|
06-03-2008, 02:00
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
המקור שהבאת לגבי האמא הערביה של פרס, רק מחזק את הטענה שלי...
בתגובה להודעה מספר 22 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "האמירה שלי לגבי פרס היא הדבר היחיד באשכול הזה שאיננו ספקולציה"
הטענה הזו לא הושמעה ע"י אף אדם מלבד פרס עצמו (ולא רק אני שמעתי שאיש מלבדו טוען
שאומרים עליו כך, זה סיפור מוכר וישן...), וברי חמיש כמקור הוא טיפה בעייתי....
הלינקים שהבאת מלמדים שאמנם שימון מנצל מעמד ציבורי כדי לעזור לעסקים הפרטיים של הילד
שלו (מעשה ראוי ומבורך שאיכשהו מריח מהון ושלטון...), ותיאורי פעילותו בנושא הם בדיוק מה
שכתבתי קודם: זה שהוא יודע להגיד "ננוטכנולוגיה", לא אומר כלום על פעילותו...
אני לא ביטלתי אף דבר חיובי שעשה, ועד 1977 הוא החלט עשה פה ושם דברים חיוביים. מאז שנת
1977 האיש היה מעורב כמעט בכל תופעה מזיקה בקנה מידה לאומי שהייתה פה. אוסלו לבדו הוא
סיבה מספקת בכדי שהאיש ייזכר רק לשילה (וסיבה מספקת בכדי שירצה שלא ילמדו היסטוריה...),
התנגדותו לתקיפת הכור (שהוא עדיין מצדיק אותה...) גם היא מעשה מופלא נוסף, ופועלו המבורך
בתחום הפיכת המערכת הפוליטית לנקייה וזכה (התרגיל המסריח של 1990...), גם הוא סיבה נוספת
לרצון לא לעסוק בעבר, אלא בביטויים שיכולים להביא להשקעות בחברת הVC של הילד המוכשר
חמי...
דעתי על פרס אכן שלילית, ולמרבה הפלא אני יכול לנמק מדוע היא שלילית. אחרי הכל, האשכול
הזה נפתח בעוד התבטאות הזוייה שלו, ומן הראוי שהאיש שלפני כמה חודשים דיבר על "קסאמים
שמאסמים", ובשעתו עסק בצירופנו לליגה הערבית, ייתן מנוחה לפיו הגדול וייסע לעוד טיול בחו"ל.
אחרי הכל, הוא היה בארץ איזה שבוע ברציפות - וכששימון בארץ, הוא מרגיש צורך לדבר...
ללמד ניתוח היסטורי זה לא רק מסובך, זה כמעט בלתי אפשרי. ללמד הבנה זה דבר כמעט בלתי
אפשרי - דווקא בגלל שהיסטוריה אינה מדע ((היא לא מדע לא מדוייק - היא לא מדע בכלל, ויסלחו
לי כל נוטרי המושג "מדעי הרוח"...). הבנה וניתוח של ההיסטוריה דורשת יכולת אנליטית גבוהה
מאוד, שלא לומדים בשום מקום. להגיד לאנשים ללמוד באופן שיטתי, זה אכן קל מאוד. לגרום להבין איך עושים זאת נכון (מעבר ללהסביר להם על מקורות ועל שימוש בהם), זה כבר הרבה יותר מסובך. מה לעשות שיש מסקנות שהן בולשיט? זה לא ספרות. בסופו של דבר, היסטוריה עוסקת בניסיון להגיע קרוב ככל האפשר לאמת.
ללמד אירועים היסטוריים זה אכן פשוט מאוד.
ללמד "פרשנויות שונות להיסטוריה" זה אכן פשוט, וזה מה שמנסים היסטוריונים חדשים לעשות,
דבר שאכן מבטל כל ערך אקדמי להיסטוריה, והופך אתה הניתוח ההיסטורי לניתוח טקסט בספרות.
ניתוח אירוע היסטורי דורש "טיפה" יותר מזה - כאשר מנסים להבין מניעים של בני אדם, נסיבות
כלכליות, חברתיות ואחרות, שגרמו להתרחשות אירועים שונים. זו הסיבה שלא כל מי שלמד
היסטוריה (כולל פרופסורים נכבדים שעסקו בה כל חייהם) הוא באמת היסטוריון...
הקביעה שניתן להגיע למסקנה מנוגדת היא אמנם מאוד פופולארית בפוסט מודרניזם של ימינו,
אבל האמת היא שבמחקר מעמיק ונכון, די קשה להגיע לשתי מסקנות סותרות. לאנשים יש מניעים
אמיתיים, ולא "פרשנויות למניעים", והיסטוריה בעיקרה עוסקת במניעים של בני אדם. אי אפשר
להגיע תמיד לחקר האמת, אבל בדר"כ כאשר יש מחקרים סותרים - אחד מהם הוא בדר"כ הרבה
פחות טוב מהשני, וקל למדוד דברים כאלה (בין השאר, כיוון שמי שמגיע למסקנות לא נכונות, בדר"כ יעשה או עבודה רשלנית יותר - או פשוט יסלף כדי להגיע למסקנותיו, אליהן כיוון
מלכתחילה...)...
אדם נטול חשיבה אנליטית לא יכול ללמוד ניתוח היסטורי רציני (הוא יכול ללמוד לכתוב יפה, כך שהטקסט יהיה בעל צורה חיצונית אקדמית...), לא משנה מי ילמד אותו, בדיוק כמו מתמטיקה ברמה אקדמית.
העובדה שכיום היסטוריה נתפסת כתחום פשוט, קשור יותר בחוקי ביקוש והיצע (אין עבודה בתחום, לכן הביקוש נמוך, ודרישות הקבלה נמוכות עד בזיון), מאשר במהות. היסטוריה, כפי
שהיא "מופיעה באינטרנט של שימון" היא משהו קצת יותר מסובך. כאשר רמת הלומדים והמלמדים
היא נמוכה, רמת הלימוד יורדת, ויש נטייה להתבלבל ולחשוב שזה התחום.
המקבילה המתמטית היא שכל המורים ילמדו חיבור וחיסור עד 100, כי רובם לא מסוגלים ללמד
יותר מזה - ולכן אנשים יטעו לחשוב שמתמטיקה היא נורא פשוטה...
|
|