999, והרשעת שוטרים שקיבלו שוחד עבור שירותי שוטרות פרטיים. בסיכומי ההגנה, דוחה סמולינסקי בתוקף את כל האישומים והטענות נגדו (ראו תיבה). טרם נקבע תאריך למתן פסק הדין, אבל לפי הערכות, הוא עשוי להינתן כבר בחודשים הקרובים. קשר השתיקה למשפט חשיבות ציבורית מעבר לפסיקה בעניינו של אחד ממנתחי הלב הבולטים בישראל. לא רק הוא עומד לדין, אלא הרפואה השחורה בכלל כנוהג רווח בבתי החולים הציבוריים בארץ. חולים מעבירים לרופאים בכירים כסף במעטפות, שוחד הלכה למעשה, בתמורה לטיפולים וניתוחים שאמורים היו להינתן ללא תשלום, כחלק מעבודתם של הרופאים, עליה הם מקבלים שכר מלא מהמדינה. החולים נותנים את השוחד בעיקר כדי שיוכלו לבחור את הרופא שיבצע את הטיפול הרפואי, אבל גם בעבור הקדמת תור לטיפול, שיפור היחס ותנאי האשפוז, ואפילו כדי לקבל תרופות מחוץ לסל או כדי להיכלל בניסוי רפואי. זו אינה תופעה שולית. בסיכומי התביעה מצטטת עו"ד גולדנברג מחקרים המבוססים על אומדנים, שלפיהם "שליש מהיקף הפעילות בבתי החולים היא 'פעילות שחורה'". אולם למרות חומרתה והיקפה הנרחב, הרפואה השחורה נהנית מקשר של שתיקה המאפשר לה להימשך. מי השותקים? מצד אחד אלו הם אנשי הצוות הרפואי שעדים לאירועים פליליים, בעיקר מצד הרופאים הבכירים, אולם הם מעדיפים להחריש - מי מתוך סלחנות ומי מחשש לאבד את פרנסתו; ומנגד, החולים ובני משפחותיהם שממעטים להתלונן, בעיקר בשל החשש שמא הם עצמם היו מעורבים במעשה פלילי. אולי היה להם קל יותר לשתף פעולה עם רשויות החוק, לו ידעו שבפרקליטות המדינה החליטו לפני שנים שלא להעמיד לדין חולה ששילם שוחד לרופא בגלל המצוקה הגדולה שהוא נמצא בה. גולדנברג מזכירה שגם בין הנהלת בית החולים לרופאים מתקיים קשר של שתיקה, כחלק מההשתרשות בציבור של ההבנה שמקובל לשלם לרופא מומחה. "על כן", כתבה גולדנברג בסיכומיה, "בשיחות של סמולינסקי עם החולים... לא היה צריך להכביר מלים, כשלעתים הספיק 'שיח אילמים' בינו לבין המשפחה, כדי לשכלל הבנה והסכמה ליתן ולקחת שוחד". בכתב האישום הדגישה גולדנברג שבבית החולים שיבא, שבבעלות ממשלת ישראל, אין בידי אף רופא אישור חוקי לנהל שירות רפואה פרטי. כל החולים שנותחו על ידי סמולינסקי ומוזכרים בכתב האישום, היו זכאים לטיפול על ידי צוות המחלקה מכוח חברותם בקופות החולים, ללא צורך בתשלום נוסף. שותף לעושק כך גם במקרה של שמולביץ, שהיה חבר בקופת חולים כללית. ואולם לפי כתב האישום, העבירה רעייתו לסמולינסקי מעטפה ובה כ-5,000 דולר. וזו השאלה המרכזית בפרשה: מדוע היה צורך בתשלום, אם ממילא קבע ד"ר גויטע, מבכירי המצנתרים, שמצבו של שמולביץ כה חמור, עד שמוצדק רפואית שרק סמולינסקי ינתח אותו? האם זה רק משום שלסמולינסקי היה "רפלקס מותנה" ללקיחת מעטפות כסף, כפי שמאשימה אותו המדינה בסיכומי התביעה? במשפט טען סמולינסקי שלא דיבר עם שמולביץ על שוחד, אלא על האפשרות שבעלה יעבור את הניתוח במסגרת שירות הרפואה הפרטי (שר"פ), שפעל אז בבית החולים. השר"פ, שהופעל גם בבתי החולים הממשלתיים "איכילוב" ו"אסף הרופא", איפשר לחולה לשלם כדי לבחור את הרופא המנתח, בנוסף לתשלום שהקופה משלמת עבור הניתוח. התשלום הועבר, באמצעות חברות הביטוח או בתשלום פרטי בהמחאה, לקרן המחקרים של בית החולים. השר"פ בבתי החולים הממשלתיים פעל ללא אישור משרד הבריאות וללא בקרה ציבורית, והופסק ביוני 2002, על פי הוראת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ובית המשפט העליון. אלו קיבלו את עתירת "כללית", שהשר"פ במתכונת שהופעלה אז