 |
11-01-2008, 13:22
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.05.07
הודעות: 496
|
|
מאמר יום סיירות 10.1.08
שלום לכולם!...
קודם כל...אני חייב לציין שכל המידע מהפורום הזה בנוגע ליום סיירות עזר לי..וטוב שידעתי מה מצפה לי..
הופתעתי לדעת שיש כאלה שלא יודעים מה מצפה להם....
אז ככה...אני מטירת הכרמל שזה 2 דקות מחיפה...קמתי ב5 בבוקר מלא בהתרגשות.....ארגנתי את התיק ככה פעם אחרונה.....הנחתי תפילין, שמתי טריינינג עם חולצה לבנה ארוכה מתחת...  ...
אמא הקפיצה אותי למרכזית ואספתי חבר בדרך שגם בא איתי....הגענו למרכזית חוף הכרמל וחיכינו לאוטובוס הראשון לוינגייט, קו 910...6:30...כן אני יודע, היינו צריכים להיות שם ב-7...בכל מקרה...זאת לא אשמתנו...הגענו ב7:45 לשטח שצה"ל השתמש בו לימי סיירות...זה עמוק בתוך וינגייט הולכים ישר ישר ישר ישר ואז ימינה...ואז מרחוק רואים שורות של מלש"בים לבושים בבגדי ספורט וצועקים "2,3,הקשב!!" וזה נותן לך פרפרים בבטן ורעל של רגע..וואו..הרגשה טובה...(שכחתי להגיד שאכלתי באותו בוקר חביתה עם קוטג' ובנסיעה שוקולדים ואנרג'י...לא הכבדתי)..
הגענו לשומרים שם ונתנו להם את הזימונים והתעודת זהות ונכנסנו...הלכנו למכולה שהייתה שם שהפכו אותה למן משרד מאולתר, שם יושבות המזכירות וקולטות את כל המגיעים ואומרות מה לעשות.....
אז...כן אמרו לנו ללכת ולרשום על החולצת טריקו הלבנה שלנו את המספר שקיבלתי...המספר שלי היה 343.
רשמנו...לאט לאט יוצאים מההלם הזה שהגעת איתו, אתה מתחיל לדבר עם אנשים שאתה לא מכיר סתם ככה בצורה נחמדה, לצחוק, להריץ דחקות ולעזור אחד לשני עם כל מיני דברים ככה שצצים ברגע...
הלכנו להשתין בזריזות וחזרנו...מילואימניקים עם מעיל ועל המעיל תפורה סיכת סיירת מטכ"ל באים ואומרים לנו בריצה קלה לשים את התיקים שלנו באוהל הלבן הגדול ששימש לאוהל ציוד ולהתכנס כדי למלא את השאלון בו מדרגים לאיזו יחידה אתה הכי רוצה להגיע.....
התכנסנו, הסבירו לנו מה ומו כאילו שלא ידענו ונתנו לנו למלא את השאלון...מילאנו אותו.......
החיילות שעוזרות שם דרך אגב ממש נחמדות...מחייכות, צוחקות...נחמדות כאלה...כנראה הן לא צריכות להיות קשוחות שם כי כבר יש סמכות של המילואימניקים והמפקדים שם...חח אז היה נחמד כזה...
אחרי השאלון הזה עברנו לאוהל חובשים...שם כל אחד מילא אם יש לו בעיה רפואית כלשהי ואם הוא היה חולה בשבוע האחרון...היה לי דופק די מהיר 110 אז החובש שלח אותי לרופא שישב 2 מטר ממנו...כנראה התרגשתי קצת...אמרתי לרופא שאני מרגיש טוב והמשכתי...
אחרי כל זה התכנסנו על גבעה..כל פעם כמה עשרות מלש"בים..ואז ירדנו ממנה בהוראת המפקד שהיה שם והסתדרנו בזוגות לשלב הראשון בבר-אור שכיבות מרפקים.
מישהו שם אגרוף על הרצפה וכל שכיבה צריכה להגיע לאגרוף ואם לא היא לא נספרת.
עשינו את זה והתחלפנו...אחרי זה עברנו לכפיפות בטן..... וכמובן כל החיילות שהיו שם כדי לבדוק אם אנחנו עושים את הכפיפות והשכיבות נכון צחקו איתנו, ובינתיים שחיילת עברה לקחת תוצאות דיברנו איתן והיה נחמד...כשספרתי לחבר שלי את הכפיפות בטן הוא הגיע ל41..אז אני סופר "41!" ואז הוא כבר עשה אחרונה שהוא מת בה..הוא לא ממש בכושר...ואז אני כזה "ארבעים ו........" והוא נפל וצחקתי וחיילת חייכה חחחח...נחמד...אני רגיל לחיילות של לשכת גיוס שמעקמות פרצוף על כל דבר...
ואז כמובן ריצת 2000...היינו איזה 60-70 וכל אחד רץ ק"מ הלוך וק"מ חזור בערך ומקבל מספר.
מי שרצה מדד זמן בשעון או משהו כזה.......
ואז הייתה הפסקה של איזה חצי שעה בה נתנו לנו סנדוויצ'ים באוהל ציוד אבל לא אכלתי כדי לא להכביד, רק כמה שוקולדים שהיו לי....
ואז חילקו אותנו כנראה לפי התוצאות של הבר אור לקבוצות, הייתי קבוצה 4...ושם התחיל היום סיירות.
3 מפקדים על צוות,לוקחים ציוד והולכים לכיוון הדיונות של וינגייט..כן כן דיונות הדמעות המפורסמות..
לא הגענו למקום שהמפקד ייעד לנו,הנחנו את הציוד, הלכנו לצד להשתין בפקודת המפקד חח וחזרנו.
כמובן שעוד לפני שחילקו אותנו לקבוצות חפרו לנו שמי שלא מרגיש טוב או לא ישן 7 שעות לפחות, שיגיד עכשיו ותינתן לו עוד הזדמנות כי לאחר מכן לא תינתן לו עוד הזדמנות......
הסתדרנו בשלשות...והמבנה שלנו היה כזה שהיו שלשות ולא היו מספיק אנשים אז שורה אחת הייתה רק עם מלש"ב אחד..שלשה, שלשה, שלשה, שלשה, מלש"ב שנחשב כטור בפני עצמו ועוד שלשה....
בינתיים שמפקד אחד מדבר, אחד אחר הולך ותוקע את חפירה בקצה הדיונה ואז מסבירים לנו שמאז שהמפקד נותן את הפקודה "צא!" יש לנו 20 שניות לעלות לדיונה, להקיף אותה מימין לשמאל, לרדת, להסתדר באותו מבנה שהיינו כולל הטור של המלש"ב היחיד וכשכולם נמצאים לתת הקשב למפקד.
כן, כולם ידעו שהוא מנסה להטיש אותנו מנטלית תודות לכל המאמרים בפורום אבל זה עדיין היה קשה..
"כנראה לא הבנתם!!!20 שניות זה קודש!!צאאא!!" ... אני מעריך ש-20 פעם הוא נתן לנו לדפוק ספרינטים בקטע הזה שהיה הקטע הראשון...
7 דקות הפסקה כדי לשתות כל אחד לפחות 3 כוסות מים...
ואז הקטע השני עם האלונקה והג'ריקן של המים....ספרינט רגיל לדיונה, 4 הראשונים מרימים אלונקה בדרך שהסבירו לנו כדי לא לדפוק את הגב וכנ"ל לגבי ג'ריקן.....
משום מה בקבוצה שלנו היה ג'ריקן אחד ובכל השאר היו 3.....זה מה שדפק אותי אני חושב.....
יש שם כאלה יותר בכושר ממך ויש כאלה פחות........מה שיצא שאני הייתי ממוצע...ותמיד הגעתי מהספרינטים הראשונים בערך שישי-שביעי ולא יצא לי להרים שום דבר, לא ג'ריקן כי על המזל שלי היה רק 1 אצלנו ובטח שלא אלונקה.......התוצאות שלי היו יותר טובות מחבר שלי בהכל...גם בבר אור שלא יודע אם יש לו השפעה פה אבל גם בדיונות, לא הלכתי, מקסימום רצתי לאט והוא הלך...עם השקי חול הוא עשה 8 הקפות ואני עשיתי 11...כנ"ל לגבי החפירה..אבל לא הגענו לזה...
אז הקטע השני גם אחרי 45 דקות בערך נגמר, הקטע של הסחיבת אלונקה וג'ריקן...
עכשיו הגיעו הבורות...קצת הפסקה מהסיבולת לב-ריאה שנבחנה אבל עדיין די קשה...נתנו לכל אחד מאיתנו אתי חפירה שחורים וקטנים כאלה..די חמודים.....הסבירו לנו איך "לתפעל" אותם...יש שם כמו אום כזה שמסובבים ואז אתה יכול לשנות את המצב של האת מאת למעדר כזה.....
והמפקד אמר שלהיזהר שלא יסגר לנו על האצבע, ומי שיסגר לו על האצבע ויבוא אל המפקד להגיד לו שהוא נחתך, עף הביתה...ככה זה היה בקבוצה שלי בכל אופן...ברוך השם לא נחתכתי ולא כלום חח..
הבור שלי היה יפה מאוד דווקא, ביקשו בור בעומק האת, ברוחב האת ואורך אין סופי...המטרה בעיקרו הייתה להסוות בן אדם זה מה שאני הבנתי...אז פשוט עשיתי את זה ככה.......
ואחרי חצי שעה שנתנו לנו באמת באו המפקדים ושאלו "343, עמדת במשימה?" אז עניתי שכן..ואמרו לי בסדר......
החלק הרביעי כמעט מתחיל, לוקחים שקים של 15 ק"ג הייתי מעריך...ממלאים אותם בחול, עם מה שנשאר סוגרים את הבורות שחפרנו, קושרים את השקים עם החוטים, מרימים את השק ומתכוננים לפקודה של המפקד לצאת לדיונה עם השקים....
"כל אחד עושה הקפה, הקפה זה הלוך חזור וכשעוברים פה אומרים מספר שלכם ואת מספר ההקפות"..
"המפקד כמה זמן יש לנו?...יש לנו את כל היום..."
חחח...בינתיים המפקד מזג תה מהג'ריקן הקטן שלהם חח...
אוקיי..התחלנו..חשבנו שלרוץ עם שק של 15 ק"ג על הכתפיים יהיה בסדר....חח...אבל את כל ה-11 הקפות שעשיתי...אולי רצתי עם השק חצי דיונה אחת...זה קשה..פשוט הולכים איתו..
אבל הראתי נחישות, הראתי רצון, את כל המשימות ביצעתי וגם כשהתעייפתי בכל שלב, המשכתי.אם זה בספרינטים, אם זה בחפירת בור כשכואבות כבר הידיים והגב בעיקר....
חילקו לנו כובעי טמבל יפים דווקא של צה"ל שאני חייב להגיד שיעילים מאוד...לא רק מפני השמש...
כשהייתי עם השק על הגב בסיבוב שביעי למשל והתחלתי רק את העליה של הדיונה, פשוט הורדתי את הכובע כלפי מטה במטרה להסתכל על הצעדים שלי ומטר אחד קדימה כדי לא להיכנס במישהו, כדי לא לראות את האת חפירה הרחוק בנמצא בפסגת הדיונה, כי זה מייאש.........ועוד אחרי ה"הפסקה" של החפירת בורות..פתאום שוב דיונות.....חחח...
ואז המפקדים אומרים לנו להפסיק בשלב מסוים וכולנו מורידים את השקים ובאים ויושבים ב-ח' ליד המפקדים...חלק פרשו בהתחלה, חלק קצת אחרי ההתחלה...היה מישהו שהתעלף על הדיונה בצוות 5..
חבר אחר היה בצוות 5 והם היו לידנו..והסתכלתי פעם אחת והוא ראה אותי וסימן לי שהוא הרוג..אז עשיתי לו עם היד סימון של "חכה, חכה..." ואז עם אגרוף "תהיה חזק..."
אחרי זה באוטובוס הוא אמר לי שאם לא הייתי עושה לו את זה הוא היה פורש...אני כבר מרגיש טוב עם עצמי...
אז כולנו יושבים ליד המפקדים...
"אוקיי חברה...החלק הפיזי של היום הזה הסתיים ואני חייב להגיד, כל מי שסיים את היום הזה, אין מה להגיד, הוא טוב. כולכם חזקים ובעלי מוטיבציה ואתה תהיו הנוער שישמור על עם ישראל עוד מעט.."
ואז הם ביקשו לפי מספרים להגיד כל אחד מאיפה הוא, תחביב, איך התאמן ליום הזה ומה ההעדפה שלו.
אמרנו, סחבנו ציוד בחזרה לרחבה וראינו את כל הצוותים מלמעלה...מפסגת הדיונה...
וגם בהתכנסויות שלנו של כל הצוותים ראיתי את כולם..וזה גרם לי להרגיש טוב..היינו רק 400 אמנם אבל כל יום במשך איזה 10 ימים כמה מאות...ופתאום תפסתי שלא כולם לא אכפתיים...יש עדיין מורעלים וכאלה שרוצים קרבי ולא רק כאלה שמזניחים את העם ואת הדור הזה...
חשבתי לעצמי 90% מאלה שכאן הם קרביים לעתיד...איזה יופי, זה כח עצום!
בינתיים בטח כל המפקדים התייעצו לגבי התוצאות ואז פתחו לנו שולחנות עם אוכל כדי להעסיק אותנו חח..כמובן..בנים----אוכל....העיסוק הכי טוב.
סיימנו לאכול והתכנסנו שוב..ישבנו ואז שוב אמרו לנו שעומדים להקריא לנו תוצאות, ולא כולם יקבלו מה שהם רוצים ויהיו כאלה שלא יקבלו כלום גם אבל לא להתייאש כי ליחידות האלה רק חלק קטן מאוד יתקבלו במילא ויש עוד יחידות מובחרות בצה"ל שרוב האנשים פה יתחרו איתנו עליהן בעתיד...ושאנחנו אלה שנשמור על המדינה ויש לנו פוטנציאל פיקודי עתידי בצה"ל ועוד דרך ארוכה להגיע ליחידות טובות.
ואז התחילו להקריא..התחילו ממטכ"ל.....לא יודע כמה בדיוק אני מעריך איזה 50-60....המספר שלי לא עלה...זאת הייתה ההעדפה הראשונה שלי....לא חשוב, גם האחרות טובות ויש גם גיבושונים אם לא מתאים לי...שלדג....669...אחלה...........המשיכו...
שייטת 13......הוקראו משהו כמו 70?...לא בטוח לא לסמוך על זה בכלל בכלל בכלל.......
הייתי כל כך עסוק בלנסות למצוא את המספר שלי בין כולם שלא הצלחתי להעריך ואני לא זוכר...שוב המספר לא עלה.....וגם לא של חבר שלי......שמקודם סיפרתי שהתוצאות שלי היו טובות משלו בהכל..
חובלים....מקריאים, מקריאים, מקריאים...המספר של חבר שלי עלה.."יששש" אני שומע...
הוא דירג חובלים אחרון אבל התחרט אחרי זה ורצה את זה ראשון...והוא קיבל....איזה מזל.. אני שמח בשבילו......הייתי כזה..גאה בו..אחלה...הוא השיג מה שהוא רצה ולא נשבר..וחבר'ה זה היה יום די קשה.
אמנם עכשיו אני מרגיש את השרירים קצת אבל לא נורא, היום הזה היה כמו מדרגה, קפיצה בכושר...רק צריך לשמור עליו עד הגיבוש הבא....
וכן גם בחובלים לא קראו את המספר שלי...להפתעתי נשארו קרוב ל-80-90 מלש"בים בלי כלום..ואני אחד מהם..הייתי כל כך מופתע...התוצאות שלי היו יותר טובות אז...איך?..
חבר שלי סחב בקבוצה שלו ג'ריקן איזה פעם..להזכירכם היו אצלהם 3 ואצלי 1......
זה ההבדל היחיד מבינינו...ושיערתי שזה בגלל זה...לא קיבלתי כלום.....
ציפיתי למשהו....זאת הסיבה היחידה שקצת קצת הייתי מבואס....אבל ממש טיפה...ואין לי מושג למה זה היה ככה......אבל אומרים שהכל לטובה, ובעזרת השם בעוד כמה חודשים אני אקבל מנילה ואסמן צנחנים בעדיפות ראשונה ואני אעשה גיבוש צנחנים\דובדבן.
אמנם לא "קיבלתי כלום" ביום הזה...אבל האמת היא שכן קיבלתי..
הוכחתי לעצמי שאני מסוגל לעמוד בלחצים פיזיים ולא להתייאש, הוכחתי לעצמי שוב שיש לי אופי חזק שאומר לי כל הזמן "אתה לא פורש נקודה.זאת לא אופציה, תמות פה אבל אתה לא פורש"...
אני די גאה בעצמי שסיימתי........וקיבלתי עוד משהו.
ראיתי אתמול מה היא רעות אמיתית..כשאתה עומד בשורה לקראת הסוף עם כולם ואתה מוקף באנשים שאתה לא מכיר אבל פשוט מתחילים לדבר..."נו איך הלך?...נו היה קשה?...אחי רוצה במבה?"...וכל מיני צחוקים ועזרה אחד לשני בהכל, גם בקטעים הפיזיים...ואמרתי לעצמי "אם אני מתלהב מהרעות הזאת עכשיו, אני חושב שהשירות הצבאי שלי יהיה סבבה..."
הבטחתי שלאן שאני אגיע, אני אשאף להכי הכי...אם זה צנחנים אז אני אעשה גיבוש יחט"יות..היחט"יות של צנחנים מגוונות... מגלן\דובדבן\פלס"ר\גיל\עורב\פלחה"נ.... קורס מפקדים...מ"כים אולי גם קצינים בעזרת השם.
אני אהיה לוחם ואני אהיה לוחם טוב, ואמנם לא התמיינתי ליחידות מיום הסיירות אבל קיבלתי מוטיבציה לא נורמלית ועוד יום טוב של כושר אף פעם לא מזיק.
לכל אלה שקוראים את זה וגם לא המשיכו את המיונים ליחידות הנ"ל מיום הסיירות, אל תתבאסו...כל גדוד חי"ר,שריון,תותחנים וכו' משתתף בלחימה בטרור ובהגנה על מדינת ישראל.
קחו חלק בהגנה על המולדת, אל תתייאשו... "סיירת או ניירת" זה לא נכון...אז...
חוץ מזה הכובע טמבל היעיל הזה נשאר על הראש שלי ושל עוד כמה, לא שמנו לב...וקיבלנו אותו...עוד מזכרת...חחח...אז תמשיכו לשמור על כושר עד הגיבוש הבא...... אזזז.......
אחרי לצנחנים?
D: |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
