|
11-12-2007, 15:20
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
חלק שני
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "לנוחות הקריאה מובאת כאן עדות הצנזורית כפי שפורסמה - חלק ראשון"
י. דרור: מה הערך הספרותי לא להכניס עיתון שמכחיש את השואה?
ס. ואקנין: באותן התקנות. פה אני ממש גוזרת מהתקנות.
י. דרור אבל זה לא סיכון של ממש לביטחון המדינה.
ס. ואקנין: כן. וגם פה אני חייבת להגיד, היבואנים של ספרות ערבית מהר מאד הבינו, דרך אגב, פעם היו פוסלים את המילה, גם אם הייתה מופיעה המילה ג'יהאד בספרות, היו פוסלים את הספר. היום אנחנו ממש לא בלבל הזה. כמות הספרים הנפסלים היא פרומיל, באמת פרומיל מכמות הספרים שנכנסים למדינת ישראל, והספרים שנפסלים, כל אחד עובר אותי, וזה ספרים שאני קוראת לזה אנטישמיות צרופה. אין מילה אחרת.
כב' השופט: אבל הנישה הזאת היא לא הנישה המרכזית שאנחנו מדברים עליה.
ס. ואקנין: היא לא הנישה המרכזית. בדיוק. הבסיס בירושלים עוסק גם בעיתונות של האזור הירושלמי, אל קודס, הג'רוזלם פוסט, עיתונות מהסוג הזה, ומטפל בערוץ 1 וערוץ 2 שנמצאים בירושלים. הבסיס המרכזי שלי הוא בסיס תל אביב.
י. דרור: זה גם כולל עיתון מודפס בארץ אבל הוא בין לאומי, נניח הדפסה ישראלית למשל, של ההראלד טריביון?
ס. ואקנין: לא. זה לא.
ר. גביזון: ומי עושה את זה?
י. דרור: אף אחד. זה עיתון בין לאומי, גם אם הוא מודפס בארץ.
ס. ואקנין: כן. אנחנו עוברים עליו דרך אגב, במה שנקרא צ'קינג עובר, כלומר, אנחנו בודקים לראות אם יצאו דברים, אבל אנחנו לא מקבלים הגשה בעיתונים כאלה. הבסיס המרכזי הוא בסיס תל אביב, זה בסיס שמתמחה בטיפול בכלי התקשורת הכבדים שלנו, הארץ, מעריב, ידיעות אחרונות, ynet.nrg ערוץ 10 וכו', כל הספרות הישראלית שזאת נישה מאד כבדה, כי זה בעצם החלק על סף האקדמי ברוב המקרים, שמטופל אצלנו . . . זה הספרים היותר כבדים שקיימים, אבל גם ספרים אחרים. כל הנושא של בסיס המידע, מנוהל בבסיס הזה. בכל מדינת ישראל, אני לא יודעת אם אתם יודעים, יש רק 28 צנזורים. זה הבסיס של הצנזורה במדינת ישראל. אין יותר מזה.
י. דרור: כשעושים טריטוריאלי, זה לא חל על ישראלי שמפרסם בחו"ל?
ס. ואקנין: חל על ישראלי שמפרסם בחו"ל. ישראלי שמפרסם בחו"ל, חייב להגיש לנו לפני זה –
י. דרור: אם הוא תושב הארץ.
ס. ואקנין: אם הוא תושב הארץ, אם יש לו אזרחות ישראלית.
י. דרור: לא, אבל זה אני לא מבין. יושב ישראלי בחו"ל שלוש שנים, החוק הזה לא כמו חוק מס הכנסה חדש, שאומר שזה חל, האם החוק אומר שזה חל על כל ישראלי בכל מקום בעולם?
ס. ואקנין: תראה, איש אקדמיה שיוצא לשנת שבתון,
י דרור: ועכשיו, מישהו נוסע לחודש?
מ. עינן: עובר על העבירות.
