אני אומר לכם: הם קיבלו טיל

* מה הסיכוי שסטי"ל ישראלי ייפגע מטיל מתוצרת איראן לחופי לבנון? אל"מ ק' סבר שהסיכוי לא רע בכלל, ואף התריע על כך שוב ושוב בשלוש השנים שלפני אותו לילה נמהר ביולי 2006. חשיפה ראשונה, שבועיים לפני וינוגרד * בלבנון נכשל צה"ל בהפסקת ירי רקטות משטח של 1,000 קמ"ר. בעזה מתברר שגם משטח של 50 קמ"ר זה לא כל כך פשוט

מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף

בעוד הקסאמים נוחתים בשדרות וסביבתה, אירעה שלשום בבוקר תאונה בבסיס חיל הים בחיפה. בעבור צמרת החיל, היה זה עיתוי מביך במיוחד. רק לפני כשלושה חודשים נכנס לתפקידו מפקד חיל הים החדש, האלוף אלי (צ'ייני) מרום ורף הציפיות ממנו גבוה מאוד.

במטכ"ל, כמו בחיל הים, מצפים ממרום לערוך ניקוי יסודי במספנות, אחרי המשבר שחוללו מלחמת לבנון ופרישת המפקד הקודם, האלוף דודו בן-בעש"ט. אבל כמה שעות לפני טקס הסיום הראשון של קורס חובלים בבסיס חיפה, בהשתתפות המפקד החדש, התפוצץ פגז בעת עבודת תחזוקה שגרתית בספינת טילים, באותו בסיס. שבעה חיילים ואזרחים עובדי צה"ל נפצעו, אחד מהם קשה. זו תאונה חמורה נוספת, לאחר שרשרת של תאונות קטלניות בצבא היבשה. מרום מינה מיד ועדת בדיקה, אך זה עדיין אירוע קטן בממדיו, ביחס למחדל שמטיל עדיין צל ענק על תפקוד החיל - פגיעת הטיל האיראני בספינת הטילים אח"י "חנית", ביומה השלישי של המלחמה בלבנון.

מפגיעת הטיל בספינה נהרגו ארבעה חיילי צה"ל. אבל רק סטייה של סנטימטרים, לצד הרבה תושייה של צוות "חנית", מנעו את טביעת הסטי"ל על יותר מ-80 חייליה (ובהם חיילת אחת). ועדת וינוגרד, שהתייחסה לפרשה בביקורת קצרה בדו"ח החלקי שלה, עוד תחזור לעסוק בה בדו"ח הסופי, שיתפרסם ב-30 בינואר. הערת האגב בדו"ח החלקי הספיקה כדי לזרז את פרישת בן-בעש"ט.

למחדל הסטי"ל היו שלושה מרכיבים מרכזיים: מודיעין (החמצת המידע על העברת הטיל האיראני לחיזבאללה), מדיניות מבצעית (הנחיית מטה חיל הים לספינות לנוע קרוב לחוף, בלי דרישה להפעיל מערכות הגנה מטילים) והתנהגות צוות הספינה (קצרים בתקשורת והפרות משמעת). החמור שבהם הוא השני, ובו צפויה גם ועדת וינוגרד להתמקד. אבל דווקא תקלת המודיעין מחייבת התעמקות נוספת וכוללת, במבט לאחור, פרטים מסמרי שיער. זו היתה תקרית שאפשר וצריך היה למנוע, הן מהבחינה המבצעית והן מהזווית המודיעינית. הסיפור המלא של ההשתלשלות מובא כאן לראשונה.

פרטים ראשונים על הפרשה פורסמו בידי זאב שיף ב"הארץ", שבועיים לאחר סיום המלחמה: אגף המודיעין הזהיר את חיל הים, יותר משלוש שנים לפני הפגיעה ב"חנית", כי הטיל בסי-802, שיוצר בסין ושזכה לשדרוג איראני, עשוי להימצא בידי חיזבאללה. בחיל בדקו, לא הצליחו לאשש את ההנחה והמשיכו להתנהג כרגיל, עד לפגיעת הטיל בספינה. הדמות המרתקת בסיפור הזה היא של אלוף-משנה ק', ראש מחלקת הבקרה באמ"ן, שפרש באחרונה משירות פעיל ומעורבותו בפרשה נחשפת כאן לראשונה. מחלקת הבקרה (הידועה גם כ"איפכא מסתברא") הוקמה כלקח ממלחמת יום הכיפורים, כדי להבטיח חשיבה מקורית ובחינת רעיונות שנמצאים לכאורה מחוץ למתחם המתבקש של הערכות המודיעין.

הקריירה של ק' במודיעין לא היתה שגרתית. בשירותו הסדיר היה מפקד טנק ולחם בקרבות יום הכיפורים ברמת הגולן. עם שחרורו, הגיע למסקנה שנולד לעבודה מודיעינית ועבר, לאחר מאבק, לאמ"ן. ק', שכיהן כרמ"ח בקרה במשך שבע שנים וחצי, מאמין שהתשובות לחלק גדול מהשאלות המודיעיניות מצויות בחשיבה לא שגרתית. הקושי הגדול ביותר, אמר לא פעם, הוא שאינך יודע כל מה שאתה יודע.

במשך השנים הקימה לעצמה ישראל מערכת ענקית לאיסוף מודיעין. בתחילת שנות ה-80, נדרש קצין תורן בזירה באמ"ן לטפל בעשרות ידיעות מדי לילה. כיום, מדובר לעתים במאות ידיעות בלילה. יש קושי מובנה לסנן מתוכן את הידיעות בעלות המשמעות. התחולל גם שינוי טכנולוגי חשוב: בעבר, הידיעות היו מתקבלות על נייר מודפס. ידיעות שלא היה אפשר לעמוד על טיבן הועברו ל"טריי" (מגש), אך לא הושלכו. היום, די ללחוץ על כפתור במחשב והידיעה טובעת לה אי-שם.

ק', שמרן שכמותו, מאמין שאסור לזרוק ידיעה שאינך מבין. במחלקת הבקרה התרגלו לכך שפעם בחודש הרמ"ח חוזר לעיין בכל הידיעות הבלתי מובנות שהצטברו. אבל ק' התקשה להנחיל את גישתו לפקודיו. השיטה שלו התבססה על הרבה אינטואיציה, על בחינת הנחות אפשריות ופסילתן. במידת מה, התרשם, היא מנוגדת לאופי האדם. רוב האנשים אוהבים לראות שהנחות מבוססות על ידיעות בדוקות - וק' נראה להם כמי שחוטא בהימורים.

הפער הזה בא לידי ביטוי במלוא עוצמתו בפרשת הסטי"ל. ב-21 באפריל 2003, בעת הרצאה בפני קציני מספן המודיעין של חיל הים, התבקש ק' לתת דוגמה להיפותזה שהוא בוחן. ק' בחר בשאלת טילי חוף-ים. ידוע לנו, אמר, שאיראן מעבירה לחיזבאללה את כלי הנשק הטובים ביותר שברשותה. חיזבאללה כבר קיבל לידיו את מיטב טילי הנ"ט והרקטות תלולות המסלול. על טילי חוף-ים איננו יודעים דבר. "האיראנים לא נתנו לחיזבאללה כלום? לא יכול להיות. אני אומר לכם: הם נתנו טיל. רק איני יודע להגיד איזה". בידקו את המידע המודיעיני לאחור, הציע ק', לפי הנחת המוצא הזאת. לא הצלחתם להפריך אותה? התשובה ברורה: הטיל ברשות חיזבאללה.

למחרת, בחן ק' בעצמו את המידע בעניין. התברר לו שכבר שלוש שנים קודם לכן העלה את הימצאות הטיל בידי חיזבאללה כתרחיש אפשרי. ק' שיגר מכתב למספן המודיעין ובו אזכור של חמישה פריטי מידע חלקיים, העשויים להצביע על כך שהטיל עבר לחיזבאללה, והציע בדיקה יסודית. מספן המודיעין פתח בבדיקה, שבה התגלו יותר מ-20 ידיעות חלקיות המספקות תימוכין לכאורה לתזה של ק'. עלתה מהן אפשרות שטיל חוף-ים מיושן יותר הועבר לחיזבאללה כבר בסוף שנות ה-90, והוחלף בהמשך בסי-802. אבל הניתוח של מספן המודיעין לא העלה מסקנה חד-משמעית, המסמך לא הופץ בחיל הים וממילא לא ננקטו שום צעדים בעניין.

לשם השוואה, חיל האוויר, שפעל על סמך הנחה בלתי מאומתת מ-1999 כי בידי חיזבאללה טילי נ"מ מדגם אס-אי-18, הנחה את מטוסיו לנקוט צעדי בטיחות כדי לצמצם הסיכוי לפגיעה מהם.

הסוגיה עלתה מחדש בבוקר יום שישי, 14 ביולי 2006, פחות מ-12 שעות לפני פגיעת הטיל ב"חנית". אחד מראשי הענפים במספן המודיעין, סא"ל י', עסק שלוש שנים קודם לכן בבדיקה שנעשתה ביוזמת רמ"ח הבקרה. בדיון עם ראש המספן, אל"מ רם רוטברג, אמר י' כי על הספינות האוכפות את המצור הימי שהטילה ישראל על חיזבאללה לקחת בחשבון אפשרות של ירי סי-802. רוטברג שאל אם י' מסתמך על תחושת בטן או מידע. הנוכחים התרשמו שמדובר בתחושת בטן. י' טען בדיעבד שהיה כאן יותר מכך. אבל י', כמו כל כך הרבה קצינים במקרים קריטיים אחרים במלחמה, לא הפך שולחן על הממונים עליו.

בצהריים כתב י' מסמך אישי למפקדיו, שלא טיפלו בעניין במועד. אילו יצאה התרעה על אפשרות שהטיל בידי חיזבאללה, הספינות היו מוצאות באופן מיידי מחוץ לטווח. ההמשך ידוע: הטיל פגע בספינה באותו ערב, ב-20:42.

שנה לאחר המלחמה, בראיון לרשת "אל-ג'זירה" הציג מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, את גרסתו לאירועים. "באותו יום", סיפר, "ערכנו התייעצות בין האחים. החלטנו להשתמש בנשק שהישראלי בוודאות לא ידע שנמצא בידינו. אילו ידע, זה היה משפיע על הכוננות של הספינות. תנועתן הראתה שהוא רגוע וסבור שאין בידינו נשק כזה". אנשי חיזבאללה, הסביר מנהיגם, חשו שהגיעה השעה לחרוג מתגובה שגרתית. "בימים הראשונים לא עשינו שום דבר חדש. הדבר הראשון היה (שיגור הטיל אל) הספינה. באותו ערב ממילא הייתי צריך לנאום, שלא יחשבו שהישראלים הרגו אותי. הסכמנו... שנתזמן זאת עם הנאום שהייתי אמור לשאת בשידור חי". נסראללה אכן נאם - והפנה את תושבי ביירות במהלך דבריו להסתכל לעבר הים, כדי לצפות ב"חנית" בוערת.

בתחקיר שערך חיל הים הוצגה עמדה שלפיה מקור השגיאה במספן המודיעין, שלא איתר את המידע המחשיד. מהמכתב של ק' מ-2003 התעלמו - והדיון התמקד בבעיה הפנימית במספן המודיעין. בכנס החילי שבו הוצג התחקיר, ישב ק' בשורה האחרונה באולם. אחרי שבן-בעש"ט הציג את הסיכום, דרש ק' את רשות הדיבור. האחריות, טען, מוטלת גם על המפקדים ואינה נשארת בתחומי המודיעין. הגישה המחייבת צריכה להיות זו שנקט חיל האוויר: אם יש ספק, אז אין ספק - ומתייחסים לחומרה. הרמטכ"ל, דן חלוץ, עצר את התחקיר. הוא שלח את אנשי חיל הים לערוך השלמות, הפעם בשיתוף ק'. כמה חודשים מאוחר יותר נועד ק' עם אנשי מספן המודיעין. הוא התרשם שהלקחים הופנמו.

הטיפול המשמעתי של צה"ל באסון "חנית" היה מאופק. בן-בעש"ט פרש, אך לא קיבל במפורש אחריות לכשלים. אחת ההחלטות האחרונות של חלוץ, שהשבוע מלאה שנה להתפטרותו, היתה קידום ראש מספן המודיעין רוטברג לדרגת תא"ל. רוטברג, בעבר מפקד הקומנדו הימי, הוא אחד הקצינים המצטיינים והאמיצים של חיל הים, אבל ההחלטה - סמוך לסיום התחקירים - שיקפה יחס מנוכר של הצבא לחומרת האסון. רוטברג מונה לתפקיד היוקרתי של מפקד בסיס חיל הים בחיפה. שלשום בערב, שעות אחרי פיצוץ הפגז בתאונה בסטי"ל, אירח הבסיס שבפיקודו את טקס סיום קורס החובלים, בהשתתפות שר הביטחון והרמטכ"ל.

לקראת עימות ישיר

המבול שירד בימים האחרונים על שדרות וסביבתה - כמאה רקטות קסאם ועשרות פצצות מרגמה עד אתמול בצהריים - משקף שינוי כפול: במדיניות חמאס וביכולת המבצעית שלו. לראשונה זה כחצי שנה, נראה שהארגון האיסלאמי מחפש עימות ישיר עם ישראל. לא מדובר הפעם באספקת רקטות לפלגים הפלשתיניים הקטנים יותר או במטח בודד מצד חמאס, אלא במתקפה יזומה ומתואמת של הארגון. חמאס שיפר את יכולת הפעלת האש שלו והתגבר על קשיים טכניים, באופן שמאפשר לו כעת לאגור מספר גדול של רקטות ולהפעילה במסות גדולות כשהוא בוחר בכך.

הנימוק המיידי להפגזת שדרות נעוץ בפעולת צה"ל ביום שלישי לפנות בוקר, בפאתי שכונות סג'עייה וזייתון בעזה. 19 הרוגים פלשתינאים, מרביתם חמושים מחמאס ובהם חוסאם א-זהאר, בנו של בכיר הארגון מחמוד א-זהאר, הביאו להחלטה על נקמה. אבל מעבר לרצון לסגור חשבון עם ישראל, שהונע מתסכול לנוכח יחס האבידות הקשה מול צה"ל, מסתמן ניסיון לקבע מאזן הרתעה חדש: חמאס ישוב להגיב מעתה, בירי מסיווי של רקטות, על כל פעולה שבה יגרום לו צה"ל אבידות רבות. מספר הנפגעים הגדול (כ-60 פלשתינאים נהרגו ברצועה מתחילת השנה הנוכחית) לא הרתיע את חמאס. להיפך, נדמה שהנתונים רק דירבנו את הארגון לפעולה. כרגיל באחרונה, הנהגת הזרוע הצבאית בארגון, שהיתה להוטה לפעול, הכתיבה את המדיניות לדרג הפוליטי שלו. הפגיעה ב"אחד משלנו", בנו של א-זהאר, בוודאי תרמה להסכמת הפוליטיקאים של חמאס למהלך.

למרות המטחים הכבדים, שיעור הנפגעים בצד הישראלי עד אתמול בצהריים היה, למרבה המזל, קטן יחסית. מצד שני, צה"ל זוכה רק להצלחה חלקית בפגיעה במשגרי הרקטות. מבצעי ה"ציד" נגד החוליות, שבמסגרתם מופעלת כמות גדולה של אמצעים טכנולוגיים, מביאים תוצאה מוגבלת. במלחמת לבנון השנייה נכשל הצבא במאמץ לבלום שיגור קטיושות ממרחב בגודל אלף קילומטרים מרובעים מדרום לליטני. ברצועה עומד שטחו של מרחב השיגור על כ-50 קמ"ר. אבל גם זה מתברר כאתגר מסובך למדי. במאבק מול מערך החי"ר והנ"ט של חמאס רושמת ישראל הצלחות גדולות יותר. יחידות צה"ל הפושטות על השטח הפלשתיני נהנות מיתרון מקצועי ומתיאום הדוק עם חיל האוויר. ברוב המקרים, החמושים נפגעים עוד בטרם הצליחו להתקרב לכוחות. הפרדוקס הוא שמבצעים מהסוג של הפעולה בזייתון אינם עוצרים קסאמים. בטווח הקצר, הם אף מגבירים את הירי.

מנקודת המבט של חמאס, נראה שהאבידות עדיין אינן בגדר בעיה אקוטית. בעבור צעיר ממוצע, בוגר תיכון ברצועה, אחד ממקורות הפרנסה היחידים הוא הצטרפות לזרוע הצבאית של הארגון או לכוח הביצועי שלו. הגופים הצבאיים של חמאס נהנים מהקצבה כספית סבירה, והממשלה אף הגדילה לעשות כשהצליחה לשלם השבוע משכורות לרבים מפקידיה, למרות המצור הכלכלי ההדוק. ההרוגים הרבים הביאו לחיזוק התמיכה הפוליטית בחמאס, ברצועה ובגדה, אחרי חודשים של ירידה במעמדו. חמאס ומנהיגיו נתפשים כמי שמוכנים להקריב את היקר להם מכל, בניהם, למען המאבק, בעוד בכירי הרשות עסוקים בנטיעת עצים לרגל "יום העץ הפלשתיני" ובניהול שיחות עקרות עם ישראל.

מות בנו ביסס את מעמדו של מחמוד א-זהאר, הקיצוני שבמנהיגי חמאס, כאיש החזק של הארגון ברצועה. מאז יום רביעי מקבל א-זהאר את פניהם של מאות מנחמים, בהם אנשי פתח. שיחות ניחומים זורמות מכל רחבי העולם המוסלמי, בהן מנשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, מראש ממשלת לבנון פואד סניורה ואפילו מיו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן). א-זהאר חדר ללב הקונסנסוס הפלשתיני.

בצה"ל עדיין מקווים שיחס השחיקה יתיש את חמאס וידרבנו להסכים להפוגה, בלא שהדבר ידרוש ויתורים כבדים מצד ישראל. למרות הסבל של תושבי שדרות, במטכ"ל מזכירים שהחיים בעזה קשים כעת לאין שיעור ומניין ההרוגים שם הולך וגדל. הצרה היא שאירועי השבוע מביאים בינתיים את חמאס למסקנה הפוכה. שם סבורים שדווקא ישראל עומדת על סף שבירה, וכי המשך ההפגזות ישיג "תהדיאה" (הרגעה זמנית) בתנאים נוחים לארגון. אם יימשך ירי הקסאם הכבד לתוך סוף השבוע, עשוי המטכ"ל לשנות את המלצתו וללחוץ על הדרג המדיני לאפשר לו להחריף את הפעולות ברצועה. נראה שלפי שעה, מבצע רחב לכיבוש הרצועה אינו עומד על הפרק. הדרג המדיני מסתייג נמרצות, וגם בצה"ל מעדיפים להמתין לאביב, שבו תנאי מזג האוויר נוחים יותר למהלך כזה.

במבט לאחור, החטא הקדמון של ישראל בכל הקשור לעזה אינו בהתנתקות, אלא במה שאירע מיד לאחריה. החלטת ראש הממשלה אז, אריאל שרון, להתעלם מטפטוף הקסאמים לאחר הנסיגה עלתה במחיר יקר. כשהקאסם הראשון נחת, ישראל טמנה את ראשה בחול. עתה היא עומדת מול מצב מורכב בהרבה, גרסה דרומית מאוחרת של השגיאה שעשתה ממשלתו של אהוד ברק בגבול לבנון. אחרי הנסיגה במאי 2000, ישראל בחרה להתכחש לאיומיה הקודמים ולהבליג על חטיפת שלושת חיילי צה"ל בהר דב באוקטובר של אותה שנה. תוצאות ההחלטה הורגשו שש שנים מאוחר יותר, במלחמת לבנון השנייה.


http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/945810.html

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby