בס"ד

פרשת אחרי-מות

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ"(ויקרא ט"ז-ב') בשביל להיכנס אל הקודש נדרשים כמה תנאים. ראשית הכהן הגדול חייב להיות טהור שכן אסור לטמא להיכנס לעזרה, כל שכן לקודש ולקודש הקודשים. אבל גם כשהכהן טהור אין לו רשות להיכנס לקודש מתי שירצה אלא רק לצורך עבודה (לפי הכסף משנה מותר לו להיכנס גם לצורך השתחוויה) אבל שלא לצורך עבודה הכהן יעבור על לאו של ביאה ריקנית. חמור מזה הוא קודש הקודשים אליו מותר להיכנס רק ביום הכיפורים ורק לפי הסדר האמור בפרשתינו:בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה וכו'.

שואל הרב נבנצל שליט"א: מדוע נדרשות כל כך הרבה הכנות כדי להיכנס לקודש הקודשים? אומר הרב: משום שבקודש הקודשים נמצאת השכינה כפי שכתוב: "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (שם ב') ומסביר רש"י: "כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגילוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבוא". אמנם ידוע שאין מקום פנוי משכינה ומלא כל הארץ כבודו, אבל בקודש הקודשים הקב"ה נמצא ביתר גילוי ולכן אי אפשר להיכנס סתם כמו שאי אפשר להיכנס ללשכה של מלך ללא הכנה מוקדמת וללא סיבה מוצדקת ולפי התנאים שקובעים אנשי הביטחון של הארמון. אפילו אל אחשוורוש היה אסור לדבר ללא רשות אלא אם כן אחשוורוש יושיט לו את שרביט הזהב.

אבל עדין צריכים להבין מה פירוש ה' נמצא שם ביתר גילוי? הרי אין להקב"ה גוף ואין לו דמות הגוף! אם כך אין אפשרות לראות אותו לא בבית המקדש ולא בשום מקום אחר! התשובה היא שבקודש הקודשים לב האדם יכול להשיג את השכינה יותר מכל מקום אחר, כמובן אם הוא ראוי ומוכן לכך. נדב ואביהוא התקרבו ומגודל הקרבה הם מיד מתו. לעומת זאת, טיטוס הרשע נכנס לבית קודש הקודשים, עושה מעשה מתועב במקום המקודש ביותר ויוצא לכאורה ללא פגע. איך ייתכן הדבר? התשובה היא שנדב ואביהוא התקרבו אל הקודש עם הראש והלב ואילו טיטוס הרשע התקרב עם הרגליים בעוד שאת הראש והלב (אם בכלל היו לו) הוא השאיר ברומי. ברור שגם על הכניסה הזאת הוא בא על עונשו כפי שמתארת הגמרא (גיטין נו אבל למעשה הייתה שם כניסה ללא קירבה מה שאין כן אצל נדב ואביהוא הייתה כוונה להתקרב אל ה' – "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ" (שם א') ובכל זאת נענשו כי לא התקרבו עם ההכנות המתאימות לכך.

כבר מבריאת העולם קודש הקודשים הוא מקום מקודש כפי שאומר דוד המלך: "מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹקים הוֹפִיעַ"(תהילים נ', ב') "שהיא עטופה ביופי ומוכתרת ביופי" (דעת מקרא) רמז לאבן השתיה שעליה הושתת העולם (יומא נד. אדם הראשון הקריב שם קורבן, אברהם אבינו עקד שם את יצחק בנו, אולם עיקר הקדושה של קודש הקודשים נובעת מזה שהוא מקום הארון שבו לוחות הברית. זאת הסיבה ההלכתית של אותה קדושה עילאית. ואם נשאל: בבית המקדש השני לא היה ארון אלא רק אבן השתיה!? אפילו הכי הגמרא אומרת שאפשר לעבוד בו את עבודת יום הכיפורים מפני שנאמר "וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז', לג'). ודרשו חז"ל "מקום מקודש לקודש" (מנחות כז') דהיינו מקום המקודש לארון. יוצא מכאן שקדושת המקדש נובעת בעיקר מזה שהוא מקום המיועד לתורה. ולכן אם נשאל מי מקודש יותר התורה או המקדש? התשובה תהיה חד-משמעית: התורה, משום שהיא הגורמת לקדושת המקדש.

על פי זה אפשר להבין מאמר חז"ל בפס' "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (משלי ג', טו') "מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים" (הוריות, יג') שהרי כל מעלתו של הכהן הגדול נובעת מזה שהוא נכנס לפני ולפנים אל מקום התורה, ואם כן תלמיד חכם גדול ממנו שהרי התלמיד חכם הוא עצמו מקום התורה. מכאן אמרו חז"ל: ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ (שם). היום אין לנו בית המקדש; אין אנחנו יכולים להיכנס לקודש הקודשים, אפילו אל הר הבית אסור לנו לעלות לא רק מסיבות ביטחוניות אלא גם הלכתיות אבל אל התורה אנחנו יכולים להיכנס, ולא רק יכולים אלא חייבים ומצווים להיכנס. אמנם אנחנו מתפללים שיבנה המקדש "ונוכל לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך", שנזכה בקרוב שהארון יחזור למקומו והתורה תהיה במשכנה, והסנהדרין יחזור למקומו ללשכת הגזית, אבל את עיקר העיקרים, התורה, יש לנו גם היום כי היא לא תלויה במקום. הגמרא אומרת "מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה בעולמו אלא ארבע אות של הלכה בלבד" (ברכות, ח.) מסביר הרב את המימרא הזאת על דרך הפשט: המקום הראוי ביותר להתפלל הוא ארבע אמות של הלכה, דהיינו מקום שלומדים בו הלכה. הגמרא (שם) מספרת על רבי אמי ורבי אסי שהיה להם שלושה עשר בתי כנסת בטבריה ולמרות זאת לא התפללו אלא במקום שלמדו. לדעת התוספות תפילה במקום הלימוד עדיפה על תפילה בציבור דהיינו אם צריך אדם לבחור בין תפילה בציבור לבין תפילה במקום לימוד יתפלל במקום לימודו. אמנם הרמ"א כתב (או"ח ד', ס' יח') שלא ירגיל את עצמו לעשות כן משום עמי הארץ, הם לא ילמדו ממנו שצריך לשבת וללמוד אלא רק את הקולה שאפשר להתפלל בלי מניין. למעשה הרמב"ם חולק על התוספות וכותב בהלכות תפילה שתפילה בציבור עדיפה על תפילה במקום לימוד, אבל אפשר ללמוד מכאן כמה חשוב עניין של לימוד התורה המכשיר את הקרקע לתפילה יותר מעולה.

במוצש"ק יחול ליל הסדר, עיקרו של ליל הסדר הוא "והגדת לבנך" ללמד את בנינו ואת בני בתינו את סיפור יציאת מצרים. וחייבים להדגיש שאל לנו להפוך את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר. לפעמים ממהרים בקריאת ההגדה משום שעייפים או רעבים (השנה לא כל כך משום שחל במוצש"ק כאמור) ובכל זאת חייבים להקפיד על ההקשבה לבני הבית, על השאלות שכל אחד חייב לשאול ולדעת לענות עליהם. כל זה דורש הכנה מראש, על מנת שנדע את התשובות חייבים להתכונן ולעבור על הלימוד המתאים. לימוד זה של ליל הסדר יכשיר לנו את השטח לתפילה מעולה יותר שתגיע ישירות למלך מלכי המלכים הקב"ה ובזכות זאת הוא יגאל אותנו בקרוב ממש אמן.



שבת שלום יצחק חלבה



לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטא ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה.