20-07-2008, 21:16
|
|
|
חבר מתאריך: 12.07.08
הודעות: 1,033
|
|
יש נקודות הסכמה אבל גם אי הסכמה
אכן ערפת הימר על התקפלות ובריחה של ישראל ואכן חטף בפרצוף, הוא יותר מרמז כי כעת הוא נכון לקבל את מה שבעבר הציע ברק.
אני לא מצפה לתקשורת יסמנית נוסח מה שיש לכמה מדינות סביבינו.
תקשורת שתהפוך להיות בטאון השלטון תאבד את קהל קוראיה וצופיה כי הצופים יבינו שהם לא מקבלים מידע אמת.
מצד שני, לא יתכן מה שהיה כאן במלחמה, אם כך נראים פני הדברים במלחמונת נוסח קיץ 2006 מה יהיה אם חלילה תהיה כאן מלחמה אמיתית נניח עם מצרים?
אני בעד תקשורת חופשית אבל בעת משבר לדעתי יש לשקול שמוש בתקנות ההגנה לשעת חירום או התקנת תקנות חדשות - לדעתי, יש להלאים את השדור של כל גופי המדיה ולתיתם בידי הממשלה עד סוף מצב החירום.
האולפנים הפתוחים שערוצי הטלוויזיה פתחו, גיוס של מפקדים לשעבר של הפקוד בקיץ 2006 על מנת לחוות דעתם על המהלכים ולצפות מהלכים צפויים (הרי ברור שמי שעבדת איתו 20 שנים יש יותר מסכוי סביר שתדע לחזות את מהלכיו).
תופעת האולפנים הפתוחים חייבה את הפרשנים והכתבים לברבר הרי לא ניתן להחזיק קו פתוח עם כלום, אז הם בלבלו גם כשלא היה להם דבר חדש לומר, הציגו מצג שווא של ארוע גדול מכל עניין, ולהבנתי יותר מפגעו במוראל הלאומי.
הייתי מעדיף עד הפסקת הלחימה דווח אמת של מידע בדוק מאת משרד רוה"מ - אדם אחד עם פנים ושם שידבר אל הצבור, דווח נניח פעמיים ביום, מענה לשאלות בעברית ואנגלית (תקשורת זרה) על בסיס שאלות שקודם עברו צנזורה והדובר (בשם רוה"מ) מוכן לתת תשובה על שאלות אלו. הקרנה של סרטונים, הפעלת שירות ידיעות להפצה לתקשורת זרה.
יום אחרי סוף מצב לחימה ניתן להחזיר את המדיה לבעלי המניות, וכן יש יותר ממקום לשאול שאלות, להציג תחקירים (לאחר אשור צנזורה), לראיין אנשים מהמערכת, ולדרוש דין וחשבון אבל תוך כדי זה חוסר אחריות לאומית.
|