במשך הרבה שנים שמעתי מפי קרובי משפחה ששרתו באזור התעלה בזמן מלחמת ההתשה על חברים שנורו ע"י צלפים באזור. הפתרון שצה"ל מצא בזמנו היה בהצבת צלפים שלנו שהמתינו לצלפים המצרים כאשר אלה חשפו את מקומם אם לאחר ירי או בתזוזה. השאלה היא האם צה"ל יכול לשחזר את היצירתיות ואת כושר ההרתעה.

האם למשהוא מקוראי הפורום ידוע על הצלפים המצריים באזור התעלה משנת 1968 עד 1973?

כן

באחד מרגעי השפל של הצליפה ( הקליעה והצליפה בצה"ל ידעו ימים טובים יותר וטובים פחות כל פעם היה מרוץ שליחים ללא העברת מקל ונזכרו לטפל רק כשהיה צריך) תפסו אותנו צלפים מצריים וכנראה גם רוסים עם המכנסיים למטה.

היה ריכוז מאמץ בנושא הכשרת צלפים.

הרובים היישנים הוחלפו במאוזרים שהותאמו ע"י תע"ש לצליפה עם טלסקופ וילד X4 , תמוכת לחי ועקב קת מוגדלים והקנה שהורכב להם היה קנה משופר. הוכנו עזרים כמו בובה מאתרת ועמדות פיברגלס.

גויסו קלעים אולימפיים מכל צה"ל והוסבו לצליפה צבאית. נפתחו קורסים רבים לסדירים. חניכי מועדוני קליעה של הגדנ"ע (אלו שמייקי בז להם וצה"ל סגר אותם ) עברו קד"צ צלפים וגויסו ליחידות חי"ר והפכו צלפים עם גמר הטירונות.

צה"ל השתפר תוך כדי תנועה. היצירתיות היתה בשיאה. וקלעים אולימפיים עשו כ 90 יום מילואים בשנים 68 ו 69 ב 70 כבר היו מספיק סדירים שמשכו בעול.

(דרך אגב הכל התאדה ב סוף 70 עם הפסקת האש - קורסי צלפים הפכו צופר ללוחמים ותיקים ו ב73 מי שחיפש צלפים חיפש בנרות כי פשוט לא היו )

כוכבי התקופה האמיתיים היו דמויות כ נחמיה סירקיס, רפי פלס (בעל שיא ההורדות) דן קלע (סטיב), לוי גולדברג, עמוס גלעד (זה מהג'ודו) אלכס רז'שקובסקי ועוד רבים וטובים. אגב אלירז שהיה אז שליח "משרד החוץ" בארחנטינה ביקש לעשות את חופשתו במדים והגיע לעמק הירדן כדי לשמש צלף.

בעיית הצלפים היתה לא רק לאורך התעלה אלא גם לאורך החזית הירדנית וסבלו ממנה כל מוצבי קו המיים וישובי הגדר.

לגבי שחזור היצירתיות:
קודם כל צריכים להחליט שצריך.
אח"כ צריך לירות בכסת"ח ולתלות את הגאווה.
לגייס זקנים "שירביצו" תורה בצעירים.
לקבל את העובדה שלוקחים סיכונים ויתכן שיהיו אובדנים.
משך ההכשרה צריך להיות ראוי
וקיצורי הדרך טוב להם שיעלמו מן העולם.
אם רוצים השמיים הם הגבול.

אולי המחשבה היא שאפשר פשוט לזרוק מסך פלזמה על קלעי\צלפי האויב, או שמזל"ט יטיל עליהם שקיות עם פיפי וקקי, כי זו רמת מערך הצליפה שצבא היבשה (או ליתר דיוק- מפקדי צה"ל בוגרי צבא היבשה) יודע לעשות.

ולגבי סיכונים ואובדנים- אני מזכיר לעצמי בכל בוקר (כמעט) שהעובדה שאני נושא נשק מעידה קודם כל על כך שיש סיכוי (עדיף מינימלי) שיהרגו אותי, ורק אחר על כל מיני דברים אחרים.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

בעיית הצלפים המצריים בקו התעלה היתה מקור ל"כאב ראש" לא קטן לצה"ל במלחמת ההתשה..

כעיקרון, כל מרחב הגדה המערבית של התעלה היווה מרקע טופוגראי ואורבני טוב להתמקמות והסתרת הצלף מצרי. בנינים מפוזרים קרוב לתעלה, שיחים, עצים ודקלים, וכן צורת התחפרות הצבא המצרי ב"שוחות" בקו הגובל עם המים נתנו יתרון גדול לצלף המצרי על פני התנאים הזהים בגדה שלנו - המזרחית.

רוחבה של התעלה היה בין 180 ל - 200 מטר. נוסיף את מרחקי הצלף מגדת התעלה (שהרי אינו שוכב כש"אפו במים") וכן את מטרתו (חיילי צה"ל), וכן זווית ירי (לא תמיד בניצב לתעלה !) ונגיע לכדי 400 מטר לערך. מרחק סביר לפגיעה יעילה במטרה ברורה ונייחת כמעט לגמרי.

אני חייב להעיר ולהאיר כאן - לא מיקמנו את הצלפים שלנו כדי לפגוע בצלפים המצרים דווקא. ביצוע כזה היה קשה מאד שכן קשה מאד היה לאכן בדיוק היכן הם מצויים, ובדרך כלל לאחר ירי היו הם מחליפים עמדות. הצלפים שלנו היו אמורים לפגוע במטרות אדם נוחות לפגיעה לפעמים, אם זוהה ה"קוף" הרי שניסו לפגוע בו אולם ברוב המקרים הירי היה בבחינת - "גם לנו יש יכולות כאלה ונפגע בהם באמצעי דומה לשלהם..."

לא היתה השפעה טאקטית של ממש בירי הצלפים משני הצדדים. למרות ההצלחות שבביצוע הנקודתי. ההשפעה היתה מצטברת. בנו של עזר וויצמן, נפגע קשה בראשו מירי צלף מצרי במעוז המזח והנושא קיבל תשומת לב רבה אף יותר. זהו דרכו של עולם.

בשל אופן ההערכות הצהל"ית לאורך התעלה, קרי במעוזים, היה קל ונוח למצרים (א) לזהות אזורי מטרה נוחים להערכות לצליפה (ב) הם למדו וידעו באופן מפורט היכן נמצאת כמעט כל עמדת תצפית מאוישת שלנו במעוז וכן את נוהל החלפת המשמרות אצלנו.

הצלפים שלנו מוקמו בדרך כלל בין המעוזים אולם כאמור היה קשה למקם צלף באופן טאקטי נכון שעות רבות ביום חם של סיני.... בשטח די "בטול", מבלי לסכן אותו עצמו. יכולתו של צלף נפגעה גם כן לאחר זמן בו רבץ במקום אחד תחת בחום השמש, מחכה לטרף.

הערה נוספת שאני חייב להביע כאן נוגעת לנושא הרוסי שהוזכר ומוזכר מדי פעם בפורום. במקרים רבים בהם החייל המצרי הצליח לפגוע בנו באופן יעיל מאד, טעננו (והדבר השתרש בתודעת הציבור שלנו מאז....) כי רוסים היו אלה שעשו את המלאכה. במקרים רבים אין לכך כל שחר וכל אימות בשטח. לא מודיעיני ולא מבצעי טאקטי. היו רוסקים במצרים שאימנו את הצבא המצרי. גם באומנות הקליעה. היו שטסו במטוסים ובמסוקים, היו שאיישו סוללות טילים וכיוב'. אולם אין ולא היתה לידיעתי שום הוכחה רצינית לכך שצלף רוסי זה או אחר שכב וארב לנו על קו המים כצלף !!!

את אלכס אלירז ז"ל הכרתי. הוא הפך לאגדה ברבות הימים. כבודו במקומו מונח. ולא אוסיף.

ישנם בעברית הספרים של אלכס אלירז: "למד לקלוע", "חזור ולמד לקלוע", "הצליפה הצבאית", וכן מגוון רחב של ספרי הדרכה וספרי זכרונות באנגלית. אם יש עניין בכך, אעלה כאן אחדים מהם.

באה בעקבות המאמר שפורסם בעתונים על החלטה של משהב"ט למגן טרקטורים חקלאיים בעלות של 3 מליון שקלים. ברגע שקראתי המאמר הבנתי את גודל השבר הבטחוני, ופה זה לא עניין פוליטי אלא בטחוני גרידא. ההחלטה להקציב 3 מליון שקל היא של משהב"ט. סכום כזה ניתן להניח שאי אפשר כך סתם לשלוף. הנחת היסוד שלי היא שאנשי משהב"ט ישבו על המדוכה והחליטו להקצות את הסכום הזה לטובת מיגון מתוך מחשבה שזה מה שיצל חיי אדם. הבעיתיות בהחלטה הנ"ל, ואינני מתיימר לחשוב שיכולת קבלת ההחלטות שלי טובה יותר או שיש לי את כל המידע, אבל זו הדרך (הבריחה) הכי קלה - לזרוק כסף על הבעייה כאילו זה יעזור לבעייה להעלם.

הייתי רוצה כאזרח לראות את צה"ל המעז, החושב שני צעדים לפני האויב , צה"ל שגורם לטרוריסטי לחשוב פעמיים לפני הנחת מארב צלפים רק כי הם ישקשקו מפחד צלף ישראלי. לנקוט ביצירתיות שתוביל לסיטואציה שבה הצד השני נמצא במגננה. ו...התשובה שוב היא שזו הדרך הקלה ביותר - למגן, להתבצר, לגונן ולהתפלל לניסים שייקרו. הגיע הזמן להפוך את היוצרות מצד צה"ל. היכן שש מודיעין או חשש לפגועי צליפה צריך לשים כח ייעודי שיוכל לטפל באיום באופן מיידי.

שיחזירו את"גדוד העליה" וזהו הצלפים הרוסים שלנו ! שהם היו לפי הכתבה שראיתי היה שקט השתיקו את הצלפים!

גדוד עליה עבד בתוך קונסטלציה של מצב מסויים ודמויות מפתח מסויימות, שאיפשרו לו לפעול כפי שפעל. אם תקרא את הכתבה עליו שפורסמה כאן, תבין גם שאין הרבה סיכוי לראות את ה"צ'צ'נים" חוזרים לפעילות ברצועה כפי שעשו זאת בעבר.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ColMonty באה בעקבות המאמר שפורסם בעתונים על החלטה של משהב"ט למגן טרקטורים חקלאיים בעלות של 3 מליון שקלים. ברגע שקראתי המאמר הבנתי את גודל השבר הבטחוני, ופה זה לא עניין פוליטי אלא בטחוני גרידא. ההחלטה להקציב 3 מליון שקל היא של משהב"ט. סכום כזה ניתן להניח שאי אפשר כך סתם לשלוף. הנחת היסוד שלי היא שאנשי משהב"ט ישבו על המדוכה והחליטו להקצות את הסכום הזה לטובת מיגון מתוך מחשבה שזה מה שיצל חיי אדם. הבעיתיות בהחלטה הנ"ל, ואינני מתיימר לחשוב שיכולת קבלת ההחלטות שלי טובה יותר או שיש לי את כל המידע, אבל זו הדרך (הבריחה) הכי קלה - לזרוק כסף על הבעייה כאילו זה יעזור לבעייה להעלם. הייתי רוצה כאזרח לראות את צה"ל המעז, החושב שני צעדים לפני האויב , צה"ל שגורם לטרוריסטי לחשוב פעמיים לפני הנחת מארב צלפים רק כי הם ישקשקו מפחד צלף ישראלי. לנקוט ביצירתיות שתוביל לסיטואציה שבה הצד השני נמצא במגננה. ו...התשובה שוב היא שזו הדרך הקלה ביותר - למגן, להתבצר, לגונן ולהתפלל לניסים שייקרו. הגיע הזמן להפוך את היוצרות מצד צה"ל. היכן שש מודיעין או חשש לפגועי צליפה צריך לשים כח ייעודי שיוכל לטפל באיום באופן מיידי.

מישהו שכח או פשוט לא יודע את הסכומיםהאדירים שהושקעו בטרקטורים בעבר.
טרקטורי חזית הגוולן לפני ששת הימים (בעיקר אלו שעבדו בשטחים המפורזים)
כל משקי עמק הירדן ובית שאו בהתשה אחרי ששת הימים.
לעיתים נדמה לי שעיקר ההבדל בין חוטף עזה לעמק הירדן היו נקודותיים.
1. מרגע שזוהתה הבעיה כלא חד פעמית נחפרו תעלות קשר בכמויות ומיד בהמשכן החל מיקלוט וחדבי"ם.
2. עם שלם היה מאחורינו באמת לא רק בדיבורים. לא הרגשנו נטושים כמו שהם חשים היום (איום!)

