27-12-2007, 19:46
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.12.07
הודעות: 2
|
|
|
פורק
אני גולש פאסיבי כאן,החלטתי להרשם ולהחליט לכתוב כאן מה שלא זז לי מהלב כבר הרבה הרבה חודשים(רציתי לרשום מהמשתמש האנונימי,אבל לא רציתי להכנס לסיפור המסורבל הזה של להגיב ושלוח לאדמין..לא משנה.).
לפני כמה חודשים הכרתי מישהי,היא נראתה לי די חמודה..ואמרתי לעצמי למה לא?
בנות לא היו בראש שלי כול כך,עד אז..לא יודע איך להסביר את זה,תחשות חמימות כזאת,חיוך מטומטם על הפנים.היא לא יצאה לי מהראש אפילו לא לשנייה אחת,כשאכלתי,כשהייתי בשירותים,כשישנתי,כשראיתי את דה ברונו טוחן את המחלה,כשלמדתי וסתם כשהלכתי ברחוב.
אז אמרתי לעצמי,למה לא?זה לא יכול להיות נורא.לא פיתחתי ציפיות או משהו כזה..
התחלתי לדבר איתה באיסי,להגיד שלום מדי פעם..כול שנייה שראיתי אותה החיוך לא ירד לי מהפרצוף.
ממש ככה..זה היה האור בחיים האפרוריים שלי.היא לא היתה הכי מדהימה,בעין אובייקטיבית אולי רחוק מזה,אבל היה בה משהו כזה שתפס אותי..
כול שניה שהיא התחברה ההיתי הבן אדם הכי שמח שיש,פשוט דיברנו על הכול-כול נושא שקיים..שעות ההיתי יושב ולא מפסיק להקליק אפילו לשנייה.
בקיצור,רציתי בסופו של דבר לקחת את זה כבר קדימה.
יום אחד,משום מקום,ככה סתם התעוררתי בבוקר-והבנתי שיש לה מישהו.
מכירים את זה שיש חושך?בדיוק מה שקרה לי..פשוט לא הלכתי לבית הספר,לא דיברתי עם אף אחד,לא ראיתי אף אחד וגם לא רציתי לראות.
היא ידעה שאני מרגיש משהו כלפיה(אמרתי לה את זה עוד בשיחה הראשונה),היא ידעה את זה מעולה(העיניים שלי לא ירדו ממנה לשנייה).והיא פשוט לא אמרה לי כלום.נאדה,אוויר..רוח.פשוט כלום.
דיברתי איתה על זה באיסי,לא רציתי להגיד לה את זה בפנים,היא זרקה איזה תירוץ הזוי כבדרך אגב.
זה,המשיכה הלאה.
ומה איתי?שבור,מרוסק.אני פשוט לא אותו אחד מאז,בהפסקות מתבודד לי,פשוט לא נותן צאנס.
היא מחקה אותי לגמרי.אני לא חשוב.סתם אחד כזה,די מגעיל להתייחס אליו-איכסה.אני לא IN מספיק,להגיד לי איזה מילה זה כמובן לא במקום.חס וחלילה.
היא פשוט רמסה אותי לגמרי,אני מרגיש כלום.ממש ככה.
מה כבר ביקשתי בסך הכול?מילה?משהו?
כול פעם שאני רואה אותם ביחד דמעות עולות לי לעיניים ואני פשוט מתחפף משם כמה שיותר מהר.
אני פשוט מלא יודע מה לעשות,האבן הזאת לא זזה.
אשמח לסתם תגובות,נאצות וכו.. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
