קרנית אינה אלמנה, לא הייתה עגונה ולא נשואה

על אף העיתוי הפחות מוצלח הדיון הינו רלוונטי, מכיוון שקיימת תחושה שההצדקה היחידה לביצוע העיסקה היתה עגינותה של קרנית. באם נתון זה מוטל בספק צדקתה של העיסקה כולה מוטלת בספק.

על מנת למקד קצת את הדיון ברצוני להעלות בקצרה את דברי הפוסקים ביחס למספר נידונים שהועלו באשכול זה.

בשו"ע אבן העזר סי' כ"ו נפסק אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלוםהרמ"א מוסיף מומר שנשא מומרת לעבודת כוכבים בנימוסיהן, ונתגיירו אח"כ, אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אע"פ ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא. ובחלקת מחוקק שם חילק בין מומר מדעתו שכוונתו לזנות ובין האנוסים שכוונתם בודאי לשם נישואין (ובמציאות של ימינו הזוגות המתגוררים יחד אינם עושים זאת לשם נישואין ועצם המגורים המשותפים אינם מוכיחים על נישואין). הרחבה קטנה בעניין נמצאת בפתחי תשובה ובפוסקים ישנה אריכות רבה בנושאים אלו.

עם זאת יש לדון לגבי המקרים שבהם נישאים זוגות בנישואין אזרחיים שכן כוונתם לנישואין והחסרון הוא בקנין ההלכתי. אקדים את דברי המשנה (ללא ציטוט מדויק) שנפסקו אף הם בסימן כ"ו שם בשלשה דרכים האשה נקנית בכסף (השו"ע הרחיב בסימנים כ"ח-לא) שטר (הרחבה בסימן ל"ב) ובביאה (סי' ל"ג). באם מעשה הקידושין אינו עומד בתנאים שמפורטים בשו"ע ובפוסקים אין הוא תופס. יחד עם זאת בהרבה מאוד מקרים על אף שהקידושים אינם חלים לכתחילה הם תופסים על כל פנים מעיקר הדין או על כל פנים לחומרא. כלומר באם הזוג ירצה להמשיך בחיי הנישואין על פי ההלכה על האשה לקבל שוב קידושין. בנישואין אזרחיים אין מעשה קידושין התופס באופן הלכתי בכלל. חוזה הנישואין אינו נחשב לשטר קידושין מכיון שגם בקידושי שטר צריך לכתוב לשון המועילה לשם קידושין וכמו כן צריך השטר להיות חתום על ידי עדים כשרים וכמו כן צריך למסור את השטר לאשה בפני עדי מסירה הכשרים לעדות. [באם יש רק ע"ח או רק ע"מ לדעת רוב הפוסקים הקידושים כשרים אף לכתחילה יעויין באבן העזר סי' קל"ג בבית שמואל שם (נידון זה חורג בהרבה ממה שברצוני לציין)]

עם זאת יש לדון משום קידושי ביאה. חכמים אסרו לקדש בביאה ונאמר בגמ' שרב נהג להלקות את המקדש בביאה. למרות זאת המקדש בביאה קידושיו קידושין אע"פ שחוצפה היא (כדברי השו"ע בסי' לג,א) [לחרם דרבינו גרשום אין שייכות לעניין כלל. ר' גרשום החרים א' שלא יגרש אדם בעל כרחה של אשה ב' שלא ישא אדם שתי נשים (בסי' א' ובסימן קי"ט)]. במספר מקומות נאמר הכלל שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמו. (במי שקידש על תנאי ולאחר מכן כנס ובעל וכן בקטן שהגדיל וכן במי שקידש בפחות משו"פ וכן במי שנתייחד לאחר הגירושין) והשאלה אם ניתן לומר שאנשים שהיו נשואים שלא כדין אכן מתכוונים בבעילתם לקידושין.

