כתבה מהארץ על מפקדת כוחות מיוחדים SOCOM
המבצע הגדול הבא
כיצד מתכונן צבא ארה"ב לפעולה אפשרית באיראן? ביקור נדיר בבסיס מפקדות הכוחות המיוחדים בפלורידה
אמיר אורן
כלי הטיס המוזר וי-22 שהמריא שלשום מבסיס חיל האוויר האמריקאי מקדיל, על שפת מפרץ טמפה שבחוף המערבי של פלורידה, היטיב להדגים טיסה מהפכת מעיים אך מצילת חיים. עיתונאים זרים, בהם גם עיתונאי ישראלי, הוזמנו השבוע להצצה נדירה במקדיל, בסיס הבית של שתי מפקדות אמריקאיות חשובות: "סוקום" של הכוחות המיוחדים ו"סנטקום" של איראן, עיראק, סוריה, לבנון, אפגניסטאן, מצרים, ירדן ועוד. אלה מפקדות שאוהבות להישאר סמויות מהעין, אך לעתים רחוקות נחשף בהן פן של "החסוי הגלוי", כדי להדגיש את שיתוף הפעולה עם כמעט 80 מדינות.
הנכונות להכניס ישראלים לסנטקום חדשה למדי. עד למלחמת עיראק 2003 סירבו בסנטקום לכל מגע ישיר עם ישראלים. דן שומרון, בביקורו במקדיל כרמטכ"ל ב-1989 ביקר רק בסוקום; אסור היה לו לחצות את הגדר לסנטקום, פן נוכחותו של קצין ישראלי תיוודע לסעודים ולאחרים ותחריד אותם. בשנים האחרונות האמריקאים מעזים יותר. אולי נמאס להם להתחנף לסעודים, הזקוקים להגנתם, אך הקשר שהתהדק עדיין אינו פומבי. ישראלי המשוחח בגלוי עם מפקד הכוחות המיוחדים של סנטקום עדיין אינו עניין שכיח.
וי-22 הוא מטוסוק, חצי מטוס - חצי מסוק. הוא ממריא ונוחת ומרחף כמסוק, ישר ולאט, אך דוהר ופונה במהירות ובגמישות של מטוס. היושבים בתוכו, ליד הכבש האחורי הנשאר פתוח בעת הטיסה, עשויים לדמות שהם בבטנו של מסוק תובלה מוכר, "יסעור", אבל רק עד שהטייס מדגים את ביצועי הכלי. ב-400 קילומטר לשעה אפשר לשלוף טייס נוטש לפני שרודפיו מגיעים אליו, להסתלק נמוך או גבוה, ללב ים או לאיגוף גדול ביבשה, וגם להחדיר כוחות פשיטה, רכובים על טרקטורונים, ולהוציא אותם, לפני שיבחינו בהם.
לא מדובר בעניין זול. מחיר כל אחד מששת הכלים בטייסת הכוחות המיוחדים כ-85 מיליון דולר, כנראה מעבר להישג ידו של צה"ל. אבל אילו היה לחיל האוויר כלי כזה ביום צניחתו של רון ארד בלבנון, תג המחיר היה הופך אולי לעניין זניח.
למטה, בתצוגה הנייחת של הכוחות המיוחדים, בלטו פריטים נוספים, כגון כלי שיט של הקומנדו הימי ומטוס הלוחמה הפסיכולוגית "קומנדו סולו" - אולפן שידור בתוך מטוס "קרנף", הרקולס. את ישראל עשויה לעניין גרסה אחרת, מהפכנית יותר, שנמצאת עדיין בפיתוח, של אותו קרנף: מטוס שיישא תותח לייזר טקטי לפגיעה ממוקדת (למשל, בטרוריסט מוקף אזרחים) ממרחק קילומטרים, מחוץ לטווח הרעש העלול לגלות אותו ומהטילים שיאיימו להפיל אותו. אבל המטוסוק וי-22 בלט מעל כולם. לא רק מפני שבטוסו לאורך המפרץ אפשר היה לראות ממנו את האולם שעמד לארח בתוך שעות את ברק אובמה. וי-22 מייצג את הנחישות האמריקאית שלא לחזור עוד על הביזיון של מבצע הנפל לחילוץ בני הערובה מהשגרירות בטהראן, באפריל 1980.
בין אובמה למקיין
הדברים קשורים זה בזה. בעקבות הכישלון ההוא, הזכור כ"דזרט 1" (שמו של מנחת ביניים במדבר האיראני שהיה לאתר התנגשות קטלנית בין מטוס תובלה למסוק וגרם לביטול המבצע), המליצה ועדת חקירה על הקמת פיקוד משולב, בין-זרועי, לכוחות המיוחדים: לא עוד חיבור אקראי של סיירת מזרוע היבשה, מסוקים מהמארינס, ספינות מחיל הים ותדלוק מחיל האוויר. בפנטגון לא אהבו את ההמלצה וניסו להתעלם ממנה. הקונגרס כעס וכפה בחקיקה את הקמת הפיקוד, "סוקום", בראשות גנרל בעל ארבעה כוכבים.
לרשות הפיקוד עומדים כיום כ-50 אלף חיילים ותקציב שנתי של שבעה מיליארד דולר. קצין בכיר בסוקום, המכיר היטב יחידות-אחיות בצה"ל, אמר שלשום שאינו מבין מדוע טרם התממשה בישראל הכוונה המוצהרת לכונן פיקוד שכזה.
מפקד סוקום, אדמירל אריק אולסון, שביקר באחרונה בישראל, הוא ראשון קציני הקומנדו הימי בתפקיד. קדמו לו קציני אוויר ויבשה. לפנים היה מפקד "צוות 6" של הקומנדו הימי, שהתמחה בלחימה בטרור. השבוע הוא אמר שמאז 11 בספטמבר 2001 השתנתה תפישת הלחימה בטרור: לא עוד המתנה לפיגוע-מיקוח ושחרור בני ערובה, או מרדף אחר מבוקשים - אלא מלחמה ממושכת, מתמדת ומפרכת ברחבי תבל נגד ארגונים כדוגמת אל-קאעדה. גנרל מפקודיו של אולסון העז לסייר על גבול הבעת הדעה על מערכת הבחירות: האינטרסים האסטרטגיים קבועים למדי, וחזקה על הממשל הבא שלאחר שילמד אותם, ויקבע את מדיניותו בהתאם להם.
במלים אחרות, שאותן הקצינים האמריקאים הממושמעים לא יאמרו, מבצע באיראן בהחלט הולך ונרקם, יהיה הנשיא הבא אשר יהיה. העילה יכולה להיות ההתגרענות, האמורה להבשיל בתחילת העשור, או העזרה לאויבי האמריקאים בעיראק, באפגניסטאן, בלבנון ובעזה. תוצאות הבחירות לנשיאות יכולות להשפיע על הגדרת המשימה ועל העיתוי יותר מאשר על עצם ההחלטה.
כשסיים אולסון לשוחח עם עיתונאים, במרכז הכנסים של טאמפה, עמד אובמה לפתוח בנאומו באולם סמוך, מעבר לכביש. לאירוע של אולסון, מותר לנחש, התייצבו רק מעטים מתומכי אובמה. למעשה, לעשרות רבות מאורחי "השבוע הבינלאומי של הכוחות המיוחדים" אין כלל זכות הצבעה. מדובר בנציגי עשרות צבאות, בהם אלוף משנה ושני קצינים נוספים מצה"ל, וגם ידידים קרובים, כמו ראש אגף המבצעים בצבא רומניה, גנרל יאן-אורל סטנציו, לשעבר הנספח הצבאי בתל אביב ומי שנושא בתיקו תצלום מהפיגוע שממנו ניצל יחד עם בנו, בקפה "אפרופו" ב-1997. לסטנציו ברור מהו טרור ואיזו מלחמה יש לנהל נגדו.
תושבי פלורידה, עד כמה שניתן לפענח את השקפתם, נוטים להשתייך לאסכולה שאינה תולה תקוות רבות בהצלחת ההידברות עם אויבותיה של ארה"ב ובראשן איראן. כמו ב-2000, כשהיטתה את הכף לטובת ג'ורג' בוש, צפוי לפלורידה בנובמבר השנה תפקיד מרכזי. לפי האומדנים העכשוויים, בלי 27 קולותיה יתקשו הדמוקרטים להשיג רוב בחבר הבוחרים. ג'ון מקיין אהוד מאוד בפלורידה, שבה יש לא מעט אנשי צבא, בעבר ובהווה. למעט פיקוד אירופה, יוקום, הנמצא בגרמניה, ביבשת שעליה הוא מופקד, כל שאר תשעת הפיקודים האמריקאים שוכנים בארה"ב, ומהם שלושה בפלורידה. בנוסף, פלורידה שורצת עוד בסיסי אוויר, ים ויבשה לרוב, ומי שהגיעו אליהם לקראת סוף שירותם מרבים להשתקע בסביבתם אחרי פרישה.
בעלי הטורים ב"ניו יורק טיימס" רוצים אובמה, אבל קוראי "סנט פיטרסבורג טיימס" ו"טאמפה טריביון" מעדיפים מקיין. כמו אובמה, גם המועמד הרפובליקאי בא השבוע לפלורידה. מקיין הכריז שאובמה, המדבר גבוהה-גבוהה על נכונות לשבת לשיחות עם מחמוד אחמדינג'אד הוא "פזיז", כי דיבורים לא ישכנעו את איראן, הלהוטה להשמיד את ישראל ו"אחראית למות אמריקאים אמיצים", לחדול מחתירתה לנשק גרעיני.
המסקנה המתבקשת היא שניצחון של מקיין ירגיע את בוש. הנשיא היוצא יוכל לסמוך על יורשו שימשיך במאבק נגד איראן מאותה נקודה. מורשת בוש, שבועת עקירתה של הסכנה האיראנית, תוכל להמתין למימוש אצל מקיין. לא כן הדבר אם אובמה ינצח. בוש עשוי להחליט, מתוקף חובתו, סמכותו ואחריותו עד לרגע העברת התפקיד ב-20 בינואר 2009, שעליו למהר ולפעול. סביר שהנימוק לכך לא יהיה הגרעין האיראני - עניין חמור ואף גורלי אך לא בהול לציבור האמריקאי - אלא הטרור בעיראק.
לצאת מהמסגרת
בחדר האוכל של מועדון הקצינים בבסיס מקדיל יכול אולסון לפגוש את שכנו מסנטקום. בקרוב, בעקבות השימוע בקונגרס אתמול, יהיה זה גנרל דייוויד פטראוס. אולסון ופטראוס יוכלו לרכל על שיבוצים בפנטגון, אבל גם לסכם ביניהם סידור עבודה באיראן, באחריות סוקום, שיפחית קצת מהעומס על פטראוס בשתי החזיתות הפעילות שלו, בעיראק ובאפגניסטאן. לפעולה נגד מחנות האימונים של משמרות המהפכה ("כוח אל-קודס") שמעבר לגבול האיראני, תומכי הלחימה של הארגונים ההורגים באמריקאים בעיראק, די יהיה בכוחות סוקום. 8,000 מחיילי הפיקוד מוצבים בעיראק ובאפגניסטאן. במרכזם הכוחות המיוחדים של זרוע היבשה, המאורגנים בארבעה אגדים, כשבכל אגד 52 צוותים של תריסר לוחמים. צוותים אלה יוכלו לפעול גם נגד התשתית הגרעינית האיראנית, בנפרד או בתיאום עם תקיפות הטילים והמפציצים של הפיקוד האסטרטגי, סטראטקום.
אחד מקציני סוקום ציין שההבדל בין "סיור מיוחד" (חדירה מודיעינית סמויה ליעד, בלי שהיריב יבחין בכך גם לאחר צאת הכוח) ל"פעולה ישירה" הוא רק בכך שבפעולה ישירה החדירה בדממה הופכת לרועשת ולאלימה. אפשר להסיק מכך שהאיסוף המודיעיני הסמוי של תקופות השגרה, בהעדר כוננות חריגה סביב יעדי הגרעין האיראני, יתווה את הדרך להתגנבות שקטה לקראת התקפה רועמת.
האמריקאים לא יניחו לאיראנים להמשיך באין מפריע להרוג בחייליהם, לזנב בכוחות האמורים לפנות בהדרגה את עיראק בשנים הקרובות, לשלוט במפרץ ובנפט המתייקר ולסכסך בלבנון וברשות הפלשתינית. במטה סוקום התגאו שלשום ביכולתם של אנשי הפיקוד לרתק כוחות אויב גדולים בהרבה באמצעות קשר עם כוחות מקומיים - הברית הצפונית באפגניסטאן והכורדים בצפון עיראק. המקבילה באיראן יכול להיות ארגון המבוסס על שיוך עדתי שונה (המיעוט האזרי הגדול), או כוח משמעותי ומתמרד בצבא הסדיר, המסתייג ממשמרות המהפכה ומהמשטר הדתי. כך או כך, צפויה מלחמת בריתות: האמריקאים, הישראלים ואולי כוחות מיוחדים נוספים (פולנים, אוסטרלים, בריטים) נגד איראן, חיזבאללה, חמאס ואל-קאעדה. להוצאת סוריה מברית זו יכולה להיות חשיבות רבה למחיר ההתנגשות, אם כי לא לתוצאתה.
השאלה המרחפת מעל לכוחות המיוחדים האמריקאים היא האם הם באמת גמישים. האם הם מסוגלים לאלתר ולצאת מחוץ מהמסגרת המרובעת של ארצם וצבאם. זו ששר ההגנה שלה, רוברט גייטס, שהתארח אור לאתמול אצל הכוחות המיוחדים, סיפר איך בהיותו ראש הסי-איי-אי ב-1992 התקנא בהשקעות הישראליות בכלי טיס בלתי מאוישים וביקש מחיל האוויר לסייע לסוכנות הביון במימון הפיתוח, אך נענה בסירוב משום שהטייסים רצו רק בכלים עם תפקידים לצוותי אוויר.
בסיס מקדיל, טמפה, פלורידה
בשולי הדברים - בפורום התקיימו כל מיני דיונים בעניין הקמת מפקדת הכוחות המיוחדים בישראל. האם השתנו משהו בעניין? האם באמ"ץ יש מחשבות בכיוון הזה?
הערה 2 - בספר "קורי העכביש" ראיתי שגם ימ"מ פעלה כנגד המוצבים של חיזבאללה על הגבול, בימים הראשונים של המלחמה, שאז הפעילות התנהלה בצורה של פשיטות. האם מישהו מכיר זאת? האם זה תפקידה של ימ"מ? האם זה לא מצביע על הצורך להקים מפקדה מאוחדת לעניין? כמו כן הסיפור של פשיטה על בעל בק (מבצע "חד וחלק") - מי שפיקד על הזירה היה מח"א שהידע שלו במבצעים מיוחדים לא רחב מדי.....
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
|