09-01-2008, 17:08
|
|
|
חבר מתאריך: 27.03.06
הודעות: 480
|
|
המצגת יפה ונוגעת ללב, אני רוצה להגיב אישית וענינית.
ושוב, כל הכבוד על המצב ועל ההשקעה שלך בנושא.
תראי ים, מהתדמית שנוצרה לי אישית את נשמעת בחורה מאוד אנרגטית, ערכית ומאוד נחושה ולא מוותרת על העקרונות שלך. מאוד מזכירה לי את עצמי בגיל הזה(ואני ממש לא גדול ממך בהרבה). מדריך שכבה בוגרת, מאוד רומנטי בתפיסת עולם, נלחם עם הרגש בהכל. וכן, גם אני שנאתי שדיברו על ערכים בכזה יובש ואדישות(ואני עדיין שונא את האדישות בתחומים האלה).
אבל יש משהו שאת צריכה לקחת בחשבון, לא כל מה שמדבר ללב הוא בהכרח נכון. רוב הדברים בעולם הם ממש לא שחור לבן וצריך להתגבר ולתקוף את הסוגיות מכל הכיוונים ומכל הצדדים, צריך לחשוב עליהם הרבה. העולם הרבה יותר מורכב מפסיקות חד משמעיות בנושאים הערכיים האלה.
וניגש לתגובה הענינית. תראי, אני תליתי כבר מזמן דגל גדול של החטופים בבית וגם על הרכבים יש לנו דגלים כאלה. אני בעד לדחוף את הנושאים האלה קדימה למודעות הציבורית ובטח שאני קם בבוקר ובטלויזיה ובעיתון מדברים על השיער של נינט, אין ספק שסדרי העדיפויות עצובים.אבל מה אני אגיד לך, הנושא מאוד מאוד מאוד לא פשוט(בלשון המעטה). יש פה שאלה מוסרית רצינית. לא מדברים פה על אסירים ששחקו שש-בש וזרקו הערה פרו פלשתינאית אז עצרו אותם. מדובר פה על אנשים שמסכנים את קיומה של מדינת ישראל בלי ספק בכלל. מדובר באנשים שאחראים למותם של יהודים, של אזרחים. מדובר על אנשים שכל מטרתם ופעילותם הייתה למחוק את מדינת ישראל(ואולי גם אותנו בתור אנשים?). מדובר על אנשים שלמען התפיסה שלהם סיכנו חיי אדם, חיילים, אנשי שב"כ או מוסד וגם אנשים שמהצד שלהם עוזרים. אני מגיע ממשפחה שכולה, אני לא יודע אם את יודעת מה ההשלכות של מקרה כזה בתוך משפחה. אני גם לא מצפה באמת שתדעי, כי עד שחווים את זה לא באמת יודעים מה ההשלכות של זה.
ברגע שאנחנו משחררים את אותם מחבלים / מרצחים אנחנו אחראים באופן ישיר על הרג של עוד אזרחים, לסיכון חיי אדם של עוד אנשים. זה לא פשוט לשחרר אותם זה החלטות הרות גורל.חייל שיוצא למשימה צריך לדעת שהמדינה עומדת מאחוריו ושיעשו הכל להחזיר אותו. חייל שיוצא למשימה צריך לדעת שהצבא יעשה הכל בשביל שהוא לא יופקר בשטח פצוע או הרוג. אבל זה לא אבסולוטי, לא במקרה הזה.ברגע שאנחנו נותנים את אותם מחבלים אנחנו נותנים המון לגיטימציה להמשיך בדרך הזאת, להמשיך במסחטת רגשות הזאת. מה הגבול האדום שאנחנו מוכנים לוותר?
האם את תוכלי לעמוד בלב שלם מול אמא שכולה שאיבדה את הבן שלה בגלל אותם מחבלים?
זוכרת את החיילים לפני שבועיים שנהרגו בדרום הר חברון? הבחור מהשייטת ומשלדג. תראי, במקרה הכרתי אותם, והמחבלים שהרגו אותם(והרגו אותם, הם לא נרצחו, הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה) היו קשורים למנגנונים הפלשתינאיים(אחד עובד בשביל ה"בטחון המסכל" והשני שוטר פלשתינאי). את יודעת מה ההרגשה והתחושה שאתה מקבל שאתה שומע שמביאים להם עוד רובים?
צריכים להיות רציונאליים. צריכים לתמוך בהם בכל דרך, הם גיבורים לא פחות מהחיילים שנחטפו(המשפחות). אבל צריך ללחוץ גם בהמון תחומים אחרים, צריך ללכת גם רחוק בתחומים אחרים בשביל להביא אותם בחזרה.
מקווה שהתגובה לא מכעיסה אותך ושתגרום לך לחשוב על הנושא שוב.
|