במקור נכתב על ידי מתוך בלוגי
לוציפר, או באנגלית- Lucifer היא מילה שמקורה מלטינית, ופירושה "מביא האור" או "נושא האור".
ההתייחסות הקדומה מתארת את לוציפר, "הילל בן שחר", ככוכב הלכת הסמוך אלינו- נגה.
נגה הוא הכוכב הסמוך ביותר אל כדור הארץ שקרוב יותר אל השמש, לכן ניתן לצפות בו רק בשעות הזריחה והשקיעה, אפקט שגורם לנגה להיות לכוכב הבהיר ביותר בשמיים למעט הירח.
דבר זה גורם לנגה להיות הכוכב הבהיר ביותר שנראה לעין, תמיד קרוב לשמש, ותמיד נעלם במהירות. מיתוסים, אגדות וסיפורים רבים נכתבו אודות תכונות אלו, ורובם מתמקדמים בגאוות נגה לזרוח כמו השמש, ונפילתו (כישלונו) המהיר.
כאשר תורגם התנ"ך ללטינית, תורגם השם "הילל בן שחר" ל"מביא האור", או בלטינית: לוציפר.
לוציפר, או הילל בן שחר, הפך מבנו של האל למלאך. הוא תואר כבכירי המלאכים של האל, הממונה על מקהלת המלאכים, והיפה, החכם והחזק מביניהם. אך מעמדו הרם הגביר את גאוותנותו. גאוותו של לוציפר הובילה להתמרדות כנגד האל, וניסיון לתפוס את מקומו.
האל שניצח במאבק ובמלחמה שהתחרשה בגן עדן, העניש את לוציפר על מרדנותו, והשליך אותו ואת תומכיו מגן העדן אל עבר השאול, הגיהנום.
ע"פ מיתוסים נוספים, לוציפר וצבאו המגורשים מגן עדן מקימים ממלכה חדשה: הגיהנום. בממלכה זו צבא המלאכים הופך לצבא השדים של לוציפר, שיושב על כס מלכות הגיהנום והופך לשטן.
ע"פ האמונה הנוצרית, לוציפר ממשיך וימשיך להיאבק באל עד בואו של יום הדין, בו יישפטו כל בני האדם עלי אדמות. הטובים יישלחו לגן עדן ויישהו בו בחיק האל, ואילו הרשעים יישלחו לגהינום לשריפה ועינויים נצחיים.
כמו כן, לוציפר מתואר כנחש שפיתה את אדם וחווה לטעום מפרי עץ הדעת ובכך גזר על כל המין האנושי נפילה מגן עדן.
|