בשיבא לא עלה בקנה אחד עם החוק, והורו על הפסקתו. התובעת גולדנברג דחתה את גרסתו של פרופ' סמולינסקי. היא הזכירה בסיכומים שסמולינסקי דיבר עם נעמי שמולביץ "על 5,000 דולר במזומן, שישולמו לו באופן אישי ולכיסו הפרטי... סמולינסקי ניצל את בורותם של מי שלא ידעו על הפרוצדורה (לבחור מנתח דרך השר"פ), ומנע מהם שימוש בדרך המותרת, כדי לשלשל דמים לכיסו". גולדנברג מציינת שסמולינסקי סתר את עצמו ביחסו לשר"פ. פעם אמר שהדיונים על בחירת מנתח "היו מאוד בעייתיים מבחינתי וזה גם בלשון המעטה בבית חולים ציבורי... לי לא היה עניין להיות שותף למה שנראה לי כמו התעמרות בחולים, לשלוח אדם שאין לו ביטוח (רפואי פרטי) שיוציא מכיסו סכומים גדולים". אולם פעם אחרת אמר, "אני לא רואה פסול בזה שאם יש לגברת אפשרות ל'בחירת מנתח' אני אעשה את הניתוח, וגם ארוויח יותר באותה עשייה... בהחלט נראה לי שבלית ברירה רופא נהיה שותף לעושק". על כך כתבה גולדנברג, שסמולינסקי "מטלטל עצמו בין צדקנות לבין שחיתות שהיא לפחות מוסרית". בכל מקרה, לפי כתב האישום, הועברו כספי השוחד ישירות לסמולינסקי וכל החולים המוזכרים בכתב האישום כלל אינם מופיעים ברישומים של תשלומי השר"פ בשיבא. חצי אלוהים סיכומי התביעה מפרטים גם את סיפורו של צ"ה, שנזקק לניתוח לב לאחר שבמשך שנים רבות אובחן כחולה לב. באוקטובר 2002 הוא נותח על ידי סמולינסקי. בבית המשפט העיד בנו של החולה, מ', שמכהן כמנכ"ל של חברת קרנות נאמנות גדולה, שהוא שמע על סמולינסקי "שהוא אחד המנתחים הטובים ביותר בתחום וביקש ממנו לנתח את אביו". לפי סיכומי התביעה, "סמולינסקי, בתגובה, דיבר אתו על תרומה של 5,000 דולר לקרן המחקרים. בנו של החולה עמד על כך (בעדותו) שהנושא הועלה על ידי סמולינסקי, שאף נקב בסכום ובסיומה של השיחה אמר לו מ' שהוא מעוניין כי ינתח את אביו והוא מוכן לתרום את הכסף". לפי עדותו של מ', "ברגע שהוא אמר משהו, ואני בעזרת תרומה יכול להציל את חיי אבי, אז קטונתי". "כיומיים-שלושה לאחר הניתוח, בעוד אביו מאושפז במחלקת ניתוחי הלב", נכתב בסיכומי התביעה, "נכנס מ' לחדרו של סמולינסקי במחלקה, ואמר לו שהחליט לתרום לבית החולים 3,000 דולר. הוא הניח על שולחנו מעטפה ובתוכה 3,000 דולר בשקלים, וסמולינסקי משך את המעטפה אליו. מ' הסביר (בעדותו) שאמר לסמולינסקי מפורשות כי מדובר בתרומה, ולא נתן לו כל סיבה להניח שהכסף מיועד אליו באופן אישי". לפי כתב האישום, סמולנסקי לא העביר את התרומה לקרן המחקרים של בית החולים ונטל אותה לעצמו. לפי סיכומי התביעה, קיבלה ההגנה את דבריו של מ', שהוא שילם שוחד לרופא. התביעה ביססה זאת על דברים שהטיח במ' פרקליטו של סמולינסקי, פרופ' עו"ד דוד ליבאי, בחקירה שערך לו בבית המשפט: "אני אומר שבמודע שילמת שוחד לפרופסור... באת ורצית לשלם לפרופסור, לקחת כסף מזומן במעטפה, ניגשת לפרופסור ונתת לו את המעטפה". בסיכומיה תוהה התובעת גולדנברג, כי "לאור דברים אלה, לא ברור לתביעה מדוע סמולינסקי לא הודה באישום זה. ההגנה לא מתווכחת עם העד על מעמד מסירת הכסף לנאשם, וגם עליה מקובל כי מדובר בשוחד".

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1003118.html

מוות למחבלים!

לאנשים שעושים דברים כאלה, העונש למטה הוא כעין וכאפס לעומת העונש למעלה.
כנ"ל לאנשים שעושים לפנים משורת הדין, השכר למטה הוא כעין וכאפס לעומת השכר למעלה.

באופן אישי אני חושב שאנשים מהסוג הראשון הם מסכנים, ומהסוג השני - חסד סובב אותם.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.