התהייה שאתה מעלה מוזרה בעיני.

ראשית - וכפי שהערתי לעיל לא כל מה"שהיה" היה טוב יותר. זו סברה עממית שהיתה נפוצה גם בזמנו בשלהי מלחמת ההתשה, ולפני כן גם כן. בכל עת נוטים ה"זקנים" שבינינו לטעון ולהפיץ כי "פעם ידענו לטפל... וכו'. להד"ם. אמר פעם בן-גוריון ז"ל, (פחות או יותר) "אין מומחים למה שיש - מומחים יש רק למה שהיה....."

שנית - הערכות צלפי צה"ל בתעלה, בניגוד לסברתך במלחמת ההתשה לא פתרה שום בעייה. איש לא נבהל בצד שמנגד, איש לא הפסיד עדיין קרב או מלחמה בשל פעילות צליפה מדויקת. משני עברי התעלה.

שלישית - מיליון שקל הינו סכום קטן מאד יחסית להוצאות ביטחון אלו ואחרות. אני עצמי לא יודע לומר כיצד יספיק סכום כזה למיגון רציני של כלים אלה. בוודאי שאפר לטעון כי תקציב זה ייטב אם יוטה למערכות ומשימות שונות אחרות. אין סוף לטיעונים כאלה הן במגזר הבטחוני והן במגזר הציבורי וכיוב'. לא "זורקים" כאן כסף, ולא משליכים תקציבים לרוח. אכן נעשות טעיות, אכן קיימת לפעמים הרגשה ששקלים או דולרים יפתרו בעייה זו או אחרת אבל מבלי להכיר את העובדות שמאחורי ה"סיפור" רצוי להמנע מהנחות וולגריות כאלה.

נראה לי שמאחורי דבריך קיימת התמרמרות על חוסר היכולת לפתור בעייות בטחוניות מחד, ומאידך אתה שואף לאיזה "הוקוס פוקוס" מבצעי של השענות על מודיעין, על הצבת מארבים נקודתיים על "צעד לפני אויב" וכו'. המערכה הזאת הרבה יותר בעייתית. היא גם שונה מכל בחינה בבמערכות שלמראית עין נראות כיום דומות לה - עמק הירדן ומול גולן בשעתו (וגם שם לא היו לנו פתרונים חד משמעיים וטובים כפי שניתן לראות ב"מראה אחורית" של ההסטוריה).

מיגון עובדים המפעילים ציוד עבודה חקלאי - הינו אך שלב אחד במערכת. שלב חשוב ולפי התקציב הזה אף זול מדי !!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיקיטל התהייה שאתה מעלה מוזרה בעיני. ראשית - וכפי שהערתי לעיל לא כל מה"שהיה" היה טוב יותר. זו סברה עממית שהיתה נפוצה גם בזמנו בשלהי מלחמת ההתשה, ולפני כן גם כן. בכל עת נוטים ה"זקנים" שבינינו לטעון ולהפיץ כי "פעם ידענו לטפל... וכו'. להד"ם. אמר פעם בן-גוריון ז"ל, (פחות או יותר) "אין מומחים למה שיש - מומחים יש רק למה שהיה....." אילן מוסיף (בכחול) אתה מפרש אותי - לא אמרתי מה שהיה היה טוב יותר. (קראתי שנית מה שכתבתי בזכותך) נהפוך הוא תחילת ההתשה מוצאת אותנו ללא צלפים. מה שתארתי הוא את התגובה - ה"חברה המגויסת", היוזמה וחוסר הצורך בכסתוח ועו"ד צמוד. שנית - הערכות צלפי צה"ל בתעלה, בניגוד לסברתך במלחמת ההתשה לא פתרה שום בעייה. איש לא נבהל בצד שמנגד, איש לא הפסיד עדיין קרב או מלחמה בשל פעילות צליפה מדויקת. משני עברי התעלה. תתפלא כמה אני מסכים איתך - צלפים מעולם - אני חוזר מעולם לא הכריעו מלחמות (בד"כ היה הצלף נשקו של המגן) מה שכן עשו צלפים ביעילות זה : איתור צלפי אוייב וניטרולם = מניעה של נפגעים עתידית יצירת איום על מטרות נבחרות. גורם לאויב לפעול בזהירות ותחת לחץ. (בדיוק מה שהוא ניסה לעשות לך) יצירת מגע עם כוח חודר ממרחקים ארוכים =שוב מניעת נפגעים בקרבות מגע קצרי טווח. וכל האמור לעיל בתנאי שהמפקדים יודעים מה יכולות הצלף שלרשותם. שלישית - מיליון שקל הינו סכום קטן מאד יחסית להוצאות ביטחון אלו ואחרות. אני עצמי לא יודע לומר כיצד יספיק סכום כזה למיגון רציני של כלים אלה. בוודאי שאפר לטעון כי תקציב זה ייטב אם יוטה למערכות ומשימות שונות אחרות. אין סוף לטיעונים כאלה הן במגזר הבטחוני והן במגזר הציבורי וכיוב'. לא "זורקים" כאן כסף, ולא משליכים תקציבים לרוח. אכן נעשות טעיות, אכן קיימת לפעמים הרגשה ששקלים או דולרים יפתרו בעייה זו או אחרת אבל מבלי להכיר את העובדות שמאחורי ה"סיפור" רצוי להמנע מהנחות וולגריות כאלה. נראה לי שמאחורי דבריך קיימת התמרמרות על חוסר היכולת לפתור בעייות בטחוניות מחד, ומאידך אתה שואף לאיזה "הוקוס פוקוס" מבצעי של השענות על מודיעין, על הצבת מארבים נקודתיים על "צעד לפני אויב" וכו'. המערכה הזאת הרבה יותר בעייתית. היא גם שונה מכל בחינה בבמערכות שלמראית עין נראות כיום דומות לה - עמק הירדן ומול גולן בשעתו (וגם שם לא היו לנו פתרונים חד משמעיים וטובים כפי שניתן לראות ב"מראה אחורית" של ההסטוריה). שוב אני נאלץ לאמר לך שאתה מפרש אותי. בכל כוחי אנסה להמנע מגלישה לויכוח פוליטי. כלכלית כל סטודנט מתחיל לכלכלה יוכל ב דקות ספורות להכין לך עבודה ולהוכיח שה"ציונות" היא כשלון כלכלי. כל מה שניסיתי הוא להשוות בין אז כנער בקיבוץ אשדות יעקב (גם לנו היו נפגעים אזרחים בהתשה ואין מי שיעיד על כך טוב יותר מהמצבות בחלקה הצבאית - כך קברו אז אזרחים נפגעי פעולות איבה) ואח"כ כחבר המשק עד היום. לבין מה שקורה היום לישובים "חוטפי עזה". המחלמה היתה על כל דונם, ועל המשכת העבודה החקלאית עד הגבול עד קו המיים. איפה שויתרת בפועל הפסדת, זה היה נכון בהר הצופים(ספרו של עוזי נרקיס) זה היה נכון בחלקת האף של דה גול ליד תל קציר. וזה היה נכון באשדות יעקב על שפת הירמוך בואך נהריים. מה כן היה ? עם שלם היה מאחורינו וכך הרגשנו. הרגשנו שליחים של המדינה. את הנוער לקחו בחופשים לעורף לבילוי מאורגן ולא ע"י שועי עולם. היינו אורחי העיר ת"א ואורחים אישיים של טדי קולק בירושליים. וביקרנו בנמל אשדוד אצל פרץ (יהושוע) הוא גם אירגן פועלי נמל לבוא לסייע לנו בעבודות חקלאיות ובשמירה בלילות. שרים וחברי כנסת מכל הקשת הפוליטית ביקרו אותנו תדיר, וחיזקו אותנו כל אחד בדרכו. אלוף הפיקוד ומטהו היו בני בית בישובים. ידענו שאנו צריכים נשימה ארוכה, ושאין זבנג וגמרנו - מאידך לא "זרקו אותנו לכלבים". תל קציר היתה חפורה עוד בטרם ששת הימים. את אשדות יעקב חפרו עם תחילת ההתשה לאורך כל הדשאים נחפרו תעלות קשר (כמו במוצבים הישנים) של קשות ופח גלי. שהובילו למקלטים הקיימים. עד סוף 69 תחילת 70 כבר היו במשק מקלטים חדשים לפי הצורך שהוגדר ע"י מפקדת הגוש, ורוב הבתים כבר היו מצוידים בחדרי בטחון. כמו כן נוסף אגף בטחוני לחדר האוכל. כך היה בדגניות ובמעגן. בשער הגולן ובמסדה, ולאורך כל עמק הירדן עד טירת צבי. הטרקטורים מוגנו כדי שיוכלו לעמוד בפני צליפות ומיקושים. העבודה נמשכה. ומה קורה היום ?חשבון לכל גרוש... "לא נמגן עצמנו לדעת" ותחושה קשה של התושבים שהם לנפשם. מיגון עובדים המפעילים ציוד עבודה חקלאי - הינו אך שלב אחד במערכת. שלב חשוב ולפי התקציב הזה אף זול מדי !!

ראה - אין בינינו מחלוקת של ממש מבחינת תוכן הדברים. אבל כשאתה כותב:

" לגבי שחזור היצירתיות:
קודם כל צריכים להחליט שצריך.
אח"כ צריך לירות בכסת"ח ולתלות את הגאווה.
לגייס זקנים "שירביצו" תורה בצעירים.
לקבל את העובדה שלוקחים סיכונים ויתכן שיהיו אובדנים.
משך ההכשרה צריך להיות ראוי
וקיצורי הדרך טוב להם שיעלמו מן העולם.
אם רוצים השמיים הם הגבול...."

אין מנוס מלקבל את רוח הכתוב וכוונת ה"משורר" כדברי תוכחה המשווים מצב נוכחי למצב שהוא מתאר ושאותו הכיר בשנות מלחמת ההתשה. זוהי הבנת הנקרא הבסיסית ביותר וללא התפלפלות.

אני סבור שהבנתי היטב את דבריך וכאמור אני אף מסכים עמם. אלא שרוח ההשוואה לעבר היא היא שלא הניחה לי. ואגב בתגובתך לתגובתי המשכת להסביר ולתאר את שהיה בעמק (אני אתכם בכל לב!!) - אז אם לא לצורך השוואה, לצורך מה הבאת את התאור המעניין הזה...?

ברוח טובה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיקיטל ראה - אין בינינו מחלוקת של ממש מבחינת תוכן הדברים. אבל כשאתה כותב: " לגבי שחזור היצירתיות: קודם כל צריכים להחליט שצריך. אח"כ צריך לירות בכסת"ח ולתלות את הגאווה. לגייס זקנים "שירביצו" תורה בצעירים. לקבל את העובדה שלוקחים סיכונים ויתכן שיהיו אובדנים. משך ההכשרה צריך להיות ראוי וקיצורי הדרך טוב להם שיעלמו מן העולם. אם רוצים השמיים הם הגבול...." אין מנוס מלקבל את רוח הכתוב וכוונת ה"משורר" כדברי תוכחה המשווים מצב נוכחי למצב שהוא מתאר ושאותו הכיר בשנות מלחמת ההתשה. זוהי הבנת הנקרא הבסיסית ביותר וללא התפלפלות. אני סבור שהבנתי היטב את דבריך וכאמור אני אף מסכים עמם. אלא שרוח ההשוואה לעבר היא היא שלא הניחה לי. ואגב בתגובתך לתגובתי המשכת להסביר ולתאר את שהיה בעמק (אני אתכם בכל לב!!) - אז אם לא לצורך השוואה, לצורך מה הבאת את התאור המעניין הזה...? ברוח טובה.

ובאותה רוח טובה
כיוון שלנו הזקנים יש שריטה שעוד לא הצלחנו להסתגל לכך שהכל גלוי באינטרנט.
לא אכנס לפרטים.
יש לי שם (ולא כינוי אלמונימי) - אילן בן נון
אני חבר אשדות יעקב.
ומי שיודע, יודע גם מה אני יודע.
הייתי בתחום גם מספר ימים אחרי ההתשה.

אם וכאשר נכיר פנים אל פנים וכפוף למגבלות בטחון השדה,
יתכן שאשתף אותך בעוד כמה הגיגים ומספר עובדות.

המצב לא קטסטרופלי - אבל בהחלט אפשר יותר.

שיהיה לך המשך שבוע נעים.

אילן

ציטוט:

הייתי רוצה כאזרח לראות את צה"ל המעז, החושב שני צעדים לפני האויב , צה"ל שגורם לטרוריסטי לחשוב פעמיים לפני הנחת מארב צלפים רק כי הם ישקשקו מפחד צלף ישראלי. לנקוט ביצירתיות שתוביל לסיטואציה שבה הצד השני נמצא במגננה.

קח בחשבון שיש אי-סימטריה גדולה מאוד בין יורה ("צלף") פלסטיני, בעל מוטיבציה הגובלת בהתאבדות, שקל לאתר, לצייד ולאמן, והפועל בתוך אוכלוסיה אוהדת, לבין כוח הצלפים הישראלי החושש מאבדות (ובצדק!) שאמור להרתיע אותו עד שקשוק- תוך פעולה בשטח אויב, בהגנה על אזורים חקלאיים ידועים וקבועים.
אם כבר, קל יותר לבנות הרתעה כזו ע"י תקיפת בכירי החמאס מאשר ע"י איתור "צלפים" פלסטיניים.

סליחה, יש לי השגות עמוקות אודות מטרת הפעלת הכוח הצבאי שלנו.
מי שרצונו לפעול נגד ישראל חזק (או סתם לשם ג'האד נגד הכופרים היהודים) עד כדי נקיטת התקפות התאבדות או נכונות למות בקרב לפחות, אין לי כל עניין להרתיעו. במה אוכל לאיים עליו? שהוא ימות?

לפי הגיון זה, את הפעולות הצבאיות יש לתכנן לאור שיקולי הישגים מוחשיים. תכנית לפעולה שתשיג משהו בכיוון של ביטול האיום על האזרחים. משהו קטן בחלק מן הפעולות, ומשהו גדול ואפילו מכריע בחלק אחר.

אם מארבי צלפים או פעולות צליפה מצידנו יקטינו את סד"כ היורים המנוסים בצד השני, התקדמתי במשהו.
אם פעולות כאלה ידחקו את מניחי המטענים ויורי המרגמות הרחק לעומק השטחים המאוכלסים, זו התקדמות נוספת.
אם בהסרת האיום לאורך הגדר נאפשר גמישות טקטית או טכנית לכוחות הקרקעיים בכניסות לתוך עזה לצורך פעולות שיקטינו את יכולות השיגור של העזתים, זה שיפור גדול נוסף וכן הלאה.

יש לי עוד חמישה אחים ואחיות (ובן), אם אני נהרג במילואים במסגרת פעולה שפוגעת בצורה מוחשית ביכולת של העזתים להזיק למשפחה שלי, אני מרגיש טוב עם זה. (אפילו שאמא שלי לא).ושלא יובן מזה שאני מוכן לבזבז את עצמי על משהו קטן ולא חשוב.
רק על דברים מועילים.מאוד.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

https://images.hollis.harvard.edu/p...VIAJPCDISUN2295

הזוי ככל שיישמע, המאוזר הענתיקה מתקופת מלחמת העולם השניה היה נשק הצלפים הכמעט יחיד של צה"ל החל משנת 1948 ועד סוף שנות ה-70(!) אז הוחלף ע"י M-14.

בתחילת דרכו של צה"ל השתמשו הצלפים הן ברובי K98 והן ברובי לי אנפילד מס' 4 סימן 1, שהוצאו משימוש לאחר מלחמת העצמאות. בסוף שנות ה-50 החלה כניסת רובה FN FAL לשימוש לוחמי החי"ר, והרובים שהוצאו משימוש הועברו לשימוש הצלפים וכן לשימוש עורפי ע"י צה"ל והג"א (חלקם הוסבו לקליבר 0.22 עבור חניכי גדנ"ע). אז גם נעשה יישור קו בכל הנוגע לדגם הצלפים: הנשק הוסב מקליבר 7.92 מ"מ גרמני המקורי ל-7.62 נאט"ו הנפוץ בצה"ל, הותקנו עליו טלסקופ Wild x4 ותמוכת לחי תקנית, ובמקרים נדירים גם דורגלים.

