מחפשת מראה מקום שבו ישראל שייב אלדד ונתן ילין מור חלוקים בנושא מלחמת אלג'יריה. נתן ילין מור השמאלי טען שמלחמת FLN זהה למלחמת השחרור של לח"י בעוד שישראל שייב אלדד טען שהציונות יותר זהה למאבק המתיישבים הצרפתים.
האם תאכל לעזור לי איפה מראה המקום המדויק בו נאמרו הדברים?

תודה

אחרי קום המדינה היה ילין-מור קשור לארגון בשם "הפעולה השמית", שגם אורי אבנרי היה ממקימיו.
ארגון זה קרא ל"השתלבות במרחב", והאהב "להזכיר" לישראל שתמיכה בבריטניה/ארה"ב/צרפת כשהן
פועלות נגד מדינות באזור, הוא רע לישראל, שכן הן תעזובנה ואנחנו נישאר...
בהקשר זה סברו אנשי הפעולה השמית שישראל צריכה לתמוך בפיגועי הטרור של הFLN, ולהתנגד
ללחימה של צבא צרפת בFLN שביצע פיגועים במתיישבים הצרפתיים ("פייה נואר") ובמתקני צבא
צרפתיים. מתוך ארגון זה יצא "הוועד הישראלי למען אלג'יריה חופשית".
ישראל אלדד, ורוב אוכלוסיית ישראל, תמכו מאוד בצרפתים, בעלי הברית העקביים ביותר של ישראל, עד
להופעת המגלומאן האנטישמי דה-גול...

אורי, האם אתה מכיר מראה מקום מדויק? כתבה? ספר? עיתון?

מה תגובתם של אוהדי לח"י בפורום לפלג השמאלי של לח"י? אחרי הכל נתן ילין מור היה ראשון בן שווים אחרי הירצחו של יאיר. איסר הראל בספר ריגול סובייטי(1987) מספר שחבריו מלח"י (ישראל אלדד? יצחק שמיר?) ביקשו ממנו לבדוק אם הוא מרגל רוסי כמו משה סנה שכן מדוע ה NKVD שעצר את מנחם בגין נתן ילין פרידמן ומשה סנה עם חלוקתה של פולין בידי גרמניה ורוסיה נתנו לשני האחרונים להמשיך במסעם לפלשתינה בעוד שמנחם בגין נאסר וישב בסיביר כמה שנים. שאלה טובה. מה דעתם של מששתפי הפורום בשאלה?


אפילו בתחנת הטלוויזה של חיזבאללה אל -מנאר זוכרים אותו לטוב

http://www.memritv.org/clip_transcript/en/1551.htm

Following are excerpts from an interview with former U.S. senator James Abourezk, which aired on Al-Manar TV on August 30, 2007.

Interviewer: Mr. Abourezk, welcome to Al-Manar TV.

Interviewer: You also called Hizbullah and Hamas "resistance fighters."

James Abourezk: They are.

Interviewer: While the U.S. administration brands them as "terrorist organizations"...

James Abourezk: That was done at the request of Israel. That name was done at the request of Israel – that the United States calls them terrorist organizations.

Interviewer: On the other hand, you also declared that the original terrorist groups in the Middle East were the Jewish terrorist groups. What is this based on?

James Abourezk: It's based on fact. In fact, the original terrorists were headed by Begin, who was the head of the Irgun, and by Shamir, another prime minister, who was the head of... one of the three members of the Stern gang's leadership. I used to know Natan Yellin-Mor, by the way, one of the three leaders of the Stern gang, and he became a peacenik. He wanted peace in the Middle East, and he would...

Interviewer: Stern being one of the gangs of... Israeli gangs...

James Abourezk: One of the terrorist groups, vicious terrorist groups. Natan Yellin-Mor became... He was one of the heads of the Stern gang. They had a three-part head, and he was one of them. But he became a peacenik. He wanted peace between the Arabs and the Israelis, a nd so, they boycotted him, the Israelis. When he would come to Washington, nobody would talk to him. So he used to come to me, and I would make appointments for him.

Interviewer: But what made him change his mind?

James Abourezk: I don't really know. I think he saw the folly in what was going on. But you know... I mean... Look, anybody who knows anything about the history of Israel knows that Israel, by force of arms, stole all the territory in Palestine. There's no question about it. There's a new historian, Ilan Pappé, an Israeli historian, who's written an excellent book called The Ethnic Cleansing of Palestine. Yes, it's an excellent book, and it's history, and it's true history. But it tells how they had a plan to go in and kill and terrorize the Palestinians, to make them empty out Palestine, so they could take it over. That was a very vicious thing they did, and the more vicious thing is that now they call the Palestinians "terrorists."

Interviewer: Who are homeless in their own land...

דעותיהם ופעילותם הפוליטית תוך כדי ולאחר ימי העשיה - בודאי אינם מורידים מגדולתם אלא רק מדגישים את חוזק אמונתם בדברים.

הערכה ואי הסכמה אינם סותרים זה את זה

אני מרשה לעצמי להטיל ספק בכך שסנה וילין-מור היו מרגלים סובייטיים. הקביעה שבגין נאסר והם לא,
קשורה הרבה יותר למעמדו הבכיר-מאוד של בגין בהיררכיה הרוויזיוניסטית בהשוואה לזה של ילין-מור,
ולעובדה שסנה היה ציוני כללי, תנועה לא פופולארית בבריה"מ, אבל כזו שנתפסה כהרבה פחות עויינת
לבולשביקים אי מעצרם ממש לא מלמד על היותם מרגלים (אדרבא, כל מי שכילד ראה את סדרת המופת
"סוכן סמוי" יודע שאין דרך טובה יותר לבנות סיפור כיסוי של סוכן, היא קודם כל לזרוק אותו לכלא - ולא,
אני לא רומז שבגין היה מרגל סובייטי...).

