קודם כל אני רוצה עוד פעם להודות לכל אלה שהקדישו זמן, קראו את התגובה האחרונה שלי וענו לי עליה

טוב,החלטתי לכתוב עוד אשכול, בגלל שהבעיה לא לגמרי נפתרה.
אני עדיין מרגיש את אותה הרגשה רעה לפעמים. היום, לדוגמא, היא שוב חזרה.
היא גורמת לי להרגיש בודד, חסר כל ערך וחשיבות וממש רע לי עם זה.
אני מרגיש שאני לא טוב בכלום- למרות שאני יודע שאני די טוב בספורט ובלימודים.
אני יודע את זה, אבל בכל זאת משהו שם גורם לי להרגיש כאילו לדברים האלה ממש אין חשיבות ושיש דברים יותר חשובים.
אני יודע שיש מצבים הרבה יותר קשים משלי, ושצריך לשמוח מכל דבר שיש- אבל בכל זאת אני לא מסוגל. קשה לי לראות את הדברים הנפלאים האלה.

אחד הגורמים היותר "בעיתיים" שלי הוא בעצם אחד החברים היותר טובים שלי-
זה שמגן עליי ומכפה עליי כשנכנסים לצרות, זה שצוחק איתי ובקיצור- חבר טוב.
אני יודע את כל זה, אבל בכל זאת- אני ממש מקנא בו.
גם הוא טוב בלימודים, הוא גם יותר טוב ממני בספורט.
יש לו יותר חברים אחרים מאשר לי.
אני מקנא בו גם ביחס שהוא מקבל- האדה כלפיו, איך שכולם מדברים איתו ופונים אליו. וכל הצומי שהוא מקבל.
אני לעומת זאת צריך איכשהו "להדחף" לשיחות, בגלל שאליי לא ממש פונים.
אני מרגיש כמו איזה צל חסר חשיבות- בעוד הוא בעצם האיש המרכזי- האיש שהצל שלי יוצא ממנו.

אני רוצה להתקרב למעמד שלו- גם אם לא לחלוטין:
אני רוצה שיפנו אליי, שיתנו לי תשומת לב, שישמחו לראות אותי..
אני רוצה להיות יותר מקובל, אפילו קצת יותר, אבל העיקר לא להיות הרציה או הנדחף.

אוקיי, אז סיימתי לבינתיים.
תודה מראש ומקווה שתעזרו לי בנושא

אין דבר כזה אושר אינסטנט.
אתה צריך לשנות את עצמך כדי להרגיש בשינוי...
אם הוא חבר טוב שלך אז דבר איתו, אולי הוא יוכל לעזור לך, להכיר לך אנשים חדשים
להכיר לך בחורות, חברים טובים יכולים לעזור לך בזה.

Ladies and gentlemen, would you please move your hands repeatedly towards each other, until they make contact, releasing energy in the form of sound.

אחי אתה סובל מבעיה קשה של חוסר ערכ עצמית... תחשוב על זה...

הבעיה היא לא החבר אלא אתה...

אני ממש מצדיקה את ודים, הדימוי עצמי שלך נמוך מאוווווווד!

כמו שאמרתי פה בהרבה הודעות לפני כן, תחשוב על התכונות הרעות שלך, על המעשים הרעים שעשית בכל החיים שלך, תבטיח שאתה לא עושה אותם שוב ושאתה עובד עם עצמך איך לשנות את התכונות הרעות לחיוביות!
תסתכל על אנשים שאתה מכיר, כל אחד שאתה רואה, ותשאל את עצמך על תכונה אחת חיובים שיש לו, תאמץ לך את התכונה, לאט לאט ובבטיחות יהיה לך אופי "מושלם?" (כי זה לפי המתבונן-ולא כולם יחליטו שתכונה שלקחת ממישהו היא חיובית תמיד..) אבל בשניה שאתה תהיה שלם עם עצמך-
כולם יהיו שלמים איתך!

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

אני דווקא מבינה אותך בול, כי זה מה שקורה גם לי. ההרגשה הזו היא פנימית ואין שום דבר חיצוני שגורם לה. אתה חושב שהגורם חיצוני, עד שאתה נתקל במצב שבו הגורם מוסר, אבל ההרגשה בעינה נשארת.
אני אגיד לך מה עוזר לי:
ההבנה שההרגשה הזו לא נכונה, שהיא לא אמיתית, שיש דברים טובים בחיים שלי ואני פשוט לא רואה, היא עזר גדול מאוד וחשוב מאוד בכל העסק הזה. ברגע שיש את ההבנה הזו, פשוט, כל פעם שההרגשה מופיעה, ומופיעות איתה כל מיני מחשבות, אז במחשבות צריך להילחם בעזרת מחשבות: אני מנסה לחשוב מחשבות סותרות. כמובן שזה לרוב לא עוזר, אבל מחשבות סותרות כמוהן כמים ששוחקים סלע. שוב ושוב ושוב ושוב, בסוף הסלע נשחק. במשך הזמן, אחרי ששוב ושוב ושוב סותרים את המחשבות המלוות את ההרגשה, ההרגשה הרעה פוחתת. זה פשוט לוקח זמן והתמדה.
לך יש ייתרון עצום עלי: יש לך את ההבנה הזו. לי לקח מיליון שנה להבין את הדבר הזה. אני נשארתי בהרגשה הזו שנים וחשבתי שככה זה. רק כשהתחלתי פתאום להבין שאין שום קשר בין ההרגשה הזו למציאות (אין לי דרך יותר מדוייקת להגדיר את זה), אז התחלתי להיאבק בזה ופה הנקודה שבה חל השינוי. לי אישית זה עזר.

אני גם אתן לך ראייה אחרת שלי, אם כי היא שונה מהמקובל או ממה שציפית לקבל כתשובה.
תיראה, יש קשר חזק בין גוף ונפש. אנחנו מבינים רק חלקיק קטן מהאינטרקציה בין הגוף והנפש. אני יכולה להגיד לך משהו מניסיון אישי שלי: אני, בכל רגע ורגע, שמה לב למחשבות שלי. כמו כן אני שמה לב לשינויים בהן. בשנה האחרונה שמתי לב שכשאיברים מסויימים בגוף שלי לא מתפקדים טוב, זה משפיע על המחשבות שלי מיד, ויש מחשבות מסויימות שבאות עם מצבים גופניים מסויימים. מכיוון שאני שמה לב תדיר למחשבות שלי (כי ככה אני), אז אני כבר יודעת לפי השינויים במחשבות שפתאום משהו לא בסדר.
הרפואה הסינית רואה קשר חזק בין הגוף והנפש (והיא כמובן לא היחידה), ומבחינתה, לפי הרגשות שלך אפשר לאתר מיהם בדיוק אותם איברים פנימיים שיצאו מאיזון. זה לא אומר שאתה חולה. זה פשוט אומר לא מאוזן, לא עובד בצוות עם האיברים האחרים. אז הם מאזנים את האדם, ואז ההרגשה עוברת. זה מניסיון שלי.
אני לא אומרת חלילה שמשהו לא בסדר איתך גופנית. אני פשוט נותנת ראייה אחרת שלי שאני מאמינה בה.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

ציטוט:

אני מרגיש כמו איזה צל חסר חשיבות- בעוד הוא בעצם האיש המרכזי- האיש שהצל שלי יוצא ממנו.

אל תתן לאף אחד לגרום לך להרגיש ככה! אתה לא צל, אתה איש בפני עצמך! תרכך את הגישה שלך. אתה לא "נדחף" לשיחה, אלא אתה תורם מעצמך. תפסיק להוריד את הערך שלך. כשתקלוט שבני אדם הם בני אדם כמוך ואין אף אחד שהוא "נעלה" ממך אתה כבר תהיה שמח יותר.

אל תשווה את עצמך לחברים שלך, אחרת תהיה ממש אומלל וזה יעיק על היחסים שלך איתם. יש לי חברות שחלק ממש מוכשרות באמנות, חלק מעולות בשפות, חלק מחוננות, חלר מצחיקות נורא, חלק מתנדבות הרבה לקהילה, חלק איכפתיות וקשובות לכולם.. ובחלק מהדברים הן עולות על הכישורים שלי בדברים האלה.

אם הייתי משווה את עצמי אליהם, לא הייתי יכולה להתקדם ואני מניחה שגם לא היה לי את הרצון הזה, כי "תמיד הן יהיו מעלי.."
אני יודעת במה אני טובה ואני מנסה להתקדם ולבלוט באותם תחומים בשבילי, לא בשביל להתבלט עליהם, אלא בשביל עצמי. אם זה באמת חשוב לי.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

קודם כל תודה לכולם על התגובות (אני משרשר לעצמי כי זאת בעצם הכללה לכולם חח)
קראתי את כל הדעות שלכם וניסיתי לעבוד על זה אצלי במוח.
הגעתי למסקנה שיש לי במה להדגאות בעצמי- בכל ההישגים שלי בלימודים, בספורט ובדעה שלי על עצמי סה"כ.
אז בימים האחרונים התחלתי לעבוד על כל העניין- ובאמת ההרגשה הייתה יותר טובה והרגשתי הרבה יותר שמח. ואני עוד ממשיך לעבוד על זה ומקווה שהעניין יישאר ככה.
בנוסף לזה, אני חושב שהגעתי גם לבעיה בחלק החברתי-ואני חושב שכדאי שאני אכיר ואתיידד עם עוד אנשים ולהפגש איתם אחרי הצהריים.

ולמריאל- הבנתי את החלק הראשון, אבל החלק השני בלבל אותי קצת ולא ממש הבנתי על מה את מדברת. אני אשמח אם תסבירי לי את זה קצת.

שימשיך ככה.

אני אנסה להסביר את החלק השני בקיצור: יש קשר בין גוף לנפש. ע"י סימפטומים אפשר לדעת מה קורה בפנים בגוף. אני התכוונתי שבמקרה הזה הסימפומים הם המחשבות שאדם חושב.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...