http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/752/967.html
לאחרונה החל להסתובב באינטרנט מחקר הנושא את השם "ממשלת בריטיש גז". המסמך, בן 60 עמודים, נסמך כמעט כולו על מקורות גלויים. מחקר זה קושר את טננבאום, שרון ומספר גדול של מנהיגים ישראליים מכהנים לחברת בריטיש גז ובעליה, המליארדר מרטין שלאף. שלאף זה נוהג לקנות פוליטיקאים כמו במשחק מונופול ולשחק בהם לאחר מכן לצרכיו העסקיים. יאסר ערפאת היה אחד הראשונים שבהם, וכך זכה שלאף בנתח מרכזי מן הקזינו ביריחו. מטוסו של ערפאת היה בבעלותו של אותו שלאף.

---------------------------
היה לי מעניין מה המסמך, ולפרסם אותו לקהל הנכבד של גולשי FRESH. חיפשתי בגוגל ומצאתי.
http://www.quimka.net/?l=he&a=299975
או..
http://www.quimka.net/common/attach...p?l=he&a=299975

ממשלת "בריטיש גז"

קניית המדיניות הישראלית בכספי השוחד של ערפאת

תקציר



מנהיג אשף, יאסר ערפאת, שם לו למטרה להשחית את ישראל, ומנוע ההשחתה העיקרי שלו היה טייקון ההימורים, מרטין שלאף, בעל בריתו בהלבנת כספי מזרח גרמניה בימי המלחמה הקרה. בימים שהדברים האלה עולים על הכתב עסוקה ישראל בשיחות על הסדרי הקבע בערוץ הפלסטיני ובערוץ הסורי, שתוצאותיהן עשויות להיות הרות גורל לטוב או לרע. זכותה של כל ממשלה לקדם את השלום כראות עיניה ועל פי מצעה. הבעיה היא שתהליכים כל כך גורליים הופקדו, או שמא הופקרו, בידי גורמי פשע וטרור שכל עניינם להחריב את ישראל.

חבר מועצת עיריית ירושלים, ניר ברקת, דיווח כי נודע לו ממקורות פלסטיניים בכירים שאת הערוץ הסודי מנהלים שניים: איש סודו הכלכלי לשעבר של ערפאת, מוחמד רשיד, והמשנה לראש הממשלה, חיים רמון. רשיד הוא נציגה הבכיר של הרשות הפלסטינית, ורמון- של טייקון ההימורים, מרטין שלאף – יהודי ווינאי ממוצא חרדי אנגלי, ומכאן שעתידה של ישראל מתגלגל סביב רולטות הימורים, והכספים המניעים את חוגות מדיניות החוץ והפנים של ישראל חשודים כניזונים מכספי ערפאת. שלאף היה בעל בריתו ההיסטורי של ערפאת מימי המלחמה הקרה, ושניהם עסקו בהלבנת כספי מזרח גרמניה. מייד אחרי הסכמי אוסלו הופיע שלאף בישראל בחברת עו'ד וייסגלאס ואביגדור ליברמן, ועד מהרה יצר סביבו חוג מקורבים מן העבודה ומן הליכוד שעתיד להתפתח לימים למפלגת קדימה. עניין מיוחד גילה בש'ס. האישים המקורבים ביותר אליו היו משפחת רבין, ומשפחת שרון, יוסי גינוסר, רמון, ליברמן, וייסגלאס, אמנון ליפקין שחק, שבס, ואריה דרעי. סביב הגרעין הקשה הזה נוצר חוג מקורבים שני שכלל רבים ולא טובים: ברק. אולמרט, שולה זקן, אלי זוהר, משה ליאון, אלי ישי ואחרים, אשר עתידים להקים לימים את קדימה ואת הקואליציה האסטרטגית סביבה: העבודה, ש'ס וליברמן.

בישראל הוא נודע בעיקר בזכות הקזינו ביריחו, אבל מתברר כי האינטרסים שלו בישראל היו רבים ומסועפים, ומה שהיווה את החוט המקשר ביניהם היה קידום העולם התחתון הישראלי והשתלטות על עולם ההימורים, בין אם באמצעות אוניית הימורים באילת או אם באמצעות מפעל הפיס. הוא גם ניסה לחדור לבנק לאומי.