ס. ואקנין: הוא עושה עבירות קשות מאד. . . ., דרך אגב, עכשיו אצל . . .בפרקליטות, מונח מזה חצי שנה מסמך שלי, שאני מתריעה שיש לקונה בהיבט הזה ואני מבקשת לקבל ייעוץ משפטי, כי קיים לי קושי גדול מאד לטפל באנשים שבחרו לצאת לחו"ל לפרסם . . ., וחזרו אחרי כן, והכשירו את השרץ דרך הצנזורה, שזה גם קורה. למשל, הצנזורה בדרך כלל, אסור לנו – לא אסור, זו הגדרה פנימית שלנו, אבל זה חשוב להבין, שאני לא אשנה בנוסח העברי משהו שפורסם בנוסח האנגלי. כי מי שיעשה השוואה, אוטומטית ידע מה הצנזורה הורידה. אז אנחנו מאשרים את התרגום בעברית באופן מלא. אבל זה בעצם הכשרה של השרץ בדיעבד. על הלקונה הזו אני מחכה לפרקליטות המדינה.
י. דרור: אבל למעשה, אני יודע היטב שפרופסורים רבים שעוסקים בביטחון – הם עושים כל שנה מאה מאמרים על ביטחון ישראלי, על פעילות בין לאומית, זה בטח לא בידיכם אף פעם.
ס. ואקנין: חלק כן. חלק כן. חלק ניכר אפילו, אני יכולה להגיד לך שכן. האקדמיה מאד מקפידה להגיש לנו כל דבר שעובר על הסף בהיבט הביטחוני. דווקא בהיבט הזה יש שיתוף פעולה לא רע בכלל, כולל מול מרכזים, מרכז יפה וכו', מרכז בגין-סאדאת.
כב' השופט: טוב, גם זה חורג מהנושא שאנחנו רוצים לבחון.
ס. ואקנין: כן, זהו, אני קצת חורגת.
י. דרור: זה לא חורג, כי הם יכתבו עוד מעט על המלחמה.
ס. ואקנין: לצנזורה, מוגשים כל מה שאמור להיות מפורסם יום למחרת או בכלי תקשורת זמן אמת, לפני פרסום. גם האינטרנט מגיש לנו, אני לא יודעת אם אתם יודעים, גם הטלוויזיות מגישות לנו כל מה שעומד להיות משודר ב-או תוכניות אקטואליה, או חדשות, בחדשות -דרך אגב, אני מחזיקה צנזור באולפן, שיושב מאחורי הקלעים, ובזמן נתון, אם יש חריגה, הוא בודק לפני, אבל אם עשו חריגה, הוא גם יכול תוך כדי להוריד. בחדר הבוחנים מקבלים את כל הידיעות, כל ההגשות לפי רשימת הנושאים, כל כלי התקשורת מחויבים להגיש. בודקים ומחזירים לעיתון. עיתונות כתובה – אליה דרך אגב, אנחנו ערוכים בצורה הכי טובה, נורא פשוט: מגיע אלינו עד סגירת העיתון ומפורסם למחרת. פה גם בדרך כלל אין חריגות. התמודדות עם אינטרנט זה משהו –
כב' השופט: כמה זמן לוקח, כתב שולח לכם מאמר שעומד להתפרסם מחר בעיתון . . ., עד שהוא מקבל או.קי. או שהוא מקבל פסילה או שאתם מוחקים חלקים מתוך זה, כמה זמן זה לוקח בשגרה?
ס. ואקנין: תראה, זה יכול להיות no time אם זו כתבה פשוטה וקלה, לפעמים אפילו כבדה, אבל אולי אין תקדימים, זה יכול להיות באופן מיידי, זה אפילו לא עולה אלי. . . .
כב' השופט: בשגרה באופן שוטף?
