מהי המנה הכי ישראלית?

יום שני 05 במאי 2008 16:59 מאת: תיקי גולן, עכבר העיר תל אביב

קישור לכתבה: http://www.mouse.co.il/articles_ite...209&ObjId=22863
מברבוניות ועד משה בתיבה - 60 שפים ומסעדנים בוחרים את המנה הכי ישראלית ב-60 שנות קולינריה



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.mouse.co.il/UploadedImages/mana%20israelit%20b%20copy%5B1%5D.jpg]


שאול בן אדרת (קימל): ברבוניות
"כי זה הכי ישראלי והכי כיף לאכול אותם. יש לנו בארץ ברבוניות בשפע, גם במסעדות יוקרה וגם במסעדות פשוטות. פלאפל ושניצל ועוף זה שטויות, אם היו אומרים לי לבחור דג ישראלי לא הייתי בוחר מושט ולא קרפיון, אלא רק ברבוניות".

ירון קסטנבוים (פוד ארט): צמר גפן סוכר
"יש לי הרגשה שאנחנו תפסנו על המנה הזאת בלעדיות, וגם כמה אפשר להגיד חומוס - שזה בכלל לא שלנו אלא של הערבים. אני בעד צמר גפן סוכר!".

יורם ניצן (מול ים): שקשוקה
"כי אין את זה לאף אחד, אנחנו המצאנו את זה, וגם אף אחד אחר חוץ מאיתנו לא אוהב את זה".

אלעד הרוש (בוחא): קבב
"אני בודק מסעדות לפי הקבב שלהן. קבב זה הכי ישראלי, כי כל אחד מנסה לתת את הקבב שלו.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mback.stg.netcraft.co.il/UploadedImages/food-1.jpg]


לאון אלקלעי (טוני וספה, שניצרייה): חומוס
"המנה שלוקחת בגדול היא החומוס, כי אני לא מכיר הרבה ישראלים שלא אוכלים חומוס - לא חשוב מה הגודל שלהם או העובי שלהם. זה המאכל שניכסנו לעצמנו ב-60 שנות מדינת ישראל. המדינה עדיין צעירה מלמצוא לה מנה משלה, ולכן אימצה דברים שיש להם שורשים ממדינות קיבוץ גלויות, ובינתיים אנחנו כולנו מסתדרים עם החומוס. בחומוס כבר נהיינו מומחים, אנחנו יודעים להתווכח מי החומוסיות הטובות, וכבר יש לנו גאוות יחידה בחומוסייה שלנו ולעולם לא נאכל בחומוסייה האחרת. זה מכובד בשביל חומוס. המנה הזאת, כמה שהיא בנאלית, היא עשתה את זה".

אופיר וידבסקי (לוקה): סביח
"כי אני גדלתי ברמת גן והמנה שלי היתה הסביח - אבל הסביח האמיתי, לא עובד. הסביח האמיתי היה ברחוב עוזיאל ברמת גן, ליד התחנה הסופית של קו 67. היה שם איש שקראו לו סביח והיתה לו קנטינה שבה האכיל את נהגי האוטובוס. אני הפולני הכי עירקי שיש, כי גדלתי על הסביח שלו".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mback.stg.netcraft.co.il/UploadedImages/food-2.jpg]


צחי בוקששתר (בלאק בר אנד בורגר): שניצל בפיתה
"כי זה יכול לקרות רק בישראל - אוכל אירופי בגרסה שלנו. לדעתי הגרסה הזאת יותר טעימה מהשניצל של האוסטרים".

איתמר דוידוב (בעלי מעדניית טרס פזוס): חומוס
"כי יש הרבה. זאת מנה מקומית, מזינה ומיוצרת פה כבר אלפי שנה".

שחף שבתאי (מינה טומיי): משה בתיבה
"כי אכלתי את זה כל יום בקיבוץ, וזו המנה הכי היסטורית שלנו, ואם אוכלים את זה עם קטשופ אז זה בכלל ישראלי".