שלאף עמד במרכז כמה משערוריות השחיתות הגדולות ביותר בישראל ובמרכזן שיחודו של ראש הממשלה, אריאל שרון בפרשה הידועה בשמו של סיריל קרן. על פי החשד, כספים שמוצאם מן הבנק בווינה שבהשפעת שלאף עברו דרך סיריל קרן, ידידו של שרון, והגיעו לידיו של שרון. ההנחה הרווחת היא כי שלאף היה מעוניין בשיחודו של שרון על מנת שיסייע לו בפתיחת הקזינו ביריחו, שנסגר בגלל האינתיפאדה, או יפצה אותו על כך. אבל מתברר כי באותו בנק, BAWAG, היה גם חשבון סודי של ערפאת בסך מיליארד ורבע דולר ש"נעלם". השאלה היא האם גם שלאף היה צינור לשרון, ומקור הכסף האמיתי היה ערפאת? האם ערפאת שיחד בכסף זה את המערכת הישראלית, והוא אשר בסופו של דבר עומד ברקע הקמת קדימה, ומסביר רבות מן התפניות התמוהות במדיניות הפנים והחוץ של ישראל?

ערפאת פיתח את מדיניות ההשחתה ככלי עיקרי בשמירת מעמדו ומעמד אש"ף בהיסטוריה המפותלת רבת המהמורות של האירגון. שיחוד הפלנגות הנוצריות הציל את אש"ף בלבנון, ונתן לו את השהות להתארגן. שיחוד המנגנון הפלסטיני , לצד איומי טרור פנים, היה כלי השליטה העיקרי של ערפאת במערכת הפנימית הפלסטינית המסוכסכת והמסובכת, ולא הייתה שום סיבה שלא ינסה שיטה בדוקה זאת גם בשיחוד המערכת הישראלית, ומתברר כי עשה זאת בהצלחה שעלתה על הצלחותיו בלבנון ולא נפלה מהצלחותיו בתמרון המערכת הפנים פלסטינית. תמרוני ההשחתה המתוחכמים של ערפאת יצרו תקדים היסטורי, שעל פיו ישראל מימנה את רצח אזרחיה.

ערפאת עמד על כך כי אנשי הקשר הישראליים עמו יהיו מחוגי שלאף, וכי יקבלו ממנו שוחד. בנימין נתניהו היה ראש הממשלה היחיד שסירב לתנאים האלה, ושיגר אליו איש נקי מכל רבב, עו'ד מולכו, וניתק את קשר השחיתות עמו, קשר שחודש אחר כך בראשות ברק ושרון.

שלאף היה מנוע ההשחתה העיקרי של ערפאת בתוך המערכת הישראלית, והוא עומד בצל כמה מן האירועים והתהליכים המרכזיים בתוך ישראל: את קדימה הקים בפגישה עם רמון וליברמן בתורכיה, וקשר את ברק אליה במהלך מלחמת לבנון השנייה כאשר שיגר לישראל את שבס שהחל בתהליך צירופו של ברק לממשלה, והכתרתו כמנהיג מפלגת העבודה. קדימה הוקמה כדי לעצור את התהליך הטבעי של ירושת הליכוד על ידי נתניהו, על מנת שישלם את המחיר על סירובו להצטרף לחוגי שלאף, וכדי לעצור את תהליך הרפורמות מרחיקות הלכת שהחל לקדם בתחומי הכלכלה. רפורמות אלו עמדו בסתירה לכוונת ערפאת לדרדר את המערכת הפנים ישראלית כדי להשחיתה. כספי ההשחתה של ערפאת יכולים להסביר את פשר המערכה של ממשלת קדימה ברשויות אכיפת החוק: בית המשפט העליון, המשטרה, מבקר המדינה, החשב הכללי והיועץ המשפטי לממשלה, שמאמצים בלתי נלאים נעשו כדי להשתלט על מישרתו. כמובן, שרמת השחיתות הגבוהה של המערכת הפוליטית בישראל מפתחת כשלעצמה רצון מובן, לבלום את הרשויות המאיימות עליה, אבל מתברר כי רבים החלו לשים לב שאולי יש פה עניין שיטתי ומתוכנן. אך איש לא יכול היה להעלות על דעתו כי מאחורי המהלכים האלה עומדים כספי ערפאת הממשיך להילחם בישראל מקברו.

האינטרס של שלאף בקזינו ביריחו היה לא רק כלי לגריפת הון, אלא שימש כלי למימון אירגון הטרור של ערפאת, כוח 17, שהיה בעל בריתו של חיזבאללה להלבנת כספים, אתר ריגול אחר ישראל וזיהוי נקודות תורפה בחברה הישראלית. הבוגד טננבאום אותר בקזינו, הועבר לחיזבאללה שם העביר לאירגון מידע שסייע לו במלחמת לבנון השנייה, בנוסף לנזק של שיחרור מסיבי של טרוריסטים וחיזוק מעמד חיזבאללה בעולם הערבי. אין זה מקרה שעו'ד זוהר, שיצג גם את גורמי הקזינו, "התנדב" להגן עליו בישראל.

במגעים שניהל שלאף בחברת רשיד סביב פתיחתו מחדש של הקזינו ביריחו, הונחה אבן הפינה לברית בין אולמרט, אז ראש עירייה, לבין ברק, אז ראש ממשלה. שולה זקן אירגנה בין השניים פגישות שלא נרשמו בסדר היום שבהם תיווך אולמרט בין שלאף ורשיד לבין ברק. זה היה הבסיס לחזרתו של ברק בבוא היום לפוליטיקה כיורש אפשרי של אולמרט בברית: קדימה, עבודה, ש"ס, ליברמן. ברק היה אמור להצטרף לקדימה עם ייסודה, אבל שרון (שלאף?) החליט לדחות את צירופו על מנת שיעביר את העבודה לקדימה בעִיתהּ.

בעקבות מגעי אולמרט-ברק-שלאף ורשיד הקזינו אכן לא נפגע, אבל התחיל מהלך חמור ומזיק לא פחות לאינטרסים של ישראל: האישור המוזר שברק העביר לערפאת להעניק זכיון לקדוח גז מול חופי עזה, בניגוד גמור לחוות הדעת של המערכת הביטחונית והמקצועית. ערפאת העניק את הזיכיון לחברת בריטיש גז שבאה לישראל על מנת להפוך אותה למרכז של הפקת גז בים, תוך ניצול מאגרי הגז בחופיהָ, ובעיקר מול חיפה. חוגי שלאף הסבו את תשומת ליבה של ענקית הגז הבריטית למאגר בעזה, והיא זנחה את הפוטנציאל בחיפה למרות שהוא מוערך כגדול פי שלושה מן המאגר בעזה, וללא שיתוף גורמי טרור ברווחים. כאשר החליף שרון את ברק בראשות הממשלה הוא נקט תכסיסי סחבת במו'מ עם החברה, שהיתה זקוקה לשוק הישראלי כקניין, תוך ענן של חשדות שהוא מבקש שוחד. מה שמוזר הוא שאחרי ששרון, ובמיוחד יורשו אולמרט, ניאותו לקיים את העסקה עם ענקית הגז הבריטית היא הוצבה על שולחנו של ראש הממשלה כפרוייקט גז מוביל, לא רק על חשבון אופציות אסטרטגיות אחרות בתחום האנרגיה, אלא בהכפפת מדיניות החוץ של ישראל לאינטרסים של העסקה. אי אפשר להבין מהלכים אסטרטגיים של אולמרט, כמו טיב המו'מ עם אבו מאזן, הבלטת תפקידה של בריטניה בערוץ הפלסטיני, מאמצי הפסקת האש עם החמאס, תמיכה בפיוס פנים פלסטיני, ופתיחת הערוץ עם סוריה, בלי להבין את נפתולי העסקה. גם ביקורו המוזר של קרטר ופגישותיו המוזרות לא פחות עם ליברמן ואלי ישי קשורות בלַבירינת העסקה. גם נסיעתו אפופת הסוד של אולמרט לפוטין במטוס פרטי ללא פמליה רשמית באמצע סיבוב שיחות של רייס קשורה בעסקה. גם שיקולי דרך ניהול המלחמה בלבנון קשורה בעסקה והם מסיבות כשלונה.

עובדת היסוד להבנת כל החידות האלה נעוצה בעובדה ששלאף הוא שותף לעסקה בתוך אחת החברות הפלסטיניות יחד עם יורשי יוסי גינוסר. אולמרט הכפיף את מדיניות ישראל לצורכי העסקה של שלאף. בעיקרו של דבר, מוחמד דחלאן, היה אמור להשתלט על עזה כדי לאפשר את הצד הבטחוני של הקידוח. לרוע המזל חמאס השתלט על עזה וגירש את דחלאן ואנשיו מתוכה. הדילמה היתה: האם ישראל צריכה לגרש את חמאס מעזה ולהחזיר את דחלאן, כגרסת רמון וליברמן, או להכניס את חמאס לעסקה כגרסת אולמרט וברק. שלאף ככל הנראה תומך בעסקה עם חמאס בעיקר מכיוון שאין סיכוי להביא כוחות בינלאומיים לעזה שיוכלו לסייע לדחלאן.

לבריטיש גז יש שני שותפים פלסטיניים: חברת CCC הרשומה באתונה בבעלות ממשפחת ח'ורי הפלסטינית שמימנה את אש"ף הטרוריסטי בימי ערפאת לפני הסכם אוסלו. השותף השני היא קרן ההשקעות הפלסטינית PIF המייצגת את חוגי הכלכלה של הרשות הפלסטינית ברמאללה. חברה בשליטת מוחמד רשיד, PCSC מימנה את גדודי אל-אקצה מן הכספים שישראלים ניהלו בז'נבה עבור ערפאת, והיא חברה מובילה בPIF. שלאף הוא חלק מן המערך של CCC. אחרי סילוק דחלאן מעזה, חמאס גילה עניין בעסקה, אבל דרש לסלק את CCC, מכיוון שזיהה בה אויב היסטורי מימי ערפאת. היא מן התומכים החשובים של מרכז קרטר באטלנטה, ומכאן התייצבותו של קרטר למשימת התיווך, ופגישותיו עם ליברמן וישי נועדו להוכיח לחמאס כי יש על מה לדבר. תמיכתו של אולמרט בפיוס פנים פלסטיני, ובחיבור עזה והגדה במעבר בטוח טריטוריאלי היא הכרח המתחייב מן העסקה. בניגוד להגיון "ההתנתקות מעזה" הרי על פי העסקה, הגז לעזה יועבר מישראל, מכיוון שאי אפשר להביאו ישירות לעזה מסיבות ביטחוניות- לא ביטחון ישראל חלילה, אלא ביטחון הצינורות. הקשר בין בין עזה לרמאללה חייב להישמר מכיוון שחברת PIF מרכזה ברמאללה, והקשר בין עזה לישראל חייב להישמר מכיוון שהגז לעזה יגיע מישראל. הקושי של חוגי שלאף להכיר בחמאס כריבון על עזה נובע מן החשש שיתבטל הבסיס הלגיטימי להענקת הזיכיון לפלסטינים. לאחר שבריטיש גז לא הצליחה לשכנע את חמאס להתנהג בדפוסי התנהגות שיכולים להיות מקובלים במערב, התפרסמו ידיעות על מגעים למיזוג בינה לבין ענקית הגז הרוסית גזפרום, והאופציה שהחברה הרוסית תקנה מבריטיש גז את הזיכיון בהחלט מתקבלת על הדעת, ביחוד שלגבי הרוסים אין שום בעיה אם חמאס תמשיך להיות טרוריסטית. ממש באותה תקופה יצא אולמרט לנסיעתו המוזרה לפוטין ב"מטוס קטן" שעשוי להיות מטוסו הפרטי של ידידו שטיינמץ, מייצג גזפרום בישראל. לרוע המזל יחסי בריטניה ורוסיה הידרדרו והמיזוג המדובר לא יצא אל הפועל, בינתיים, מה שחייב את חוגי שלאף להכניס את חמאס לעסקה תוך שדרוג דרמטי של תהליך השלום, החזרת ממשלת האחדות הלאומית הפלסטינית לקדמותה, וכינון הודנה עם חמאס שתסדיר את מעברי הגבול ותחדש את האווירה המתאימה לביצוע העסקה. אלה הם על כל פנים פרמטרים שעל בסיסם מנסה ברק לסכם עם חמאס את הסכם הפסקת האש.

וועדת וינוגרד עמדה על כך כי במלחמת לבנון השנייה ישראל העניקה תשומת לב מיוחדת לכינון התנאים לשיגור כוח בינלאומי ללבנון, אשר האפילה על קביעת השתקת ירי הטילים על ישראל כמטרת הלחימה. ישראל החלה בפעולה הקרקעית אחרי הכרזת הפסקת האש מכיוון שהבינה כי בלי "כיבוש ישראלי" לא ישוגר כוח בינלאומי. למרות שהיתה מודעת לקושי הזה, הוועדה לא הזכירה אותו בדו'ח המסכם. מדוע היה חשוב לאולמרט כוח בינלאומי בלבנון? ובכן, כתקדים לעזה ולגדה. דחלאן עדיין היה בעזה, והכוח הבילאומי לעזה היה חיוני לאבטח את העסקה. נסיגת ישראל מן הגדה והחלפת צה'ל בכוח בינלאומי היו חשובות "לאווירת העסקים" ש"תהליך שלום" היה יכול לייצר.

כל עוד אולמרט חשב שערוץ סורי ישהה את המהלך מול הפלסטינים, מהלך שיוכתר בחתימה על העסקה, הוא אמר כי "איננו מדבר עם ציר הרשע". אבל כאשר הבין כי הדרך לחמאס עוברת בדמשק אצה לו הדרך להכניס את סוריה לשיחות על פי תנאיה.

ואיראן? גיורא איילנד, שהיה היועץ לביטחון לאומי בתקופת שרון אמר לימים כי עניין איראן לא עניין את ווייסגלאס," אז לא עסקו באיראן."

הנזק בהעמדת עסקה בינונית בחשיבותה במרכז המדיניות הישראלית לא רק המיטה על ישראל נזקים חמורים בביטחון ובמדיניות, אלא גם קרבה אותה למשבר אנרגיה חריף, למרות שהיו לישראל אופציות אסטרטגיות להיות בצומת אספקת האנרגיה העולמית. ישראל , לא רק וויתרה על פיתוח שדה הגז בחיפה, אלא גם וויתרה על הפיכתה של אשקלון לצומת תעבורת אנרגיה (בעיקר נפט) מרוסיה ומן הקווקז למזרח הרחוק. מתקני הגז והנפט של אשקלון עוררו עניין אצל גורמי אנרגיה עולמיים, אבל הם התחרו בסיכויי העסקה של עזה, ולפיכך הוזנחו. אילו אשקלון (וחיפה) היו עומדות במרכז אסטרטגיית האנרגיה של ישראל, לעולם כולו היה עשוי להיות עניין בכך שישראל לא תרשה לטרור של חמאס לאיים על אשקלון. יתר על כן, הכנסת אשקלון לטווח הטילים של חמאס משרתת את העסקה, כי היא מורידה מעל הפרק מתחרה רציני. אילו ראש הממשלה היה באמת מעוניין בקידום ענייני האנרגיה של ישראל, הוא היה מעמיד על שולחנו את מכלול האופציות, ולא רק עסקה אחת בעייתית.

ספק אם יש עוד אח ורע בעולם לנזק כל כך כבד למרקם הפוליטי, לשלטון החוק ולאינטרסים המדיניים והביטחוניים, כנזק שנגרם מתהליך יסודי וחסר תקדים זה של השחתה באמצעות אויביה המסוכנים ביותר של המדינה.

הבה נקווה שהנזק איננו בלתי הפיך.

סוף תקציר.



הפרקים בתחקיר המלא :

http://www.quimka.net/common/attach...p?l=he&a=299975

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)