יודגש כי גם בקידושי ביאה צריכים עדי קידושין. אך בפועל אין בהלכה צורך בעדות על ביאה שכן אסור לבעול על פי הלכה בפני אדם אחר, אלא עדות על ייחוד לשם ביאה נחשבת לעדות על ביאה. (בדיני נפשות יש צורך לעדות ביאה – עד שיראו כדרך המנאפים ולדעת מקצת התנאים צריך לראות את המעשה המפורט). (עדות היחוד מוזכרת בפוסקים בהרבה מקומות ויעויין בסימן ס"א בענין קנין הנישואין (קנין הנישואין נפרד מקנין הקידושין ויש לו משמעות לגבי ההתחייבויות ההדדיות שיוצר מוסד הנישואין ההלכתי) מבואר שם לדעת הירושלמי כי אלמנה אינה נקנית (לנישואין) ביחוד אלא בביאה דוקא, ואופן העדות על ידי ייחוד הראוי לביאה.) [יצויין כי לא בכל מקרה נחשב ייחוד לביאה שהרי אין אוסרין אשת איש על היחוד. עם זאת ביחוד לשם זנות מבואר בסימן ז סעיף י"א בדברי הרמ"א שאוסרים מקורו בדברי המהרי"ק ויעויין בדברי הבית שמואל שפסק כן רק לגבי יוחסי כהונה).]

לגופו של חשש קידושי הביאה יעויין ברמ"א בסי' ל"ג שכ' שיש שחששו לקידושין גם כשפנוי בא על הפנויה אך רבים חולקים. וכן דעת הגאונים הובאו בדברי הגר"א בסי' כ"ו שכל אדם שבועל בפני עדים (על ידי ייחוד). כאמור חשש זה שייך דוקא בשומרי תורה ומצוות אבל אדם שאינו שומר תורה ומצוות אין לגביו חזקה זו. יחד עם זאת באופן שכוונת הזוג לנישואים באופן מוצהר נראה שאכן יש לחשש לעדות היחוד ולהחשיבם לנשואים על כל פנים לחומרא. יעויין עוד בדברי הבית שמואל בסוף סימן ל"א שחידש שגם באופן שאין עדות ייחוד מפוטרת בעצם העובדה שבני זוג ידועים ככאלו החיים בצוותא ומתנהגים כזוג נשוי יש משום עדות ביאה ויש להחשיבה למקודשת משום כך. (מקודשת שדרה עם בן הזוג בבית משותף נחשבת גם כנשואה). הבית שמואל הביא שיש חולקים על זה אך בודאי שיש לחשש לדברי הריטב"א הנ"ל שהביא.

במקרה הנידון היו גם קידושי כסף הלכתיים על אף שנהוג להוסיף כדת משה וישראל כמו שפסק הרמ"א בסימן כ"ז אין אמירה זו מעכבת. כמו כן ודאי שדיברו עמה על עסקי קידושין ובלא אמירה נוספת הדיבור מועיל לקידושין כשכוונתה לכך (סימן כ"ז) כמו כן מי שנותן לשם אהבה וכדו' כדיברו ע"ע קידושין הוא ספק קידושין (סי' כ"ז) ובנידון זה שאמר קודם לכן שמקדשה בטבעת אין חולק שיש כאן קידושי כסף הלכתיים.

יש לדון לגבי העדות ניתן לברר בקלות אם נכחו עדים כשרים ואפילו בעד אחד יש לחוש לדעת הסמ"ג ולהצריך גט. מצד ההלכה של נמצא אחד מהם קרוב או פסול (בכל חתונה נוכחים קרובים) נהוג ליחד עדים כשרים. באם לא ייחדו עדים הכרעת הפסוקים שהעדות תופסת יעויין בחושן משפט סימן ל"ו בדברי הש"ך וקצות החושן שם. וכמו כן בדברי הבית שמואל באבן העזר סימן מ"ב ס"ק ח')

לסיכום קידושי הכסף שנעשו בנישואיהם של משפחת גולדווסר תופסים ובודאי שהיה צריך גט לחומרא. כמו כן יש לחשש לקידושי ביאה ועדות היחוד הקיימת. גם בלא עדות היחוד יש לחשש לדעת הריטב"א המובאת בבית שמואל ולהחשיב כל זוג שהתכוון להנשא בנישואים יהודיים כנשוי גם במידה והיתה טעות בנישואין.

לעניות דעתי לא היתה קיימת אפשרות להתיר לקרנית להנשא על סמך פסילת הקידושין. עם זאת באם היו רוצים לחיות יחד על פי ההלכה ודאי היו צריכים קידושים נוספים.

ברצוני לציין כי קיצרתי מאוד בדברי והנידונים הנזכרים פרוסים על פני אורכו ורחבו של טור אבן העזר.

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.14 שניות עם 11 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה