 |
27-12-2007, 09:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
|
|
|
עדויות חדשות מוועדת וינוגרד
עדויות חדשות מוועדת וינוגרד
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
עזבו אתכם מדיני מלחמה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת מירון רפופורט
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
במלחמת לבנון, התייחסו המשפטנים של צה"ל לחוק הבינלאומי כאל לא יותר ממטרד. חברת ועדת הבדיקה, רות גביזון, מסכימה אתם לגמרי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
1
כמו אצן מרתון שמגיע לקו הזינוק אחרי שהמירוץ נגמר וכולם הלכו הביתה, כך נראות העדויות בפני ועדת וינוגרד ששוחררו לפתע לפרסום - נוחתות עלינו משום מקום, לא קשורות לכלום. ח"כ זהבה גלאון (מרצ) נלחמה בזמנו לפרסום העדויות, הוועדה התנגדה, בג"ץ דרש, הוועדה עמדה במריה, בג"ץ התקפל. בסופו של דבר הוסכם שהוועדה תשחרר את העדויות לפרסום, אחרי בדיקה פנימית של הוועדה עצמה ואחרי צנזורה, ואת זה עושה הוועדה בקצב שלה, שכבר יצאו לו מוניטין. להשוות את העדויות האלה לאטריות קרות, זה עוול לאטריות.
ביום שלישי השבוע, בדיוק 11 חודשים לאחר שניתנו, פורסמו העדויות של היועץ המשפטי מני מזוז ושל הפרקליט הצבאי (שפרש בינתיים) תא"ל אביחי מנדלבליט, על ההיבטים המשפטיים של המלחמה בלבנון. קשה להגיד שחברי הוועדה הקשו עליהם. לפחות לפי מה שפורסם (קטעים מסוימים מהעדויות נמחקו, אבל פחות מאשר בעדויות אחרות) השאלה המרכזית שהטרידה את חברי הוועדה היא לא האם צה"ל פגע באזרחים לבנונים ללא סיבה מספקת, ולא האם הוא הפר את החוק הבינלאומי, אלא האם המשפטנים כבלו את ידי צה"ל במלחמה.
מזוז ומנדלבליט מרגיעים את הוועדה. לא הפרענו, הם אומרים. גם חברי הוועדה מודים שלא שמעו מקצינים שהעידו בפניהם תלונות על שהמשפטנים הצרו את צעדיהם. בכל מקרה, כך עולה מפרוטוקול העדויות, בישראל מסתכלים על החוק הבינלאומי כעל עניין גמיש.
חברת הוועדה פרופ' רות גביזון מספרת שהיו שרים שהציעו הצעות "שעל פניהן נשמעות לא כל-כך מתיישבות עם המשפט הבינלאומי" (אולי הכוונה לרעיונות של חיים רמון ואלי ישי "ליישר" את בינת ג'בייל), אבל בוועדה אותם שרים אמרו שהצעותיהם דווקא כן מתיישבות עם החוק. "הם הפנימו את הצורך להגיד שהם פועלים במסגרת המשפט הבינלאומי", אומרת גביזון, וקשה להבין אם היא מדברת בשביעות רצון או בציניות.
2
גביזון היא הגיבורה המרכזית של העדויות האלה. היא שואלת את רוב השאלות ומגלה גם עניין תיאורטי גדול במה שמותר ואסור במלחמה. הסקרנות הזאת אינה מקרית. הרקע שלה מוביל לשם. שניים מחברי הוועדה - מנחם עינן וחיים נדל - הם אלופים לשעבר. פרופ' יחזקאל דרור עסק תמיד במערכות, לא באנשים. אבל גביזון היתה נשיאת האגודה לזכויות האזרח ואלה דברים שמעניינים אותה, מה שמוליד דיון מעניין בינה ובין מזוז.
גביזון מעלה שאלה שמטרידה אותה כבר הרבה זמן, לדבריה: "מלחמה זה ניסיון לפתור סכסוך בכוח, ולפעמים בשביל כל הצדדים טוב להגיע למצב שסכסוך לא נמשך עשרות שנים והוא מוכרע... (כשאין) הכרעה, בטווח הקצר אולי פחות אנשים נהרגים, אבל בסופו של דבר לא מגיעים למצב יציב שבו אפשר להמשיך לעוד כמה שנים של שקט".
החוק הבינלאומי הקיים, על כל מגבלותיו, טוענת גביזון, מאריך בעצם את הסכסוכים. "יש פה מצב שהמערכת המשפטית היא מערכת שמונעת את הפיתרון הטוב לסכסוך", אומרת נשיאת האגודה לזכויות האדם לשעבר. "...יש פה טענה שאומרת: כאן מוצדק לעשות משהו שיותר פוגע באזרחים, לא ברמה הפשוטה, אלא ברמה העמוקה של תפקיד המשפט הבינלאומי". בקיצור, גביזון תוהה אם לא כדאי להתיר, מבחינה משפטית, פגיעה ביותר אזרחים כדי לגמור את המלחמה יותר מהר.
מזוז נשמע מופתע: "אני לא מכיר שום תפישה רצינית של המשפט הבינלאומי שמובילה לכיוון הזה, שבא ואומר, כיוון שדיני המלחמה מכבידים על הצדדים הלוחמים, צריך לוותר על אותן מגבלות ולאפשר הכרעה גם אם האמצעים..."
גביזון: "לא בהכרח לוותר, אבל לעשות מודיפיקציה".
מזוז: "זה לוותר על חלק מהעקרונות. אני לא מכיר תפישה כזאת, התפישה במשפט הבינלאומי היא הפוכה. היא במגמה של החמרה הולכת וגוברת או הגבלה הולכת וגוברת". לדבריו, ניתנת יותר תשומת לב למניעת פגיעה אזרחים, לא פחות, ובעיניו זהו כיוון ראוי. גם משום שכך מתנהלת מדינת חוק וגם משום שמלחמות העבר, אלה שהתנהלו לפני שהחוק הבינלאומי התחיל להתגבש לפני מאה שנה, לא היו מהירות ונקיות, להיפך.
גביזון עדיין מוטרדת. "אנחנו לא ניכנס פה לסמינר, אבל מוכרחה להגיד לך שאני מוצאת את הניתוח הזה קשה", היא אומרת למזוז. החוק הבינלאומי הוא מוטה ופוליטי, לדבריה, ולכן הוא בעייתי. "שלטון החוק בנושא של משפט בינלאומי נראית לי עמדה שאפשר אולי לטעון אותה ברמה הרטורית, אבל להפנים אותה כעמדה אמיתית, זה נראה כסכנה אסטרטגית". כמו השרים שהציעו ליישר את בינת ג'בייל, גביזון מציעה לדבר כלפי חוץ על חוק בינלאומי, אבל לא להפנים אותו.
3
כשזו הגישה הכללית של חברי הוועדה, אין להתפלא שגם מזוז וגם מנדלבליט עוברים בחטף על השאלות המוסריות והמשפטיות הקשות שעלו במלחמת לבנון. לשאלת מספר האזרחים שנהרגו בלבנון מוקדשים בעדויות שניים-שלושה משפטים. מנדלבליט אומר, "שאין לו מושג" מדוע אין נתונים ברורים על מספר ההרוגים, מזוז "מניח" כי בהפצצות צה"ל נהרגו "מאות רבות של אזרחים לבנונים". שאלת השימוש המסיווי שעשתה ישראל בפצצות מצרר, שהביאה כמה חודשים מאוחר יותר לפתיחת חקירה בתוך צה"ל, כלל אינה מוזכרת בעדויות מינואר. מתוך מה שלא צונזר, האירוע המבצעי היחיד שזוכה ממש להתייחסות פרטנית, הוא ההפצצה בכפר כנא, ושם אומר מזוז כי האירוע הזה "עונה באופן מובהק לכללי המשפט הבינלאומי".
אם מזוז נשמע מהורהר ופילוסופי, מנדלבליט נשמע מרוצה מעצמו. הוא מסביר לחברי הוועדה את "הפיתוח של הפרקליטות הצבאית", כלומר, הגדרת האינתיפאדה השנייה כ"עימות מזוין", מה שאיפשר יותר חופש פעולה לצה"ל. "הפיתוח" הזה, משל היה מיזם היי-טק חדשני, מקובל היום בכל בעולם, אומר מנדלבליט. גביזון מחמיאה לו. ישראל עושה "עבודת קודש חלוצית" בתחום הזה, היא אומרת.
לפי עדותו של מנדלבליט לא היתה לו יותר מדי עבודה במלחמה. הוא הסביר לרמטכ"ל כי ירי ארטילרי לתוך מרכז עיר מנוגד לחוק הבינלאומי משום שהוא גורם להרג "בלתי מבחין" של אזרחים, אבל זה היה הסבר תיאורטי. "הם (צה"ל) לא רוצים לתקוף מטרות אזרחיות, אין דבר כזה. אני לא חושב שתשמעו שמדינת ישראל תוקפת מטרות אזרחיות או פסולות".
גביזון וחברי הוועדה קצת מקשים עליו כאן. אולי עדיף שהפרקליטות הצבאית תזוז הצדה במלחמה, וכך המפקדים ירגישו חופשיים לפעול, והפרקליטות תוכל להעניש אותם אחר כך במצפון שקט, אם צריך, כמובן. מנדלבליט מרגיע. הדברים בין כה וכה מתנהלים כך. הוא, כפרקליט ראשי, זז הצדה במלחמה. "ולכן (את) הכובע האכיפתי אני בכלל בזמן הזה שם אותו בצד. אני צריך לעזור לצה"ל לנצח, כמו כל קצין בצבא... בזמן מלחמה רק ייעוץ, רק, שום מחשבה אחרת. רק לעזור לגורמים המבצעיים". לך תתפוס אחר כך את מי שירו פצצונות מצרר על כפרים וערים בדרום לבנון.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
_____________________________________
Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby
|
|
ראשי
צ'אט
A friend in need 
- is a friend indeed 
מצב כלאיים