לאחר הוצאתם משימוש צה"ל, הועברו הכלים הנותרים לידי צלפי המשמר האזרחי. אותם צלפים קיבלו יד חופשית לתחזק ולשדרג את הרובה ככל העולה על רוחם (במגבלות ההיגיון). כלים אלו היו נפוצים עד לפני עשור או קצת יותר ואז די נעלמו מהנוף. כיום נשארו רק בודדים מדגם זה בשימוש.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

״הזוי״ ביחס לתשומת הלב שהצליפה מקובלת כיום- סביר בהחלט לרמה הטכנית ולחשיבות המבצעית (הנמוכה) של הצליפה אז.
הרי התפיסה אז היתה שאם יש בגיזרה ״צלף״ ירדני או מצרי- יבואו בלילה צנחנים ויתקפו את הבסיס הסמוך.
וטכנית- האם ה- m14 חודר או מדויק יותר מהמאוזר? להבנתי, היתרון של ה-m14 על קודמו הוא פשוט בכך שהתרמיל קצר יותר, בגלל שיפורי אבקת שריפה (וכמובן, שהוא -במקור- אוטומטי).

שיא השירות בחי״ר הישראלי שייך לדעתי למרגמה 52 מ״מ; את הכלי שהחזקתי ב-94׳ ותיק מלחמת העצמאות היה מזהה מיד.

אגב, איך הסבו את הקליבר מ- 7.92 ל-7.62? אני מניח ששינו את הבריח, אבל מה לגבי הקנה? מן הסתם לא הצרו אותו.. האם החליפו את הקנים? נשמע מוזר-אם החלפת קנה ובריח, מה נשאר מהרובה המקורי?

לפי רוברט בול, הוחלפו גם הקנים אבל לא כל הרובים הוסבו.
מבחינת התחמושת, אני לא מצאתי משהו בקוטר 7.92 מאוחר ל 1958.
יכול להיות שעדיין יצרו ואני עדיין לא מצאתי.

השאלה גם אילו רובי צלפים היו זמינים ב1970 לרכישה ותפעול?
יכול להיות שזה גם אחד השיקולים להסב את המאוזר לרובה צלפים.


אסף

מן הסתם, ה- M14 היה זמין לרכישה גם בשנות ה-60'.
אולי אפשר היה להסב את האפ-אן לקליעה? הוא בן דורו של ה-M14.
אני מניח שכפי שרכשו מטוסים, רובים, מקלעים, טנקים, צוללות, משחתות וסטי״לים- אפשר היה לרכוש רוביי קליעה חדשים או משומשים; אלא שצה״ל לא דרש זאת.

נושא רובי השלל בכלל, הצלפים בפרט וההסבה מ 92 ל 62 מוזכר בספר חיל החימוש, הזמין לקריאה וכן במקומות אחרים. רוב"צ דרגונוב נפלו לראשונה לידי צה"ל במלחמת יוה"כ (מגדודי הקומנדו והצנחנים הסורים שנלחמו בחרמון) ולאחר מכן גם במבצעי ליטני ושל"ג ובוודאי שיכלו להחליף ולו חלקית את הרובים העתיקים.

רגע, סרן אלוקים רשף? מה?
אין מצב שמשרד הפנים אישר לרשום מישהו בשם כזה.

כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)

עכשיו אפשר היה לראות בטלביזה של חמאס איך קבוצת הפקודות עם האלוף בראשם סוקרים את גבול. כל הקצינים נושאים דרגות ומשקיפים על עזה.
לפחות היו מורידים את הדרגות (אף אחד לא ייקח אותם מהם, הם זכו ביושר)
פשוט זילזול באויב ושאננות מיותרת

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מתי יודעים כי הניקוז ברחוב אינו תקין...? כשיורד גשם.
מתי יודעים כי חומרים כימיים באוויר אינם טובים לבריאות....? כשחולים בסרטן.
מתי יודעים כי לא טוב להיחשף לאויב...? כשיש נפגעים.
[ואני צריך אולי להתנצל שהתרחקתי מ-'צבא ובטחון', ועשיתי זאת גם משום כי אני חושב כי התעלמות מדברים ש'אינם שייכים' לצבא ובטחון,ושייכים לגישתנו, לא עושים טוב ליכולותינו לשפר בצבא].

זה לא חדש ולא מעכשיו,
עד לקורנט הראשון שיגיע.

מאמין קל


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight