בס"ד

פרשת ויקרא

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

חומש ויקרא המכונה "תורת כוהנים", עוסק בתחילתו בתורת הקורבנות שבני ישראל חייבים או יכולים להביא לבית המקדש.

אחד מקורבנות אלו מכונה בפי חז"ל "פר העלם דבר של ציבור". התורה אומרת: "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ" (ויקרא ד', יג') עדת ישראל אלו הסנהדרין, שטעו בהוראה והורו באחד מאיסורי תורה שחייבים עליו כרת שמותר לעשותו (רש"י) והציבור עשו על פיהם; לאחר מכן נודעה טעותם, דבר שמחייב אותם להביא קורבן. יש מחלוקת בגמרא על מי מוטלת האחריות להביא את הקורבן, האם על הסנהדרין, או על כל שבט או על כלל ישראל.

שואל הרב נבנצל שליט"א: מה יהיה הדין אם לא כל ישראל עשו על פי הוראת בית הדין אלא בן אדם יחיד? למשל: הסנהדרין הגדולה ישבו ודנו על בישול במיקרוגל בשבת האם מותר או אסור. רבן גמליאל הביא ראיות להתיר, רבי יהושע חלק עליו והביא ראיות לאסור וכן הלאה לאחר דיון ארוך עם ראיות לכאן ולכאן פסקו שבישול כזה מותר. יהודי אחד שמע את פסק הדין ושמח, הוא יוכל לבשל את החמין בשבת בבוקר במיקרוגל, אמר ועשה.

ביום ראשון שלאחר שבת התכנסו הסנהדרין שוב לדון בנושא ורבי עקיבא הביא ראיה ברורה שבישול במיקרוגל בשבת אסור וחזרו ושינו את פסק הדין. מה דין אותו יהודי שעשה על פי הוראה בית הדין הקודמת? ברור שהסנהדרין לא חייבים להביא פר העלם דבר של ציבור משום שלא הקהל עשו אלא בן אדם פרטי עשה, אבל אותו יהודי מה יכפר עליו? אמנם הרמב"ם פוסק שיחיד שעשה על פי הוראת בית דין חייב להביא קורבן חטאת כמו כל אדם אחר שחילל שבת בשוגג. אבל עדיין קשה שהרי בוידוי של רבינו ניסים אנחנו אומרים שאי אפשר לאדם לבקש על חטא והוא לא חטא משום שהוא יכול לשאול: מה חטאתי? על מה אני צריך להביא קורבן חטאת הרי התורה ציוותה אותי "וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּך" (דברים יז י) וזה בדיוק מה שעשיתי!! איך ועל מה אני אתוודה? שלא שמעתי בקול ה'?! הרי כן שמעתי בקולו! מי שמתוודה צריך לומר ששוב לא יחזור לאותו מעשה. אם כן מה יגיד כאן, ששוב לא יציית לפסק דינם של הסנהדרין?

אומר הרב: שאדם זה צריך להתוודות על עצם העובדה שהוא מפשוטי העם, העובדה שהוא לא זכה להיות אחד מבית הדין הגדול. אם יהודי זה היה לומד יותר היה זוכה להיות אחד מחכמי הסנהדרין, ליהודי זה אומרים: אם היית לומד יותר, היית יכול לשכנע את רבן גמליאל ואת רבי עקיבא שאסור לבשל במיקרוגל בשבת ואז לא היית נכשל.

הוא הדין באישה שעשתה על פי הוראת בית הדין הגדול, היא מתחייבת בקרבן חטאת, גם עליה יש תביעה למה לא למדה את ההלכות שהיא חייבת ללמוד, אמנם היא לא הייתה יכולה להיות אחת מן הסנהדרין, אבל הייתה יכולה לשכנע את רבן גמליאל שבישול כזה אסור. בתוספתא מובא שברוריה, אשתו של רבי מאיר פסקה הלכה ורבי יהושע אמר "יפה אמרה ברוריה". כלומר: הוא קיבל את הפסק שלה.

על כל פנים התביעה היא על האדם הפרטי; גם אם לא זכה להיות אחד מן הסנהדרין, אם היה מתמיד בלימוד באופן שהיה בקיא בהלכה היה יכול להביע את דעתו בדיון.

התורה דורשת מכל אחד ואחד מאיתנו שנדע את כל התורה כולה. זה לא תירוץ טוב אם תגיד "אני מציית למה שהורו בית הדין הגדול" אתה אומנם חייב לציית למה שרבן גמליאל פסק כי הוא גדול ממך, אבל היא גופא התביעה - למה אתה לא יותר גדול מרבן גמליאל? זאת צריכה להיות השאיפה של כל אחד ואחד.

הגמרא אומרת "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב: "אשרי איש ירא את ה'" ואילו גבי הנהנה מיגיע כפיו כתיב: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ולגבי ירא שמים "וטוב לך" לא כתיב ביה" (ברכות ח.) אומר הרב: לכאורה קשה, מה שייך זה לזה? ירא שמיים והנהנה מיגיע כפיו הם שני מושגים שונים שאין קשר ביניהם! ירא שמים זו הנהגה בחיי האדם ואילו יגיע כפיו זו מלאכה. זה כמו שאחד יגיד "תפוחי אדמה הם יותר טעימים מאשר שולחן..."!? אין קשר בין שני הדברים!

מתרץ הרב על פי הגמרא במסכת חולין שמסבירה מה פירוש הפסוק "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" זה הרואה טריפה לעצמו, דהיינו אדם היודע לפסוק על שאלה לעצמו אם הבהמה כשרה או טריפה. משמע מהגמרא ש"יגיע כפיך" זה מבחינה רוחנית: אדם שהתייגע בתורה ועקב כך יודע לפסוק לעצמו את ההלכה, עליו נאמר שנהנה מ"יגיע כפיו". ירא שמים הוא הולך אצל רבו ושואל אותו מה ההלכה כי הוא לא יודע אם בהמה זו כשרה או טריפה, אבל הנהנה מיגיע כפיו הוא בעצמו פוסק אם הבהמה כשרה או לא. ולמרות שהמשנה (אבות א) אומרת "עשה לך רב", כל מה שאתה לא יודע אתה צריך לפנות לרב, אבל יותר טוב שאתה תהיה הרב. השאיפה צריכה להיות עצמאות כלכלית, לא להיות בגדר של "סמוך על שולחן אחרים", אבל עצמאות כלכלית מבחינה רוחנית, שתדע לפסוק אתה את ההלכה כמו שצריך. כמובן שזה לא אומר שממחר כל אחד יחשוב שהוא אחד מגדולי הדור ויתחיל לפסוק הלכה לעצמו ולכל דורש, ויתווכח עם רבנים וכד'. אבל צריכים לדעת שזאת השאיפה האמיתית של כל יהודי.

התורה אומרת :"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם"(דברים ו' ז') אמרו חז"ל (מס'מסכתש, ויתווכח על כלכלית.תיב: " המשך יו הוא בעצמו פוסק אם הבהמה קידושין) מה פירוש "ושיננתם"? שיהיו דברי התורה משוננים בפיך, מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שאלה מהתנ"ך או מהגמרא לא תגמגם אלא תאמר לו מייד. זאת אומרת שהאדם צריך לדעת לענות על כל שאלה בכל התורה כולה.

דברים אלו לא צריכים לייאש אותנו אלא להפך: צריכים להתחזק ולדעת לאן מופנות השאיפות שלנו: ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות.

שבת שלום

יצחק חלבה



לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה
לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה..
לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm