כי לא לפניו חנף יבוא. (איוב יג, טז) א"ר חסדא א"ר ירמי בר אבא ארבע כתות אין מקבלים פני שכינה, כת חנפים, כת לצים, כת שקרים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים, כת חנפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבוא, כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (ילקוט שמעוני על איוב)

ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה - נופל בגיהנם, שנאמר: (ישעיהו ה,כ) הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו' [שמים חשך לאור ואור לחשך, שמים מר למתוק ומתוק למר] מה כתיב אחריו? (ישעיהו ה,כד) לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה וגו' [שרשם כמק יהיה, ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת ה' צבאות, ואת אמרת קדוש ישראל נאצו]. (מסכת סוטה מ,ב)
http://www.geocities.com/nashim2/so...mud_sotah41.htm



כל המחניף לרשעים - סופו שנופל בידיהם ואם אינו נופל בידו נופל ביד בניו ואם אינו נופל ביד בניו נופל ביד בן בנו (סוטה שם). http://www.halachabrura.org/agada/sota.htm
http://www.geocities.com/nashim2/so...mud_sotah41.htm


(בתלמוד שם הלשון הוא "כל המחניף לחבירו" ולכאורה אין לזה שום הסבר, הרי אם מדובר ב"חבירו", מה רע בזה? ייתכן שהיו רשעים שכולם התחנפו להם והם צנזרו את המילה "רשעים", אבל זה קצת דחוק לפרש כן. אבל כאן רואים עד כמה כל משפט בתלמוד מדוייק להפליא: גם אם מדובר על "שלום חבר", - לו במיוחד אסור להתחנף. מדינאי)

וברמב"ם הלכות דעות פרק א:
יא [ו] אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי. ולא תהיה אחת בפה ואחת בלב, אלא תוכו כברו; והעניין שבלב, הוא הדבר שבפה.
http://www.mechon-mamre.org/i/1202.htm
ואם מישהו בכל זאת הלך בדרך של חנופה, איך להיגמל מזה? ללכת לקצה שני, כמו שכותב הרמב"ם,

http://www.mechon-mamre.org/i/1202.htm

הלכות דעות פרק ב

א חולי הגוף, טועמים המר מתוק והמתוק מר. ויש מן החולים מי שמתאווה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה, כגון העפר והפחם, ושונא המאכלות הטובים, כגון הפת והבשר--הכול לפי רוב החולי. כך בני אדם שנפשותיהם חולות, מתאווים ואוהבים הדעות הרעות; ושונאים הדרך הטובה, ומתעצלים ללכת בה, והיא כבדה עליהן למאוד, לפי חוליים. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו, "הוי האומרים לרע טוב, ולטוב רע: שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיהו ה,כ). ועליהם נאמר "העוזבים, אורחות יושר--ללכת, בדרכי חושך" (משלי ב,יג).

ב ומה היא תקנת חולי נפשות--ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, וירפאו חוליים בדעות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה. והמכירים בדעות הרעות שלהם, ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם--עליהם אמר שלמה, "ומוסר, אווילים בזו" (משלי א,ז).

ג [ב] וכיצד היא רפואתם: מי שהוא בעל חמה--אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל, לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן מרובה, עד שתיעקר החמה מליבו. ואם היה גבה לב--ינהיג עצמו בביזיון הרבה, ויישב למטה מן הכול, וילבוש בלויי סחבות המבזין את לובשיהן, וכיוצא בדברים אלו: עד שייעקר גובה הלב ממנו, ויחזור לדרך האמצעית, שהיא דרך הטובה; ולכשיחזור לדרך האמצעית, ילך בה כל ימיו.

ד ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות: אם היה רחוק לקצה האחד, ירחיק עצמו לקצה השני, וינהוג בו זמן מרובה עד שיחזור לדרך הטובה, והיא מידה בינונית שבכל דעה ודעה.

------------------------------------------------------*
כל הבעיות שלנו נובעות מהחנפנים שמתחנפים לרשעים:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=384246

דוגמה קטנה איך להפסיק עם החנופה לתותח הקדוש:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=386586

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

העתקתי את זה מייד בחדשות:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=386597

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)