27-04-2008, 21:49
|
|
|
חבר מתאריך: 13.03.05
הודעות: 2,230
|
|
"אלוהים לא מרשה" \ חנוך דאום.
..." מדוע אצלנו זה תמיד, שוב, הכל או לא כלום? עבורי, הדרך הזו, הפוסחת על שתי הסעיפים, היא דרך מסבירת פנים, והריני מבקש את סליחתך על כך, בורא עולם, על שאיני מסורתי דיי כדי לאחוז רק במורשת בית אבי, אך גם איני חסר אמונה כדי להכריז כי אין לי חפץ בכל זה. וכך בחרתי לי דרך ממוצעת, אישית, סובייקטיבית שבה אני מאושר. כי הדרך הזו, ריבון העולמים, אף שמשונה היא, היא הדרך היחידה הסלולה בפני."
מי שקרא ומי שלא...
מה אתם חושבים על אמת סובייקטיבית? כזו שהקטע מדבר עליה... כזו שעושה בן אדם מאושר אבל לעיתים חוטאת לה'. אתם חושבים שחשוב לה' שנמלא את כל המצוות עד לפרטים הכי קטנים או ש"נעגל פינות" ונרגיש טוב יותר לחיות?
ויותר מזה, מותר לנו בכלל לדבר על האושר שלנו ובזה לבטל כל מיני "סעיפים בהלכה" שגורמים לנו לאי נוחות וקושי? ואולי מתוך הקושי וההקפדה על "קלה כבחמורה" אמור לצמוח האושר?
מה אתם חושבים?
נערך לאחרונה ע"י ahuva_edri בתאריך 27-04-2008 בשעה 21:51.
|