|
24-12-2007, 14:20
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
לא הייתי בטוח אם יש כאן מקום למאמר הבא
אבל על רקע הדברים של שטייניץ נראה לי שכדאי לצרף דעת מומחה.
מה מחפש סגן שר החוץ המצרי בטהרן?
מאת צבי מזאל, מקור ראשון 23.12.07
כ-30 שנה שהיחסים הדיפלומטיים בין איראן למצרים מנותקים. השבוע, לראשונה, התקיימה פגישה של נציג מצרי בכיר בטהרן, כדי לדון על "בעיות האזור". זו לא הסיבה היחידה לחששות שמתעוררים בישראל ובארה"ב בעניין המדיניות המצרית
מצרים נחשבת לא רק אבן היסוד של מדיניות ארה"ב במזרח התיכון אלא גם בעלת ברית על רקע הסכם השלום שחתמה עם ישראל, ניהול מדיניות חוץ מתונה פרו מערבית ויציבותה הפוליטית. בשני צירים אלה התגלעו קשיים שכבר גרמו להרמת גבות ואפילו למתיחות מסוימת הן עם ישראל והן עם ארה"ב.
עוד במהלך השבוע הנוכחי נקטה מצרים בשני מהלכים מעוררי מחלוקת. שר החוץ, אחמד אבו אלע'ייט, שיגר לטהרן את סגנו, חסיין דאראר, כדי "לדון ביחסים הבילטרליים ובבעיות האזור". מדובר ביוזמה מפתיעה. זה ביקור ראשון של נציג בכיר של משרד החוץ המצרי באיראן מאז שזו ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם מצרים ב-1979 בעקבות אירוח השאה על אדמת מצרים וחתימת השלום עם ישראל.
יתרה מזו, איראן היתה זו שסייעה לטרור של הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות שגרמו נזק רב לכלכלה המצרית בשנות השמונים והתשעים, ואף היתה מעורבת בניסיון ההתנקשות במובארכ באדיס אבבה ב-1995. בטהרן יש עדין רחוב הנושא את שמו של מחמד אסלאמבולי, רוצחו של הנשיא סאדאת. הביקור המצרי נוגד גם את המדיניות האמריקאית של חרם על איראן ובידודה נוכח המשבר הגרעיני. אומנם אחמדינג'אד הציע בחודשים האחרונים לחדש יחסים ואף לסייע למצרים בפיתוח אנרגיה גרעינית, אך מצרים ידעה להתחמק עד השבוע.
הביקור המצרי פוגע גם במערך של "המדינות הערביות המתונות" שארה"ב מתאמצת להקים ולשמר מול איראן. מערך זה קיבל השבוע מכה נוספת כאשר מלך סעודיה הזמין את אחמדינג'אד לבוא למכה למלא את מצוות החאג'. יש כאן איפוא פגיעה חזיתית במדיניות האמריקנית.
זאת ועוד, השבוע הודיע אבו אלע'ייט כי מצרים לא תחתום על הפרוטוקול הנוסף של ההסכם לאי-הפצה של נשק גרעיני, המאפשר לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לבצע ביקורי פתע במתקני הגרעין של המדינות החתומות על ההסכם.
הפרוטוקול הנוסף הוא נספח להסכם לאי הפצה של נשק גרעיני שנחתם במחצית שנות ה-90, לאחר שהתברר כי בביקוריהם השגרתיים לא הצליחו מפקחי סבא"א לגלות את התוכנית הגרעינית של עיראק. איראן חתמה על הפרוטוקול הנוסף תחת לחץ הקהילייה הבינלאומית, אך הנשיא דאז ח'תאמי לא הגיש את המסמך לאישרור הפרלמנט והחתימה אינה תקפה.
מצרים הודיעה לפני מספר חודשים שתחדש את התוכנית שלה לפיתוח אנרגיה גרעינית לשימושי שלום ותבנה ארבעה כורים גרעיניים לייצור חשמל תוך שיתוף פעולה מלא עם סבא"א.
