|
15-08-2008, 13:04
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
עוד סיור בעמק בית שאן
יום חמישי. שוב - גמרתי בצהריים את עיסוקי בירושלים, ולא באל לי לחזור למשרד. אז כביש הבקעה - לעמק בית שאן. התחלתי שוב בכביש המקומי המתפצל מזרחה מכביש 90, ומוביל לטירת צבי. לאורך הכביש הזה יש שלושה קיבוצים, ומתוכם בדקתי רק את טירת צבי. החלטתי להכנס הפעם לשדה אליהו.
מהר מאד מצאתי את ההוא עם השפם, שדיבר אלי בשפה המקומית. נשבע לכם - קיבוצניקים עם כפה פיתחו שפה ואינטונציה שונים מאד מאלה שלי, בת"א. דומה איכשהו לזו של המתנחלים, אבל אולי זה רק בראש שלי. בכל אופן, הבנתי אותו. הוא שאל מה אני מחפש. הסברתי לו שאת עמדת הבטון, בהנחה שבטוח יש כזו. ואכן צדקתי. למה? (אני חושב ש)הוא שאל. אני אוסף אותן, עניתי. מה, תקח לנו אותה? הוא שאל (נדמה לי). לא, רק אצלם. טוב, הוא התרצה ושלח אותי אל מאחורי הסילו.
עמדה נהדרת. מטופחת, עם שלט, ייחודית, מבין היפות ביותר שראיתי.
המשכתי לטירת צבי, כי רציתי להסתכל שוב במגדל הבטון שם. כבר הייתי, צילמתי והעליתי לכאן, אבל אם אני כבר באזור... לשמחתי, גיליתי מאחורי המגדל, מונח בצד, את מה שנראה היה הפרוז'קטור המקורי. עם המתקן עליו עמד. נזכרתי בדברי לבני שלכל מכונה יש פתק קטן עם פרטי היצרן, חיפשתי ולא מצאתי.
חזרתי לכביש 90, טיפה שמאלה ושוב ימינה, לכביש 669 (?) עוקף בית שאן. את העיר עצמה אצטרך לבקר שוב, ובמתינות. מהר מאד נגלה לעיני מגדל מפואר וגבוה, בשדות. מגדל ג'ורג', יליד 1940, מעשה ידיה של הסוכנות. כיון שזה גם היה שמו של אבא שלי, התאהבתי בו מייד. בלב השדות, השדה סביבו חרוש ממש עד המגדל. החבר'ה הציבו שם סולם של קטפת, ועליתי למעלה. תוך כדי, ראיתי מרחוק את המגדל המתסכל שמדרום לניר דוד (תל עמל), שראיתי אך לא צילמתי, והיו כאן המון מתנדבים שהעלו תמונות. אז הנה ג'ורג':
ודרך השדות למגדל של ניר דוד. מרחוק ראיתי משהו, שהלך והתבהר כעדר פרות. אני סוחב איתי תסכול מתמשך אל מול התמונה המהממת ש-RP שלח אלינו מחו"ל (אני עדיין מתקשה לעכל את הרעיון שהאינטרנט מכווץ את העולם למרחב וירטואלי זעיר, וחלק מהחברים יושבים בכלל בלוס אנג'לס) , וחשבתי שהנה הזדמנות לצלם תמונה ראויה, עם פרות ומגדל.
אלא שלאחר שהחניתי, טיפסתי על הגבעה והתקרבתי, גיליתי שלא מדובר בפרות, אלא בשוורים. עכשיו - סיפור קטן שמתחבר לאשכול על ת"א:
גדלתי בכמה מקומות, ואחד מהם היה צפון ת"א (סוף שנות החמישים). הדרך מהבית לבית הספר היתה כרוכה בחציית "גבעת ההבטחה", הלא הוא ביה"ח איכילוב. הגבעה היתה נהדרת - היו עליה פרדסים, ובריכות השקיה (ושם הצצנו לזוגות שעשו את זה..), ומפעם לפעם היו שם עדרי פרות שהגיעו מהיכן שהוא. כילדי בי"ס, בכתות הנמוכות, זו היתה התרגשות גדולה לחצות את הגבעה כשרועה עליה עדר, ואני זוכר באיזו קפדנות היינו בוחנים זה את זה, כדי לוודא ששום דבר אדום לא נותר עלינו - חולצה, גרביים (זה היה אופנתי אז), ילקוט, או אפילו קצה עפרון. ורק לאחר שוידאנו זאת - העזנו לחצות את העדר.
בכל אופן, הנה אני, הנה המגדל, והנה עדר שוורים בריאים מאד, וכולם מסתכלים עלי. לאט ובזהירות התרחקתי אחורה, אל מעבר לשרידי גדר התיל שהקיפה את המגדל. חשבתי שאם אחד מהם יסתער עלי, אוכל במהירות להגיע אל מאחורי קטע שיש בו גדר. הקפתי את המגדל מכל עבריו, ושמתי לב שאיזה שור בן זונה עוקב אחרי סביב, עם מבט מאד מאיים.
