27-06-2008, 15:48
|
|
|
חבר מתאריך: 08.02.05
הודעות: 575
|
|
שלום,
הצורה התקנית היא, כמובן, לוּט, ובנקבה לוּטָה.
המקור הוא בפסוק בספר שמואל:
"וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן: חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד, אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ - קָח, כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה. וַיֹּאמֶר דָּוִד: אֵין כָּמוֹהָ, תְּנֶנָּה לִּי:"(כ"א, י').
באופן דומה, המילה משמשת היום גם כמילה נרדפת לרצ"ב(רצוף בזה) או מצ"ב(מצורף בזה), בעיקר במסמכים שמתיימרים להיות "רשמיים".
למרות שהצורה התקנית היא לוּט, הצורה לוּטֶה מקובלת מאוד, ואפילו הרבה לפני משינה(מתוך השיר "אחכה לך בשדות": "התיאור שלך לוטה בערפל, לא צריך להתנצל..."):
"מֶרְחַבְיָה יִשְׂתָּרַע נִכְחוֹ הָלְאָה, הָלְאָה,
כַּעֲתִידוֹת-יָמַי לוּטֶה בָּעֲרָפֶל,
מִבְּלִי כּוֹכָב אֶחָד וְאֵין מְעַט מִלְמָעְלָה
לִי, הַנּוֹדֵד-וָעֶד תּוֹךְ יְשִׁימוֹן אָפֵל."(מתוך השיר "מרחביה")
השיר הזה, שנכתב ע"י אורי ניסן(=א"נ) גנסין לפני מאה שנה בערך, הוא לא היחיד שמכיל את הטעות ה"נוראית" הזו.
כך השתרשה גם אמרתו של יגאל אלון: "עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוטה בערפל", אך למיטב ידיעתי יגאל אלון בעצמו אמר באופן תקין: "עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל"(כך מצוטט גם בוויקיציטוט ובמקומות רבים אחרים)
לסיכום: הצורה התקינה היא לוּט בלבד, אך הצורה "לוּטֶה" נפוצה כבר המון שנים והיא מקובלת מאוד.
נערך לאחרונה ע"י WeBit בתאריך 27-06-2008 בשעה 15:51.
|