הנס ברטלה (גאיה): פלאפל
"אני הגעתי לארץ בשנת 67', ומאז אני אוכל פלאפל. עוד באותו הלילה שבו הגעתי לתל אביב לקחו אותי לאכול פלאפל בבן יהודה. מאז זה רק משתפר כל הזמן".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mback.stg.netcraft.co.il/UploadedImages/food-3.jpg]


אורית פרי (אוריתה): חציל בלאדי
"עם רוטב נענע וטחינה וקצת בשר טחון עם צנוברים. זה הכי מסתדר לי בראש עם ישראליות".

מנה שטרום (רדיו רוסקו): פיצה פיתה
"לפני שידעתי מה זה פיצה, אמא שלי היתה עושה את זה עם גבינה צהובה. עד היום אני בטוח שמיליוני ישראלים ממשיכים לעשות פיצה על פיתה".

ארז קומורובסקי (לחם ארז): שקשוקה
"כי יש בזה עגבניות ויש בזה שמן זית ופלפל חריף ולפעמים כוסברה, יש בזה גם חלמון של ביצה שנראה כמו שמש, וזה בדיוק כל המטבח שלנו - הצהוב הזה של השמש זה הכי בוקר ישראלי".

עמיר אילן (הדסון): קרם בוואריה
"כי כשהיה פה מדבר ולא היו פה קינוחים, לקחנו חומר מילוי גרמני לעוגות ועשינו מזה קרם בוואריה. זה צלח את כל המלחמות ואת כל השנים, והיום אני לא יודע אם יש מישהו שלא מכיר אותו - החל במסעדות ערביות וכלה במסעדות פועלים".

אייל לביא (רוקח 73): שניצל ופירה
"זה המאכל הכי בייסיק ושורשי שעליו גדלנו בתור ילדים. כשהייתי בטיול בבוליביה הגישו שניצל במסעדה של הישראלים, וגם בתאילנד במסעדה הישראלית יש שניצל".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mback.stg.netcraft.co.il/UploadedImages/food-11.jpg]


מיקי שמו (Shemo קונדיטוריה): כדורי שוקולד
"כי הם היו בכל הבתים, ובשנים האחרונות השתדרגו לטראפלס. זה לא משהו שלקחנו ממטבח אחר. ובכלל, כל מה שקשור לשוקולד הישראלים הכי אוהבים, ועד היום כדור השוקולד הוא אחד מהדברים הכי ישראלים שיש".

אבי קונפורטי (צפרה, זוזוברה, מוזס): אין מנה כזאת
"אין שום מנה שהיא ישראלית, וכל דבר הוא לא משהו שצמח פה, מהאדמה שלנו, ולכן לא יכול להיות ישראלי - לא פלאפל ולא שווארמה, אין פה שום דבר ישראלי. אבל בכל זאת מה זאת מנה ישראלית? נגיד עופאלפאל, שזה נתחי עוף מצופים פלאפל. לא ציפית שאגיד חציל בטחינה, נכון?".

אנטוניו מנסה (אלי אולי): חומוס, צ'יפס וסלט
"כי בכל שיפודייה מצויה אפשר למצוא את זה".

אבי ביטון (אדורה): קומבינציות
"בעיני אין דבר כזה אוכל ישראלי, יש קומבינציות. אם שניצל זה וינאי ופסטה זה איטלקי אז פסטה ושניצל זה ישראלי. אנחנו כל כך צעירים, רק בני 60, ועוד לא גיבשנו לנו דעה קולינרית. פלאפל זה לא באמת ישראלי, אבל מוקפץ בבגט זה ישראלי, כי רק בארץ אוכלים את זה ככה".

אביב משה (מסה): אוכל רחוב
"אני איש של אוכל רחוב, אז בהחלט שווארמה, פלאפל וסביח הן המנות הכי ישראליות בעיני".

איילת אור (OM): שניצל, פלאפל ושקשוקה
"זה הבסיס של האוכל שלנו, למרות שהיום אפשר להגיד גם סביצ'ה באותה מידה, אבל שלושת אלה הם דברים שלא עוברים".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mback.stg.netcraft.co.il/UploadedImages/food-4.jpg]


ישראל אהרוני (ין ינג): פיתה רב תרבותית
"פיתה (ערבית), עם שניצל (וינאי), עם טחינה (לבנונית), עם קצת חצילים מטוגנים (יווניים), עם קצת סלט טורקי (טורקי), עם קצת סחוג (תימני) ועם קצת צ'יפס (צרפתי) - ואם אוכל משקף את פרצופו של עם, אני חושב שהפיתה הרב תרבותית הזאת משקפת אותנו במדויק, וגם בשל העובדה שאין אף חך אנושי שיכול לצלוח את כל טווח הטעמים הזה בבת יחד".

בשארה חינאווי (בעלי מעדניות חינאווי): קבב
"כי זה הכי טעים ורוב הישראלים חולים על זה. יכול להיות שזה לא ישראלי, אבל זה כבר נהיה ישראלי מרוב שהישראלים אוהבים אותו".

בינו גבסו (ד"ר שקשוקה): שווארמה
"כי זה המאכל הכי נפוץ וכולם אוהבים את זה. זה כיף לאכול שווארמה בפיתה, ואני תמיד מעדיף שווארמה על חומוס או פלאפל".

גיא פרץ (אורו): פלאפל
"מרוב שחשבתי שהוא ישראלי, בחרתי להכין פלאפל משודרג בתחרות בישול בחו"ל, שבה כל אחד היה צריך להכין מנה מארץ המוצא שלו, ואז פתאום גיליתי שהשף המצרי גם מכין פלאפל. אני בוחר בפלאפל, אפילו שהוא לא כל כך שלנו".

דניאל זך (כרמלה בנחלה): קומבינציה של חצילים וטחינה
"כי זה מה שאתה רואה היום בכל המסעדות. חציל וטחינה הפכו להיות הלחם והחמאה של המטבח הישראלי, אין תפריט בלעדיהם".

דודו אוטמזגין (קונדיטוריות דודו אוטמזגין): עוגות שמרים
"אני חושב שכל הקולקציה של עוגות שמרים זו המצאה של הישראלים, לא עוגת השמרים עצמה אלא ההתפתחות בנושא הזה".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mback.stg.netcraft.co.il/UploadedImages/food-5.jpg]


דודי שיק (לשעבר בבלה): טוסט עם חמאה, אבוקדו ומלח
"כי אבוקדו זה מפה, ואין עוד בעולם כמו טוסט עם הרבה חמאה ואבוקדו וגם הרבה מלח למעלה".

חוסאם עבאס (אל באבור): צלעות כבש
"כי זו המנה שכולם אוהבים. זו מנה פשוטה וטעימה שכל אחד יכול לעשות ואפשר להשיג אותה בכל מקום".

ניר צוק (קורדליה): סלט ערבי
"אין בן אדם אחד במדינה שלא מת על סלט ערבי. הוא הדבר המושלם לפתוח איתו את היום והדבר המושלם שהולך ליד כל מנה".

חנן עזרן (לחם ארז הרצליה): חצילים
"נראה לי שזה משהו שכבר אפשר להגדיר אותו כירק הלאומי שלנו. יש משהו באקלקטיות של החציל, כי כל אחד הביא לפה את החציל שלו: יש חציל רומני, חציל מרוקאי וחציל עירקי בסביח. אין היום מסעדה בארץ שאין לה מנת חציל".

רועי סופר (לשעבר פנגיאה): פתיתי בן גוריון
"אני חושב שהכי שלנו, ממה שראיתי עד היום, זה פתיתי בן גוריון. אני יודע שיש ורסיה ישראלית לפתיתים, אבל פתיתי בן גוריון זה דבר שלשם שינוי לא נלקח מהערבים, ומבחינתי זה משהו שיש בו קשר לילדות".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mback.stg.netcraft.co.il/UploadedImages/food-12.jpg]


חיים טיבי (מוסקט): סטייק על מנגל
"בגלל שזה מביא אותנו ליום העצמאות ולעובדה שאנחנו אנשים קרניבורים. כל מי שהגיע לארץ מכל הגלויות הביא את האש והסטייקים שלו, וכמעט לכולם היה את המנהג של בשר על האש".

יניב כספי (דקא): פלאפל ושווארמה
"אלה מאכלי רחוב עממיים שכל אחד יכול להרשות לעצמו לאכול, ואין אחד במדינה שלא אכל פלאפל או שווארמה. יש הרבה מאכלים שלא כולם טעמו וראו, אבל פלאפל ושווארמה הם הבסיס להכל".

