סיפורי חיילים יהודיים בצבאות הלוחמים בנאצים
בארץ ובכל רחבי העולם מציינים השנה שישים שנה לניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית. העולם נאלץ להקריב שש שנים של מלחמה אכזרית ועשרות מיליוני הרוגים על מנת להכניע את גרמניה הנאצית, להשתחרר מעול הכיבוש ולהפסיק את השמדת העם היהודי. במלחמת העולם השנייה לחמו כמיליון וחצי יהודים בצבאות בעלות הברית. עוד כמה רבבות יהודים (ההערכה היא בין 30 ל 40 אלף) לחמו בשורות הפרטיזנים והמחתרות היהודיות. כרבע מיליון לוחמים יהודים נפלו בקרבות. כולם כאחד מייצגים את ההתנגדות היהודית לנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה. התרומה הבולטת ביותר הייתה בצבא האדום, שם שירתו יהודים בכל התפקידים ובכל שדרות הפיקוד, רבבות מהם זכו בעיטורים ורבבות נהרגו. מבין למעלה ממאה אלף שבויי מלחמה יהודיים של הצבא האדום שלכדו הנאצים לא שרד כמעט איש.
יהודים רבים, ביניהם יהודים מאירופה שהצליחו לברוח ממנה בשלהי שנות השלושים בשל האיום הנאצי, שרתו בצבאות בעלות הברית המערביות, בעיקר בצבאות ארה"ב ובריטניה. ארבעים אלף מיהודי ארץ ישראל התגייסו לצבא הבריטי, חמשת אלפים מביניהם במסגרת יחידה עצמאית - ה"בריגדה היהודית" ("חטיבה יהודית לוחמת" – חי"ל)
הצבא האדום
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_about_yad/whats_new/survivors/img/kraizer.jpg] גנרל יעקב גרגורייביץ' קרייזר
יעקב קרייזר נולד ב-1905 ובשנת 1921, כשהיה בן שש עשרה, התנדב לבית הספר של חיל הרגלים באזור מגוריו. מאז ועד סוף ימיו שירת בצבא האדום, ועיקר שירותו הצבאי היה הלחימה במלחמת העולם השנייה.
באביב 1941, זמן קצר לפני התקפת הפתע של גרמניה על ברית המועצות, מונה יעקב למפקד חטיבת הרגלים הממונעת של מוסקבה. בחטיבה זו נערכו כל הניסויים והבדיקות של ציוד ושל נשק חדש שהיה מיועד לשימוש הצבא - מדים מבודדים מקור, שיטות לחימה וסוגי נשק. רמת הפעילות של החטיבה הזאת הייתה גבוהה מאוד ונמשכה זמן רב, ומינויו של קרייזר למפקדה מלמד שהצמרת של הצבא האדום ראתה בו מפקד מעולה.
כשפרצה המלחמה עם הגרמנים שולבה חטיבה זו בקרבות במערב ברית המועצות ומילאה תפקיד חשוב בעיכוב צבא גרמניה על כביש מינסק-מוסקבה - פעילותה אפשרה לחטיבות אחרות להגיע לאזור ולסייע בהגנה על הבירה. קרייזר נפצע בקרבות אך נשאר בשטח עם חייליו.
וכך סיפר עליו מפקד אחר בצבא האדום: “בשלב מסוים מלאה הדרך בין מינסק למוסקבה, שעליה היה קרייזר מופקד וששימשה למעבר חיילים וציוד צבאי רב, בפליטים שברחו מאזורי הקרבות. האנשים המבוהלים חסמו למעשה את הכביש, והחיילים והציוד לא יכלו לעבור בו. קרייזר התגייס ועמד בראש אנשיו שטיפלו בפליטים. נקודות ביקורת הוקמו, ובהן הופנו האנשים לדרכים צדדיות וכוונו למקומות אחרים. נוכחותו האישית של קרייזר בנקודות הביקורת נתנה דוגמה לאנשיו וסייעה לפתיחה מהירה של הכביש בד בבד עם עזרה ראשונית לפליטים.”
חודש לאחר שפרצו הקרבות, ב-22 ביולי 1941, קיבל יעקב קרייזר את אות "גיבור ברית המועצות" והיה הראשון במפקדי חיל הרגלים הרוסי שזכה בכבוד זה. האות הוענק לו על אומץ לב וגבורה שגילה בקרב עם הפשיסטים על ניהול המבצע ועל הדוגמה האישית והנהגת אנשיו בקרב. באותו המעמד הוא גם הועלה בדרגה. בהמשך המלחמה לחם יעקב קרייזר בגזרות אחרות, בהן סטלינגרד והמדינות הבלטיות, ובסיום המלחמה השתתף בקרבות לשחרור חצי האי קרים ואוקראינה.
המפקדים הגרמנים שיעקב קרייזר נלחם בהם כשהיה מפקד חטיבה ואחר כך מפקד אוגדה ידעו שהוא יהודי. כדי לפגוע במורל של חייליו, הם פיזרו כרוזים באזורי הקרבות:
חיילים רוסיים!
בידי מי אתם מפקידים את חייכם? מפקדכם הוא היהודי יענקל קרייזר. האם באמת חושבים אתם שיענקל יצילכם מידינו?
תגובתו של קרייזר באוזני חייליו הייתה: “כן, בבית הוריי קראו לי באמת יענקל. זה שם יפה, ואיני מתבייש בו כלל” (Under Fire, p. 277).
יעקב קרייזר היה גם חבר הנהלת הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. הוועד היהודי האנטי-פשיסטי היה גוף של אמנים ושל אנשי רוח יהודים שהוקם בברית המועצות ב-1941 לאחר פלישת גרמניה, והיה הגוף המייצג של היהודים בברית המועצות בתקופת המלחמה. בראש הוועד עמד הסופר היהודי שלמה מיכואלס, וחברי הוועד היו אנשים ידועים ובעלי מעמד ציבורי בברית המועצות.
יעקב קרייזר שירת בצבא ברית המועצות גם לאחר מלחמת העולם השנייה ונפטר ב-1965.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_about_yad/whats_new/survivors/img/galman.jpg] פולינה גלמן
פולינה גלמן היתה טייסת מפציץ וביצעה 860 גיחות הפצצה ואספקה, כולן תחת אש. ביום אחד בלבד היא ביצעה חמש עשרה גיחות כאלה, תחת אש כבדה של הגרמנים, ומטוסה היה אפיק קשר ואספקה יחיד לחטיבה מכותרת שנותרה ללא מזון וללא תחמושת. פולינה גלמן קיבלה ארבעה עשר אותות הצטיינות ואת התואר "גיבורת ברית המועצות"
אבא סטראז'אס
אבא סטראז'אס היה קצין בצבא ליטא העצמאית, ולמעמד זה הגיעו יהודים מעטים מאוד. עם כיבוש הסובייטים את ליטא ב-1940 גויס סטראז'אס לצבא האדום. ביוני 1941, כשהחלה מתקפת הגרמנים על ברית המועצות, הוא הצטרף לדיוויזיה ה-16 ושירת בה עד תום המלחמה. הוא השתתף בקרבות לשחרור ליטא, ובהם הגיע עם חייליו לעיר ממל. יחידות אחרות של הצבא האדום קיבלו ממפקדיהן רשות להשתכן בדירות בעיר. אבא סטראז'אס לא התיר זאת לחייליו, והם נאלצו לישון במרתפים או באוהלים. התרעומת שעוררה הפקודה שנתן לחיילים התפוגגה כשבלילה התברר שהגרמנים הנסוגים מִלכדו את הדירות, והמטענים החלו להתפוצץ כשהחיילים בתוכן. אבא סטראז'אס ומשפחתו עלו לישראל, והוא נפטר בירושלים בפברואר 2005.