אני לא יכול להעיד על עצמי כחסיד מושבע של לח"י, שנקט במספר מקרים בפעולות בעייתיות בעיני,
אבל אין לי ספק בפטריוטיות של אנשיו, כולל של ילין-מור ושל משה חסון (מפקד מודיעין לח"י, מחלקה ו',
שגם הוא נדד שמאלה, וכתב ספר יפהפה על מסעו האישי בשם "הזקן ואני" שיצא לאור בראשית שנות
ה90).

אי הסכמה עם נטיות פוליטיות של אדם אינה מעלה או מורידה מעברו האישי. נתן ילין-מור סיכן חייו
וחירותו למען חירות עם ישראל בארצו. העובדה שאח"כ הביע עמדות פוליטיות שאני יכול לראות
כשגויות, לא צריכה לפגוע כהוא-זה בהערכה ובהכרת התודה שיש לחוש כלפיו. אגב, אין לי ספק שגם
עמדותיו הפוליטיות מקורן באמונה כנה שזה מה שטוב לעם ישראל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori . נתן ילין-מור סיכן חייו וחירותו למען חירות עם ישראל בארצו. העובדה שאח"כ הביע עמדות פוליטיות שאני יכול לראות כשגויות, לא צריכה לפגוע כהוא-זה בהערכה ובהכרת התודה שיש לחוש כלפיו. אגב, אין לי ספק שגם עמדותיו הפוליטיות מקורן באמונה כנה שזה מה שטוב לעם ישראל.

הוא סיכן את חייו במסגרת מאבקם במה שילין מור עצמו קרא מאבק נגד האימפריאליזם הבריטי. מאבק זה עמד בקנה אחד עם רצונה של בריה"מ בסילוקה של בריטניה מהאזור. אחרי מלחמת ששת הימים הוא פירסם מה שהוגדר אז מינשר שיטנה בפראבדה הרוסי ובו הוא מוקיע את מדיניותה של ישראל. דעותיו נגד המדינה בעד מדינה אשפי"ת וזכות השיבה הפלשתינאית חלה במקרה בד ובד עם התנעורתה של בריה"מ מישראל. האם זה מקרי?

ישראל שייב אלדד אומר שבדיעבד הוא לא שם את דעתו מדוע הוא מדגיש פראזות וטרמינולוגיה קומוניסטיות בכתובים של לח"י דבר שהתנגד לו אצ"ג, כמו אימפריאליזם וכו'.

אורי ,דעתו של ישראל אלדד שהוא חושד בו שהוא גוייס ע"י הרוסים קצת יותר משמעותית מתחושתך

אני דבק בעמדתי שילין-מור לא היה מרגל סובייטי. במקביל לילין-מור, ולצידו (בכל הנוגע ל"פעולה השמית"
ול"וועד הישראלי למען אלג'יריה החופשית") עמד גם אורי אבנרי - שגם עליו היה ניסיון לטפול עלילה
שהוא סוכן סובייטי.
מותר לאדם לדגול בעמדות שמאל רדיקלי מתוך אמונה כנה שזה מה שטוב לעם ישראל. ילין-מור עשה
מספיק בכדי להוכיח שהוא באמת נאמן לעם ישראל...

ובעניין זה, שאלה: אני לא תינוק תמים, אבל מכיוון שלא התעניינתי הרבה באיזר הראל, אני מושפע מתיאור אחד רחב שלו שאני מכיר: מאיר עמית, יורשו, בהחלט לא מחמיא לא באוטוביוגרפיה שכתב. עמית מתאר אותו כתככן של ממש, קטנוני ואיש שתדמיתו פי 100 ממעשיו בפועל. האמת היא שמאיר עמית, בעניין זה, הצליח קצת לשכנע אותי, גם אם היה ביניהם סכסוך של ממש. לא בדקתי מקורות אחרים, אבל מאחר והכתרת אותו כאיש דגול, אתה האפשרות הסבירה ביותר כרגע לדעה הפוכה....

.

האיש השתמש במשאבים לאומיים לטובת מפא"י ללא שום בושה. הוא רדף יריבים פוליטיים באופן מזעזע,
והוא סבל מפראנויה, שבאה לידי ביטוי בחשד שכל מי שלא אהב את ב"ג היה או קומוניסט או פאשיסט...
אח"כ הוא חשד ש"נערי ב"ג" רודפים אותו (הוא חשד בעיקר בפרס ובארתור בן-נתן), וכמו שקורה להרבה
פראנואידים - הפעם הוא צדק...

יושרו של איסר בא לידי ביטוי בספרטניות שהפעיל בגופים שמחזיקים מזומנים רבים ומטבעם נוטים
להשחתת מידות (מי שמשלם שוחד, עלול להיות מושפע מזה בעצמו). הראל התנגד לגיוס עבריינים (שהיה
נהוג באמ"ן באותה עת והביא לקטסטרופה של הרוצח מוטקה קידר), וגם היה מוכן לגייס אנשי לח"י
לשעבר (לא אצ"ל שהיה אופוזיציה פוליטית) לשירות במוסד.

בסופו של דבר מדובר על ספר כתוב גרוע, ודווקא בגלל זה אני נוטה להתעמק יותר בסיפורים שמאחורי הניסוח.

.

ועוד בפורום... מעניין אותי לדעת (ברצינות!). למיטב ידיעתי לח"י חדלהלהתקיים, פיסית, אופרטיבית ופחות או יותר אידאולוגית, לפני קצת פחות מ-60 שנה. "אוהדי לח"י", שאינם קשישים שאני רואה בנחלק יצחק פעם בשנה ביום חורפי בפברואר, נמצאים או בחזיונות של אנשים מסויימים, או בפורום "שב"בניקים ונבעטי ישיבות שאיןלהם מה לעשות עם עצמם". בשני המקרים אלה לא אוהדי לח"י של ממש.



לח"י הייתה קבוצה שניקזה אליה לא מעטים מבין ה"מהפכניםהמקצועיים": אנשי שפוליטית היו עם פילפל חריף מאוד בתחת ולא בהכרח כאלה שראו לפניהםמטרה ארצית שחשוב להשיג. מהפכנים מקצועיים חיים למען המהפכה, ולא למען המטרה אליהמובילה המהפכה. זו הסיבה שלח"י היה ארגון שלא מעט ממעשיו ורעיונותיו היו הזויים למדי. בסופו של יום לח"י השתלב היטב בנוף האידיאולוגי של שנות ה-30 וה-40 ואני מוכן להמר שגם ללא סיום המנדט, אידיאולוגית הוא היה דועך ממילא (לא אמרתי "נאצים/פאשיסטים" ובבקשה לא להכניס לי מילים לפה). העובדה שמיוצאי הלח"י ניתן היה למצוא כאלה שבמהרה היו סמנים של קצוות קיצוניים של המפה הפוליטית לא צריכה להפתיע: מהפכנים מקצועיים צריכים מהפיכות, הם לא צריכים "מנוחה על זרי דפנה". אותי אף פעם לא הפתיע שאורי אבנרי הפך מחבר אצ"ל (ילד, אבל בכל זאת חבר...) ויותר מאוחר השתייך לשולי השמאל הישראלי. אולי זה לא מסלול טבעי, אבל בהחלט סביר שיתרחש. אני מכיר גם בימינו נדידות כאלה, של אנשים שלא על רקע של משבר חיצוני שפקד אותם.

.

g.l.s.h

איסר הראל בספר ריגול סובייטי לא חושב כמו חבריו של ילין מור שהיה מרגל. הוא טוען שצריך לבדוק במניעים פסיכולוגים. סתם ולא פירש.


אגב סיפור אמיתי ולא כ"כ ידוע לפני מותו הוא כתב לרבי מלובאביץ


הוא כותב בין השאר: 'אני
חולה קשה, סובל מהרעלת דם רצינית ומרגיש כי ימיי ספורים. בשוכבי על מיטת חוליי,
בשעות הלילה, אני עושה את חשבון הנפש של חיי ופעילותי, הן בלח"י והן בשנים שלאחר
מכן, ואני חושב כיצד אופיע בפני כיסא-הכבוד ואיזה תירוץ אתן לבורא העולם על החטאים
שחטאתי... אני מקווה אפוא, כי אם מאמרים אלה יופיעו אחרי פטירתי, הם ישמשו אולי
מליץ יושר בשבילי, לכן אני מבקש לא לפרסם את המאמרים עכשיו, כל זמן שאני חי...'.

ציטוט:

ניצוצי רבי "האש כבתה, לא הניצוץ" "לשמיר יש הרבה זכויות בנוגע לארץ-ישראל, מתחיל עוד מהזמן של 'הארגון'", אומר הרבי בשיחה נוקבת עם השר קצב * נתן ילין-מור מבקש לפרסם לאחר פטירתו שני מאמרים על הרבי, כדי שאלה "ישמשו מליץ-יושר" עליו * "מסירות-הנפש שלכם צריכה לשמש את העם גם להבא", אומר הרבי ב'יחידות' לאליהו עמיקם * "אל הנוער צריך לדבר, לא לכתוב", תובע הרבי מגאולה כהן * הרבי ולוחמי המחתרות - רשימה ראשונה מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר הרבי העריך מאוד אנשים שהיו מוכנים להקריב מעצמם למען אידאלים, ואף להילחם למענם. בין אלה, חברי המחתרות שנאבקו בשלטון הבריטי לפני קום המדינה. אך הרבי לא רק העריך אותם, אלא גם תבע מהם פעולות. הוא תבע מהם לא להרפות ולא להניח לאש שבערה בקרבם, לפני קום המדינה, לכבות. עם חלק מהם התכתב ועם חלקם אף נפגש ב'יחידות'. ברשימה שלפנינו התייחסויות של הרבי לכמה מהם: יצחק שמיר, נתן ילין-מור, אליהו עמיקם וגאולה כהן. 'מליץ-יושר' לנתן ילין-מור בעיתון 'ברשת חב"ד' (גיליון מס' 13, שהופיע בכ"ב במרחשון תשמ"ב) פירסם הרה"ח ר' נפתלי שי' קראוס את הידיעה הבאה, שכותרתה: "כאשר נתן ילין-מור חיפש 'מליץ יושר' לעולם האמת". בגוף הידיעה מסופר: "לפני זמן מה הלך לעולמו נתן ילין-מור, מי שהיה בשעתו מפקד הלח"י ובשנותיו האחרונות דמות מובהקת ומוכרת בשמאל הישראלי, שדגל בהתקרבות אל הערבים וויתורים מרחיקי לכת להם, כדי להגיע לשלום במזרח-התיכון. אחרי פטירתו, פרסם 'אלגעמיינער ז'ורנאל' הניו-יורקי שני מאמרים מפרי עטו, ובהם תיאר המנהיג הקשיש בהתלהבות את פגישתו עם הרבי מליובאוויטש, כאשר השתתף בהתוועדות של מוצאי ראש-השנה תשל"ז. "במאמרים אלה הוא מתאר את ההתוועדות ומשחזר מה שהרבי אמר לו כאשר עמד בתור לקבל 'כוס של ברכה'. הוא מתפעל מכך הרבי אמר לו כי הוא קורא את מאמריו המופיעים בעיתון וביקש ממנו להמשיך לכתוב, כי אחרת 'מקומו בעיתון ישאר ריק'. ילין-מור יצא מלפני הרבי נרעש ומהרהר במצבו וביחסו של הרבי אליו. "הכי מעניין בכל הפרשה הוא המכתב, אותו צירף ילין-מור לעורך א.ג. ר' גרשון יעקובסון, ובו הוא מבקש לפרסם את מאמריו אלה לאחר מותו. הוא כותב בין השאר: 'אני חולה קשה, סובל מהרעלת דם רצינית ומרגיש כי ימיי ספורים. בשוכבי על מיטת חוליי, בשעות הלילה, אני עושה את חשבון הנפש של חיי ופעילותי, הן בלח"י והן בשנים שלאחר מכן, ואני חושב כיצד אופיע בפני כיסא-הכבוד ואיזה תירוץ אתן לבורא העולם על החטאים שחטאתי... אני מקווה אפוא, כי אם מאמרים אלה יופיעו אחרי פטירתי, הם ישמשו אולי מליץ יושר בשבילי, לכן אני מבקש לא לפרסם את המאמרים עכשיו, כל זמן שאני חי...'. "עורך א.ג. קיים את בקשת ילין-מור והמאמרים אכן הופיעו אחרי מותו...". "אתאפק לא אוכל"... לאחרונה (ב'כפר חב"ד' גליון י"א בניסן תשס"ב עמ' 172-173) התפרסם מכתב ששיגר הרבי למר ילין-מור בשלהי חודש תשרי תשל"ז ובו דרישה-קריאה לאנשי הלח"י לשעבר: ב"ה, ערש"ק פ' בראשית, ה'תשל"ז ברוקלין נ.י. לכבוד מר נתן שי' ילין-מור שלום וברכה: זו היא הזדמנות ראשונה לאחר שמחת החג לאשר גם בכתב קבלת ספרו "לוחמי חרות ישראל", בנוסף על הדברים האחדים שיכולנו להחליף, בלשון הידוע, "על רגל אחת", וביחד עם זה, כמו במאמר חכמינו ז"ל "תורה כולה על רגל אחת", חושבני אשר בדברים שהחלפנו גם-כן יש תורה שלמה. עדיין אין הזמן מתאים לעיין בספרו כפי הדרוש, בכל זאת אתאפק לא אוכל - עם אישור הקבלה בלווית תודה - להוסיף על-כל-פנים מילים אחדות, מתאים למנהג ישראל עתיק לבוא בהערה ומסקנותיה, ואתו הסליחה אם ימצא בזה גם מעין טענה. בוודאי לדכוותיה דמר אין צורך בביאור אשר אף שלכאורה התקופה אודותה כותב היתה דורשת מעשים נועזים יותר, ובכלל היה בו כדי להכריע הקו לטוב או להפכו, הן בנוגע ליחיד והן בנוגע לרבים, אבל בהתבוננות אפילו קלה מקום לומר אשר בכמה נקודות המצב בשנים האחרונות ואולי גם בחודשים האחרונים קובע במידה לא פחותה מבשנים ההן ואולי עוד יותר. שהרי אינו דומה "חוגר למפתח", כוונתי שכשמתחילים בעניין רציני, ואפילו חיוני, אזי אם אפילו אין ההצלחה שלמה, או שאין מצליחים בקצב הדרוש, או שאין מצליחים כלל, כנהוג בבני-אדם בעלי מרץ ובעלי אמונה בהאידיאל שלהם מנסים עוד הפעם ועוד הפעם. וכפי שמוצאים אנו בדברי ימי עמנו בני-ישראל בכל דף ודף מהקורות אותו. מה-שאין-כן כשרואה אדם בהגשמת האידיאל שלו, על-כל- פנים במידה חשובה, ולאחרי זה בא מצב הדורש ממנו התאמצות, ואולי התאמצות גדולה, אשר יגדל הבניין שבנה, ועל-כל-פנים לא יתמעט, ופשיטא שלא יתדרדר ועוד יותר מזה ח"ו, הרי סכנת האכזבה עם התוצאות שלה חמורה בהרבה ובהרבה מאשר סכנת האכזבה בהתחלת הפעולה להגשמת האידיאל. "הערה ותביעה" ממשיך הרבי וכותב למר ילין-מור: בטח אין כל צורך בהסתייגות שאין הכתוב לעיל מחייב לומר שהאידיאלים של שנינו הם שווים במאה אחוז, אבל נוסף אשר המדובר הוא לשיטתו, תקוותי חזקה אשר בנקודה הפנימית, זאת אומרת שארץ-ישראל הקדושה היא נחלת עולם של עם ישראל קדוש, דעתנו אידנטית, על-פי מה ששמעתי בנוגע למר וחבריו, ונתחזק רושם זה אצלי עתה עוד יותר בקוראי בספרו, אף כי לא בעיון הדרוש. הערה שלי היא: אם בימים ההם ובתקופה ההיא היה מר איש המעשה ולא חס כל יגיעה והשתדלות וכו' שנוסף על פעילותו הוא, גם אחרים יעשו כמוהו - האמנם לדעתו דווקא עתה הזמן שיסתפק בכתיבה וכו' וכו'? ומוזר הדבר אשר תנועה האמורה, על- כל-פנים לפי ידיעותיי, היא גם ברוב אלו שעמדו בראש הפעולות ומארגני הפעולות אודותם כותב בספרו. בוודאי למותר להוסיף שאין כוונתי בהאמור לומר שהעניינים בהם עוסקים כל המוזכרים הנ"ל אינם חשובים ורציניים וכו', אבל דווקא על פי שיטתם הם שהתנהגו על-פיה עד כדי סכנת נפשות בפועל, הרי [אין?] זה מצדיק התעסקות בעניינים אחרים. מובן גם-כן אשר ידוע לי שמפני כמה סיבות אין בידם עתה האפשרויות של פעולות מעשיות בדוגמת אלו שבתקופה ההיא, ועוד אשר כמה ממעשים ההם אין תקופתנו זו מתאימה כלל וכלל להגיע על-ידן למטרה הרצויה, שהרי כל תקופה ותקופה ואופן הפעולה המיוחד לה להרבות בה הטוב והאור וכו'. אבל בוודאי שההתנגדות בדרך הטבע של ממשלת הבריטים בימים ההם היתה תקיפה ביותר ועד שרובם-דרובם של אנשי המעשה שללו כל אותן הפעולות, וגם מצב-הרוח של אחינו בני-ישראל בימים גם-כן היה בהתנגדות ואולי לא פחות מהתנגדות הבריטים. רגיל בפי הבריות לענות בכגון זה, אשר השנים אין מוסיפות מרץ, ובגיל מסויים בא הזמן למנוחה מעבודה וכו'. אבל לדעתי גם זה נוגד לרוח תורתנו, תורת-חיים - הוראה בחיים, אשר דווקא בקריאת הסיום שלה, ובתור הקדמה להתחלת הקריאה דבראשית, מציינת התורה אשר משה רועה ישראל "לא נס ליחו ולא כהתה עינו" גם ביומו האחרון של שנתו המאה ועשרים. שלכאורה לא מובן כלל בנוגע למשה רבנו שקבל תורה מסיני וכו', מה נוגע ומה הוראה בזה אשר לא נס ליחו ולא כהתה עינו, בגשמיות ובפשטות בלימוד התורה וקיום מצוותיה? ואחד הביאורים בזה הוא לשלול טענה האמורה שכשמגיעים לגיל מסויים בא זמן למנוחת הגוף ומנוחת הנפש. ולהוסיף, בלשון רבנו הזקן: "ואף כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדרגת (משה רבנו)" הרי נפתר גם זה בתורה, להורות - על-פי המשך לשון רבנו הזקן שם: "אפס קצהו ושמץ מנהו מרוב טובו ואורו מאיר לכללות ישראל כו' רק שהארה זו היא בבחינת הסתר והעלם גדול בנפשות כל בית ישראל", וצריך להוציאה מן הכוח אל הפועל בהשתדלות עצמו. וכל זמן אשר עם בני-ישראל, אפילו אחד מבני-ישראל, נמצא בגלות, כפשוטה, ועוד יותר בגלות ושיעבוד לתרבות העולם ומהלך מחשבתם, אין פנאי לא למנוחת הנפש ולא למנוחת הגוף. אולי הארכתי בכמות השורות, אבל אין זה מספיק כלל בערך העניין, אלא שלדכוותיה דמר תקוותי שיספיק הכתוב, ובפרט שזו היא הפעם הראשונה שבאתי בכתיבה אליו, ודי בהערה ובתביעה. "'לעשות', הכוונה - להחזיר ליהדות" לוחם המחתרת מר אליהו עמיקם נועד עם הרבי לפגישה ב'יחידות'. לאחר מכן העלה על הכתב את רשמיו מהפגישה עם הרבי: "בתחילה רצה לשמוע. חקר. האזין לתשובות בקשב רב. עניינה אותו המחתרת. שאל שאלות כמי שיודע את הכל, אבל תאב לדעת את ההמשך. המשך שאיננו. שאל על הלוחמים. נקב בשמות - 'מה עושה עכשיו פלוני אלמוני? מה עושה פלונית אלמונית?' " - מה עושה? - התקשיתי בתשובה - מה פירוש, מה עושה? החיילים האלמונים הפכו עתה לאזרחים אלמונים. כל אחד פנה לדרכו בחיים. "'מה עושה פלונית'? - הרבי נקב בשמה של לוחמת - 'מה עשתה היא בארבע-עשרה השנים האחרונות?' - מה עשתה לפני קום המדינה, הוא לא שאל, זה היה ברור לו, וכנראה, הניח את דעתו. "היא חיה את חייה. מה עוד יכולה היא לעשות? 'אני מרגיש בה גחלת ובתוכה שלהבת ומעליה שלהבת', אמר אדמו"ר. 'הקב"ה נתן לה כוח להלהיב אנשים. מה עשתה בכוח זה בארבע-עשרה השנים האחרונות?' "- לא אוכל להשיב בשמה, רבי. אבל אם כבודו אומר 'לעשות', למה הוא מתכוון בדיוק? "הרבי נתכנס בתוך עצמו - 'אם אני אומר 'לעשות', מתכוון אני להחזרת יהודים ליהדות. אתם, אנשי המחתרת, גיליתם בעבר מסירות-נפש למען יהודים. אתם חייבים להמשיך בזה...'. "- במחתרת, רבי מסרנו את נפשנו פשוטו כמשמעו. זה, כנראה, היה קל יותר. עכשיו שאין מחתרת, נעלמה גם מסירות-הנפש. "'מסירות-נפש', אמר הרבי, 'יש בכל יהודי. עשרות דורות חיו היהודים במסירות- נפש, והיא נשארת בדמם. היא קיימת אפילו בקומוניסטים יהודים. אפילו ב'יבסקים' יש מסירות- נפש. זוהי מסירות-נפש יהודית, גם כשהיא פועלת נגד היהודים. השאלה היא למה משמשת מסירות-הנפש...'. "'מסירות הנפש, שלכם', המשיך הרבי, 'צריכה לשמש את העם גם להבא. יש לכם עדיין כוח. אתם בעצמכם אינכם יודעים כמה כוח יש לכם. אין אתם יודעים להעריך אותו. בכוח זה יכולים אתם לעשות עוד גדולות למען היהודים. יש ציבור גדול מאוד הרואה בכם עד היום גיבורים. אתם יכולים לבוא אליו ואף לצוות עליו. הוא ישמע לכם, יציית לכם... לי אין כוח כזה. אני אינני יכול לבוא לאותו ציבור. הוא לא ישמע לי. לכם ישמע...'. "המחתרת נתפוררה, רבי, אנשיה נתפזרו לכל רוח. יצאו ממנה הרבה תועים. יצאו ממנה גם מתעים. רבים מחפשים דרך ואינם מוצאים. לפנים היתה דרך אחת לכולם. כיום הולך כל אחד בדרכו וטוען, שזוהי הדרך. פעם קיימנו כולנו מצווה אחת. היום מדברים על הרבה מצוות ואין מקיימים אפילו אחת. שיחה של חצות הגב' גאולה כהן, אף היא מלוחמות המחתרת לפני קום המדינה, ביקרה אצל הרבי בחורף תשכ"ה. זמן קצר לאחר מכן פרסמה רשימה ארוכה בעיתון 'מעריב', בה תיארה את הפגישה עם הרבי. להלן חלק מרשימתה:

מאמר מלא

http://chabad-il.org/hit/hit410.htm

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h ועוד בפורום... מעניין אותי לדעת (ברצינות!). למיטב ידיעתי לח"י חדלהלהתקיים, פיסית, אופרטיבית ופחות או יותר אידאולוגית, לפני קצת פחות מ-60 שנה. "אוהדי לח"י", שאינם קשישים שאני רואה בנחלק יצחק פעם בשנה ביום חורפי בפברואר, נמצאים או בחזיונות של אנשים מסויימים, או בפורום "שב"בניקים ונבעטי ישיבות שאיןלהם מה לעשות עם עצמם". בשני המקרים אלה לא אוהדי לח"י של ממש.

1. הזכרתי כ"אוהדי לח"י" היחידים את השב"בניקים, פליטי ישיבות ונערים דתיים מחוץ למסגרת.
2. הארץ רואה צל הרים כהרים בקרב חוגים לאומיים... בוקר טוב אליהו.
3. תסכול ממה שנתפס כרפיסות של מנהיגים דהיום, ולכן הערצה של דמויות עבר הנתפסות כ"לא מתפשרות" הוא עדיין לא "תמיכה בלח"י". עוד מעט יספרו לנו על תחיה של תומכי שמעון בר גיורא במעלה לבונה...

.

נותרו רק ארדיכל [המכונה 'פארבלום'], אדינאקס [המכונה ידעני] וביג-ג'ו [המכונה ג'ידי].

וברצינות: לשאול באם יש תומכי לח"י זה בערך כמו לשאול מי בפורום התומכים ב'חובבי ציון' או בסיקריקים [המקוריים].
הגותו של 'יאיר' הייתה עמוקה כרוחב מעלותיו של האיש אך מבחינת השורה התחתונה ללח"י הייתה מטרה מוגדרת - לסלק את שלטון הכבוש הבריטי מא"י. באשר למידת התרומה של הארגון למימוש המטרה [ובעיקר בתקופה האידאולוגיה הטוטלית של 'יאיר'] ניתן להתווכח אך כולם מסכימים כי המטרה הושגה. הבריטים בבריטניה ועל בנין רוה"מ בירושלים מתנופף דגל כחול לבן. שמיר, אלדד וילין ראו בכך סיבה מספקת לפרק את המחתרת ולא שאפו בעת פועלם להגשים בכח את מלוא חזונו של מורם.

באם קיימים בא"י כאלה המעריכים ומוקירים את 'יאיר' וגבורי הלח"י - יבורכו. באם ידוע לך על כאלה אשר בצעו שנוי הגדרות, החליטו כי ממשלת ישראל החוקית הינה 'שלטון זר' ולכן זכותם לפעול כנגדה כפי שפעל הלח"י כנגד הכובש - חובה עליך לפנות בהקדם לתחנת המשטרה הקרובה ולדווח עליהם. הם אינם תומכי לח"י כי אם עבריינים.

הכתבה בעתון הארץ המנכסת לנוער הדתי לאומי את דעותיהן של שתי נערות גבעות - לא נועדה מן הסתם לשבח את יאיר כי אם להיות חלק מתעמולה ולסמן תווית סכנה כנגד אותו נוער. שינון תאריך הרצח ו'עיקרי התקומה' אינו הופך מישהו לתומך לח"י ואינו מעניק לו אבק מתהילת גבורי הארגון או מזכויותיהם.
אני מניח כי שמיר התעמק יותר בכללי הניהול היעיל של המחתרת ופחות ב'עיקרי התקומה' והעדיף מידור על פני בצוע מטווחים קבוצתיים בדירות ברחוב דיזינגוף - וטוב שכך.

באשר לתכתובת של ילין עם הרבי - הרי שעיקרה דברי הרבי וקשה ללמוד מתוכה על עמדתו של ילין בערוב ימיו. 'יאיר' ו'ילין' לא היו 'תנאים' או 'אמוראים' ואין מקום להתעמק בכל תג ותו בדבריהם ולתת להם נופך דתי. הם היו אנשים גדולים שעשו מעשים גדולים ודי בכך.

אנא ממך - נתב את המשך האשכול לעיסוק מבורך בלח"י ובפועלו ולא לנוער הגבעות

זה רק במקרה קרה ב-1936. ללא שום קשר לשנה הזו בהיבטיה האצישראליים.
בעיר קומו, בצפון איטליה, בנה ארכיטקט מודרניסטי (בארץ קוראים לזה בטעות - סגנון הבאוהאוס), פעיל במפלגה הפאשיסטית, את בית המפלגה. Casa del Fascio. שמו היה ג'וזפה טראני (Terragni).
הוא תכנן אותו כדי שיתאים כמו כפפה ליד לצרכיה ואמונותיה, שאיפותיה ואווירתה של המפלגה, ובמיוחד לדוצ'ה. המפלגה שדבקה באחדות תחת הנהגתו של מנהיג אחד, חכם וגדול מהחיים.
עד היום לומדים וחוקרים את הבית הזה בכל קורס המנסה לקשור בין ארכיטקטורה ופוליטיקה, בתור דוגמה מצויינת ל"אדריכלות פוליטית" - כזו שיודעת, ללא מילים, ססמאות או סמלים, להעביר מסר פוליטי. וחוץ מזה - בית מדהים בפשטותו וביופיו.
אלא שלאחר שתלו את הדוצ'ה, השתלטו על הבנין הקומוניסטים של צפון איטליה, ועד היום הוא משמש בית וועד לפעילויות מהקצה השמאלי של המפה, וקרוי Casa del Popolo - בית העם.

כבר לא מעט שנים אני שואל את עצמי איך זה ייתכן: האם אין השמאלנים רואים, מרגישים, מבינים שזהו בית פאשיסטי במלוא רמ"חו ושס"הו? את החידה הזו אני מגלגל בראשי שוב ושוב, ולא מצאתי תשובה טובה יותר מאשר זו: בעצם, ההבדל בין הימין הקיצוני לשמאל הקיצוני איננו כה גדול. זו הדמוקרטיה הליברלית שמהווה אנטיתזה לתנועות האידיאולוגיות הגדולות של המאה העשרים. הדמוקרטיה הליברלית היא האמונה היחידה שמבטיח גם שפע, גם חירות, וגם שוויון. ויש בה אפילו רמזים אפשריים לאחווה.

ונדמה לי, אאל"ט (סוף סוף הבנתי מה זה), שזה מה ש-Mare שואל. הוא לא התכוון לדון בנוער הגבעות, או להאשים מישהו מזקני הרביזיוניסטים בשמירה על גחלת המרד. הוא שאל, למיטב הבנתי, איך אתם, זקני השבט, מתייחסים לעובדה שמהימין הקיצוני נולד שמאלני קיצוני כמו ילין מור.
או במילים שלי - האם ייתכן שהשמאל והימין הקיצוניים הם בעצם שני קצותיו של מקלון שכופף לטבעת, והנה הם נפגשים, ובקצה השני, הרחוק, של הטבעת משובץ יהלום ושמו דמוקרטיה ליברלית?

מכיוון שקצת קשה לקבוע מהו "ימין קיצוני" בכל הנוגע ללח"י, ולו רק בגלל שיצאו ממנו אנשים שהלכו לכל
מיני כיוונים, כשהכיוון הבולט שבהם היה דווקא חרות/גח"ל/ליכוד, שאמנם משרדי פרסום נהגים להגדירה
כמפלגת ימין קיצוני, אבל במציאות היא כמובן מפלגת ימין שמרניץ מהסוג הנפוץ בכל מדינה מערבית,
ובוודאי נובוודאי שקשה להגדירה כממוקמת בקצה המנוגד לדמוקרטיה הליברלית (שם, תיאורטית,
אמורה להתמקם מפא"י, שיש ויש מקום להתווכח על הליברליזם הדמוקרטי שלה, לפחות עד עליית
אשכול לשלטון...).

הפורום הזה לוקה, באופן שיטתי, ברב זמניות: אנחנו לא מצליחים להפריד בין עבר להווה. כך גם במה שאני כתבתי, וגם בתשובתו של אורי:

אני התיחסתי לימין ולשמאל הקיצוניים של שנות החמישים (אלדד מול ילין מור) בעוד ש"טבעת היהלום" היא הדמוקרטיה הליברלית כיום.
אורי מתיחס לימין הקיצוני כאל מפלגותיהם של בגין/שרון/נתניהו (כלומר היום) אך לדמוקרטיה הליברלית בימי בן גוריון ואיסר הראל.

אז בואו נעזוב את היום בצד. מדוע, לדעתכם (ויהא גילכם אשר יהיה), בשנות השלושים, הארבעים והחמישים, יכולה היתה להיווצר קרבה גדולה בין הקצוות הפוליטיים? ואני מתייחס רק למה שקרה בא"י, ולא למולוטוב-ריבנטרופ. אני בהחלט מתיחס לאלדד עם אבנרי, שמיר עם ילין מור, יאיר עם עמוס קינן... (או שהגזמתי?).

אני לא אכנס איתך לדיון לגבי הדמוקרטיה הליברלית שלטענתך קיימת כיום (ואפילו הפלגת בהגדרתך
אותה כיהלום שבכתר...), שכן זה לא המקום לעשות כן.
אין ספק שכל מה שאתה מייחס לי ולאחרים פה, מאפיין אותך לפחות באותה מידה (ולראייה, השימוש
במילה המאוד-אופיינית-פוליטית "מתלהם,, באשכול חורבן כפרי אזור לטרון...).
אני מתייחס למפלגתו של בגין כיוון שהיא קיימת משנות הארבעים, והצגתה כימין קיצוני, החלה אז. ממש
לא מדובר במצב שהחל אתמול בבוקר - בגין הוא מייסד מפלגה זו...

אורי אבנרי אמנם אוהב לנפנף בעברו כאיש אצ"ל אבל הוא היה באצ"ל בין הגילאים 14 ל16, ולא ממש
ניתן להגדירו "כימין קיצוני שהפך לשמאל קיצוני". האיש הוא שמאל קיצוני במשך כל התקופה שבה
היה בעל תודעה פוליטית.

עמוס קינן היה בן 15 כשיאיר נרצח, והיה בן 21 וזוטר שבזוטרים כשלח"י פורק. גם הוא לא בדיוק הוכחה
לאיש ימין קיצוני שעשה צעד קטנטן והפך לשמאל קיצוני...
עם זאת, חשוב להצביע על ההבדל בין לח"י לבין אצ"ל בכל הנוגע להקשר האידיאולוגי: אצ"ל נותר
רוויזיוניסטי, בעוד שלח"י ראה עצמו כתנועה מהפכנית, שדיברה על "מלכות ישראל" באופן שיכול היה
לקסום לכל מי שרצה לזרוק מכאן את הבריטים, בין אם בא מצד שמאל ובין אם בא מצד ימין...
מסיבה זו אנשים שהשתייכו לשני הזרמים, יכלו לפעול בצוותא בלח"י למען מטרה משותפת. זה לא
מלמד על קירבה רעיונית בין ימין קיצוני לשמאל קיצוני.
זה לא מקרה שבאצ"ל לא היו כאלה שלפתע פתאום הפכו ל"מגליו של המרחב השמי". במקום שבו
האידיאולוגיה הייתה ברורה כשמש, לא היו מקרים של "ימין קיצוני" ו"שמאל קיצוני" - גם מקבוצת
ברית שלום, לא יצאו פעילים מושבעים של תנועת החרות, אגב...

[ארדיכל=QUOTE] ונדמה לי, אאל"ט (סוף סוף הבנתי מה זה), שזה מה ש-Mare שואל. הוא לא התכוון לדון בנוער הגבעות, או להאשים מישהו מזקני הרביזיוניסטים בשמירה על גחלת המרד. הוא שאל, למיטב הבנתי, איך אתם, זקני השבט, מתייחסים לעובדה שמהימין הקיצוני נולד שמאלני קיצוני כמו ילין מור. [/QUOTE]

[.ישראלה היפהפיה=QUOTE] באשר לתכתובת של ילין עם הרבי - הרי שעיקרה דברי הרבי וקשה ללמוד מתוכה על עמדתו של ילין בערוב ימיו. 'יאיר' ו'ילין' לא היו 'תנאים' או 'אמוראים' ואין מקום להתעמק בכל תג ותו בדבריהם ולתת להם נופך דתי. הם היו אנשים גדולים שעשו מעשים גדולים ודי בכך. [/QUOTE]

[.QUOTE=ori]
זה לא מקרה שבאצ"ל לא היו כאלה שלפתע פתאום הפכו ל"מגליו של המרחב השמי". במקום שבו
האידיאולוגיה הייתה ברורה כשמש, לא היו מקרים של "ימין קיצוני" ו"שמאל קיצוני" - גם מקבוצת
ברית שלום, לא יצאו פעילים מושבעים של תנועת החרות, אגב...[/QUOTE]


ב 1962 נתן ילין מור ה"חדש" הציע את מרטין בובר לנשיא המדינה. לא, ילין מור לא היה תנא או אמורא אבל אני מנסה להבין איך מהפך כזה מתרחש והאם זה מהפך, הרי אין דבר קיצוני וקוטבי יותר בין לח"י לברית שלום של בובר. איך הוא הבין והסביר את העמדה הזאת? האם הוא חשב שדרכו בלח"י היתה טעות וברית שלום צדקה. תעלומה בשבילי.