|
14-03-2008, 01:50
|
|
|
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
|
|
תגובה
התו"ל של לחימה במשגרי טק"ק לא רק שלא היה מפותח באותה תקופה, אלא שהתקדם מעט מאוד מאז ניסה ה-RAF לצוד משגרי V-2 בחורף 1944/45. ציד הסקאדים של 1991, שגם הוא היה רחוק מלהיות מוצלח, היה עדיין מעבר להרי החושך מבחינה טכנולוגית ותורתית.
>> שלחו את סיירת מטכ"ל ויחידות אחרות לאזורים מרוחקים ומסוכנים בהרבה (בעיקר אחרי הגעת היסעורים) מאזורי השיגור הפוטנציאלים בצפון תעלת סואץ והדלתא, כדי לשתול כל מיני מתקנים ולצלם כל מיני דברים, היו יכולים באותה מידה לשלוח אותם גם "לאתר סקאדים", על אחת כמה וכמה אם אכן היה מדובר באיום כה חמור על בטחון מדינת ישראל כפי שמתואר כאן. בפועל לא נעשה דבר, לא לפני המלחמה ולא במהלכה, חלק ניכר מלוחמי סיירת מטכ"ל בסדיר ובמילואים כידוע חווה את המלחמה בעיקר דרך הטלוויזיה והרדיו... הרי שלפו את סיירת צנחנים במיוחד מראס-סודר והטיסו אותה לתוככי סוריה בסיכון עצום רק כדי להשמיד שני גשרים פצלוחים... מדוע אם כן לשיטתכם לא עשו דבר דומה כלפי האמצעי הנתפש כאיום מהותי על בטחון המדינה? כל זה מה רק מחזק את דעתי שהסקאדים לא נתפשו כאיום משמעותי על מדינת ישראל ובטח לא כזה שמונע תקיפות עומק במצרים...
מלבד האפשרות לפטרל באיזורי שיגור אפשריים (פעילות מסוכנת מאוד באוקטובר 1973) ולנסות להפציץ נקודות חשודות לא נראה לי שניתן היה לעשות הרבה. מעבר לכך, מן החומר של NSDQ160 אני מבין שבין ה-24 באוגוסט - התאריך בו נודע על הגעת הסקאד למצרים - ועד לסוף המלחמה, נודע למודיעין מעט מאוד על הטילים, על כשירותם ועל מיקומם.
>> כל המידע הנדרש היה זמין לאנשי ח"א ואמ"ן בספרי JANES שהתפרסמו כמעט עשור שלם לפני המלחמה וראו איזה פלא המידע שהתפרסם בדו"ח ה CIA שנה אחרי המלחמה תואם את אותם הספרים אחד לאחד... וגם לא השתנה בהרבה מאז... דרך אגב אותם ספרים ממש ממשיכים לשמש גם כיום את מיטב בחורינו כמקור מודעיני...
בתנאים אלה ניתן היה רק להנחות "את חיל-האוויר (כנראה ב-13 באוקטובר) להגביר את פעילותו באזורים שבהם היה חשש כי ייפרסו "סקאדים" כך שיוכלו לאיים על מרכז ישראל."
>> לשיטתכם, אם מדובר באיום כה חמור על בטחון מדינת ישראל ותחת הידיעה שהמצרים כבר פתחו במלחמת גוג ומגוג, מדוע לא נשלחו אם כן מטוסי ח"א לתור אחר האיום החמור באזורים הללו כבר בשעות הראשונות של המלחמה אלא רק בתום שבוע ויותר? כמו כן בירור קצר העלה שלהשמדת מערך הטק"א באזור פורט-סעיד לא היה שום קשר לסקאדים ולאזורי השיגור הכביכול פוטנציאלים שלהם בצפון התעלה אלא מדובר מהלך טקטי נקודתי הנדרש לטובת הסרת המצור מעל מעוז בודפשט ובעיקר כהכנה למבצע דין-שמיים שהיה מתוכנן ל 20 לחודש.
באותה הזמנות שאלת השלמה ל-NSDQ160. האם נשק רקטי ישראלי בדמות "עברי" או "זאב" הוזכר במקורות שבדקת בהקשר לנושא טק"ק והרתעה?
>> "אמצעי העזר" העיקריים שנצברו בצה"ל לטובת השמדת סוללות הנ"מ בשתי החזיתות, אם לצד ח"א או במקומו, היו מערך רקטות העברי, מערך גדודי הרומח וחלק מהיחידות המובחרות שהוכשרו לפשיטות מוסקות כאלו. בפועל כמעט ולא נעשה שימוש הולם במהלך המלחמה באמצעים אלו ובתוכניות היפות שנתפרו סביבם, לדעתי בעיקר בגלל ההלם, הקטטוניה והפסימיות שאחזו בפיקוד הבכיר של צה"ל בשבוע הראשון למלחמה.
לדעתי אף אחד לא דיבר ב-1973 על ציד של טק"ק. אני מניח שההנחיה של החיל הייתה להגביר פעילות באזורים שנחשדו כנקודות שיגור פוטנציאליות בתקווה של איתור מזדמן של משגרים. להערכתי לא מדובר היה ביותר מאשר הנחיה כללית כי דפוס פעולה זה אינו יעיל במיוחד.
>> רק מה, משימות כאלו לא מוזכרות בפקודת דומיניק שפרטה את הנדרש לביצוע תקיפות העומק מצרים, שוב בסתירה להנחה שהסקאד היווה איום חמור על בטחון מדינת ישראל, כזה שצריך להסירו או למזערו לפני ביצוע התקיפות (נכון שהפקודה נכתבה הרבה לפני הגעת הסקאדים אבל 3 חודשים הם די והותר זמן לעדכן פקודה). למיטב ידיעתי הפטרולים המוזכרים בוצעו בתצורת אויר-אויר סטנדרטית ולא בתצורת אויר-קרקע אבל אולי יערי יוכל להרחיב פה.
ביחס לעברי, הרי שבדיון ב-3 באוקטובר אצל ראש הממשלה אמר הרמטכ"ל כי במקרה והסורים יירו רקטות פרוג או יפגעו קשות בישובים בצפון הרי שבידי ישראל טיל בשם עברי המסוגל להגיע למבואות דמשק. הרמטכ"ל אמר כי מדובר ביכולת תגמול מיידית. בדיון של ה-9 באוקטובר, אחרי מתקפת הפרוגים, ההתמקדות לא הייתה בירי רקטי כתגמול אלא במתקפה אווירית. הסיבה לכך הייתה הרצון לעשות מהלך דרמטי ביחס לסורים בשל המצב הקשה של צה"ל. אין לי כל עדויות לכך שנידונה האפשרות של ירי עברי לעבר דמשק, כפי שהוצג לפני המלחמה, אך אני מניח שהאופציה הזו לא נתפסה כדרמטית מספיק. הדיבור על העברי, כך נראה לי, דובר יותר ביחס לתסריט של יום קרב או מהלך צבאי מוגבל של סוריה במהלכו ישוגרו רקטות ולא על מצב כפי שהיה בתחילת מלחמת יום-הכיפורים. בנוגע לזאב, הרי שנראה לי כי ההתייחסות הייתה כאל אמצעי ארטילרי רגיל.
>> הסיבות שלא נעשה שימוש בעברי להפגזת הנקמה בדמשק הן כדלקמן:
א. רצו לתקוף לא רק את דמשק אלא גם תשתיות בכל רחבי המדינה ולכך נדרש כמובן ח"א.
ב. כדי להכניס את דמשק לטווח האפקטיבי של העברי היה צורך לקרב את המשגרים ממש אל קו החזית, שב 9 לחודש עוד עבר כזכור בחושניה וחרמונית, קרי בכלל ממערב לקו הסגול. לכן לא הייתה שום דרך אפקטיבית להשתמש בעברי כלפי מטרות עומק במרחב דמשק. כזכור מאוחר יותר נעשה שימוש באופן דומה ברומח כדי להפגיז את שד"ת דמשק וגם זאת בסיכון עצום, שרק בנס לא נגמר בהשמדת הכלים, שחצו את קווינו אל תוך שטח החיץ.
ג. לא היה הרי די ניסיון מבצעי עם העברי, שהייתה מערכת בתחילת דרכה, ודי היה בסטיה קלה כדי לסיים את הסיפור גם באי פגיעה במטכ"ל הסורי וגם במרחץ דמים סיטונאי של אזרחים סורים חפים מפשע בשכונות המגורים הצפופות של דמשק. לעומת הדיוק המשופר שבהפצצה מהאוויר על ידי טובי טייסינו...
ד. רצון לשמר את המערכת כאלמנט הפתעה לנסיבות מתאימות יותר (=כסת"ח)
ה. (לדעתי גם) סיפורי אגו ויוקרה, האלוף בני פלד ז"ל לא היה ידוע כאדם שמוותר בקלות על הזדמנות לעשות היסטוריה וקצת גלוריקה, בטח לא לטובת חיל כמו חת"מ.
מאמר מעניין נוסף של יובל נאמן חושף פריסה של טילי יריחו מחשש לירי של טילי סקאד על תל אביב:http://www.nativ.cc/june_05/neeman.htm. המאמר שב ומראה שבישראל היה חשש אמיתי מירי של סקאדים.
>> שתי נקודות עולות מהמאמר הזה:
א. בהקשר של ה SA-6 מהדיון השני פה באשכול - גם כאן נכתב שה SA-6 הגיע רק לקראת יום כיפור ולא לפני כן.
ב. בהקשר של הסקאד - לדעתי גם המאמר הזה לא מחזק את ההנחה שהטיל היווה איום משמעותי על בטחון ישראל - בואו נקרא שוב את הפסקה הרלוונטית משם
"סימני ההתרעה התפתחו בישראל בהדרגה. בנאום הניצחון שלו, ב- 16 באוקטובר, כשקוסיגין ניצב לצדו, הזכיר סאדאת את קיומם של טילים אסטרטגיים במצרים שיופעלו כתגמול לעבר תל-אביב, אם יעזו הישראלים להפציץ ערים מצריות. סאדאת אמר שהמדובר בטילי "זאפיר" – שמו של פרויקט הטילים של נאצר שחדל להתקיים, שהתנהל בשנים 1961 עד 1967 בסיוע טכנאים גרמניים, ולא בטילי "סקאד" סובייטים. למחרת גילה לוויין אמריקני פריסה של שתי חטיבות של טילי "סקאד" באזור הדלתה של הנילוס, שהיו חמושים כנראה בראשי-נפץ גרעיניים בלתי-מוסווים, מאוישים בצוותים סובייטיים. מידע זה, שהגיע לידי המודיעין הישראלי, אילץ את הרמטכ"ל להורות על פריסת סוללה של טילי "יריחו". הרמטכ"להורה לא להסוות את הסוללה, בהנחה שהלוויינים הסובייטים יקלטו את המסר של פריסה נגדית והידיעה תועבר לסאדאת. המצרים היו צריכים לנחש באיזה ראשי-נפץ חומשו הטילים הללו. "
קרי הערכה האמריקנית הייתה שמדובר בטילים עם ראשים גרעיניים (=בשליטה רוסית), מה שחייב פריסת טילי יריחו מנגד. אבל מה בין זה ובין הנושא המקורי של הדיון, שהוא הרתיעה כביכול בפיקוד צה"ל מתקיפת מטרות עומק במצריים בגלל המצאות סקאדים במצרים? אפילו לשיטתכם בשלב מאוחר זה של המלחמה, אחרי שהמצרים כבר תקפו או ניסו לתקוף מטרות עומק בישראל בקלטים ובפרוגים (ונתנו בכך צידוק מלא להתקפות תגובה ישראליות), סאדאת (בעודו עומד ליד קוסיגין!) מזהיר שיעשה שימוש בטילים "שברשותו" רק אם יותקפו ערים מצריות. לא סכרים, לא תחנות כוח, לא מתקני נמל, לא מאגרי נפט וכו'. לדעתי זה רק מחזק את ההנחה שלצה"ל היה ידוע מלכתחילה שלמצרים אין שליטה מעשית בטילים. על כן חוסר התגובה להתקפות העומק המצריות לא נבע מחשש מירי של סקאדים לעבר ת"א אלא מהמצב המנטלי הקשה בו היה נתון הפיקוד הבכיר של צה"ל (לאור ההפתעה וכשלון התקפת הנגד) ובמידה רבה גם הממשלה.
נערך לאחרונה ע"י strong11 בתאריך 14-03-2008 בשעה 02:18.
|
|