15-05-2008, 16:20
|
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
|
|
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
|
|
ראשית אתה צודק
לא הייתי מייחס לתוכניות הללו חשיבות מיוחדת. כפי שמצויין בבירור, שניים משרטוטי הכלי פורסמו ב-1944 בכתב העת התעמולתי "סיגנל" ולכן ייתכן שמדובר בתוכנית שנוצרה לצרכים תעמולתיים, או לחלופין כקונספט שנפסל בשלב מוקדם והפך לכלי תעמולה.
שנית, פלטות הבזוקה של הטנקים הכבדים הגרמניים היו שונות מאלה שקדמו להן בכך שסיפקו גם הגנה קינטית ולא רק נגד מטען חלול. הפלטות שהורכבו על הסימן III ועל רק"ם אחר היו דקות בהרבה.
בתצלום הבא ניתן לראות את עובי הפלטות של המאוס
בשרטוטים שראיתי בעבר עולה שהפלטות היו מוצקות ולא חלולות, כמו שהיו למשל פלטות המיגון המושפרות של המרכבות 1 ו-2 בזמנו (אלו שקדמו לפלטות הריקאטיביות).
פלטות דומות תוכננו גם עבור ה-T-28 האמריקאי - עוד טנק סופר-כבד כושל.
לגבי תהייתו של אלעד, ההסבר להשקעה הגרמנית הרבה בטנקים לא שמישים נבע בראש ובראשונה ממרחב הפעולה הגדול שניתן בגרמניה למהנדסים ולמתכננים של רק"ם. כתוצאה מכך בוזבזו משאבים רבים על פרוייקטי קונספט וטכנולוגיה מתקדמת בשעה שמעט מחשבה הוקדשה לבעיות ייצור, עלות ושמישות. האשמה היתה בראש ובראשונה של אגף החימוש של צבא היבשה, אשר נכשל בניהול פרוייקטי הפיתוח השונים ובניהול סדרי העדיפויות.
במקרים רבים הברקה טכנולוגית קיבלה עדיפות על פשטות מכנית וקלות ייצור.
מעבר לכך, בצמרת הגרמנית היתה נטיה להתלהב ממתכננים "כוכבים" למיניהם.
הדוגמא הקלאסית לכל התופעות הללו הוא פורשה והטנקים שלו.
|