מדוע אם כן מודיעה מצרים עוד לפני שהתחילה בתוכניתה הלכה למעשה, כי לא תחתום על הפרוטוקול הנוסף? האם היא מתכוונת גם לפתח אנרגיה גרעינית שלא למטרות שלום ואינה מעוניינת בבדיקות החודרניות של סבא"א? כיצד יוכלו ארה"ב ומדינות המערב לסייע למצרים בתחום הגרעין אם לא תקבל עליה את חובת השקיפות במסגרת הפרוטוקול הנוסף?
שני מהלכים אלה הם ללא ספק למורת רוחה של ארה"ב, הרואה במצרים שותף אסטרטגי המאפשר לאוניות המלחמה ונושאות המטוסים שלה לעבור בתעלת סואץ בדרכן למפרץ הפרסי, ושעימו היא מקיימת מדי שנתיים, מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל, תמרונים צבאיים משותפים המכונים "כוכב זוהר". קציני צבא מצרים לומדים ב'ווסט פויינט', מצרים קיבלה היתר לייצר את הטנק האמריקאי המתקדם "אברהמס", ובמסגרת סיוע צבאי של 1.3 מיליארד דולר היא זוכה לקבל ציוד וטכנולוגיה אמריקניים מודרניים.
עלייה לרגל ולאימונים
שני מהלכים תמוהים אלה מתוספים ליד הרכה של הטיפול בהפסקת ההברחות מתחת לציר פילדלפי. אמנם מצרים מודיעה מפעם לפעם כי חשפה מנהרות ותפסה חומרי נפץ, אך בהתאם למידע המתפרסם ע"י צה"ל מדובר בטיפה בים. כיום פועלות כנראה מאות מנהרות שדרכן מועברים חומרי נפץ, נשק ותחמושת לחמאס, ופעיליו יוצאים לארצות ערב ולאיראן לאימונים.
הם חוזרים כדי לאמן את חבריהם בעזה ובמזוודותיהם כסף מזומן המוערך בעשרות מיליוני דולרים המאפשר לשלטון חמאס להחזיק מעמד. אם אכן המצב הוא כזה וכך זה נראה, מצרים מסכנת את ישראל ואת היציבות באזור שכן מחדליה יאלצו את ישראל לצאת לפעולה צבאית רחבה ברצועה, פעולה שתהיה בעלת תהודה ברחבי המזרח התיכון כולו.
יתרה מכך, בניגוד להבנות עם ישראל התירה מצרים לפלשתינים מרצועת עזה לעבור את הגבול למצרים ומשם לצאת לסעודיה לעלייה לרגל. מצרים עשתה זאת בניגוד לעמדת הרש"פ וכאמור ללא ידיעת ישראל. חשוב גם לומר כי גם ידה של סעודיה היתה במעל, שכן היא ניפקה אשרות בניגוד לדעתה של הרש"פ. גם כאן סביר שחלק מן עולי הרגל הם פעילי חמאס שיצאו לאימונים וגיוס כספים.
על פניהם, מהלכים מצריים אלה משקפים את רצונה של מצרים לצמצם את החיכוך עם חמאס. מצרים אינה מעוניינת בסכסוך עקוב מדם עם חמאס על גבולה בסיני, הן מאחר שכמדינה ערבית אינה מעוניינת לפגוע בפלשתינים יתר על המידה והן מאחר שהיא חוששת שחמאס יפעיל בקנה מידה גדול את שבטי הבדואים בסיני, שחלקם מסוכסכים עם השלטון המרכזי המצרי ויכולים לפגוע בתיירות המצרית שהיא בסיס הכלכלה המצרית כיום.
ייתכן אפוא שישראל עשתה טעות יסודית כאשר ביקשה ממצרים לשמור על הגבול עם רצועת עזה וציר פילדלפי במסגרת ההתנתקות. נראה שבישראל לא היתה הבנה לאינטרסים הבסיסיים של מצרים באזור זה. השאלה היא האם וכיצד ניתן לתקן זאת.
ישראל אומנם הביעה מספר פעמים את אי שביעות רצונה מההתנהגות המצרית במעברי הגבול ובציר פילדלפי, אך ללא הועיל.
מול מהלכים מצריים אלה הועלתה בקונגרס האמריקני הדרישה לעכב 100-200 מילון דולר מהסיוע הצבאי למצרים, "כעונש" בשל הפגיעה המתמשכת של השלטון בזכויות האדם והתחמקותה מלטפל בנחישות במנהרות מתחת לציר פילדלפי.
ספק, עם זאת, אם הבית הלבן יסכים לאשר איום זה, שכן כאמור לעיל מצרים היא אחת מאבני היסוד של ארה"ב באזור, והיא קשורה אליה במארג סבוך של מיזמים מדיניים וצבאיים.
הנשיא בוש אינו יכול להרשות לעצמו לפגוע במובארכ ולהשפילו מול עמו. כבר היו בתקשורת המצרית התבטאויות רבות של אישים ופרשנים שדרשו לשמור על כבודה של מצרים מול ארה"ב.
מבחינתה של ארה"ב חשוב מאוד גם לעקוב אחרי הפגיעה המתמשכת בזכויות האדם. ארגוני זכויות האדם בארה"ב ופעילים של המפלגה הדמוקרטית קוראים ללא הרף לממשל ללחוץ על מובארכ להאיץ את תהליך הדמוקרטיזציה המהווה הבט מובנה במדיניות החוץ האמריקנית.
ארה"ב כבר ניסתה לפעול בכיוון זה, ולחצה קשות על מובארכ לקיים בחירות חופשיות לפרלמנט ב-2005. התוצאה היתה כישלון חרוץ, שכן 88 נציגים של תנועת האחים המוסלמים הקיצונית נבחרו ונכנסו לפרלמנט. אלה מהווים קבוצה קולנית הקוראת לביטול הסכם השלום עם ישראל וליישום ההלכה האסלאמית במצרים.
מאידך גיסא, העדר תהליך דמוקרטיזציה מגביר את ההתנגדות בציבור ומסכן את היציבות הפנימית. בשבועות האחרונים היו במצרים מספר שביתות גדולות במפעלי הטקסטיל ובמשרד מס הקרקעות, והשלטון נאלץ להגיע לפשרה ולהעלות את המשכורות תוך שהוא מסתכן בשביתות נוספות.
אומנם מובארכ מתגבר בינתיים על האופוזיציה, אך יש כבר סדקים ביציבות הפוליטית של מצרים. הכל גם ממתינים לראות מי יהיה יורשו של מבארכ (שבשנה הבאה ימלאו לו 80), והאם העברת השלטון תתנהל בצורה חלקה.
ארה"ב וישראל נמצאות בדילמה לא קטנה: מצרים, עם כל מגרעותיה, היא עדיין המדינה הערבית הגדולה והחזקה במדינות האזור, המקיימת יחסי שלום ישראל ושת"פ מדיני וביטחוני עם ארה"ב. לא נראה שלמצרים יש אינטרס לסטות בצורה דרסטית מקו זה.
יחד עם זאת, זכותן של ארה"ב וישראל לקבל הסברים על מהלכים מצריים הנראים כפוגעים בביטחונה של ישראל ובמדיניותה של ארה"ב באזור. השאלה היא האם יכולות ארה"ב, ישראל ומצרים למצוא את הדרך לדיאלוג ולפשרות שתבטחנה לכל אחת מהן את מינימום האינטרסים החיוניים שלה. לא בטוח שזה אפשרי, מאחר שיש ניגודי אינטרסים ובעיקר חוסר הבנה לגבי חשיבותם של אינטרסים אלה.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|