ס. ואקנין: בשגרה זה מעכשיו לעכשיו. ובאינטרנט אנחנו מחויבים להחזיר להם את זה מיידית. כי אינטרנט ו- ynet אם עכשיו הוא יוצא עם ידיעה, אז כמובן שהוא צריך לקבל את זה מיידי. הוא מגיש לנו את זה, בדרך כלל מפקסס לנו את זה, ואנחנו בודקים את זה, אומרים לו מאושר, או תוריד מילה זו או אחרת, וזה מפורסם. כנ"ל רדיו. . . .
י. דרור: האחריות היא על המדיה , לא על הכותב.
ס. ואקנין: כן, האחריות היא על העורכים, אני עובדת מול מערכות, לא מול כתבים.
כב' השופט: אבל האחריות בחוק היא גם על הכתב וגם על הצלם וגם על כל מי שנגע בזה.
ס. ואקנין: אבל כמובן שביום יום, דרך אגב, אני מנהלת המון שיחות, גם אנשיי מנהלים הרבה שיחות, עם הכתבים עצמם. אבל אם אני רוצה לקחת למשפט, או מערכת רוצה לקחת אותי למשפט, לוקחת אותי המערכת, לא הכתב הספציפי. אין לנו דין ודברים, אנחנו ישות סטטוטורית, וככאלה אנחנו עובדים מול לבל של מערכות.
ר. גביזון: את אומרת אינטרנט, אז את אומרת ויינט,
ס. ואקנין: כן.
ר. גביזון: ומה לגבי אינטרנט –
ס. ואקנין: דבקה, רויטר וכו'. אז יש ה-news לא חתום על ההסכם, אבל בפועל, למעט סוגיית נפגעים, עובד דה פקטו על פי ההסכם. רויטר ודבקה לא חתומים על ההסכם, ואנחנו דרך אגב, גם לא כל כך עבדנו מולם גם לפני זה, דבקה קצת יותר, אבל הם יודעים מה היו רשימת הנושאים, ואני תיכף אגיע גם למלחמה ואספר לכם מה היה איתם שם, אבל שורה תחתונה,הם מכירים את ההגדרות והם בגדול פועלים על פי ההסכם למעט גם יש"ע וגם דבקה, למעט סוגיית נפגעים, שדרך אגב, היא בכלל לא סוגיה צנזוריאלית, היא סוגיה ערכית, אבל לא צנזוריאלית ביטחונית.
כב' השופט: עכשיו, מה קורה עם שידור חי?
ס. ואקנין: שידור חי ברגיעה מתחלק, מבחינתי, לשניים. אם קורה איזשהו אירוע ויש שידור מהשטח, או חדשות שזה גם סוג של שידור חי, אז חדשות אמרתי, אנחנו שולחים למערכות שעתיים שלוש לפני, צנזורים, הם עוברים על כל החומר של החדשות, מאשרים אותו ורק אז עולה לשידור. אם כתב יושב בשולחן ומדבר תוך כדי, אז את ה-high light של הדברים שלו הוא גם מחויב בהגשה לצנזורה.
כב' השופט: אם הוא מראיין מישהו בשידור חי.
ס. ואקנין: אם הוא מראיין, אז בדרך כלל מה שאנחנו עושים, זה אנחנו נותנים את הכללים, למשל, אם יש מראיין שאני יודעת שמתעסק בנושא . . ., אז אני אגיד: זה וזה וזה אסור. . . . ז"א אנחנו מעבירים את ההוראות. אין יכולת לשלוט לחלוטין בכל מה שנאמר בשידור חי. וזו דרך אגב, אחת המסקנות העיקריות של המלחמה הזאת, ולכן צריך למצוא כלים חדשים. כשיש אירוע, ועכשיו, למשל, היה חס וחלילה פיגוע, ומשדרים מהשטח, אז פה פועלים על פי כללים ידועים מראש, מה מותר ומה אסור. אבל במידה מסוימת האחריות עוברת לכתב בשטח. בנושא שידורים חיים אני כמובן ארחיב במלחמה עצמה.
דוגמא לעד כמה חופש הביטוי זה מה שמקבל את הדגש גם בעבודה הצנזוריאלית, כשאני הגעתי – אני באה מעולם המודיעין - כשאני הגעתי לצנזורה, נראה לי טריוויאלי בחשיבה שלי כאשת צבא, נראה לי טריוויאלי שמה שהולך לפרסום, ויש בו פוטנציאל פסילה הוא יעלה אלי לאישור. ההיפך הוא הנכון. האישורים ניתנים ע"י הדרג הזוטר ביחידה. פסילות, שזה אומר פגיעה בחופש הביטוי, זה מה שמגיע לצנזורה שלי.
בדרך כלל, יש בזה גם היגיון, כי כשמאשרים יש תקדימים, או שזה דבר נורא פשוט, או שהחברה הצעירים יודעים בגדול מה אנחנו מתירים ומה לא. פסילה זה כבר הדברים היותר כבדים, ולכן זה עולה לרמות הבכירות. אבל מבחינתי זאת עוד עדות לזה, שגם בהתנהלות הפנימית בצנזורה, הדגש הוא לחופש הביטוי.
ר. גביזון: יש לפעמים מה שנקרא הערכה מחדש של העקרונות? ז"א האם אין מצב שבו לפעמים בשגרה, יש תחושה שדבר שהתייחסנו אליו ברגישות, בחיוב או בהיתר, הוא הרבה יותר פוגעני. למשל, אני זוכרת דברים שככה משכו את תשומת לבי, דיווחים על כל מיני ניסויים שאנשים עושים במערך ביטחון, שמראים חורים קטסטרופאליים במערכי הבטחה, שעקרונית זה דברים מפורסמים, זה עבר אתכם. האם למשל יש איזושהי שאלה מפעם לפעם, שעושים איזו הערכה מחדש ואולי בדיון או בהבנה או בהנחיה אומרים: לא, הדברים האלה, עם כל הכבוד, תמסרו לנו מידע, נתקן קודם ואז תפרסמו.
ס. ואקנין: קודם כל יש לנו שני רבדים שונים שבהם אנחנו עושים הערכה של חומרים שכבר פורסמו. פעם בשנה, יש לנו פגישה עם מחלקת ביטחון מידע, שבה אנחנו בוחנים מחדש את כל נושא יעדי ההסתרה. דרך אגב, גם במלחמה, הממשק הזה עם מחלקת ביטחון מידע, מטבע הדברים במלחמה המצב הוא רעוע הרבה יותר גם ככה ביטחונית, הממשק הפך להיות ממש משולב. ובנושא של –
ח. נדל: נושא של ביטחון שדה
ס. ואקנין: כן. כן. בדיוק. נושא של ביטחון שדה, ומחלקת ביטחון מידע יחד אתנו, קבענו את נושא יעדי ההסתרה. ברגיעה, פעם בשנה בסוף השנה אנחנו בוחנים אחורה . . . דבר שני, זה כמובן הצנזורה לא מאשרת ופוסלת סתם, היא תמיד מאשרת או פוסלת בהקשר. . . .
מ. עינן: . . . אני שואל למה יש לכם את המנדט לפסול בנושא של תעשיות ביטחוניות by the way מדינה דמוקרטית באיזשהו מקום.
ס. ואקנין: תראה, א. תעשיות נמצא ברשימת הנושאים זה מחויב בהגשה, תחת הכותרת של תעשיות ביטחוניות. זה אחד. שניים, יש פסיקה –
כב' השופט: יש פסיקה של בג"ץ בעניין תעשיות ביטחוניות.
ס. ואקנין: נכון, ביטחוניות, ודאי.
כב' השופט: ויש גם בג"ץ בנושא תעשיות ביטחון מאושר, ויש גם תקדים.
ס. ואקנין: בדיוק, יש לנו תקדים בג"צים, שזה התקדים הכי כבד מבחינתי. אני אתן לכם דוגמא לדילמה שלי כצנזור, ודרך אגב, זה קורה לי פעם בחודש, . . .
ר. גביזון: הכל נכון, אבל חומרת הפגיעה, . . . מבחינת בסיס החוסן של הביטחון הלאומי אני חושבת שהתפישה של הביטחון יכולה להיות וצריכה להיות תפישה רחבה, לא תפישה צרה.
כב' השופט: זה בדיוק מה שהיה בבג"ץ הזה, בג"ץ שהיה גם כן ממש בתעשיות הביטחוניות.
ס. ואקנין: הצנזורה עובדת 24 ימים בשבוע – 24 שעות ביממה (אבל זה לא פליטת פה סתמית דרך אגב),
כב' השופט: לא, אבל הם עובדים כל כך קשה, שאפשר להגיד שזה 24 ימים בשבוע.
ס. ואקנין: כן, אני אתמול הלכתי לישון אחר דין ודברים קשים ביותר עם אחד העורכים שנמשכו עד 2:30 בלילה, ככה פחות או יותר נראים הימים. אנחנו עובדים 24 שעות, מטבע הדברים, במשמרות. אני יכולה להגיד לכם פה, וזה אחד הלקחים המרכזיים, הצנזורה, דרך אגב, לאורך השנים קוצצנו המון המון המון. אתה שאלת קודם, פרופ' דרור, על הנושא של למי אנחנו כפופים. אני כפופה לגוף שנקרא אמ"ן, שיש לי אליו הרבה הערכה גם מקצועית וגם אישית לעומד בראשו היום. אבל עדיין הצנזורה היא לא בליבה של אמ"ן,
כב' השופט: את יוצאת חי"א.
ס. ואקנין: אני יוצאת חי"א בעבר.
מ. עינן: רואים, רואים.
ס. ואקנין: אבל צריך להבין, ואני אף מבינה את זה, דרך אגב, אבל זה לא משנה לי את העובדה שבסוף - היחידה שלי היא בבעיה. הצנזורה לא נמצאת בליבה של אמ"ן. הצנזורה היא במקרה הטוב, אתה גם לא רואה את התוצרים שלה, כי היא עצרה דברים ובזה פחות או יותר נגמר העסק. כשצריך ראש אמ"ן להחליט איפה לשים את השקל הנוסף, הוא ישים את זה . . ., לא עלינו. לאורך השנים, ועכשיו אני הולכת עם זה מבחינתי עד רמת שר הביטחון, כי אני מבחינתי עברנו רף אדום, לאורך השנים הצנזורה קוצצה ב-50 אחוז כוח אדם, מ-70 אנשים ביחידה, אנחנו 30 אנשים היום, 35 אנשים, מתוכם 28 צנזורים, 33, מתוכם 28. עכשיו, תראו, כשהיינו 70 – היו שלושה עיתונים אולי ארבעה, כתובים. וזהו. היום יש אינטרנט, וטלוויזיה ורדיו ומקומונים, ועכו-נט – שבכלל לא ידעתי שהוא קיים, עד שלא טיפלתי בו במלחמה - וכו' וכו', ואנחנו 28 אנשים בלי אנשי מילואים. זה בלתי אפשרי. אי אפשר לצפות מהצנזורה לעשות יותר. אני אומרת פה משפט שכמפקדת יחידה אפשר לסתור אותי: לדעתי, לא יכולנו לעשות יותר ממה שנעשה במלחמה. אם זה מה שמדינת ישראל רוצה מהצנזורה, אז בבקשה, תשאירו אותה במצבה. אם מדינת ישראל רוצה שנצליח יותר – אי אפשר להשאיר את הצנזורה במצב הנוכחי. זה אחד הלקחים המאוד ברורים.
כב' השופט: הנה הגענו למערכה.
י. דרור: לא קיבלתם תגבור במערכה?
כב' השופט: מילואים.
ס. ואקנין: קיבלנו ימ"מ, אבל אתה יודע מה? אחת התקלות הכי חמורות שהיו לי במלחמה, זה ע"י איש מילואים שלי, שאישר משהו שאסור, כי הוא לא עשה שבע שנים מילואים, אז מה? הוא לא מכיר את החומר, הוא לא ידע בכלל מה זה.
ר. גביזון: בואי נתקדם , כי זה באמת סוגיות מרתקות.
ס. ואקנין: או.קי. אני אגיע למערכה.
כב' השופט: איזה אתגרים מיוחדים הציבה המערכה בלבנון, איך התמודדתם עם המלחמה בשידור חי מהחזית, ריבוי כלי התקשורת המקומיים והזרים הרבים, נדמה לי שהיו 1000 כתבים זרים?
ס. ואקנין: 1300.
כב' השופט: וכל הפרישה של הכתבים בשטח, אולי תרחיבי.
ס. ואקנין: אני אתחיל רגע באמירה כללית –
י. דרור: בגלל קוצר הזמן, על המרות, האם יחידה כזאת נשקל להכפיף אותה לשר הביטחון ולא לגוף צה"לי?
ס. ואקנין: נשקל מספר פעמים וברוב הפעמים ששקלו את זה החליטו שלא.
כב' השופט: הוועדה שלנו גם כן דנה בסוגיה הזאת,
י. דרור: ומה הייתה המסקנה שלכם?
כב' השופט: להשאיר את זה במסגרת הנוכחית. יש חשיבות מבחינה ציבורית, ברגע שהם כפופים לשר הביטחון, דבק בהם –
י. דרור: יחס פוליטי.
כב' השופט: עניין פוליטי, ואנחנו רצינו להשאיר את הצנזורה נקייה מכל אבק נגיעה. לכן צה"ל זה המקום הנכון שלהם.
ס. ואקנין: או.קי. כשאני מגיעה לדבר על המערכה, אני מתחילה מאיזשהו סוג של בעיה, כי יש פער קשה מאד שאני חייבת להגיד לכם, אני לא יודעת איך לגשר עליו, בין התדמית שנוצרה לזה שצנזורה קרסה והכל היה בתקשורת והכל יצא ונעצרו מבצעים וחיילים נפגעו וכו' וכו', לבין המציאות.
היום אני מגיעה לפה קצת יותר חזקה, כי סיימתי את התחקיר בתוך צה"ל עם מחלקת ביטחון מידע. והנתונים שאני מציגה פה היום, הם נתונים שפעם אחת מגובים בבדיקה אחורה של כל החומר שנאסף בשתי המערכות ופעם שנייה במידע מודיעיני או אחר.
ר. גביזון: נתת לנו את התחקיר?
ס. ואקנין: כן, נתתי לכם.
כב' השופט: כן כן, הוא נמצא בחומר שקיבלנו.
ס. ואקנין: אני בודקת את הצנזורה מול יעדי הסתרה. השאלה שלי, זה לא מה חושב הציבור, למרות שכואב לי שהוא מרגיש ככה, אבל זו לא השאלה. השאלה היא מהם יעדי ההסתרה, והאם הצלחתי לשמור. וזה מדד חיצוני שנקבע לי ע"י מחלקת ביטחון מידע והוא בדק אותי. והשורה התחתונה, גם התחקיר שלנו שהוא רק על התקשורת, וגם התחקיר של מחלקת ביטחון מידע שלקח תקשורת . . . רוב מכריע של יעדי ההסתרה, נשמרו . . ., וגם תיארתי לכם גם במצגת וגם במה שנתתי לכם. ועכשיו אני אגיד פה אמירה שמבחינתי היא משהו שצה"ל כבר התחיל לעבוד עליו: לא עמדנו ביעד אחד, כשלנו, אני אומרת את זה בצורה הכי גלויה – כשלנו לטעמי, באופן לא ראוי ביעד אחד, . . ., ואני אגיד את זה פה: לדעתי, במידה מסוימת כי צה"ל בחר להוציא את זה החוצה בצורה זו או אחרת, והצנזורה הצליחה, יחד עם רמחב"מ לעצור חלק מהדברים, אבל כשלפני השוער האחרון אין הגנה – גם השוער האחרון כושל, ולכן ביעד הזה כשלנו. . . זו רמת האינטימיות של המידע שאנחנו נאלצנו להתמודד אתה, בזמן אמת, עם כתבים שהכירו פרטים מאד אינטימיים גם על הפעילות המבצעית וגם בכלל.
ר. גביזון: אז פה הצלחתם או כשלתם?
ס. ואקנין: פה הצלחנו. פה הצלחנו. הרבה, דרך אגב, בגלל שאנחנו פה, זה מסוג הדברים שאנחנו משקיעים, את הקצת כוח שיש לי, אני משקיעה אותו בזה. דבר שני, במידה מסוימת, גם אחריות של כתבים. הכתב שהתקשר אלי, ידע שאני לא אאשר לו את זה, הוא רק רצה להראות לי שהוא יודע. הם נורא מתגאים במקורות שיש להם בתוך צה"ל. אבל הדברים היותר פשוטים של פעילות, לאיפה הולכים, . . . חטיבת הצנחנים פה, חטיבת גולני שם, זה דברים שיצאו מתדריכים של צה"ל, משיחות רקע. חילקו להם מפות, . . . אני שלחתי מסמך אליהם ואמרתי: חברים, כל דבר שאתם אומרים שם, אתם אחרי זה מתדרכים את התקשורת, זה יוצא – אני לא יכולה לעצור את זה, תודיעו את רמת המידע שאתם משתפים את הכתבים. אני חושבת שבמידה מסוימת, לא כל כך הבינו שעברנו off למלחמה. והמשיכו לתדרך, כאילו אנחנו בעוד איזה סוג של פעילות בט"ש כמו שקורה בעזה, שמתדרכים ברמה של גבעתי נכנס מפה ו-51 נכנס משם. במלחמה עמימות זה הכוח שלנו, זה עליונות המידע ופה במידה מסוימת קצת איבדנו את זה.
כב' השופט: ז"א כאן הבעיה היא הדרג שהדליף את המידע, שמסר את המידע.
ס. ואקנין: הוא לא הדליף, זהו, הוא מסר ברשות ובסמכות. אני חושבת שאחת הבעיות המרכזיות – זיהינו אותה, דרך אגב, גם היצגנו לרמטכ"ל, יעדי ההסתרה שקבענו אנחנו, ז"א מחב"מ וצנזורה גם יישמה אותם, ככל הנראה לא היו ברורים למרבית המפקדים בשטח.
כב' השופט: אולי תפרטי מה היו מה יעדי ההסתרה שאתם קבעתם.
ס. ואקנין: . . ., יעדי ההסתרה, אני רוצה, ברשותך, להסביר טיפה איך התנהלנו, ואז להגיע ליעדי ההסתרה. בסדר?
כב' השופט: כן. או.קי.
ס. ואקנין: אני בשלב מוקדם יחסית, כשאני אומרת מוקדם יחסית, . . . הבנתי שאנחנו מבחינתי הולכים למלחמה. . . .
עשינו פגישה עם העורכים. אמרנו: חברים, אנחנו בסיטואציה אחרת, הגדרתי מדיניות ריאלית מחמירה, ריאלית, כי אני חייבת להתייחס למגבלות שלי, מחמירה כי אנחנו במלחמה. והתחלתי לעבוד על פי צווים.
עכשיו, תפישת ההפעלה שלי בצנזורה הייתה כזאת: . . ., לא הייתה לי יכולת לשלוט בשידורים חיים, או בכל השידורים החיים. לא הייתה לי יכולת לפרוש צנזור על יד כל כתב. הכתבים הורשו לשדר ישירות מתוך חמ"לים, הכתבים היו פרושים בשטח, הם נפרשו מכל איזור חיפה והצפון, אין יכולת לצנזורה, וזו גם לא התפישה. דרך אגב, לפי פק"ל החירום, אנחנו אמורים לעבוד במרכזי תקשורת. ידעתי שאין לי יכולת ולכן עבדתי על פי הפצה של צווים של צנזור.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|