אלא שיש לי כאן איזו מחוייבות. אבישום גילה באיזו תמונה ישנה שיש על המגדל שלט, ואכן אני רואה אותו, אבל השוורים ביני לבין צילום של השלט. אזרתי אומץ, במיוחד שראיתי שהבן זונה התרחק ממני, ובהליכה מהירה אך נחושה התקרבתי, צילמתי את השלט, ונכנסתי למגדל.
הסולמות שם במצב מצויין, וכך גם מתקן השליטה על הזרקור, ואיזה התקן שלא ברור לי למה הוא שימש. עליתי קומה קומה, צילמתי ונהניתי מהנוף. 3 קומות, יפות ושלמות. בשלב כלשהו, בהיותי על הסולם, טלפנה אשתי. אני על סולם גבוה, דיווחתי לה, נצור ע"י שוורים. היא צחקה, אבל 10 דקות אחרי זה טלפנה שוב, לוודא שיצאתי מזה בחיים. בכל אופן, כשירדתי, וניסיתי לצלם את השוורים מקרוב, גיליתי שהם יותר פוחדים ממני מאשר אני מהם. יצאתי מהמגדל ואמרתי "טשו". לא צעקתי - אמרתי. ועדר שוורים בריאים פרץ בדהרה וברח ממני.
מכאן נסעתי למסילות. פגשתי מישהו שטען שליד הרפת יש מגדל בטון. מהר מאד מצאתי מגדל דווקא לא ליד הרפת (ואני לא מאמין ששכחתי לצלם את השלט הכחול עליו), והמשכתי לחפש את ההוא ששמעתי עליו. לא מצאתי, אבל טווס סקרן זכה להצטלם.
חזרתי לניר דוד (תל עמל). שמעתי שיש שם המון ביצורים. חיפשתי. היה חם, הקיבוץ יפהפה, עם נחל חרוד החוצה אותו, מלא מתרחצים. קנאתי. אבל עמדות לא מצאתי. התמקדתי בבית מבטון שבסוף התברר כסליק, אך לא כעמדה, במגדל המים, נטול כל סממנים של עמדה - אבל השלט טוען שאכן היה כזה, ושוב - בשחזור של חומה ומגדל. כל אחד רחוק למדי מהשני, אוגוסט, עמק בית שאן, וסביבי אנשים מפכפכים במים.
רק כשכבר הייתי בדרכי החוצה, מצאתי אותו. מדהים. עוד אחד שזכאי להכלל בחמישייה הפותחת.
לבני - אתה רואה איך הפינה חשופה, ואין חרך שיכסה אותה?
מכאן נסעתי לבית אלפא. לא שמעתי שמועות, אבל חשדתי. החניתי וטיילתי. האמת - כבר הייתי סמוק לחלוטין, צמא מאד, רעב, עייף, וגם הבטריה של המצלמה לא משהו. מהר מאד גיליתי את המגדל על חדר האוכל (נדמה לי שזה הראשון שמצאנו. BBZ - האם לנייר שאתה מכין על בתי כנסת ששימשו להגנה, לא ראוי להכניס גם את חדר האוכל של בית אלפא, בית הכנסת החילוני?). את חדר האוכל בנה קרקואר, זה שבנה את חדר האוכל המדהים בתל יוסף, ואת בית בונם ברחביה (בנק לאומי) ששופץ לאחרונה. הוא גם אבא של הארכיאולגית טרודה דותן.
התחלתי לטפס במעלה הקיבוץ, כדי לראות מה קורה בחלקים הגבוהים. הקיבוץ הוא ממש למרגלות הגלבוע, ומתחיל טיפונת לטפס על ההר, קצת כמו יגור והכרמל. בין העצים נצנץ משטח בטון קטן, ועליו שלט כחול. חפשתי דרך להגיע לשם, ומצאתי: עמדת בטון מ-56' !! עד כה לא שמעתי בכלל על ביצורים מ-56'. מישהו יודע על זה משהו?
בדרכי החוצה, פגשתי לפתע את המשופם האלטרנטיבי: איש התחזוקה. סיפרתי לו מה אני מחפש, והוא הורה לי לנסוע אחרי הקלנועית שלו. קודם כל, עצרנו ליד מגדל הבטון של חברת הילדים. 3X3 קלאסי, נישא ויפה. משם נסענו לחדר האוכל, ולידו, אחרי הקקטוסייה, הוא הראה לי עוד אחד. מבנה משונה, צבעוני, שלא נראה כמו כלום, אבל הפרופורציות של 3X3 הסגירו את עברו הבטחוני. נזכרתי אז, לפתע, שאחותי גרה פעם באחד כזה, באחד הקיבוצים, ואני צריך לחזור לחפש אותו.
חזרתי למכונית, ובדרך לת"א נתקעתי בפקקים נוראיים. מסתבר שיום חמישי, באוגוסט, זה היום של חילופי המשמרות של נופשי הצימרים: כל חובשי הכפות שבים לעשות שבת בבית, לאחר שבילו את שבוע אוגוסט בגליל (השבוע הראשון היה "בין המיצרים" והם פחות נהנו בו), והמוני חילוניים מחליפים אותם לסוף השבוע. יום ה' אחה"ץ, אם כך, כולם נוסעים על הכביש לגליל.
הגעתי ושתיתי שלושה ליטר מים.
נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 15-08-2008 בשעה 13:15.
|
|