צבא ארצות הברית
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_about_yad/whats_new/survivors/img/kisinger.jpg] הנרי קיסינג'ר
הנרי קיסינג'ר, לשעבר מזכיר המדינה של ארצות הברית ופרופסור נודע במדע המדינה, נולד בגרמניה והיגר עם משפחתו לארצות הברית ב-1938. הוא הגיע לאחד ממחנות הריכוז באירופה בעת שירותו בצבא ארצות הברית. בבדיקה שערך לימים מצא שסבתו שהתה במחנה זה ונפטרה יומיים לפני סיום המלחמה. לדבריו לא היה כל ספק מי הטובים ומי הרעים במלחמה זו, וכך אמר באירוע בניו יורק בדצמבר 2004:
"כן, פחדנו והיה לנו קשה, אך בשום מקרה לא התעורר שום ספק באשר למעשינו. היה כבוד להשתתף במלחמה הזאת. [...] אני חושב על חברינו החיילים שנפלו בקרב וגם על מי שמתו בלא קרב, בתאי הגזים. היו לנו חיים ארוכים, ותמיד נמשיך להילחם למען אמריקה ולמען בני עמנו, למען עולם שבו הבטוח והצודק יוכל גם להיות חופשי."
סגן משנה ריימונד זוסמן
ריימונד זוסמן, נולד בדטרויט ונפל בקרב בכפר צרפתי לאחר הפלישה הגדולה לנורמנדי. באימונים לאחר גיוסו התמחה ריימונד זוסמן בלחימה בשטח בנוי, והוא הצטיין בלחימה כזו בקרב שנפל בו. הוא היה בטנק המוביל והמשיך להוביל את חייליו גם כשהטנק שלו שקע בבוץ וגם כשהגרמנים ירו מכל עבר אל החיילים שבפיקודו. בהמשך רץ חשוף אל בית שהתבצרו בו חיילים גרמנים והם נכנעו. בזכות העדויות של חייליו ושל מפקדיו על תעוזתו הוענקה לו "מדלית הקונגרס".
החייל ביל סארנוף
ביל סארנוף התנדב לסייע לאנשי חטיבה 80 של צבא ארצות הברית ששחררה את מחנה הריכוז בוכנוולד באפריל 1945. שחרור בוכנוולד היה אירוע דרמתי מאוד גם למפקדים הבכירים ביותר של הצבא האמריקני, דווייט אייזנהאואר וג'ורג' פאטון. הם הגיעו לבוכנוולד בעצמם לאחר שהחטיבה שחררה אותם ודיווחו משם על מה שראו במחנה במו עיניהם.
ביל סארנוף הוא יליד ארצות הברית, נכד למהגרים יהודים מאירופה. היחידה המסייעת שהתנדב לשרת בה הורכבה כולה מאנשים כמוהו – הם ידעו לדבר בשפות שונות ומשום כך יכלו לדבר עם אסירי המחנה בשפתם. ביל סארנוף דיבר אידיש, וכך הוא נפגש עם אברם לוין, אסיר בבוכנוולד שזה עתה שוחרר. מטרת הפגישה הייתה לגבות ממנו עדות על חייו במחנה הריכוז ולסייע בשיקומו. השיחה ביניהם נמשכה שלושים דקות, וסארנוף אומר שהיא זכורה לו בבהירות כאילו הייתה זה עתה.
הצבא הבריטי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_about_yad/whats_new/survivors/img/kish.jpg] הגנרל פרדריק הנרי קיש
הנרי קיש - הקצין היהודי בעל הדרגה הגבוהה ביותר שנפל במלחמה. קצין הנדסה, בעל תואר אצולה ומנהיג מוכר של יהודי בריטניה. הגנרל קיש היה מהמפקדים הבכירים בארמיה שבפיקודו של הגנרל מונטגומרי שניצחה את צבאו של רומל במערכה באל עלמיין במערב מצרים באוקטובר 1942. לאחר הניצחון באל עלמיין המשיכו היחידות הבריטיות שלחמו שם לכיוון מערב ושחררו את לוב משליטתה של איטליה הפשיסטית, בעלת בריתה של גרמניה הנאצית. במשחררים את העיר טריפולי היו חיילים יהודים יוצאי ארצות שונות בחבר העמים הבריטי, ולאחר ששוחררה נערך שם מסדר מיוחד של חיילים אלו, והגנרל קיש היה בו האישיות הבכירה. הוא נהרג כשעלה על מוקש בתוניסיה בשנת 1943.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_about_yad/whats_new/survivors/img/herztog.jpg] חיים הרצוג
חיים הרצוג, הנשיא השישי של מדינת ישראל, נולד באירלנד והוכשר בבית הספר הגבוה של צבא בריטניה סנדהרסט. לאחר סיום הכשרתו הוא היה קצין מודיעין בחטיבה משוריינת. הוא השתתף בפלישה הגדולה לנורמנדי ונלחם בארצות השפלה – בלגיה והולנד - ובגרמניה. היחידה ששירת בה שחררה את מחנה הריכוז ברגן-בלזן. לימים שירת הרצוג בצה"ל בתפקידים שונים והשתחרר בדרגת אלוף.
חיילים יהודים מדרום אפריקה בצבא הבריטי
סרן ג'ון רג'ינלד מוריס ג'יקובס
ג'ון ג'יקובס, נפל בקרב באל עלמיין ב-5 בנובמבר 1942. הוא היה סגן מפקד פלוגה והתנדב להוביל מחלקת לוחמים במלחמה באויב. הגרמנים ירו על מחלקתו אש תופת ואילצו אותה להתחפר ללא יכולת להתקדם. בפעולת יחיד התנדב ג'ון ג'יקובס לאייש את עמדת המקלע, חסם את הירי ושחרר את המחלקה שלו מן האש החזקה שנורתה עליה, וכך אפשר את ההסתערות המתוכננת. צרור יריות פגע בו והוא נהרג. מפקדיו הספידו אותו בהערכה ובחיבה והדגישו את מסירותו לאנשיו ואת רוח ההתנדבות שפיעמה בו.
רב"ט מרק רובינשטיין
מרק רובינשטיין, נפל בשבי גרמניה ביוני 1942, עוד לפני המערכה באל עלמיין, באזור טוברוק שבצפון אפריקה. הוא ניסה להימלט מן השבי, נתפס ונשלח כשבוי לאיטליה. לאחר הפלישה של בעלות הברית לאיטליה הוא הועבר עם המוני שבויים ברכבת לכיוון גרמניה. במהלך הנסיעה הזאת קדחו הוא ושבויים אחרים חור בתקרה ודרכו נמלטו מן הרכבת. בבריחה נפצע רובינשטיין, ואיכרים איטלקים אספו אותו וסייעו לו להחלים. אחר כך תפסה אותו שוב יחידה גרמנית, והוא נידון למוות ושוב הצליח לברוח לאחר שהרג את שומר ראשו הגרמני. בשלבים האחרונים של המלחמה, עד 1944, עמד מרק רובינשטיין, שנודע בכינויו האיטלקי גנרל מרקו, בראש יחידת גרילה שכונתה החטיבה ה-51 על שם גריבלדי, ובה חמש מאות לוחמים. פעולותיה העיקריות היו פגיעה בכבישים ובחיילים גרמנים רוכבי אופנועים שעברו בהם ופגיעה ביחידות גרמניות.
הבריגדה היהודית
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_about_yad/whats_new/survivors/img/laskov.jpg] רב אלוף חיים לסקוב
חיים לסקוב נולד בבלרוסיה בשנת 1919 ועלה לישראל ב 1925. ב 1940 הצטרף לבריגדה היהודית והגיע לדרגת רב סרן. הוא פקד על הגדוד המקלעים הכבדים של הבריגדה שסייע לבעלות הברית בשחרור איטליה בשנת 1944. הוא הצטרף להגנה ולצה"ל והיה הרמטכ"ל החמישי בין השנים 1958 – 1961.
לסקוב ציין את ארבע המטרות שהציבו המוסדות הלאומיים למתגייסים לבריגדה היהודית:
- להילחם באויב הנאצי כאדם
- להילחם באויב הנאצי כיהודי
- להקים מגע עם יהדות אירופה
- להקים גרעין לצבא עברי
באדיבות יד ושם
_____________________________________
"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"
נערך לאחרונה ע"י זעמן בתאריך 04-05-2005 בשעה 19:34.
|