יריב מלילי (בית תאילנדי): סביח
"כי זו המצאה מקורית ויש בה את כל המוטיבים הישראליים ושישראלים אוהבים: פיתה, טחינה, חצילים, ביצה, פטרוזיליה. זאת ארוחת בוקר אוורירית ומקסימה, ולדעתי יש אותה רק פה. זה לא משהו שאפשר למצוא בעוד מקום בעולם".

מאיר אדוני (כתית): פלאפל
"זה אוכל הרחוב הכי שכיח, שיש מאז שאני זוכר את עצמי, ולמרות כל התהפוכות הקולינריות, הפלאפל עם הפיתה עדיין הולך איתנו כל השנים. זה משהו שכולם אוהבים וכולם אוכלים - גם מעמד נמוך וגם מעמד עליון".

מייקל רנתיסי (לשעבר 2C): פלאפל עם חומוס
"בכל מקום שהסתובבתי בו בעולם יש אוכל רחוב עם ריח מסוים, ולמרות שפלאפל זה מצרי, יש בו ריח של רחובות תל אביב. בכל מקום בעולם, כשאני מריח פלאפל זה מעיף אותי לרחובות של תל אביב. וחוץ מזה, חומוס זה מאכל שאנחנו נוהגים לשים עם כל דבר: חביתה, נקניק לא משנה מה, דוחפים חומוס".

מרגרט תייר (מרגרט תייר): סלט ירקות
"כי זה כמו קיבוץ גלויות בתוך הסלט, וזה נראה גם כמו החיים שלנו".

מנחם כץ (לשעבר ארטישוק): חומוס
"כי זה הכי ישראלי. כמעט בכל ארוחה ובכל בית יש חומוס, ואיכשהו זה הפך להיות מזוהה עם אוכל ישראלי".

שרון כהן (שילה): הכל
"הכל ישראלי, הכל גלובלי. החומוס נהיה ישראלי והסושי ישראלי והכל כאן קיבוץ גלויות. זה לא שאין מטבח ישראלי, אבל הוא תרכובת של הרבה דברים".

ניצן רז (סושי סמבה): שניצל ופירה
"כי ככה אני גדלתי, וזה ישראלי בשבילי. חומוס וכל השאר זה ערבי, ושניצל ופירה זה אוכל ביתי של כל אמא פולנייה בישראל".

ערן שרויטמן (אורקה): חובזה
"זה הכי ישראלי שיש - כי זה גדל בדרכים, בערים ובכל מקום אפשר למצוא חובזה".

עומר מילר (פוד ארט): סטייק עין בפיתה
"קודם כל, סטייק עין זה משהו שיש רק בארץ. זה אחד הדברים ההזויים שיש רק פה, ובכלל לשים את זה בפיתה זה עד הסוף ישראלי. בשום מסעדה בצרפת, בארצות הברית או באיטליה לא ישימו אותו בפיתה".

עומר בן גל (לילית): חביתה וסלט
"כי זה אוכל של בית, ובכל העולם לא ראיתי סלט קצוץ עם חביתה שמרכיב ארוחה. זה מזכיר לי את ישראל, כי חצי מהמסעדות כאן מגישות ארוחות בוקר חצי מהיום. זה משהו שמאוד אופייני לנו".

ג'ורג'יו סופינו (בעלי פסטה מיאה): חומוס
"זה הדבר הראשון שאני חושב עליו כשאני בחו"ל. כל אוכל אחר אני מוצא בכל מקום אחר, אבל חומוס טעים עם פיתות יש רק פה".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mback.stg.netcraft.co.il/UploadedImages/f00d-7.jpg]


פועה לדיזינסקי (פועה): ארוחת בוקר
"כי סלט, זיתים, לחם, ריבה, חמאה וביצה לא אוכלים בשום מקום אחר בעולם על הבוקר, וכי אין בית בארץ שלא היתה בו את הארוחה הזאת".

רן שמואלי (בעלי קייטרינג רן שמואלי): תותים עם בננות ושמנת
"זה משהו שאתה לא נתקל בו בשום מקום. כשמתחילה עונת התותים, השילוב שלהם עם בננה ושמנת חמוצה - אין על זה. תמיד צריך להוסיף לזה כפית סוכר, אבל שלא יימס לגמרי אלא יישאר מתפצפץ".

עפרה גנור (מאנטה ריי ואייסברג): האוכל של השכן
"הכי ישראלי זה מה שיש אצל השכן שלך בצד שמאל בצלחת, כי הישראלים נוהגים להסתכל בצלחת של השכן".

עירית שנקר (דיקסי): מסבחה
"כי זה הדבר שאני מתגעגעת אליו כשאני מחוץ לישראל".

יורם ירזין (קפה איטליה, מוזס, טוני וספה, עד העצם, זוזוברה): סושי קרפיון
"קרפיון מזכיר לי את הישראלים - יש לו מראה קשוח ומחוספס".

שאול אברון (יועזר בר יין): אויסטרים
"זה הדבר שאני הכי אוהב להתעורר איתו בבוקר, וזה שסוף-סוף התחילו להביא אויסטרים לארץ זה משמח".

מתי ברודו (קופי בר ובראסרי): שניצל
"אין לי ספק שלארוחת צהריים במדינת ישראל אוכלים יותר שניצל מחומוס, ואני מוכן גם להתערב על כך. השאלה היא רק עם צ'יפס או עם פירה".

שאול טבת (סטפן בראון ורדיו רוסקו): פלאפל
"פלאפל נראה לי הכי ישראלי, למרות שאין לנו ממש מנה ישראלית. כל מאכל שאנחנו אוהבים פה בא מאיזשהו מקום אחר. עם קום המדינה, החיבור הראשוני לאוכל מקומי של אנשים שהם לא מהאזור היה לפלאפל. זו מנה שהתקבלה פה יפה, ועוד לפני שהתחילו לנגב חומוס ולאכול שניצל היה פלאפל".

איתן טרבלוס (אגאדיר): ארוחת בוקר ישראלית עם גבינה בולגרית
"כי אפשר לקבל את זה רק בארץ".

עמי בר גיל (בשדרה 34):חציל בלאדי עם טחינה
"המנה הכי ישראלית משתנה לפי המודה והטעם. המנה הכי ישראלית היום היא החציל בלאדי והטחינה עליו. זה נפוץ בכל המקומות, קל להכנה וטעים בטירוף. זה מאוד ישראלי כי אין בעוד מקום בעולם את הקומבינציה הזאת ודרך ההגשה הזאת".

רימון בן יקיר (ג'ירף): שניצל עם צ'יפס
"זה הפך להיות מוצר גנרי - אף אחד כבר לא מברר איפה הוא נולד. הוא בא לבטא רצון לאכול חזה עוף במתודיקת בישול מהירה עם תוספת לצדו. מיטב המסעדות המצליחות בתל אביב מתהדרות בשניצל עוף, ובצדק. הוא כבר מזמן לא מנת ילדים".

זהר אריאלי (אודאון): חומוס
"זה האוכל שאני הכי אוהב ואני ישראלי. אני רוצה לקום בבוקר ושיהיה לי חומוס בבלוטות הטעם. יש בקרים שאני מתעורר ונוסע מיד לעלי קראוון לאכול חומוס".

בן מחרובסקי (פיר 23): שניצל וחומוס
"שניצל וחומוס, כי זה מה שאני יכול לקחת איתי לאי בודד. אפשר לאכול את זה כל הזמן, מכל המינים והעדות כולם תמיד אוכלים את זה, וזה מה שאני מכיר מילדות. זה מצחיק כי השניצל הוא בכלל וינאי ולא קשור לשום דבר במדינה, אבל אנחנו הרי כור היתוך".




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mback.stg.netcraft.co.il/UploadedImages/food-13.jpg]


חיים גן (איש הענבים): חומוס
"כי זה סמי מאכל לאומי וגם כור היתוך. הוא משדך בין כולם, וכולנו בליל של ריחות וטעמים. המנה שמסמלת את הישראליות היא חומוס, כי כל מאכל אחר הוא סוג של גויאבה - או שאוהבים אותו או ששונאים אותו".

אדם ויה (דוריס קצבים): פלאפל
"כי יש משהו בפלאפל שיש אותו רק בישראל. גם בחו"ל הפלאפליות שייכות לישראלים היום, מהאשכנטוז הכי גדול ועד הפלסטיני - כולם אוכלים פלאפל".